נהוג להגיד שהעונה הרגילה בNBA היא רק ההקדמה, והפלייאוף הוא הדבר האמיתי. בפלייאוף יותר קשה לנצח משחקים, כי מתייחסים לכל משחק בחשיבות גדולה, שכן 4 הפסדים מספיקים להדחה. משום שבפלייאוף משחקים מספר רב של משחקים נגד קבוצה אחת, מתכוננים אליה אישית, ולא כמו בעונה הסדירה, שם מתכוננים בכלליות למשחקים ומנסים לשפר את הקבוצה לאורך זמן ממושך. בפלייאוף מתייחסים לכל משחק בנפרד, ולכן הדקויות הקטנות הן אלו שמנצחות משחקים. לכן, קרבות מאמנים, שמבצעים התאמות אחד בתגובה לשני, הם דבר שכיח בפלייאוף. בסדרת הסיבוב הראשון הטובה ביותר השנה – שארלוט נגד מיאמי – ראינו התאמות מנצחות משחקים, בעיקר מצד סטיב קליפורד, מאמנה של שארלוט. כדי להבין את ההתאמה הראשונה שהוא עשה, צריך לחזור אחורה.
בערך לפני שנה, גולדן סטייט עשתה שינוי טקטי ששינה את פני הסדרה שלה נגד ממפיס בסיבוב השני. אחרי שבשני המשחקים הראשונים טוני אלן הקשה מאוד על הספלאש ברות'רס, במשחק השלישי אנדרו בוגוט עבר "לשמור" על אלן, כשהוא למעשה עומד בצבע וצופה באלן מחטיא שלשות פנויות לגמרי. המהלך הזה הכריח את ממפיס להוציא את אלן מהמשחק, שכן בדקות שבהן שיחק ממפיס התקשו לייצר נקודות. אחרי השינוי ניסיתי למצוא שחקנים נוספים עליהם השיטה עשויה לעבוד, אבל התקשיתי למצוא.
השנה, סטיב קליפורד מצא קורבן – ג'סטיס ווינסלו. קליפורד החליט לבחון את הרוקי של מיאמי, והורה לשחקניו להשאיר את אותו פנוי על קו השלוש. מאז המשחק השלישי, בו החל קליפורד לעשות זאת, ווינסלו קולע 7-25 מהשדה (28%), לעומת 10-22 (45.4%) בשני המשחקים הראשונים. יותר מכך, הוא קולע 1-10 בזריקות שמוגדרות חופשיות לגמרי – זריקות שבהן המגן הכי קרוב נמצא במרחק 6 פיט (1.85 מטרים) או יותר. ווינסלו גם מחזיק בנט רייטינג (פלוס מינוס ל100 פוזשנים) הגרוע ביותר בקבוצה (24.1-) מאז החל להישאר בודד על קו השלוש. הנה סרטון להמחשה:
במשחק 6 ספולסטרה הגיב והורה לווינסלו להישאר קרוב לסל, אך הוא נתן לו רק 16 דקות משחק – הכי מעט ששיחק כל הסדרה.
ווינסלו הוא רק אחת הסיבות לכך שהספסל של שארלוט מנצח את זה של מיאמי בכל פרמטר אפשרי, ומכריח את ספולסטרה לנסות להביא הברקה מקצה הספסל שלו (עד עכשיו היו אלה דורל רייט וג'וש מקרוברטס, שלא סיפקו את הסחורה). הסיבות הנוספות הן ג'רמי לין, וצמד הגבוהים.
1. ג'רמי לין : ההגנה של מיאמי מתמקדת במניעת השלשות של שארלוט ומנסה לכוון אותה לצבע, בין השאר משום שהיא קבוצת הרים פרוטקשן השלישית בטיבה בפלייאוף. לכן לין וקמבה ווקר נמצאים במקומות 2 ו4 בחדירות למשחק. ההבדל הוא, שווקר נאלץ לתמרן סביב וויטסייד כשהוא מגיע פנימה, ואילו לין מקבל הרבה יותר דקות נגד סטודמאייר ומקרוברטס – לא בדיוק שומרי טבעת מופלאים. בצירוף העובדה שלין חזק וגדול יותר מווקר, התוצאה היא שלין קולע 13 נקודות למשחק ב-40% מהשדה, ומגיע לקו 6.3 פעמים למשחק בפלייאוף.
2. צמד הגבוהים : רוטציית הגבוהים של שארלוט השתנתה מאוד מאז החלה את הסדרה עם קודי זלר ומרווין וויליאמס בחמישייה. הפציעה של באטום והאפקטיביות של אל ג'פרסון נגד וויטסייד הביאה את קליפורד לפתוח עם וויליאמס בעמדה 3, פרנק קמינסקי בעמדה 4 וג'פרסון בעמדה 5, כשספנסר הוז וזלר עולים מהספסל. השילוב של הוז וזלר התברר כמנצח – כשהם ביחד על המגרש הנט רייטינג של שארלוט הוא 30.8, והיעילות ההגנתית היא 63.2. הצמד הוז וזלר הכי טוב בקבוצה בשני המדדים הללו. הוז מתברר כרים פרוטקטור מעולה – קלעו עליו 5-18 בפלייאוף, והוא ראשון בכל הליגה ביעילות הגנתית בפלייאוף, עם 71.2. ההגנה המעולה שלו מאפשרת לקודי זלר להיות ה"שומר" של ווינסלו, ולבוא לעזור בהגנה.
אבל ההגנה של שארלוט מצוינת גם בלי ווינסלו. הכול מתחיל בכך שההורנטס התחילו לכווץ את ההגנה לצבע על כל חדירה או פוסט. כל שחקן של מיאמי שנכנס לצבע מוקף מיד בשלושה שחקנים, שגורמים לאיבודים, כמו שאפשר לראות בסרטון למטה:
כאשר שחקנים כמו דווין וויד ו-ווינסלו עומדים על קו השלוש, שרשרת העזרות בהגנה מתקצרת, ושארלוט מצליחה לכווץ. לכך מצטרפת העובדה שוויטסייד ממעט למצוא את השחקן הפנוי ונוטה להכריח זריקות ולאבד כשלא הולך לו בפוסט.
אחד השחקנים שעוזר מאוד בשבירת ההגנה הזו הוא לואל דנג. דנג קולע 51.4% מהשלוש בסדרה עד כה, כשהוא קולע לפחות שתי שלשות בכל משחק. הוא נהנה מיתרון זריזות גדול על קמינסקי, ונשאר לבד על השלוש הרבה פעמים כששארלוט מכווצת את ההגנה, ומעניש אותה על כך. הנה כמה דוגמאות למקרים כאלו:
דנג, ג'ו ג'ונסון וג'וש ריצ'רדסון הם הקלעים הטובים ביותר של מיאמי לשלוש. במשחק 6 ספולסטרה הגיב ונתן להם הרבה דקות על חשבון ווינסלו. דנג, שקיבל 36 דקות וסיים עם 21 נקודות, היה אחד הגורמים החשובים בניצחון, וריצ'רדסון, שקיבל 25 דקות, החזיר עם 2 שלשות והרבה ריווח, שהתבטאו במדד הפלוס מינוס שלו (17+, הגבוה ביותר בקבוצה).
לסיום אני רוצה לדבר על קורטני לי. לי הוא אחד מהשחקנים שעושים את העבודה השחורה, ולרוב לא מקבלים מספיק קרדיט. לא סתם סטיב קליפורד אמר עליו ש"בפלייאוף אסור לעשות טעויות. לכן קורטני לי היה חיזוק מעולה". השבוע הוא לקח שני ריבאונדים חשובים בהתקפה וקלע נקודות חשובות במאני טיים כדי להבטיח לשארלוט את הניצחון, וכדאי לפרגן לו קצת על העבודה שהוא עושה בסדרה הזו.
לי משחק הכי הרבה דקות בסדרה (בשתי הקבוצות) – 38 דקות למשחק. הוא קיבל את המשימה ההגנתית הקשה מכולן – לשמור את דווין וויד. עד כה, הפלאש עדיין השחקן הטוב ביותר במיאמי, אבל לי מצליח להישאר בפרצוף של וויד בכל זריקה שלו ולהקשות עליו. כאן נכנסת סטטיסטיקה חדשה כחלק מהHustle Stats באתר הנבא, שנכנסו לשימוש בפלייאוף. אחת הסטטיסטיקות החדשות היא כמה זריקות שחקן "אתגר" – מצב שבו השחקן מרים את ידו ומאתגר את הזריקה לפני שחרורה. לי נמצא במקום השישי בליגה בקטגוריה, והראשון שלא משחק בעמדות 4-5, כשהוא מאתגר 13.2 זריקות למשחק. ברוב הדקות שלו על המגרש לי שומר על וויד, ולכן לא מפתיע ש81.5% מהזריקות של וויד נזרקות כשהשומר במרחק של 4 פיט (1.2 מטרים) או פחות.
כל ההתאמות האלו הם דברים שקליפורד שינה תוך כדי הסדרה, כדי לנצח את משחקים 3-5. אין עוררין על כך שהוא מאמן מעולה, ואם יעלה וימשיך להגיב לנעשה במגרש בצורה נהדרת, יש לו סיכוי לא רע לעבור את מיאמי המנוסים, ואפילו את טורונטו (או אינדיאנה) ולהגיע לגמר המזרח, מעל כל הציפיות.
