16 פעמים העונה היריבות של הווריורס היו בעמדת נצחון בסיום הזמן. אני לא מתייחס כאן למשחקים צמודים או למשחקים שהשיפוט היה לטובת הווריורס. אני גם לא מתייחס למשחקים שבהם הווריורס חזרו אחרי פיגור גדול, אלא על אלו שבהם היריבה הייתה בעמדת נצחון בסיום הזמן החוקי. זה נתון מדהים, שכן גם מאזן של 65-16 הוא מאזן מצויין (שני לספרס, אבל מילא). הווריורס ידעו לצאת מזה עם הנצחון 7 פעמים. זה המון. תקראו לזה מזל, תקראו לזה מוכנות, דבר אחד בטוח, הווריורס לא אוהבים להפסיד. זהו טור סיכום עונה, שבו ניזכר בכל הכמעט הפסדים האלו. אי אפשר להצליח בלי קצת מזל, והמזל הולך עם הטובים. כל הקלישאות נכונות. בעיני היכולת לא להגיע למצב של הפסד, כמו גם היכולת לחזור מהקבר היא מה שמייצג יותר מכל את העונה של גולדן סטייט.

 

נתחיל מההפסדים. אלה תשעת ההפסדים של גולדן סטייט: מילווקי (לילה שני של B2B אחרי משחק 2 הארכות), דאלאס (קרי ישב בחוץ), דנבר (גרין ישב בחוץ), דטרויט (התירוץ של גרין – הפיסטונס נדלקו מטקס תליית הגופיה של בן וואלאס), פורטלנד (לילארד בא לנקום את אי הבחירה לאולסטאר), לוס אנג'לס לייקרס (אין תירוץ, שיחקו רע), סן אנטוניו, בוסטון, מיניסוטה. 4 מה9 הם קבוצות לוטרי.

 

הנה כל הכמעטים:

משחק 11 של העונה. ברוקלין מגיעה לאוקלנד ואף אחד לא חולם על הפסד. הווריורס נראים רע ומאבדים כדור 15 שניות לסיום בחסרון נקודה. ברוקלין קולעת פעמיים מהקו. כולם מסתכלים על קרי, ואף אחד לא שומר על איגודלה שמשווה את המשחק בשלשה. לנטס יש הזדמנות לנצח ולופז מחטיא מסנטימטר. הכי קרוב שאפשר, הכי מזל שאפשר. בהארכה הווריורס לא מסתכלים אחורה. לופז עדיין לא מבין איך הוא החטיא את זה.

 

משחק 24 הוא המשחק שהביא את ההפסד הראשון, אבל לא בו הווריורס הפסידו. הסלטיקס התישו אותם, מילווקי קטפו את הפירות. בשיוויון בתום הזמן החוקי לאייזיה תומאס הייתה הזדמנות לנצח והוא חוטף גג מליווינגסטון. הסלטיקס מקבלים עוד הזדמנות וגם אוליניק מחטיא. בתום ההארכה הראשונה שוב שיוויון, לתומאס שוב יש הזדמנות לנצח והוא שוב מחטיא. לפחות הוא למד למפגש השני.

טוב, נגד פילדלפיה הם לא היו בעמדת הפסד, אבל להגיע לסיום הזמן החוקי בשיוויון נגד פילדלפיה זה כמו הפסד לא? מזל שיש בארנס.

משחק 58 הביא את הווריורס לאוקלהומה סיטי, למשחק ששבר את האינטרנט. אני בטוח שאת זה כולם זוכרים

אבל בואו נחזור קצת אחורה לזמן הרגיל. 14 שניות לסיום קווין דוראנט קולע שלשה ענקית שקובעת יתרון 4 לאוקלהומה סיטי. עם קלעי העונשין שיש לה זה סגור לא? לא. קליי מחזיר 2 מהירות, ואז הווריורס לוחצים. דוראנט מחכה לעבירה שלא מגיעה, ואז משחרר כדור מהיר מעבר לחצי שמגיע לקליי. קרי? איגודלה מקבל וסוחט עבירה (שטותית) מדוראנט. איגי קולע 61% מהקו, אבל לא במצבים כאלה. הכדור כל כך חלק שהוא אפילו לא מזיז את הרשת. מי שרוצה להזכר, יאלץ ל"סבול" את התקציר המלא של המשחק הכי טוב של העונה

לא בדיוק מזל, חוכמה וחוסר חוכמה של הצד השני, אבל גם זה פה.

למשחק 59 הווריורס בלי קרי מארחים את אטלנטה, ועם עבדכם הנאמן בקהל. 30 שניות לסיום, בשיוויון 97, פול מילסאפ מחטיא שלשה חופשית. הווריורס גם מחטיאים והולכים להארכה. שם שלשת נס של גרין עוזרת להם לנצח.

משחק 75, גולדן סטייט בסולט לייק סיטי. 20 שניות לסיום בחסרון 3, קליי מחטיא שלשה. הג'אז לא לוקחים ריבאונד וקליי מקבל הזדמנות נוספת. הוא לא מחטיא פעמיים. ליוטה יש כדור אחרון, אבל שלווין מאק מקבל גג מדריימונד, והייוורד מחטיא את הפולו. בהארכה את יכולים לנחש מה קרה.

משחק 80, גולדן סטייט בממפיס. ממפיס פצועה וחבולה אבל עדיין מובילה ב10 ברבע האחרון. הווריורס מקבלים סל ספק מדריימונד שנותן להם הובלה דקה לסוף. לממפיס יש כדור אחרון והזדמנות לנצח אבל סטיבנסון מחטיא הכל. הווריורס יוצאים מזה עם מעט עזרה מהשופטים.

הווריורס עמדו בפני הפסד 16 פעמים העונה. זה יותר ממספר הפעמים שפילדלפיה נצחה(!). 7 פעמים הם הצילו את המשחק, 9 הם הפסידו. אין ספק שיש להם מזל של אלופים, אבל המספר 16 הוא הישג בפני עצמו. ברביעי לפנות בוקר הם יכולים לשבור את שיא הנצחונות בNBA. הם לא היו מגיעים לזה בלי יכולת לזהות הזדמנויות ולחזור מהקבר.

 

והנה רשימת השיאים של הקבוצה והשחקנים (גזור ושמור)

הפתיחה הכי טובה בספורט מקצועני בארה"ב 24 – 0.

נצחונות בית רצופים 54

רצף נצחונות (שני באורכו) 28

הכי הרבה נצחונות חוץ בעונה 34

הכי הרבה נצחונות בעונה 73

שלשות בעונה 1077

שלשות לשחקן יחיד בעונה (סטף קרי) 402 (116 שלשות יותר מהשיא הקודם(!))

שלשות לצמד (קרי וקליי) 678 (קליי אגב על 276 שזה שווה ערך למקום שלישי בכל הזמנים)

שלשות במשחק – 12 (קרי השווה את השיא).

דריימונד גרין – שחקן ראשון שמגיע בעונה אחת ל1000 נקודות, 500 ריבאונדים, 500 אסיסטים, 100 חטיפות ו100 חסימות.