המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם התכנסו: איתי קדם, ניב שכטר, חובב מימון, איתן שמר ואורח מיוחד מרסלו גלייזר!
משחק האולסטאר היה תחרותי ומעניין בחצי השני. נקודות לשימור, נקודות לשיפור?
ניב שכטר: אכן היה משחק מעניין. אך לדעתי לא הפורמט היה אחראי לכך. השחקנים, בעיקר הזיכרון הטרי של קובי עשו אותו מעניין. הרבע הראשון נראה כמו כל משחק אולסטאר שראינו בעבר, וברבע השני קבוצת יאניס החלו לשחק חזק, ונראה ששם הגישה השתנתה. ברגע שלברון וכריס פול לקחו את המשחק ברצינות, כל המשחק נראה אחרת.
לכן לדעתי זה לא ימשיך להיראות ככה בעתיד, אלא אם השחקנים המובילים עצמם יחליטו להמשיך בזה.
איתן שמר: הנקודה שלי לשימור היא כמובן הרבע הרביעי, שהיה פשוט נהדר והמלחמה על המגרש הזכירה אווירה של פלייאוף. ניכר היה שפורמט ההגעה ליעד נקודות מסויים על חשבון שעון המשחק יצר עניין מצד השחקנים. גם התחרות על כל רבע בנפרד יצרה מעט עניין וזכינו לרבעים דיי צמודים, אבל שום רבע לא התקרב לרמה ולאינטנסיביות של הרבע האחרון, וזאת כנראה הנקודה שיצטרכו ראשי הליגה לדון כיצד ליצור בה יותר עניין מצד האוהדים ובעיקר מצד השחקנים. בכל מקרה, אחד האולסטארים היותר טובים שהיו, ובהחלט שינוי מרענן וחיובי.
חובב מימון: הנקודה המרכזית לשימור מבחינתי היא שינוי פורמט המשחק ברבע האחרון. לדעתי, ישנם יתרונות ברורים לשיטה שבה משחקים עד ניקוד מסוים (Elam Ending) מאשר שיטת שעון המשחק, העיקריים שבהם: ביטול התמריץ לקבוצה שמובילה לחלוב את השעון, ביטול התמריץ לקבוצה שבפיגור לעצור את השעון (וכתוצאה מכך, זריקות עונשין ליריבה), העלאת האינטנסיביות בשלבי ההכרעה של המשחק וכמובן, כל משחק מסתיים בסל שהוא מעין באזר-ביטר.
נקודות לשיפור: כל השאר.
איתי קדם: בעיניי הפורמט החדש הציל את האולסטאר שהיה יוצא מהכלל. אחרי הרבה שנים של שחיקה וחוסר עניין, הפסקתי לצפות. דווקא השנה הפורמט החדש החזיר אותי ועוד הרבה מאוד אוהבי המשחק למסך. השיטה לגמרי הוכיחה את עצמה ובמיוחד ברבע האחרון היה משחק אמיתי, אחד על אחד של הטובים ביותר כמו בשנות התשעים, משחק פיזי עם הרבה כבוד. לשיפור – להגדיל את הפרסים! לשימור – משחק על תוצאה מעניין יותר ממשחק על זמן, לא לגעת.
מרסלו גלייזר: אתחיל ואציין שלא צפיתי במשחק. מדובר במשחק ידידות, ומבחינתי הוא לא נכלל בהגדרה של "ספורט".
אם בכל זאת אשער מה הפך את המשחק למעניין, אז הדבר העיקרי הוא מותו של קובי בראיינט והקירבה למשחק האולסטאר. המשחק מותג כמשחק לזכרו של קובי (ולראייה השינויים בפורמט), מה שהוציא מהשחקנים רצינות והקרבה רבים יותר. לא יודע כמה מזה יחזיק בשנה הבאה.
רעיון הפיק-אפ ברבע האחרון הוא נחמד, מנטרל את אפקט השעון ונותן סיכוי ליריבה גם בפיגור גדול.
ב-2021 הייתי מקיים משחק של ארה"ב נגד העולם. אולי רגשות פטריוטיים של השחקנים יוציאו מהם את המקסימום במשחק שאין לו שום חשיבות פרקטית.
האם ארון גורדון נשדד בתחרות ההטבעות?
איתן שמר: מעבר לחולשה שמאפיינת את התחרות הזאת מאז התחרות המעולה ב-2016, יש תחום שמפריע לי לא פחות והוא המהות של הסקור וע"פ מה הוא נקבע. היו הטבעות בתחרות מצד דרק ג'ונס ג'וניור שבהחלט היו שוות 50, אך לי אישית היה טעם של מיצוי ממנו, בעיקר בשלב הגמר, בו הוא דיי חזר על ההטבעה בין הרגליים. בעוד שלדעתי גם לגורדון היו דאנקים שלא שווים ניקוד 50, הוא הפגין יצירתיות שדיי חסרה בתחרות הזו וניפק את ההטבעה הכי מרשימה לטעמי. בעקבות כך, אני סבור שכמו ב-2016, גורדון ניפק את המיטב בשני הקריטריונים הנ"ל, אבל לא זכה – משמע הוא "נשדד".
חובב מימון: גילוי נאות: אני לא מחובבי תחרות ההטבעות ולא צפיתי בה עד שנתבקשתי לענות על השאלה הזו. לאחר צפייה בדאנקים של גורדון וג'ונס ג'וניור (אכן דאנקים מרהיבים, חבל שכולם נראו אותו דבר) אני חושב שהמילה נשדד היא קצת מוגזמת, הייתי אומר שהוא נעשק קלות.
איתי קדם: ארון גורדון מטביע בחסד, אתלטי, יצירתי, מופיע ברגעים הגדולים ושייך לטובים ביותר. לרוע מזלו הוא נפגש פעמיים עם מטביעים טובים לא פחות שנתנו הופעה יוצאת מהכלל במיוחד מולו. ככה אנחנו הרווחנו דו קרב נפלא וארון גורדון הפסיד בנקודה שאפשר להפיל אותה על דווין וויד ואפשר לצחוק ולהמשיך הלאה… תכלס זה לא באמת משנה.
מרסלו גלייזר: הנראטיב של תחרות ההטבעות השנה היה: "ארון גורדון מגיע כדי לקחת את הפרס שנשדד ממנו ב-2016", לכן כל זוכה אחר פרט לגורדון היה גורם לוויכוחים ולהאשמות על שוד.
אותי אישית הדאנקים של דריק ג'ונס ג'וניור (DJJ) הרשימו יותר, אבל השוויון עד הסיבוב האחרון היה מוצדק. שניהם נתנו תצוגה אדירה.
הדאנק האחרון של גורדון בוצע ברשלנות. הוא לא באמת קפץ מעל טאקו פול אלא דרס אותו.
הדאנק המקביל של DJJ (ווינדמיל כמעט מקו העונשין) היה מרשים יותר, ולכן הזכייה שלו ראויה.
ניב שכטר: אני דווקא אהבתי את ההטבעות של דריק ג'וניור יותר מבחינת הפלואידיות באוויר. אבל לגורדון יש יכולת להרים את הרגליים ממש גבוה ולקבל את הפריים המושלם בהילוך חוזר. היתה תחרות מעניינת וכיפית, חבל שלוקחים קשה מי זכה ומי לא. מי זוכר היום שנייט רובינסון לקח 3 אליפויות הטבעות. את ההטבעות הגדולות באמת זוכרים. והתודות ליוטיוב.
שיקגו מחפשת להחליף את גאר פורמן, והצמד גארפקס בדרך לפרידה. האם זו תחילתה של דרך חדשה או שמא טיפול קוסמטי?
חובב מימון: השאלה כמובן היא מי יהיה האיש החזק עכשיו בשיקגו, האם יחפשו מחליף עם ראיה נכונה של הכדורסל המודרני או שישארו עם פקסון (או מישהו אחר בסגנון). קבלת ההחלטות בשיקגו בשנים האחרונות היתה של מועדון שנשאר תקוע בתחילת העשור וזו בהחלט הזדמנות להתחלה חדשה, אם כי, אני לא מאד אופטימי לגבי הסיכויים לכך.
איתי קדם: עובדים בתפקידים ניהוליים בכירים לא מתחלפים בדרך כלל לפי תוצאות הקבוצה ולפחות לא באופן מהיר אלא מקבלים קרדיט מהמערכת לעשות את מה שהם אמורים לאורך שנים. פורמן התמנה לתפקיד ב 2009 ומאז סייע למועדון להגיע לפלייאוף ברצף עד לשלוש העונות האחרונות. כנראה שצריך רענון, תכלס לומר שזה ישנה משהו במערכת, תלוי מאוד אם יהיו צעדי רענון נוספים או בסמכויות של זה שיגיע אחריו. מה שבטוח – אם לבולס יש שאיפות לעתיד, זה מהלך טוב.
מרסלו גלייזר: שיקגו היא השוק הגדול ב-NBA מחוץ לניו יורק ולוס אנג'לס, כך שהפוטנציאל לבנייה מחדש הוא עצום.
מצד שני, הפרונט אופיס של הקבוצה הוא אחד הגרועים בליגה לאורך שנים, ושנה אחר שנה מקבל החלטות שלא מקדמות את המועדון קדימה.
החלפה של הצוות הניהולי היא הכרח, אבל לכו תסמכו על ג'רי ריינסדורף הקמצן שיביא במקומם הנהלה טובה יותר, וגם אם כן – אני בספק אם הוא ייתן להם את הכלים (והכסף) כדי לבנות קבוצה ראויה למועדון השלישי הכי מעוטר בליגה.
ניב שכטר: יותר כמו פיצוץ חצ'קון. אני אאמין לכך כשאראה את זה. יעשו מעשה ניקסי ויבעטו את פורמן למעלה בתוך המערכת כדי לקחת ג"מ בלי יכולת לקחת החלטות. כדי לעשות שינוי אמיתי שני הליצנים צריכים לעזוב, וזה לא יקרה.
איתן שמר: מרגיש לי יותר כמו טיפול קוסמטי. שיקגו כבר שנים מנוהלת באופן גרוע, וגם כשפורמן יוחלף, פקסון כאן כדי להישאר בתפקידו הנוכחי. אגב, ישנן שמועות שפורמן לא יעזוב לחלוטין ואולי יקבל תפקיד של סקאוט במועדון. בנוסף, הבעיות של שיקגו נמצאות גם בתחום האימון, ועד שג'ים בוילין לא יפוטר ממשרת המאמן, קשה לראות רוחות של שינוי ואופטימיות בעיר הרוחות.
האם המירוץ למקום 8 במערב כבר הוכרע? יש מתמודדות הצפויות לפרוש מהמירוץ?
איתי קדם: ממפיס נראתה מצוין לפני פגרת האולסטאר והיא מועמדת להישאר במקום ה-8 אבל החברה צעירים ולא מנוסים, וידוע שאחרי האולסטאר העניינים נהיים רציניים. לפורטלנד וניו אורלינס יש סיכוי לתפוס את הגריזליס. פורטלנד קבוצה מוכחת ותיתן גז מעכשיו הלאה, ניו אורלינס מוכשרת בטירוף והכדורסל שלה בהחלט ינצח משחקים עד לסיום העונה. דווקא הספרס נראים כמו קבוצה יוונית שנקלעה בטעות לליגה הספרדית ובקיצור – אין להם סיכוי.
מרסלו גלייזר: לטעמי 2 קבוצות נמצאות במאבק: ממפיס ופורטלנד.
ממפיס פתחה פער מהמקום התשיעי, אך מצפה לה הלו"ז הקשה בליגה עד תום העונה, כולל 15 משחקי חוץ מתוך 27.
ג'ה מוראנט טרם התנגש בקיר הרוקיז. אחרי היחלשות קלה בדצמבר הוא חזר להשתפר בינואר ובפברואר. במידה וג'ה יימנע מהקיר ממפיס תהיה בפלייאוף.
לבלייזרס מצפה לו"ז קל עד תום העונה, כולל 15 משחקי בית מתוך 26.
מצד שני: הפציעות הורגות אותם. אין כרגע צפי לחזרת קולינס ונורקיץ', הוד גמר את העונה, וגם לילארד שנפצע במפשעה לפני האולסטאר אמור להחמיץ כמה משחקים.
ההיעדרות של לילארד תגזור את גורלה של פורטלנד להישארות מחוץ לפלייאוף.
ניב שכטר: מירוץ סופר מעניין. לממפיס יש יתרון 4 משחקים אבל הלו'ז הקשה בליגה, נגד 13 קבוצות במאזן חיובי. אתרי ההימורים נותנים להם רק 25% לעלות לפלייאוף שזה חסר תקדים עם כל כך מעט משחקים בקופה ויתרון כזה גדול. ניו-אורלינס אגב עם הלו"ז הקל בליגה עד הסיום. ציון ופליטי הלייקרס מול אנת'וני דייויס שנטש אותם יהיה סיפור קלאסי. מחזיק לתסריט הזה אצבעות. אבל הספרס ופורטלנד לא קבוצות שפשוט יחליטו לפרוש מהמירוץ. לא ב-DNA שלהן. הסיפור הכי מעניין של השליש האחרון יחד עם המירוץ למקום השני בשני הקונפרנסים.
איתן שמר: המירוץ למקום ה-8 במערב הוא המירוץ הכי מעניין שנשאר לעונה הזאת להציע לדעתי, וחבל, כי הקבוצה שתזכה ב"פרס" הזה ככל הנראה תקבל את הלייקרס בסיבוב הראשון. ממפיס בעונה מפתיעה מאוד מחזיקה בפער משמעותי של 4 משחקים על פורטלנד ה-9, והיא כמובן כאן כדי להישאר. פורטלנד עדיין לא אמרה את המילה האחרונה, ועכשיו כשהיא מקבלת כמה גופות בחזרה, היא יכולה לדבר חזק. לצערי, זה נראה שהספרס יצאו סופית מהמירוץ, וכך גם פניקס וסקרמנטו. ניו אורלינס לעומת זאת ,לא אמרה את המילה האחרונה לדעתי, ועם זאיון בריא יכולה להמשיך במומנטום שיצאה איתו לפגרת האולסטאר.
חובב מימון: המירוץ בהחלט לא סגור, הסיבה העיקרית לכך היא הלו"ז הקשה שנשאר לממפיס לעומת לו"ז יחסית קל שיש לפורטלנד (ולספרס). לממפיס נותרו עוד 16 משחקים בחוץ (כולל מול שלושת הקונטנדריות הבכירות, מילווקי והלוס אנג'לסיות) ורק 12 בבית, לעומת פורטלנד, להם נותרו 15 בבית ו-11 בחוץ. צריך לזכור גם שהבלייזרס הרבה יותר מנוסים וזה ישחק לטובתם. וכמובן, אסור לשכוח את הספרס שינסו בכל כוחם (אולי) להציל את רצף הפלייאופים הארוך בהיסטוריה וגם לא ירצו לסיים עם מאזן פחות טוב מהגריזליז לראשונה בתולדות המועדון (תאמינו או לא, הספרס סיימו עם מאזן טוב יותר גם בעונת הטנקינג בה זכו בדאנקן)
הסלטיקס מקום ראשון בליגה בנט-רייטינג מול קבוצות טופ 10 אבל עדיין לא מוזכרים כמועמדים מובילים במזרח. האם ומה אנחנו מפספסים שם?
מרסלו גלייזר: ה-Team to beat במזרח היא מילווקי, והוכח שהדרך היעילה להקשות עליה היא ע"י בניית "קיר" הגנתי שיחסום את דרכו של יאניס לצבע.
בוסטון נדרסה ע"י מילווקי בפלייאוף בעונה שעברה. ארבעת ההפסדים היו בפער ממוצע של 16.3 נקודות. בבוסטון לא רק שלא חיזקו העונה את נושא "הקיר" שיוצב בפני יאניס (שהשתפר העונה כמעט בכל אספקט ויגיע רענן לפלייאוף לאור 31 דקות למשחק העונה), אלא איבדו את העוגן ההגנתי המרכזי שלהם – אל הורפורד, אובדן שלא נמצא לו תחליף.
אני לא רואה תרחיש בו בסדרה בין שתי הקבוצות יאניס לא מבצע שפטים בהגנה של בוסטון, כך שבוסטון לא מועמדת אמיתית.
ניב שכטר: סופרסטאר. ככה פשוט. בזמן הכסף, כשהמשחק מתבלגן והופך לקרבות בידודים יצטרכו לסמוך על טייטום בן ה-21 שיהיה הגו טו גיי שלהם. גם טורונטו הקבוצתית והלוחמת היתה צריכה את קוואי שיחלץ אותה מהבוץ שנה שעברה. לבוסטון (בינתיים) לא נראה שיש את האיש הזה.
איתן שמר: אני אישית רואה בהם איום מוביל במזרח, אבל אני חושב שהסיבות שלא רואים בהם ככאלה הן הכישלון בעונה שעברה, המחסור בגבוהים ובעיקר חוסר ההכרה של ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון וגם גורדון הייוורד ככוכבים. טייטום בתקופה פשוט מדהימה לאחרונה, בשני צידי המגרש, בראון הציג קפיצה ענקית שהראתה למה איינג' נתן לו את החוזה הגדול, והייוורד מראה שהוא כנראה השחקן החשוב ביותר בקבוצה. לכל ההכרה הזאת, תוסיפו את קמבה שנותן עונה נהדרת ואת סמארט המעולה ויש כאן קונטנדרית רצינית.
חובב מימון: אני חושב שהסיבה שלא מדברים הרבה על בוסטון היא שהם מאד יציבים השנה, גם מבחינת היכולת על המגרש וגם מבחינת מבנה הסגל. לעומתם, בשאר הקבוצות ברמה שלהם במזרח קרו דברים פחות צפויים או טריידים משמעותיים (מיאמי). הסלטיקס של השנה (בניגוד גמור לעידן קיירי) הם אי של יציבות, ולטעמי, הם לא נופלים ברמה מאף אחת מהקבוצות במזרח שיאניס לא משחק בה.
איתי קדם: אני דווקא מחזיק מאוד מהסגל של הסלטיקס והם ממשיכים להוכיח את עצמם העונה. נכון שהם לא נמצאים בשיחה באופן קבוע כקונטנדרים אולי כי אי אפשר לקחת אליפות בלי כוכב עליון… האם קמבה מספיק חזק,מוכשר ויכול להשתלט על הקבוצה הזו ולקחת אותה צעד קדימה? זאת השאלה. טייטום, בראון ושאר החברים מוכשרים ויציבים השאלה היא עד לאן זה יקח אותם. גמר מזרח יהיה יפה.
