הליגה אוטוטו נכנסת לשבוע האול-סטאר ומתכוננת לקדחת הטרייד דד-ליין שאף אחד לא יודע למה לצפות ממנו העונה. בשלב הזה של העונה קבוצות כבר מגלות מי הן ומה הן (אלא אם כן מדובר בשיקאגו) ונראה שהן יותר ויותר מוכנות להכיר בגורלן, בין אם הוא מר (ניו אורלינס, שהפציעה של טייריק אוונס כנראה סתמה את הגולל על העונה שלה) או מתוק (גולדן סטייט, שככל הנראה תמשיך לרדוף אחרי השיא של שיקאגו). זה גם הזמן בו הצטבר כבר כל כך הרבה מידע על העונה שאפשר באמת לנתח אותו בלי לנטרל סטיות תקן וגדלי מדגם קטנים. אז בואו ננתח אותו, לא?
1. האם לברון ג'יימס איבד את הקליעה שלו?
בגמר של 2013, גרג פופוביץ' אתגר את לברון ג'יימס לנצח אותו עם הקליעה שלו. אחד הרגעים הזכורים ביותר מהסדרה הזו, חוץ מהשלשה האלמותית של ריי אלן, הוא הרגע בו פופ צעק על בוריס דיאו שילך אחורה כאשר הוא שמר על לברון. במשך חמישה וחצי משחקים זה עבד לספרס, אלא שבמשחק וחצי האחרונים, כולל קליעת קלאץ' מכרעת בגיים 7, לברון הוכיח שהוא שחקן גדול עם אינספור קליעות מהמיד-ריינג' צפונה.
אלא שהאינסטינקט הראשוני של פופוביץ' מתברר יותר ויותר כמשהו נכון. לברון לא היה כמעט אף פעם קלעי מרהיב בזריקות מרחוק ולמעשה רק בעונה אחת (2012/13, עונת האליפות השנייה של מיאמי עם רצף 27 הניצחונות) הוא עבר את ה-40% משלוש. לאורך כל הקריירה הוא עומד על 33.9%, שזה כמעט כמו האחוז של דיון ווייטרס לאורך הקריירה. כל פעם ששמים אותך באותו משפט עם דיון ווייטרס באיזשהו הקשר, זה לא סימן טוב, בטח לא כשזה בקשר לאחוזי קליעה.
העונה לברון כבר ממש מדרדר מבחינת אחוזים, עם 27% מחרידים מחוץ לקשת ו-36.2% בלבד בזריקות מחצי-מרחק. מדובר בתהליך הפוך למה שאמור לקרות ללברון ככל שהקריירה שלו מתקדמת. ככל שהוא מתבגר ומאבד מהאתלטיות שלו, לברון צריך להסתמך יותר ויותר על הקליעה שלו. ככל שהצעד הראשון שלו מאבד מהקטלניות שלו, הוא צריך לבנות על הג'אמפ-שוט כדי לשמור על אותה רמת יעילות. בינתיים נראה שזה לא המצב, ובמקביל לירידה ביעילות של לברון ליד הטבעת, הוא צונח גם בזריקות מחוץ לצבע. זו הסיבה שהוא מעמיד EFG% של 53% בלבד העונה, האחוז הכי נמוך שלו מאז 2009.
דייוויד גריפין יכול לדבר עד מחר על איך חדר הלבשה של אלופה צריך להיראות (הערת אגב: אני ממש לא חושב שדייוויד בלאט היה חף מטעויות וההתקפה של קליבלנד בתקופתו לא הייתה קרובה למצות את הפוטנציאל שלה), אבל כל עוד הכוכב הכי גדול שלו ממשיך לקלוע ככה, גם עם פיל ג'קסון ורד אאורבך ביחד על הקווים הקאבס לא יקחו אליפות.
2. תעלומת ראג'ון רונדו
כשהעונה החלה, היו המון סימני שאלה סביב ראג'ון רונדו. "הפיטורים" שלו מדאלאס בעונה שעברה הטילו ענן כבד על המשך הקריירה שלו ב-NBA, בדיוק ברגע בו הוא הפך להיות שחקן חופשי. כמעט אף קבוצה לא מיהרה להחתים רכז שלא קולע מבחוץ ולא הסתדר כמעט עם אף אחד במשך כל הקריירה שלו, עד שסקרמנטו הרימה את הכפפה והחליטה לתת לרונדו הזדמנות לשקם את התדמית שלו עם חוזה לעונה אחת.
לכאורה, הניתוח הצליח. רונדו נכנס בטבעיות לתפקיד הרכז אצל ג'ורג' קארל חובב הרכזים. הוא חזר להוביל את הליגה באסיסטים (11.9 למשחק), הוא שלישי בליגה בטריפל דאבלים (חמישה כאלו יש לו, רק ראסל ווסטברוק ודריימונד גרין השיגו יותר) והוא אפילו קולע כמעט שלשה למשחק באחוז מתקבל על הדעת (35.8%). מדי פעם הוא אפילו לוקח אותן בכזה ביטחון שזה מפתיע.
אלא שלמרות שהניתוח הצליח, החולה כנראה בדרך למות. למרות עונה לא רעה של רונדו, סקרמנטו היא קבוצה טובה יותר כאשר הוא לא על המגרש. ה-Net Rating של הקינגס עם רונדו עומד על 3.9-, לעומת 1.2- בלבד כאשר הוא על הספסל. האם יש סטטיסטיקה יותר בוטה מזו?
כאשר רונדו יורד מהפרקט, ההתקפה של הקינגס נפגעת במעט, בעקבות היעדר ניהול המשחק המעולה שלו, אבל ההגנה של הקינגס משתפרת פלאים (משתפרת מ-107.3 נק' ל-100 פוזשנים ל-103.4 נק'). עמדת הפוינט גארד היא העמדה הכי עמוקה בליגה, ואין יותר מדי קבוצות שמחפשות שחקן בעמדה הזו. הניקס זו אחת הקבוצות הללו, מילווקי אולי מוכנה להמשיך הלאה מהפרויקט של מייקל קרטר וויליאמס, אולי ברוקלין שאין לה באמת שום דבר ברוסטר, אבל חוץ מהן, כמעט כל קבוצות הליגה די סגורות בעמדת הרכז, ולא יראו ברונדו שדרוג, בטח כשהוא פוגע בהגנה הקבוצתית בצורה כל כך מדממת. עם מספרים כאלה, לא יהיו לו יותר מדי אופציות בקיץ וזה יתחיל להיראות רע מאוד עבור מישהו שרק לפני שלוש שנים הרבה מאוד פרשנים חשבו שהוא יכול להיות ה-MVP של הליגה.
3. גבירותיי ורבותיי, דנבר נאגטס!
הטרייד דד-ליין קרב ובא וכולנו מחפשים את הקבוצה "המוכרת" בליגה שמלאה בקבוצות שמחפשות "לקנות". חוץ מפיניקס וניו אורלינס, אין יותר מדי קבוצות כאלו, אבל הרשו לי להציג לכם את אחת "הקונות" שאף אחד לא שם לב אליה, ועוד עלולה להפתיע את כולנו.
לדנבר יש לא מעט שחקנים צעירים מעניינים שיכולים לבוא כתוספת לטרייד. ניקולה יוקיץ' נותן יופי של עונת רוקי ומראה יכולת קליעה גם מבחוץ (40% מהשלוש), מצרך חובה עבור גבוה מודרני בליגה הטובה בעולם. גארי האריס עשה את ההתקדמות שציפו ממנו לעשות כסופמור והראה לא מעט ניצוצות (כולל המהלך פה למטה), וויל בארטון הוא מועמד ראוי לתואר השחקן השישי של העונה ולתואר השחקן האהוב עליי בכל הליגה וליוסוף נורקיץ' עדיין יש ערך בליגה בהתבסס על עונת הרוקי המרשימה שלו בעונה שעברה.
לכל אלו תוסיפו את האופציה שלנאגטס יהיו לא פחות מ-4 בחירות דראפט בסיבוב הראשון העונה. לבחירות הללו יש כל מיני הגנות והגבלות (הטבלה המלאה למטה, מהדף של דנבר באתר), אבל עדיין מדובר בנכסים משמעותיים. אם דנבר רוצה לבדוק את השטח עבור בלייק גריפין או שחקן אחר, בהחלט יש לה את הכלים לעשות זאת, עכשיו כל מה שנותר לה הוא לחכות לרגע המתאים. אמנם לבוסטון ופילדלפיה עדיין יש יבול נכסים מרשים יותר, אבל דנבר עוד עלולה להיות סוס שחור במירוץ אחרי הסופרסטאר הבא. ולא מזיק שיש להם קנאביס חוקי שם בקולורדו. אולי לארי סנדרס יבוא.
| שנה | זכות | חובה |
| 2016 | בחירת סיבוב ראשון מיוסטון. מוגנת 1-14, אחרת הופכת לבחירת סיבוב שני של פורטלנד ב2017
בחירת סיבוב ראשון ממפיס, מוגנת 1-5 ו15-30 ב2016, 1-5 ב2017, 1-5 ב2018 ולא מוגנת ב2019. הזכות להחליף בחירות סיבוב ראשון עם ניו יורק. בחירת סיבוב ראשון מפורטלנד, מוגנת 1-14 עד 2017, אחרת הופכת לבחירת סיבוב שני ב2018 (הפחות טובה מבין זו של פורטלנד וסקמרנטו), ובחירת סיבוב שני ב2019 |
בחירת סיבוב שני לפילדלפיה. |
| 2017 | בחירת סיבוב שני ליוסטון | |
| 2018 | בחירת סיבוב שני מגולדן סטייט. | בחירת סיבוב שני ליוטה. |
4. הרים-פרוטקשן של אנדרה דראמונד
אנדרה דראמונד הוא מפלצת, הוא ענק, הוא מלך הדאבל-דאבל של הליגה. אבל וואלה, הוא מזעזע בלשמור על הטבעת.
הטיעון הזה נשמע מוזר כי דראמונד בנוי לתלפיות ולכאורה אין שום סיבה שהוא לא יהיה רים-פרוטקטור אימתני. עצם העובדה שהוא חוסם 1.5 כד' למשחק אמורה לאשש את התזה הזו, אלא שהמציאות היא אחרת. היריבים שלו קולעים מולו ב-52.8% באזור הטבעת, שזה נתון פחות טוב מקווין לאב, אנס קאנטר, ג'אליל אוקפור, גרג מונרו ושלל שחקנים אחרים שאנו נוהגים לגחגך על ההגנה שלהם.
באתר Nylon Calculos ניתן למצוא ניתוח קצת יותר מעמיק של ההגנה הבעייתית של דראמונד. מבין כל השחקנים של דטרויט, הוא השחקן שמאפשר את האחוזים הטובים ביותר עבור השחקנים שהוא מגן עליהם, ומבין כל העמדות בליגה, עמדת הסנטר של דטרויט, שרשומה בטאבו על שמו של דראמונד, היא העמדה שמאפשרת את ה-EFG% הגבוה ביותר בליגה, חוץ מעמדת הסנטר של מינסוטה. אמנם דראמונד השתדרג העונה התקפית ואף נבחר לאול-סטאר, אבל יש לו עוד עבודה רבה לפניו לפני שהוא יהפוך לכוכב הגדול שכולנו מצפים שהוא יהיה.
5. אולי די עם התקפת המשולש?
אני מבין, פיל, זה הביא לך 11 אליפויות. אני מבין שזאת הדרך שבה אתה מאמין שצריך לשחק, לא רק כי מקצועית זה הגיוני, אלא כי פילוסופית אתה חושב שזה נכון, אבל אולי הגיע הזמן להבין שזה לא מתאים?
תראו את הפוזשן פה למטה ותגידו לי האם הפוזשן הזה צריך להתקיים ב-NBA של 2015. הצפיפות, הזמן שלוקח להגיע לפואנטה של המהלך, הסיומת. הכל נראה כל כך כפוי ולא טבעי, וזה עושה את החיים הרבה יותר קלים להגנה. יכול להיות שדרק פישר היה רק סימפטום, ושהבעיה של הניקס היא גדולה הרבה יותר?
אני לא חושב שפיל ג'קסון הוא הבעיה. הוא עשה הרבה מהלכים נכונים בקיץ וגם הבריק עם הבחירה בפורזינגיס בדראפט, אבל אבד הכלח על התקפת המשולש. הגיע הזמן להבין את זה. זה פרובלמטי להמשיך לשחק בשיטה הזו כאילו אנחנו עדיין ב-2002, זה טראגי בהתחשב בכשרון שיש לניקס שאפשר לנצל לסגנונות משחק אלטרנטיביים. אולי תחת המאמן הבא יבוא השינוי. אולי.
