בזמן שפלייאוף מיאמי ובוסטון פותחות את הסדרה, וזה בדיוק מה שחשבנו שיהיה, ודנבר מדיחה את הקליפרס ושולחת אותה לחשוב טוב טוב על מה שעשתה.

 

בוסטון סלטיקס 114 – מיאמי היט 117 בהארכה (1-0 להיט)

(דרור האס)

מיאמי היט ניצחו בסוויפ את אינדיאנה, הפתיעו את מילווקי, ובפתיחה של גמר המזרח הסתערו על בוסטון סלטיקס. הם אמנם פתחו את הסדרה בצד הלא נכון של ריצת 8-0, ופיגרו ב-13 נקודות ברבע הראשון והתקשו בהתקפה. הם נשארו קרובים, ביצעו מהפך ובסוף ניצחו בהארכה עם שני מהלכי קלאצ' אדירים של ג'ימי באטלר ובאם אדבאיו.

 

באטלר תקף את הסל מול ג'ייסון טייטום וקלע עליו תוך שהוא סוחט עבירה בנוסף, נתן יתרון 2 נקודות למיאמי 12 שניות לסיום. בהתקפה הבאה ניסה טייטום לעשות משהו דומה ונתקל בבאם אדבאיו

 

והמשחק נגמר. באטלר סים את המשחק עם 20 נקודות ב 7-14 מהשדה, אך השחקן החשוב ביותר התקפית של מיאמי היה גוראן דראגיץ' שסיים עם 29 נקודות 11-19 מהשדה. מיאמי ניצחה את בוסטון 11-8 בהארכה.

טייטום קלע 30 נקודות 10-24 מהשדה ומרכוס סמארט הוסיף 26 נקודות 9-18 מנשדה, אך קמבה ווקר קיבל טיפול מהגנת מיאמי וסיים עם 6-19 בדרך ל-19 נקודות. מיאמי הוציאה את ווקר מאיזון עם שילוב של איזורית 2-3, טראפים וחילופים. הפעם זה עבד טוב מאוד, ושלח את סטיבנס למצוא עבור הרכז שלו פתרונות.

נקודות:

"בכל מחיר": אחד המשפטים החביבים על מאמן מיאמי היט אריק ספולסטרה הוא "whatever it takes." או בעברית בתרגום חופשי – "בכל מחיר." הוא מספר על איך פלייאוף זה מבחן שמכריח אותך להגיב כשדברים לא הולכים.  לכן אולי זו תהיה סדרת הפלייאוף החביבה עליו. מיאמי נתקעו בשלב מוקדם מול הגנה שמתפקדת שונה לגמרי משל מילווקי, נתקעו התקפית אחרי המחצית כשבוסטון עשו התאמות אך הצליחו בסוף. יש מצב שכתבו כבר בכל מקום על התרבות של מיאמי (ויש מצב שקצת הגזימו, זה לא שנניח הם היחידים שרוצים שהשחקנים שלהם יהיו בכושר) אבך כן יש בזה משהו, ובדרך בה הם גורמים לשחקנים להאמין בעצמם. בתחילת הרבע השני גוראן דראגיץ' היה השחקן היחיד במיאמי שהצליח לעשות משהו התקפית, אך בהמשך כולם הצליחו להשתלב ולתרום למאמץ.
ג'יי קראודר של מיאמי זה לא ההוא של בוסטון, וכנראה זוכרים אותו כקלעי פחות טוב ממה שהוא היום. זה למה הוא נשאר יותר מדי פעמים לבד והוא העניש על כך. קראודר סיים עם 22 נקודות 7-11 מהשדה כולל 5-9 מעבר לקשת.  טיילר הירו קלע 2 שלשות חשובות בסוף הרבע הרביעי וכמובן המהלכים המנצחים של באטלר ואדבאיו.
בריאיון לאחר המשחק ציין ספולסטרה שאדבאיו לא השתלב טוב התקפית אך מצא דרכים אחרות לתרום בהן. "זה יכול היה להיות פוסטר דאנק." אמר ספולסטרה, "והרבה אנשים לא היו מוכנים לשים עצמם כששחקן כמו ג'ייסון טייטום מגיע. הוא הציל אותנו. כשיש לך מתחרה כזה אתה חייב לעשות מהלכים שאתה לא באמת יכול להסביר."

גוראן דראגיץ' תמיד היה כאן: בעונה הסדירה גוראן דראגיץ' העמיד ממוצעים של 16.2 נקודות ב-57.3 TS% עם 5.1 אסיסטים ו-3.2 ריבאונדים. הוא שיחק 28.2 דקות למשחק כשחקן השישי של ההיט, אך פר דקה היה באותה רמה יעילות כמו בעונת 13-14 אז סיים בחמישיית העונה השלישית כששיחק בפניקס.
בשני הסיבובים הראשונים דראגיץ' העמיד ממוצעים של 21.1 נקודות ב-56.2 TS% יחד עם 4.7 אסיסטים ו-4.4 ריבאונדים ב-34.7 דקות. זה אולי הרגיש שדראגיץ' הגיע לאיזו רמה אחרת לאחרונה, אך למעשה הוא שימר את הרמה בה שיחק רק בתפקיד גדול יותר. במקום לתת לו את המפתחות כשבאטלר יורד לספסל, אריק ספולסטרה ציוות אותו עם באטלר ואדבאיו יחד מהפתיחה, בשילוב שהפך כל אחד מהם לקצת יותר מסוכן.
ברבע השני במשחק הלילה קלע דראגיץ' 11 נקודות ב 5-6 ושמר את ההיט קרוב כשהסלטיקס שלטו במשחק. זה קנה לקבוצה שלו קצת זמן ואפשר להם להתאושש.
זה אמנם לא יזכר כמו המהלכים של באטלר ואדבאיו עשו, אך כשנשארו 3 וחצי דקות להארכה דראגיץ' סחט עירה מדניאל ת'ייס מתחת לסל. עד אותה נקודה מיאמי לא קלעו עדיי בתוספת הזמן והסלטיקס היו ביתרון 4. דראגיץ' חיסל את המומנטום של בוסטון ושלח את דניאל ת'ייס החוצה עם 6 עבירות.

התקפת הסלטיקס: זה כנראה ילך לאיבוד בשל תוצאת הסיום, אך לאחר 7 משחקים נגד טורונטו בהם בוסטון התקשתה התקפית לא מעט, הלילה הם דווקא מצאו את עצמם יותר. בהפסד הזה בוסטון היו עם 116.5 נקודות ל-100 פוזשנים מה שהיה טוב יותר מאשר כל אחד מהמשחקים נגד טורונטו וטוב יותר מהדירוג בעונה הרגילה. וזה לא הישג שיש לזלזל בו מול קבוצה שהצטיינה הגנתית בפלייאוף כמו מיאמי.
בוסטון זכתה לקבל צליפות של סמארט ובעיקר את חזרת הסיידסטפ לשלוש של טייטום, שאמנם סיים עם אחוזים לא כל כך מרשימים 4-12, אך לרוב הצליח לייצר לעצמו מרווח זריקה אל מול השומרים שההיט הציבו עליו.
לסלטיקס יש עדיין כמה דברים לפתור כמובן, בעיקר עם פתרונות לאיזורית 2-3 והחילופים של אדבאיו על ווקר. בסה"כ ההתקפה שלהם נראתה טוב, ואם גורדון הייוורד יחזור, דברים יהיו קלים יותר.

 

ל.א קליפרס 89 – דנבר נאגטס 104 דנבר עולים לשלב הבא

אחרי הכל, כל העומק, העסקאות, קוואי לנארד ופול ג'ורג', ההבטחה הכושלת שהיא דוק ריברס והכסף הבלתי נגמר של סטיב באלמר אנו נשארים עם העובדה הפשוטה שהקליפרס הם עדיין הקליפרס. מאכזבים, כושלים, ומחזיקים שוב בעוד התרסקות היסטורית. קוואי לנארד, מי שנחשב כשחקן השני הכי טוב והדבר הכי בטוח במאני טיים בפלייאוף, עם שני FMVP סיים את הערב עם 6-22 מהשדה, 0-5 ברבע האחרון. פול ג'ורג' היה גרוע יותר: 4-16 במשחק ו 0-6 ברבע האחרון, כולל 0-5 מעבר לקשת.
הקליפרס הקריבו המון מהעתיד שלהם על מנת להביא את פול ג'ורג' מהת'אנדר כדי לרוץ לתואר השנה ושנה הבאה,  ושנה אח"כ, הוא וקוואי לא יכולים לפגוע בכלום. שנה הבאה פול ג'ורג' וקוואי יכולים לצאת מהחוזה, ובהחלט עשויים לעשות זאת. בינתיים הקליפרס נראים שנה אחת מבוגרים יותר ובעייתיים. צריכים לפתור ענייני חוזה, מונטרז הארל שהיה מאוד מאכזב בפלייאוף ובמיוחד בסדרה הזו מסיים חוזה הקיץ, והקליפרס צריכים לחשוב על מה לעשות הלאה.
במרכז של כל זה ניצב דוק ריברס, מאמן של שחקנים שיודע לדבר בתקשורת, שהיכולת שלו עכשיו מאירה באור אחר את הישגיו מהעבר ובכלל זה את האליפות עם בוסטון ב-2008. איך הסלטיקס לא זכו יותר?  איך הקליפרס עם כל הכשרון שהיה להם לא הצליחו להגיע לגמר איזורי פעם אחת ב-7 עונותיו של דוק ריברס שם?

בנוסף ראוי לציין היסטוריה רעה אחרת – זו הפעם השניה שהקליפרס מאבדים יתרון 3-1 בפלייאוף, בפעם הקודמת זה היה ב-2015 מול יוסטון. בנוסף לדוק ריברס עצמו יש גם פעם נוספת: עם אורלנדו ב-2003 מול דטרויט, אז המג'יק הובילו 3-1 והפסידו בסוף את הסדרה. סה"כ ריברס היה 3 פעמים בצד הרע מתוך 13 פעמים סה"כ שהתרחש קאמבק כזה בהיסטוריה של הליגה.

דנבר זה העתיד והעתיד נראה מצוין: בצד השני דנבר היו מדהימים. 5 פעמים בפלייאוף הזה בדו ספרתי במשחק הדחה. 5 פעמים הם חזרו וניצחו. האופי, הקשיחות והמשחק החכם יחד עם המנטרה שלהם של "משחק אחד בכל פעם" גרמה לקאמבקים הללו להיראות הגיוניים ומתבקשים. לדנבר יש המון כשרון, והמון בטחון עצמי, אך בסופו של דבר קשה ללכת נגד הסטטיסטיקה. שתי סדרות רצוף לחזור מפיגור 1-3? בלתי אפשרי. זה לא קרה ולא יכול לקרות.
עד עכשיו.

במשחק 7 שוב נפלו הנאגטס לפיגור דו ספרתי לפני שהביסו והעיפו את הקליפרס. מפתה לכתוב שוב שהתוצאות היו מפתיעות, אך האם באמת הן היו? הנאגטס הללו היו ב-4 משחקי 7 בשני הפלייאופים האחרונים, וכעת ניצחו 3 מהם. ג'מאל מוריי וניקולה יוקיץ' העלו עצמם למעמד של סופרסטארים. מוריי עדיין לא יציב אך אין הרבה גארדים עדיפים עליו כשהולכים למשחק אחד על כל הקופה. יכולת המסירה של יוקיץ' לא חדשה, והיכולת שלו לחכותולמצוא את השחקנים שחותכים לסל מרשימה.

 

וההגנה של דנבר. הנאגטס הגיעו לפלייאוף עם הגנה מזעזעת. ב-8 משחקי הסידינג בבועה הם היו עם דירוג הגנתי של 121.7 נקודות ל-100 פוזשנים, אחרונים מבין כל 22 הקבוצות שהגיעו לבועה. כן, יותר מוושינגטון. ב-10 המשחקים האחרונים מאז שהיו בפיגור 1-3 מול יוטה הנאגטס מדורגים 6 בפלייאוף עם דירוג הגנתי של 107.1.
הם החזיקו את קוואי והקליפרס על 89 נקודות במשחק 7.
הקליפרס חוטפים ביקורת (גם פה למעלה) ועוד יחטפו ובצדק. קוואי לנארד שבמשך השנה האחרונה קיבל השוואות ללברון כאחד השחקנים הטובים בעולם סיים עם 6-22 מהשדה, 14 נקודות 0 מהם ברבע האחרון. אם מישהו אחר היה עושה דבר כזה היינו רואים המון ביקורות.

הנאגטס שיחקו כאילו גנבו לקליפרס את הכשרון והנשמה. הם ניצחו את המשחק והסדרה כי היו הקבוצה הטובה יותר על המגרש. מרכוס מוריס התלונן שחבריו מסתמכים שעל הנייר יש להם יותר כשרון, וזה כנראה נכון. על הנייר הקליפרס טובים יותר. על המגרש, היה משהו אחר לגמרי. מוריי היה מדהים כשזה היה חשוב כשסיים עם 40 נקודות במשחק הכרעה. יוקיץ' היה אף טוב יותר למרות שקלע רק 16 נקודות 5-13 מהשדה, כולל 0-4 מהשלוש. הסנטר סיפק 22 ריבאונדים ו-13 אסיסטים. סיים עם פלוס 22 והפך לשחקן הראשון שרושם טריפל דאבל במשחק 7 כבר ברבע השלישי.
וכמובן ראוי לציון גארי האריס שהיה חלק חשוב במהפך ההגנתי של דנבר. הוא שומר פרימטר מצויין והאנרגיות והיכולות של דנבר ברוטציות ובחילופים השתפרו המון מאז חזר.  בנוסף הוא כנראה השחקן היחידי בדנבר בפלייאוף הזה שיכול לשחק מצוין בשני צידי המגרש (כן, וויל בארטון חסר). הוא קלע 6-11 והפלוס 21 שלו שני רק ליוקיץ'. ראויים לציון גם פול מילסאפ שהיה טוב ממה שהבוקס סקור שלו מספר, וג'ראמי גראנט שקלע כמה סלים חשובים.

סה"כ דנבר עשירים בכשרון ועמוקים. הם התחילו לשחק פתאום הגנה. משחקים חזק, קשוח וחכם. יש להם שני יוצרים התקפיים ויש להם אקס פקטור כמו מייקל פורטר ג'וניור וגארי האריס.
אנשים כבר מסמנים נצחון בטוח של הלייקרס, כאילו העובדה שדנבר עלו מבטיח חיים קלים. רק מזכיר שזה גם מה שחשבנו לפני שבועיים בתחילת הסדרה מול הקליפרס. אנחנו כל הזמן מדברים על דנבר בתור קבוצת העתיד, קבוצה שבדרך לצמרת ובעתיד תהיה קונטנדרית אמיתית.

העתיד כבר כאן.

 

 

הטופ 5