שלוש נקודות הוא טור לסיכום התופעות שראינו בשבוע האחרון בליגה. הטור יחולק ל-3 נקודות עיקריות וזריקות עונשין.
1. מילווקי קבוצה עם אופי
כבר כתבנו ודיברנו המון על סגנון המשחק של הבאקס תחת בודנהולזר, היום נדבר על משהו אחר – על האופי של הקבוצה (ולא נזכיר שהם מקום שני בדירוג התקפי, ומקום שלישי בדירוג הגנתי. הנה, לא הזכרנו).
אחד הקשיים הגדולים בליגת ה-NBA זה מסע משחקים ארוך. לעיתים משחקים לילה אחר לילה, עם צ'ק אאוט וצ'ק אין וטיסה באמצע, יש שחקנים מתעוררים בחדר מלון ולא זוכרים באיזה עיר הם. לא פשוט בכלל. זה בעיני הסימן הכי גדול לקבוצה עם אופי. קבוצה שצולחת מסע משחקים כזה בהצלחה. אם נחזור שוב להשוואה לווריורס, מעטים הימרו על הקבוצה בתחילת עונת 14-15 (אסף רביץ מוואלה למשל). כולם היו שבויים בקסמי הספרס. הנקודה שבה התחילו לקחת את הווריורס ברצינות הייתה כאשר הם חזרו ממסע של 5 משחקים עם 5 נצחונות. זה בדרך כלל מה ששובר קבוצות ורצפים, ויוצר מומנטום שלילי. מסע מוצלח יוצר מומנטום חיובי.
מלבד כל הקשיים במסעות, שציינתי קודם, קבוצות לעיתים צריכות לצלוח גם לוח משחקים קשה. תמצאו שיש משחקים שבלתי אפשרי לנצח. באנגלית קוראים לזה SCHEDULE ALERT – היריבה לא משנה, ההפסד הוא בגלל לוח המשחקים. גולדן סטייט של 15-16 שפתחה את העונה עם 24 נצחונות רצופים, הפסידה בסוף למילווקי וללוח המשחקים. זה היה משחק חוץ שישי, לילה שני של B2B, אחרי שבלילה הראשון המשחק נגרר ל-2 הארכות. לווריורס לא היו רגליים או ראש למשחק.
מילווקי צלחה את מבחן המסע הראשון שלה עם 2 – 2. על פניו לא מרשים במיוחד, אבל כשמסתכלים על הפרטים הקטנים, זה הרבה יותר מרשים.
המשחק הראשון היה בפורטלנד, ונגמר בהפסד לקבוצה המקומית ולסי ג'י מקלום שהפגיז 40 נקודות.
המשחק השני היה נגד הווריורס, הפסד פה יכל להפוך לכדור שלג. אלא שהבאקס ראו את האלופה נגד העיניים והגיעו סופר מפוקסים. הם הביסו את גולדן סטייט, ולא ממש השאירו להם סיכוי בשום שלב. אמנם גרין לא שיחק וקרי נפצע במהלך המשחק, אבל זו עדיין לא סיבה לתצוגה כזו. הבאקס השביתו לחלוטין את דוראנט ושות'. זה היה משחק הצהרה.
המשחק השלישי הגיע יום וחצי אחרי, הפעם בלוס אנג'לס. לכאורה יריבה קלה יותר – הקליפרס. אלא שיש כאן ירידה עצומה באנרגיה ובמוטיבציה אחרי הנצחון על האלופה. הקליפרס הובילו רוב המשחק ביתרון קטן, ובשניות הסיום מילווקי הצליחה להתעלות מספיק בשביל לשלוח את המשחק להארכה. זה נגמר בהפסד מאכזב.
המשחק הרביעי והאחרון היה הקשה מכולם וזה שסומן על ידי ESPN כ-SCHEDULE ALERT. משחק 5 בשמונה ימים, שלישי ב-4 ימים ואלמנט נוסף, המעבר מלוס אנג'לס לדנבר. עליה משמעותית בגובה, ירידה בכמות החמצן, ומעבר שעון שעה אחורה. תוסיפו לזה את ההארכה בלוס אנג'לס והפסד לנאגטס היה מתקבל בהבנה. בתחילת הרבע הרביעי הבאקס הובילו ב-11, אלא שריצה של דנבר נתנה להם את היתרון והמומנטום. מילווקי לא ויתרה וידעה לנצח את המשחק. נצחון סופר מרשים מכל הבחינות האפשריות, נצחון של אופי.
אחרי המשחק יאניס אמר "אנחנו לא רוצים להיות קבוצה טובה, אנחנו רוצים להיות קבוצה גדולה. קבוצות גדולות, לא משנה מה, חוזרות. אתה חייב להמשיך להאבק ולשחק את תוכנית המשחק שלך ולקוות שדברים יעבדו. אתה מקווה שתצליח לקלוע. זה מה שעשינו".
לבאקס יש אלמנטים של קבוצה גדולה. עוד יש להם על מה לעבוד, ויש להם על מה להשתפר. עכשיו הם חוזרים לשישה משחקי בית, ולוח מאוד נוח. 9 מ-11 הבאים יהיו בבית, ומשחקי החוץ הם בשארלוט וניו יורק. המשחק ה-11 הוא המפגש השני עם גולדן סטייט. אם הם רוצים שיתחילו לקחת אותם בחשבון, והם רוצים, הם יגיעו למשחק נגד הווריורס עם רצף של 11 נצחונות, ואחריו יצאו למפגש בטורונטו עם היריבה שלהם בראשות המזרח עם רצף של 12.
2. נגמרה דרמת ג'ימי באטלר, מי הבא בתור?
3 השנים האחרונות היו שנים קשות לאוהדי מינסוטה, סן אנטוניו, אינדיאנה, אוקלהומה סיטי, וגם קליבלנד. עד שכבר התרגלנו לעזיבה של סופרסטארים בתום חוזה, התחיל גל חדש שכולל בתוכו דרישת טרייד, שביתות (מצרכי בריאות) וחוסר רצון כללי לשחק עבור קבוצה. הרצון לעבור קבוצה, והנסיונות של שחקנים לכפות על קבוצות טרייד היא לא תופעה חדשה, הדרך שבה זה נעשה זה כבר סיפור אחר לגמרי.
לברון ג'יימס וקווין דוראנט סיימו חוזה ועזבו קבוצה. הם לא איימו, לא הודיעו מראש שלא יחתמו, לא שבתו, לא "נפצעו". הם מילאו את כל תנאי החוזה, ובסופו בחרו ללכת לקבוצה אחרת. מילא.
פול ג'ורג' הודיע לאינדיאנה שהוא יכבד את החוזה שלו עד תומו, אבל שהוא לא מתכנן לחתום על הארכת חוזה עם הקבוצה. מילא.
תופעה חדשה ומאוסה בליגה היא שחקנים שלא מכבדים את החוזים עליהם הם חתומים ולא מכבדים את עצמם, כמו קוואי לנארד, ג'ימי באטלר וגם קיירי אירווינג. קוואי ישב בחוץ כמעט עונה שלמה בנתק מוחלט עם המועדון, עד שלספרס לא נותרה ברירה. קיירי איים על קליבלנד שאם לא יעבירו אותו הוא יעבור ניתוח שישבית אותו לתקופה ארוכה. ג'ימי באטלר החליט בעצמו מתי ישחק ומתי לא, מתי יתאמן ומתי לא, ולפי הסיפורים של שאמס, החליט שהמשחק נגד סקרמנטו יהיה בכל מקרה האחרון שלו במדי מיניסוטה.
הליגה מבינה את הסקס אפיל של ערים כמו לוס אנג'לס, ניו יורק, מיאמי ואחרות. היא מבינה את הסקס אפיל של קבוצות כמו הלייקרס, הסלטיקס והווריורס. היא גם מבינה שיש לא מעט קבוצות, כמו מינסוטה, שארלוט, ניו אורלינס וסן אנטוניו, שאין להן סיכוי להתחרות בזה. לכן היא קבעה כמה כללים שאמורים לקשור שחקנים לקבוצות שבחרו אותם בדראפט לכ8-9 עונות. זה מתחיל עם חוזה רוקי מנדטורי ל-4 עונות. אחרי זה לקבוצה יש את האופציה להציע הכי הרבה כסף, הכי מוקדם (בתום העונה השלישית), ולנעול את השחקן ל-9 עונות. אפילו לג'ימי באטלר, שאיים לעזוב את הבולס לאחר 4 עונות, לא היה את האומץ לותר על חוזה מקסימום שהוגש לו. הבעיות עברו לעונה השמינית והתשיעית.
בשלב הזה השחקן יכול להודיע למועדון שהוא לא מתכוון להאריך חוזה וליעץ לקבוצה להעביר אותו בטרייד כדי שלא תפסיד אותו בלי כלום. אבל להוציא את זה לתקשורת, לעשות שביתות, לביים פציעות, זה כבר עובר כל גבול. הליגה ניסתה להתמודד עם זה ב-CBA האחרון כשיצרה את חוזה הסופר מקס, אבל לא בטוח שזה הפתרון, וזה דיי יורה לקבוצות ברגליים. עד ההסכם האחרון שחקן עם ותק של 8 עונות יכל לקבל שכר ששווה ל-30% מהגג בתור משכורת התחלתית עם עליות של 7.5% כל עונה. הסופר מקס מאפשר לשחקנים עם ותק של 8 עונות, תחת תנאים מסויימים, להתחיל עם 35% וזה משמעותי מאוד. הליגה עשתה את זה בשביל שחקנים כמו דוראנט וקרי. בפועל, כל שחקן שעשה 2-3 אולסטארים התחיל לדרוש את זה מהמועדון בו הוא חתום ומצמיד לו אקדח לראש. סקרמנטו שלחה את דמארכוס קאזינס בטרייד כי היא לא הייתה מוכנה להציע לו את הסופר מקס. וושינגטון נתנה לג'ון וול את הסופר מקס ועכשיו היא נעולה איתו ועם החוזה הלא סחיר שלו 5 עונות קדימה. יוסטון, אוקלהומה סיטי, גולדן סטייט במצב יותר טוב עם הסופר מקס שלהם (הארדן, ראסל, קרי), אבל זה מונע מהם להמשיך להתחזק.
אם הליגה רוצה ליצר שיוויון, שתאפשר לקבוצות הבית להציע יותר, אבל שלא תחשיב את האקסטרה תחת גג השכר. במצב הנוכחי זה פשוט חרב פיפיות. אגב, זה לא תמיד עובד. לפי השמועות הספרס היו מוכנים לתת לקוואי את הסופר מקס והוא אמר לא.
ואם לסכם את הפסקה הזו – אם לא היה לכם MVP או השתתפתם ב-5 אולסטרים לפחות, אל תדרשו את הסופר מקס. אם יש לכם חוזה, תכבדו אותו עד סופו, אחרי זה תעשו מה שבא לכם.
על הטרייד עצמו כתבתי פה, ולכן לא ארחיב בטור הזה.
3. הניקס התחילו את הטנקינג
אני לא חושב שאפשר להסביר את מה שדייויד פיזדייל עושה בניו יורק בלי לומר טנקינג. חמישיה שכוללת את נואה וונלה, מיטשל רובינסון, דמיאן דוטסון ופרנקי ניליקינה. רובינסון בוסרי מאוד, צריך לקבל דקות בשביל להתפתח, אבל הוא עדיין לא שחקן חמישיה בליגה הזו. ניליקינה לא ממש מפגין שיפור מעונת הרוקי. לא ידוע מאיפה דוטסון הגיע. וונלה בעונה חמישית בליגה אמנם פתח בחמישיות, אבל לא הצדיק את זה בשום שלב. מהספסל עולים אנאס קאנטר, קווין נוקס ומריו הזוניה. שחקנים שצריכים להיות בחמישיה. גם מודיאיי וטריי ברק טובים מניליקינה.
הניקס החליטו להשקיע בעתיד של הקבוצה, החליטו שהם הולכים על פיתוח שחקנים, ועל הדרך להשיג בחירת דראפט גבוהה. כל הכבוד להם על ההחלטה, אבל זה קצת מביש שזה קורה בניו יורק. לא יכול להיות שהקבוצה תפתח משחק בית נגד אורלנדו עם 10 נקודות ברבע הראשון ופיגור 20. איפה הכבוד העצמי? ואיפה הכבוד לאוהדים? כרטיס למקום נורמלי באמצע עולה בין בין 100$ ל-400$. על מה בדיוק? כדורסל אין שם.
זריקות עונשין
1. במשחק השבוע בין בוסטון לדנבר ג'אמאל מוריי קלע 48 נקודות. המשחק היה גמור, מוריי רצה 50 ולקח זריקה, קיירי חשב שזה לא לעניין וזרק את הכדור ליציע. נגמר בקנס של 25K לקיירי. האוהד של דנבר שתפס את הכדור החזיר אותו למוריי. סיפור על כלום שתפס הרבה כותרות
An annoyed Kyrie throws the ball into the stands after Jamal Murray takes a shot at the buzzer pic.twitter.com/eA8AgoBmKo
— Heart of NBA (@HeartofNBA) November 6, 2018
2. דיאנדרה ג'ורדן עם 84% מהקו והעולם שותק.
3. ברוק לופז מקום חמישי בשלשות שקלע. לאן נעלמו הסנטרים? לופז אגב עם 93 זריקות לשלוש העונה, ורק 32 זריקות ל-2.
4. כרמלו ויוסטון נגמר מהר. כנראה שהוא הצליח לשגע את התוכנה של מוריי.
5. הספרס ברחו מהמקום האחרון בדירוג ההגנתי. כרגע במקום 13. האח הידד.
