זהו. זה נגמר. עוד שבוע בו גולדן סטייט לא הפסידו. עוד שבוע בו הדברים היחידים המעניינים שהגיעו מפילדלפיה הגיעו מחוץ למגרש. עוד שבוע שבו קריסטאפס פורזינגיס הראה כמה פוטנציאל יש לו ואז הזכיר לכולם שהוא עדיין רוקי. ולכל שבוע יש סופשבוע. ולכל סופשבוע (בדרך כלל) יש 5 דברים שצריך לשים לב אליהם.
1. העתיד של שיקאגו בולס
ההנהלה של שיקאגו לקחה הימור בקיץ אחרי שפיטרה את טום ת'יבודו. הם רצו להביא מאמן שיבנה בניין התקפי על היסודות ההגנתיים שת'יבס הציב באילינוי בחמש עונותיו כמאמן, ובסופו של דבר החליטו ללכת על פרד הויברג. בהתחלה נראה היה שהויברג יביא עמו רוח רעננה לעיר הרוחות ואפילו קואץ' ניק עשה סרטון שלם שבו ניתח איך הויברג יהפוך את ההתקפה של הבולס לזורמת יותר ונעימה יותר לעין, אבל הנה, אנחנו אחרי חודש וחצי של כדורסל, אחרי כמעט רבע עונה, וחוץ מפילדלפיה, לבולס יש את ההתקפה הכי גרועה בליגה.
הם קולעים 97.1 נק' ל-100 פוזשנים. לשם השוואה, בעונה שעברה תחת ת'יבס הבולס קלעו 104.7 נק' ודורגו 10 בליגה ביעילות התקפית. מדובר בהדרדרות הכי גדולה של איזושהי קבוצה מבחינה התקפית ביחס לעונה שעברה (7.6 נק'). מדובר בנתון יותר גרוע ממה שהלייקרס הזוועתיים מעמידים העונה. מדובר בנתון יותר גרוע ממה שהבולס העמידו במהלך כל הקדנציה של טום ת'יבודו, ובשנתיים מתוך הקדנציה הזו השחקן ההתקפי הכי טוב של הקבוצה היה ג'ואקים נואה. זה פשוט מוזר.
אבל למה זה מוזר בעצם? דרק רוז הוא אחד השחקנים ההתקפיים הכי מזיקים בליגה (מדורג 390 מתוך 419 שחקנים ב – Offensive Real Plum Minus. אולי הגיע הזמן שהוא יעלה מהספסל?), פאו גאסול הוא לא יותר משחקן סבבה התקפית, וג'ימי באטלר הוא עדיין לא פול ג'ורג' או כרמלו אנתוני בהתקפה. תוסיפו לזה את העובדה שהבולס קולעים הכי מעט נקודות בליגה במתפרצות (חוץ משארלוט), ויש לכם מתכון לקבוצת התקפה בעייתית.
לא מצליח לסחוב את ההתקפה. ג'ימי באטלר
אמנם לבולס יש הגנה נהדרת (עוד נגיע גם לזה), אבל ההתקפה החלשה שלהם גורמת לתהיות לגבי העתיד של הקבוצה הזו. לפי התוכניות המוקדמות, הגרסה הזו של הבולס כבר הייתה אמורה להיות קונטנדרית עד עכשיו, אלא שהגרסה הזו נגדעה באיבה עם הפציעות של דרק רוז. מאותו רגע ארור מול פילדלפיה הקבוצה ניסתה לא לטבוע במים העמוקים של ה-NBA במשך כמה עונות, ועשתה זאת בהצלחה רבה, אבל כעת מגיע השלב בו כבר אין מה להסתפק בלצוף מעל המים, אלא יש ציפיות לשחות במים העמוקים של הליגה. את זה הבולס הנוכחיים לא עושים כרגע (אם ההתקפה שלהם כל כך גרועה בעונה הרגילה, תארו לעצמכם מה יהיה בפלייאוף כשההגנות מרוכזות יותר), ולפתע, החורים של הרוסטר הזה מתחילים לצוץ.
לפתע אתה קולט שאין שום קשר רציונלי בין החתיכות של הרוסטר. ג'ימי באטלר בן 26 ורק נכנס ל-Prime שלו. פאו גאסול כבר בן 35 ולמרות המספרים הסולידיים שלו, נמצא בקצה הקריירה. דרק רוז אמנם רק בן 27, אבל כנראה ששיאו כבר מאחוריו. ג'ואקים נואה כבר אוטוטו בן 31. דאג מקדרמוט בן 24. מייק דאנליבי בן 35. ניקולה מירוטיץ' בן 25 עוד מעט. לאן הרוסטר הזה הולך אם לא למלחמה על התואר?
אם גם העונה הבולס ימצאו את עצמם מודחים כבר בשלבים הראשונים של הפלייאוף, הם יגיעו לצומת דרכים בקיץ. ג'ואקים נואה יסיים חוזה. פאו גאסול כנראה גם (הודיע כבר שככל הנראה יממש את אופציית היציאה שלו). לחוזה של דרק רוז תישאר עוד שנה אחת. לבולס לא יהיה מספיק מקום מתחת לתקרה כדי להחתים גם את אחד הגבוהים וגם להביא עוד שחקן מקסימום שישדרג את הרוסטר. אם הם יחתימו את שניהם בטח שאין סיכוי להביא עוד שדרוג חיצוני לרוסטר. כך שיכול מאוד להיות שמה שאנחנו רואים עכשיו משיקאגו זה מה שאנחנו צריכים לצפות לו גם בעתיד. קבוצה טובה במזרח, לא יותר מזה.
2. ג'יי קראודר – Master of Steals
קראודר היה ספיח בטרייד שבו ראג'ון רונדו עבר מבוסטון לדאלאס בעונה שעברה, סוג של פרט טריוויה מהלך על שתיים, אבל לאט לאט הוא הפך את עצמו לשחקן NBA סופר לגיטימי. זה התחיל כבר בעונה שעברה כשהשתלב במהירות בסגנון המהיר של בראד סטיבנס, אולם הוא עדיין נראה כמו דחליל בהתקפה, עם 29.3% מהשלוש. העונה, לעומת זאת, הוא כבר נראה כמו Top 10 Small Forward.
האיש והצמות הבלתי נגמרות קפץ ל-35.6% מהשלוש והפך להיות מיני-קוואי לאונרד בהגנה. קרואדר הוא אחד החוטפים הטובים בליגה (2.1 למשחק), למרות שבמשך כל הקריירה שלו הוא לא הראה חוש מיוחד לחטיפות (עד העונה לא חטף יותר מ-0.9 בממוצע). העונה נראה שהוא יודע בדיוק מתי לדחוף את היד במקום הנכון בזמן הנכון, והוא הפך להיות אחד השחקנים הכי כיפיים לצפייה באחת הקבוצות הכי כיפיות לצפייה. All Hail Brad Stevens.
3. זהירות, סטטיסטיקות לפניך!
יש סטטיסטיקה מעניינת מבית היוצר של NBA.COM שנקראת Team Tracking Defense. מה יש בה, בסטטיסטיקה הזו?
היא בהתחלה מחשבת מה האחוזים מהשדה הנורמליים של הקבוצה התוקפת, ואז מחשבת מה האחוזים שהקבוצה התוקפת קולעת מול קבוצה X, ואז מחשבת את הפער. ככל שהפער גדול יותר, הקבוצה בעצם מאפשרת לקבוצות היריבות לקלוע באחוזים טובים יותר מהרגיל. אם הפער במינוס, סימן שהקבוצה מצליחה להוריד את האחוזים של היריבות שלה מהממוצע. לדוגמא, האחוזים מהשדה הנורמליים של הקבוצות ששיחקו מול יוסטון העונה הם 44.1%, אולם מול יוסטון היריבות קולעות ב-47.1%. כלומר, יוסטון מאפשרת ליריבות לקלוע טוב יותר ב-3.0% מהממוצע שלהם, שזה לא משהו. מנגד, שיקאגו היא אחת הקבוצות הכי מתסכלות לשחק נגדן, כי היא מורידה את האחוזים של היריבות שלה ב-4.2% מהממוצע.
כמובן שיש איזושהי קורלציה בין הסטטיסטיקה הזו לבין יעילות הגנתית (והיא גם מזכירה מעט את הסטטיסטיקות שדניאל גפן הציג בכתבה הנהדרת שלו לפני כמה שבועות), אבל נראה שהסטטיסטיקה הזו חושפת עוד טפח על הצד ההגנתי של המגרש, צד שהיה קשה מאוד לכמת אותו עד לפני כמה שנים. אפשר לרדת בסטטיסטיקה הזו גם לרזולוציה של אזורים במגרש (שלשות, מיד ריינג', אזור הטבעת) אבל את זה אני אשאיר כבר ל-Stats Geeks שבינינו.
4. מה יהיה עם חסן ווייטסייד?
קווין דוראנט הוא הפרי אייג'נט הגדול של קיץ 2016. אל הורפורד ומייק קונלי הם מקום שני ושלישי רחוקים מאוד, ואחר כך הבריכה הופכת להיות די רדודה. אין הרבה GM’s שמחכים על קצה הכסא שלו ל-1 ביולי כדי להחתים את ג'ואקים נואה או את ניקולה באטום (למרות העונה המצוינת שלו בשארלוט), אלא שבשקט בשקט יש דג חדש וענק בבריכה.
חסן ווייטסייד היה בעונה שעברה מטאור בשמי הליגה, וכולנו שיבחנו את פט ריילי על כך שראה את הנולד והחתים אותו לשנתיים במחיר מצחיק, אלא שבקיץ הנוכחי ריילי יצטרך לקבל החלטה לגבי הסנטר המשובח שלו. למרות הסקפטיות של לא מעט פרשנים, ווייטסייד התחיל את העונה הנוכחית בדיוק מאיפה שעצר את הקודמת. הוא שומר על הממוצעים הנהדרים שלו מהעונה שעברה (עומד על 12.7 נק' ב-61.6% מהשדה ו-10.4 ריב' ב-28.2 דק' בלבד) והוא חוסם כרגע 4.4 זר' בערב, הנתון הכי טוב ב-20 השנה האחרונות (מאז דיקמבה מוטומבו ב-1995/96 עם 4.49).
אבל ווייטסייד הוא ממש לא רק חוסם. הוא העוגן ההגנתי של ההגנה השנייה בטיבה בליגה (96.4 נק' ל-100 פוזשנים, רק הספרס טובים יותר). קולעים עליו רק ב-42.4% באזור הטבעת. רק רודי גובר, סרג' איבקה, ברוק לופז (מה?!) ודריימונד גרין (מדהים איך אף אחד לא מופתע יותר מזה ששחקן שהוא בקושי 2 מטר הוא אחד השחקנים ששומרים הכי טוב על הטבעת) שומרים טוב יותר ממנו באזור הזה. ואם זה לא מספיק, הוא גם אחד הפינישרים הכי טובים בליגה בצד השני עם 79 מ-98 (80.6%) באזור הטבעת. עם מספרים כאלה ואפקט הרתעה כזה ליד הטבעת, ביחד עם העובדה שהוא רק בן 26, קבוצות יעמדו בתור עם פנקסי צ'קים מוכנים בקיץ לווייטסייד.
זה שם את מיאמי בבעיה. נכון ל-Hoopshype.com, למיאמי יש כרגע רק ארבעה שחקנים חתומים לעונה הבאה (כריס בוש, גוראן דראגיץ', ג'וש מקרוברטס וג'סטיס ווינסלו) שתופסים בערך 50 מיליון דולר מתקרת השכר. נקודת הפתיחה הזו היא בעייתית מכיוון שבין הפנטזיות על קווין דוראנט, הרצון להשאיר את ווייטסייד והרגשי שדוויין ווייד יעשה לפט ריילי, מיאמי תצטרך לקבל החלטות קשות בקיץ. ווייטסייד, בטח לאור העובדה שהוא יהיה Unrestricted Free Agent, לא עושה להם את ההחלטות האלה קלות יותר.
5. ברוקלין נטס ממשיכים להביך
כולם יודעים שהנטס הם קבוצה מביכה על הפרקט העונה, אבל הפעם הם הצליחו להתעלות על עצמם גם מחוץ לפרקט. אמש הקבוצה הרימה ערב מורשת יהודית וחילקה חולצות שאפילו גוגל טרנסלייט היה מתבייש בהן.
אוי ויי זמיר.
