המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ מגיע שוב לענות על השאלות הבוערות והפעם הצטרפו מידן בורוכוב, סער ברעם, שרית שוויד, דני אייזיקוביץ' ואורח מיוחד: סתו נמש מהפודקאסט דה סוויפ!
יוטה רותחת, מה התקרה שלהם העונה?
סתו נמש: אחד המושגים השנואים עלי בליגה הוא "קבוצת עונה סדירה" ולכן לא אשתמש בו, אם הם יצליחו לשמור על יכולת כזאת בפלייאוף אין לי שום סיבה שלא להאמין שהם לא יכולים ללכת עד הסוף, having said that חלק גדול מהדברים קשה לי לראות מחזיקים מעמד לאורך זמן לדוגמא: השלשות רויס אוניל קולע 7% יותר משיא הקריירה שלו בזריקה יותר, קונלי עבר 40% רק פעמיים והעונה הוא על 41% וגם קלארקסון על אחוז וכמות הגבוהים בקריירה שלו כמות בקריירה שלו. בנוסף אני עדיין רוצה לראות את יוטה משאירים את גובר על הפרקט בסדרת פלייאוף. שורה תחתונה מאוד מפחידים, אבל אני פותח עין עליהם.
שרית שוויד: עם התקפה נהדרת (מקום רביעי בליגה) והגנה בלתי מתפשרת (מקום שני בליגה) יוטה עומדת בגאווה בפסגה. לעונה יוטה הגיעה חדורת מוטיבציה. היא לא עשתה שינויים בסגל באוף סיזן, אבל דאגה לחזק את הכימיה בין השחקנים, קונלי הבין יותר את תפקידו בקבוצה, קלארקסון נראה כמו מועמד רציני לשחקן השישי של העונה ונראה שהשטויות ששאק אמר רק דירבנו את מיטצ'ל וגובר לשחק טוב יותר וחזק יותר.
אבל זו העונה הסדירה. בפלייאוף, היריבות יגיעו מוכנות יותר ויוטה תצטרך להתמודד עם משוכות גבוהות כמו הלייקרס (רוצים ריפיט) או הקליפרס (מחפשים גאולה ואליפות ראשונה) בדרך לגמר הליגה ואלו כבר משוכות שיהיו יותר מידי גבוהות בשבילה.
דני אייזיקוביץ': יוטה כרגע משחקת מדהים! בכל רגע נתון הם משחקים על המגרש עם 3-4 קלעים שיוצרים ריווח ייחודי ולכן הם גם מובילים את הליגה בשלשות. יש להם 3 שחקנים מצויינים שעולים מהספסל (קרופורד, אינגלס ופייבורס). עכשיו קצת נסייג: אחרי הגרלה קלה הם פגשו השבוע את הקליפרס נטולי לנארד ופול ג'ורג' כאשר הכוכב השני היה רג'י ג'קסון. הם ניצחו פילדלפיה נטולת אמביד ומילווקי נטולת הולידי. אמנם גם הם שיחקו בלי לאורי, אבל כאמור יש להם רוטציה של 8 שחקנים מעולים. במידה מסוימתהם עדיין לא באמת פגשו את היריבות לצמרת. לכן מבחינתי הם כנראה יעצרו בחצי גמר המערב אלא אם ליריבות יהיו פציעות.
מידן בורוכוב: אליפות ולא פחות מזה.
גילוי נאות, יוטה היא אחד המקומות הכי משעממים שהייתי בהם מאז ומעולם. יכול להיות כשאתה מגיע מקבוצה משוק מאוד לא אטקרטיבי אז אתה מקבל הרבה פחות חשיפה.
לקבוצה יש את הכלים הדרושים ללכת עד הסוף העונה. מיטשל צריך לעשות את הקפיצה, הוא מוכיח בכל שנה שהוא לא מפחד לשחק בפלייאוף. יוטה ממוקמת בטופ 4 הגנתית והתקפית, אלו מספרים של אלופה פוטנציאלית.
הם צריכים להגיע חזקים מנטלית לפלייאוף ולא להתבייש מהקבוצות של אל איי.
סער ברעם: גמר אזורי. ממשחק אחד שראיתי אותם נראה שהם משחקים אירופאי בליגה אמריקאית. נראים שונה, ולמרות הנוכחות של דונובן מיטצ'ל, אין כוכב בפער של עשר קילומטרים מהשאר. בנוסף, אני לא חושב שהם כאלו טובים במהלך הפלייאוף. נשים בצד את האכזבות וההתבגרות בשנים האחרונות שכל קבוצה עוברת בצורתה, המרחק ביניהם לבין הופעה בגמר היא ניסיון והוספה של שחקן חשוב אחד שיכול לעשות הכל לצרכי פלייאוף. זה גמר אזורי ואני לארג', כי אם הייתם נותנים לי אותם מול דנבר או גולדן סטייט בהרכב מלא, כנראה שהייתי בוחר את האופציה השנייה בלי לחשוב בכלל.
עד כמה הפציעה של AD תפגע בלייקרס?
סער ברעם: תפגע כי לברון יישחק במהלך העונה הזו. בן 36 ועדיין אחד המועמדים המובילים ל-MVP, עוקף את כל הגדולים ביותר במדדי העקביות, ולדעתי השנה זה לא יספיק לריפיט. מעבר לזה שהקליפרס השנואים התחזקו והתחברו, המערב הפך להיות צפוף יותר ואפילו אוקלהומה לוקחת את הלייקרס נטולי אנתוני דיוויס להארכה בשני משחקים שונים. מצפה להם דרך חתחתים, במיוחד כשיוטה מובילים את הקונפרנס וזה כבר הרבה פחות חיים קלים ללייקרס המצוינים. אם אני מסכם את מה שכתבתי למשפט אחד, זה ישפיע. הלייקרס יגיעו כמו שהגיעו עם לברון לפני שנפצע בעונה הראשונה שלו בזהב-סגול, מקום 3-4 בקונפרנס, במיוחד אם דיוויס לא חוזר גם אחרי האולסטאר. בנימה אישית, דיוויס רך וזה מטריף אותי.
סתו נמש: עד כמה הפציעה חמורה? במילים אחרות אם AD מגיע לשבועיים האחרונים של העונה בריא בשביל להיכנס לכושר לפלייאוף, הלייקרס יהיו בסדר. המערב מאוד קשה ובכל סיבוב תהיה צריך לעבור יריבה מאוד חזקה, אז לא נראה לי שככ משנה להם מקום 2 או 5, אם דייויס בריא בתור אוהד אני רגוע. כל דבר פחות מזה ולברון יהיה צריך לעשות דברים על אנושיים ואז הלייקרס (ואני) מודאגים מאוד.
שרית שוויד: בטווח הקצר, ובהנחה (ובתקווה) שדיוויס יחזור אחרי פגרת האולסטאר למגרשים, הלייקרס לא אמורים להיפגע באופן משמעותי מהפציעה שלו. בינתיים הם כנראה יעטפו אותו בניילון פצפצים וישמרו עליו לקראת החלק היותר חשוב של העונה.
מה שכן, החיסרון של דיוויס עלול להוביל לעליה בכמות דקות המשחק של לברון. רק שבוע שעבר הוא שיחק בשלושה משחקים רצופים 43 דקות בממוצע למשחק. שני משחקים מתוך השלושה היו בלי דיוויס. לברון, מדהים ככל שיהיה, כבר לא פרגית צעירה. ו-ווגל וצוות האימון יהיו חייבים לאזן בין דקות המשחק לדקות המנוחה שלו, גם במחיר של כמה הפסדים וירידה קלה בדירוג, ולו רק כדי לשמור עליו בריא לפלייאוף.
דני אייזיקוביץ': לדעתי לא יותר מדי. כרגע היריבות האחרות בצמרת המערב לא במצב טוב במיוחד. הלייקרס אולי לא ידביקו את הפער מיוטה אבל כנראה ישמרו על המקום השני. גם בלי דיוויס יש להם עומק רלוונטי מול רוב קבוצות הליגה. בהפסד לברוקלין גם שרודר לא שיחק, וסיכוי סביר שאיתו הם מנצחים (ברוקלין היו בלי דוראנט שמקזז את דיוויס). לכן גם בלי דיוויס, על הגב של לברון, הם ישמרו על המקום השני במערב גם אם דיוויס יחזור רק שבוע לסיום העונה הסדירה.
מידן בורוכוב: תפגע בלייקרס שלא נמצאת בכושר טוב. דיוויס פתח את העונה באופן חלש יחסית, משהו בו נעצר אחריי משחק 3 בגמר. עם כל הכבוד לדוויס הקבוצה של לברון.
הלייקרס בכושר לא טוב ונראה שיש רפיון מסויים, בפועל זאת קבוצה יותר חזקה מהקבוצה של השנה שעברה. כדאי ללייקרס לתת לדוויס מנוחה ולקוות שיגיע בשיאו לפלייאוף. הוא המפתח המרכזי מול הקליפרס/נטס/מילווקי או דנבר/יוטה. הצוות המסייע של הלייקרס לא מגובש מספיק וסובל מחסור יציבות. יש הזדמנות לקוזמה, מוריס, הארל ובעיקר גאסול להרים הילוך במשחקם.
דראמונד לאן?
מידן בורוכוב: שאלה קשה, הוא אמנם מציב מספרים יפים כריבאונדר אבל אני מתקשה להזכר בשחקן פנים שהשאיר אימפקט כל כך קטן על המשחק. דראמונד הוא גבוה שקצת פחות מתאים לכדורסל של ימנו.
האופציות שיכולות להיות מעניינות עבורו הם מיאמי (למרות שיהיה קשה לשחק יחד עם אדביו) יכול להיות ששארלוט תהיה אחלה אופציה. הם יכולים לתת את זלר ומונק. אופציה נוספת היא דאלאס שמאוד רכה בצבע.
סער ברעם: החבילות המתבקשות הינן קבוצות שצריכות מישהו שיעשה את העבודה השחורה, וקבוצה שתתן לו לעשות את העבודה השחורה וצריכה אותו. ישר כשאני שומע שם כזה אני חושב על דאלאס, וכבר חשבתי על חבילה של פאוול המתקמבק מאכילס + ג'יימס ג'ונסון ודראפט. הבעיה היא שסוללת הפורוורדים של המאבס גם ככה דלה. אולי קבוצה מזרחית טובה כמו הסלטיקס או הראפטורס יתאימו לו. מה שבטוח, בכל מקרה הייתי עף מקליבלנד. הוא לא עוזר להתקדמות הענקית שעושים הצעירים שם. הם צריכים שחקן עם מנטליות של מנצח, ולא שחקן שהיה עם בלייק גריפין, ג'וש סמית' וגרג מונרו בקבוצה. עוד קבוצה שדראמונד מתאים לה בתור הפלאייני של מנצ'סטר יונייטד היא שיקגו. וזהו.
סתו נמש: לפני שאני עונה חשוב לי לומר אני ממש לא מאלו שחושבים שדראמונד שווה אפס ולדעתי הוא יתרום לכל קבוצה שיגיע אליה ולכן אם קליבלנד עושים בייאאוט מאוד אשמח שהוא יהיה בלייקרס לתת להם אפשרות להאריך את המנוחה של AD. אם אני מנסה למצוא התאמה לטרייד שיהיה כדאי דאלאס חייבת לעשות משהו והשאלה של דראמונד לעונה יכולה לעזור, ואולי גולדן סטייט.
שרית שוויד: לדראמונד יש חוזה נגמר של 28 מיליון דולר והוא יושב על הבלטה של ג'ארט אלן, שהולך להיות סנטר העתיד של קליבלנד. מהלך של טרייד לגמרי מתבקש פה, אבל איזו קבוצה תסכים להעביר בטרייד שחקנים שלה בשביל שחקן שיתכן ויעזוב בתום העונה. הו, טוב ששאלתם. דאלאס יכולה להיות הקבוצה הזאת. דאלאס נמצאת במקום ה-28 והמאוד לא מחמיא בריבאונדים, אחת המחלקות בהן דראמונד מצטיין. בנוסף, דראמונד הוא חיית צבע, מה שיאפשר לפורזינגיס לשחק יותר בחוץ. בתמורה לדראמונד, דאלאס תוכל להפטר מהחוזה הגדול של ג'יימס ג'ונסון יחד עם החוזה הסביר של דוויט פאוול. נשמע לי כמו אחלה טרייד לכל הצדדים.
דני אייזיקוביץ': הקבוצה שהכי צריכה ומעוניינת בו היא טורונטו ראפטורס שאיבדה את כל משחק הפנים שלה בקיץ האחרון (איבקה וגאסול). אבל המספרים לא מסתדרים והיא תאלץ לתת יותר מדי (בגלל הפרשי שכר) עבורו ולכן זה לא באמת רלוונטי.
מה שהופך את שארלוט ליעד האידיאלי גם עבור דראמונד וגם למעשה כמעט לקבוצה היחידה שיש לה אפשרויות לעמוד בחוזה שלו. שארלוט צפויה להעביר את מאליק מונק, קודי זלר וביומבו. דראמונד נכנס לשארלוט בדיוק כקלף החסר כאשר הוא יספק את ההגנה על הטבעת שכל כך חסרה להם וגם השילוב בינו לבין היוורד, פיג'יי וושינגטון, לאמלו בול וגראהם זה שילוב עם המון פוטנציאל.
מאיגרא רמה לבירא עמקיתא – לאיזה קבוצה היית ממליץ ללכת על בלייק גריפין?
דני אייזיקוביץ': מכבי תל אביב. בדיוק החתימו את טיג'יי קליין וגריפין הרבה יותר טוב.
עכשיו ברצינות. כנראה שאף קבוצה לא תעשה או יכולה לעשות עליו טרייד ואין תרחיש הגיוני שזה יקרה. לכן הציפייה היא לסוג של בייאאוט שיאפשר לקבוצות לקבל את גריפין בהנחה משמעותית. במקרה כזה, המועמדות המובילות הן מילווקי או פילדלפיה. למילווקי חסר עומק ביחס לעונה שעברה וזה מורגש, בפילדלפיה יהיה קל להסתיר את החסרונות ההגנתיים של גריפין לצד סימונס ואמביד ובנוסף דוק ריברס יודע לעבוד עם גריפין.
הימור שלי? גריפין ישב בחוץ עד הקיץ ורק אז יגיע הבייאאוט.
מידן בורוכוב: איזה קבוצה תרצה להתעסק עם בלייק? אני מתקשה להזכר בשחקן שירד בצורה כל כך חדה במשחק שלו. אני לא רואה קבוצה שתסכים לעשות טרייד עבורו אלא אם הניקס יחליטו ללכת על משהו ממש משוגע. כרגע ביי אאוט זאת האופציה הראויה היחידה שאני רואה. יהיה מעניין אם הוא יסגור מעגל בקליפרס. גם הנטס תשמח לקבל קצת מאסה תחת הסל ושחקן שיהיה מסוגל להתמודד עם סימונס/אמביד.
גריפין ממצב שהוא אחת הסחורות הרותחות בשוק הפך לאבן שאין לה הופכין.
סער ברעם: לשום קבוצה. לצערי בלייק התחיל לעשות לייאפים במתפרצות, הברכיים שלו הלכו והמוח שלו לא היה במקום הנכון במשך רוב הקריירה. אחרי שיקבל את ה-36 מיליון ירוקים מהפיסטונס, אני לא רואה קבוצה שתלך עליו. אצלי הוא נתפש כלוזר, כשחקן שהקליפרס היה טובים גם בלעדיו. האפסייד שלו – הוא יכול לנהל משחק מעמדת הפורוורד/סנטר, ואת זה שום ברך מתפוצצת לא תיקח לו. אז למי שצריכה מוביל כדור נוסף ואין לה ציפיות ממנו, מתאים בול. הוא אוברפייד ובמצב הנוכחי יכול להועיל לקבוצות עם מעט מנהלי התקפה. מיאמי אמרנו?
נקודה עצובה: החיפוש השני על גריפין הוא על החוזה שלו. האינדיקציה שלי שמישהו… לא כזה נחשק.
סתו נמש: אני הייתי ממליץ לבלייק לא לוותר על אגורה לדטרויט ולקחת את השכר האחרון שהוא יקבל כשחקן כדורסל. אני לא מאלו שחושב שאליפות זה ההתחלה והסוף של כל דבר ולכן לא רואה למה בלייק צריך לוותר על הרבה בשביל להיות שחקן של 8 דקות בלייקרס בשביל פייק טבעת, זה המקצוע תקבל את מה שמגיע לך ותעבור לסטנד אפ, אם אני חייב לציין קבוצה אז הלייקרס כי הם לדעתי המועמדים מספר 1 ואם כבר שחקן 12 שלפחות תהיה בסוף פייק טבעת.
שרית שוויד: בלייק גריפין הוא הסיפור הספורטיבי הכי עצוב העונה. הפציעות עשו את שלהן ומאתלט על הוא הפך לשחקן שבקושי מצליח להרים את הרגליים מהרצפה. ולמרות שבמהלך השנים הוא פיתח קליעה טובה לשלוש, ב-2 העונות האחרונות האחוזים שלו לשלוש עומדים על 28%. לכל זה תוסיפו את החוזה הכבד שלו לשנתיים הקרובות (שנה שניה אופציית שחקן שאין סיכוי שגריפין לא יממש). המניה של בלייק גריפין מעולם לא היתה נמוכה יותר. אני לא רואה טרייד באופק ואם אני הייתי ג'נרל מנג'ר של קבוצה הייתי מחכה שדטרויט יעשו עליו ביי אאוט ואז מנסה להסתער.
כרמלו רחוק 530 נקודות מהטופ 10 בכל הזמנים ב NBA, מה המורשת שלו? מה לא עבד לו בקרייירה?
שרית שוויד: לפני דראפט 2003 היו שחשבו שלכרמלו יש פוטנציאל גבוה יותר משל לברון. אבל בעוד שלברון גדל עם הליגה והשינויים שקרו בה, אצל כרמלו מה שגדל היה בעיקר האגו. הקריירה של מלו לוותה בדרמה. מלודרמה אם תרצו והמורשת שהוא ישאיר אחריו תהיה של סקורר מוכשר אבל גם בעייתי. כזה שדורש טריידים, שמסרב לעלות מהספסל ומסרב לקבל את התפקיד החדש שלו בליגה. בעונה שעברה מלו הגיע לפורטלנד שם הוא מצליח לשקם קצת את המעמד שנפגע. למזלו יש לו רזומה מאוד מרשים. 10 פעמים אולסטאר, 6 פעמים אול NBA ושלוש מדליות זהב עם נבחרת ארה"ב יהיו כרטיס הכניסה שלו להיכל התהילה בעתיד.
דני אייזיקוביץ': זו שאלה ששווה כתבה שלמה. המורשת שלו תדבר על זה שהוא אחד הקלעים הגדולים ששיחקו את המשחק ובלי ספק הוא שייך להיכל התהילה. למרות זאת, הוא יהיה השחקן היחידי בעשירייה שמעולם לא איים (אני לא מדבר על זכה, אפילו איים) על תואר. זה לא קרה פשוט בגלל שבשיאו במקום להתעסק בכדורסל הוא התעסק המון במשחקי אגו, וויתר לעצמו בהגנה ופשוט לא ידע להנהיג את החברים לקבוצה. ג'רמי לין התפוצץ לא במקרה ברגע שמלו נפצע. במידה מסויימת הקריירה שלו מזכירה לי את זו וינס קרטר וטרייסי מקגריידי, המון היילייטס, המון נקודות, אבל לא הצליחו לממש את הפוטנציאל.
מידן בורוכוב: כרמלו סקורר עצום. כמות הביקורת שהוא קיבל וחוסר ההצלחה שלו להשאיר חותם רציני על המשחק הוא ממש תעלומה. צריך לזכור שהוא היה בפריזר מעל שנה לאחר האפיזודה ביוסטון. הוא יזכר בזכות ההישגים שלו עם ארה״ב והתקופה הסבירה בדנבר. המעבר לניקס הרג אותו ובהמשך ל-OKC ויוסטון פגעו בו. בקבוצה אחרת או עם גישה של להיות שחקן ספסל הוא יכל להצליח. הגישה שלו בפורטלנד נראית טובה יותר.
אפשר לזלזל ולצחוק על כרמלו אבל הוא שווה מקום של כבוד כ-HOF.
סער ברעם: חוץ מזה שיש לו מנטליות של פרינססה? חוץ מזה שהוא עבר לניו יורק בשביל חסויות? חוץ מזה שהוא שיחק בקבוצה מצוינת והחליט לעזוב אותה ברע? חוץ מזה שהוא ויתר על כמעט כל צ'אנס לתחרותיות בעשור הקודם? מה עוד? הבנאדם היה אלוף המכללות, עשה צרות לקובי בראיינט בעונות בהן הלייקרס היו אלופים והקריירה הרצינית שלו הייתה חתומה, גם בלי אליפות. הוא היה יכול להגיע לפלייאוף ולהיות רמה-שתיים מתחת ללברון כרגע במהלך כל הקריירה. אבל הוא היה שמנמלו, אכל, שתה, כייף והתנהג כמו פרימדונה בקריירה שנמשכת במקרים קיצוניים 20 שנה. זה מה שלא עבד לו בקריירה. מבחינת כדורסל הוא מדהים, גם בהגנה כשהוא רוצה. מבחינתי הוא דומה לווסטברוק.
סתו נמש: אליפות זה חשוב, אבל זה ספורט קבוצתי עם 30 קבוצות ואחת לוקחת לכן למדוד שחקן רק עפ"י זה זה קצת טיפשי, אם נכנסת לטופ 10 קלעים אתה מהגדולים של המשחק נקודה! וזה בדיוק המורשת שלו סקורר מעולה, שחקן מצויין, בילה את רוב הקריירה שלו בפלייאוף בפעם הבודדה שבנו סביבו קבוצה טובה הוא דגדג את הלייקרס בגמר המערב. לגבי החלק השני, יש מעט מאוד שחקנים שלא משנה מה סביבם הם יגיעו לגמר (ובמעט אני מתכוון 1 ב-20 שנה האחרונות) ולכן העובדה שתמיד בנו סביבו קבוצות רעות (חלק באשמתו) פגעה במורשת, אני אוהב את כרמלו וחבל לי שאנשים לא מכירים בגדולה שלו.