עברנו רבע עונה של NBA – גולדן סטייט כבר הפסידה, פילדלפיה כבר ניצחה וההצבעה לאולסטאר כבר החלה. כל הקבוצות כבר הבינו אם הן נחלשו או השתפרו, ועכשיו מגיע שלב ההתאמות. ההתאמה הכי בולטת היא כמובן החמישייה הפותחת. שינוי בחמישייה יכול לשנות את כל העונה – רק תשאלו את דריימונד גרין והווריורס. הנה החילופים שהתבצעו בחודש האחרון.
לוס אנג'לס קליפרס – כנפיים
אחרי עונה שבה שיחקו עם רוטציה של שבעה שחקנים וחצי, הקליפרס יצאו לשוק החופשי ואספו לעצמם כל שחקן ספסל שמצאו. המוקד היה עמדות הכנפיים, שבהן הקליפרס חלשים. הם אספו ארבעה שחקנים (לאנס סטיבנסון, פול פירס, ווסלי ג'ונסון, לוק אמבה א-מוט), כשרק אחד עוזב (מאט בארנס). עודף שחקני הספסל יצר לדוק ריברס בעיה שלא הייתה קיימת קודם – יותר מדי אפשרויות. לצערו כולן בינוניות, ואין ממש בחירה טובה.
במהלך העונה כל אחד מבין שחקני הכנף של הקליפרס פתח בחמישייה לפחות 3 פעמים.
למעלה אפשר לראות דיאגרמת פאי שמראה את מספר המשחקים בהם כל שחקן פתח בעמדות הכנפיים בקליפרס ומראה כמה דוק ריברס עוד לא סגור על עצמו. מקומו של ג'יי ג'יי רדיק די מובטח, אך מעבר לכך יש הרבה מקום לשינויים.
לאנס סטיבנסון הצליח להרשים בפרי סיזן ולזכות במקום בחמישייה בעשרת המשחקים הראשונים של העונה. ריברס אמר ש"שלושה מובילי כדור שיעלו מהספסל (ריברס, קרופורד וסטיבנסון) זה יותר מדי". בהמשך סטיבנסון ירד לספסל, בעיקר משום שקלע רק ב33.3% מהשלוש, כשהוא לא תורם מספיק בהגנה כדי לחפות על החיסרון בגובה. כריס פול ורדיק נפצעו, ודוק החל לנסות כל מיני חמישיות נוסו כל השילובים האפשריים, כשאפילו אוסטין ריברס פתח בעמדה 2 במשחק אחד.
לפני שבועיים לוק אמבה א-מוט, שנחשב לשחקן קצה ספסל, החל לעלות בחמישייה באופן קבוע. כאן עולה השאלה – למה קבוצה עם מספיק כנפיים כדי למלא דלי של KFC פותחת עם אמבה א-מוט בחמישייה? התשובה היא שאמבה א-מוט הוא שומר מצוין – הוא מוריד את האחוזים של השחקנים עליהם הוא שומר ב-7.6%, וכשהוא על המגרש הקליפרס ביעילות הגנתית של 93.8 (הכי נמוך מבין שחקני הקליפרס ששיחקו יותר מחמישה משחקים). הבעיה היחידה היא שהקליעה שלו לא מספיק טובה – במשחקים בהם פתח הוא קלע 2.6 נקודות בלבד, וזו הסיבה שלמרות שהוא פותח בחמישיה, הוא משחק 16-20 דקות בלבד. הוא קלע ב-30% בלבד מהשלוש, 27.6% מהשדה ולכן קרופורד, שממשיך להיות השחקן השישי של הקבוצה למרות שמועות טרייד וווסלי ג'ונסון גונבים לו המון דקות. פירס עוד לא הצליח להתחבר – 25.8% מהשלוש, יעילות הגנתית של 106.2 כשהוא על המגרש (הכי גרוע בקבוצה). לכן, אם הקליפרס אכן לא יסתדרו עם חוסר ההתקפה של אמבה א-מוט, ווסלי ג'ונסון הוא האפשרות המתבקשת – הוא שומר טוב, והוא קולע ב-40% מהשלוש העונה.
אורלנדו מג'יק – שוטינג גארד
אחרי שנה מאכזבת תחת ז'אק וון, שגם פוטר במהלכה, הגיע סקוט סקיילס, מאמן שידוע ביכולותיו להפוך קבוצה רעה לקבוצה טובה, ואז לעלות לכולם על העצבים ולהיות מפוטר לפני שהקבוצה הופכת למצוינת. זאת נשמעת כמו תכנית לא רעה לאורלנדו, ואכן, קבוצה עם מאזן של 25 – 57 בעונה שעברה הפכה לקבוצה של 12 – 11.
אחד הדברים שגרמו לזה לקרות הוא ההורדה של ויקטור אולדיפו לספסל. אלפריד פייטון ואולדיפו הם דור העתיד של אורלנדו – שתי בחירות לוטרי שנה אחר שנה שאמורים להיות הקו האחורי של המג'יק לשנים הבאות. הבעיה היחידה היא שאף אחד מהם לא יודע לקלוע שלשות – פייטון הוא שחקן של 28.2% מהשלוש בקריירה, ואולדיפו הוא שחקן של 32.2%. עם שני שחקנים כאלו שמשחקים ביחד אי אפשר להצליח יותר מדי, ולכן אוון פורנייה (38.1% מהשלוש) עבר ל2, וצ'אנדלר פריי פתח בחמישיה. השינוי הזה עשה טוב לשני הצדדים – מאז השינוי אורלנדו במאזן 6-3, כשהיעילות ההתקפית שלה משתפרת מ-98.7 ל-100.4. גם לאולדיפו זה עשה טוב – למרות שהוא משחק 5 דקות פחות במשחק, הוא השתפר בכל האספקטים:
אולדיפו קולע יותר נקודות באחוזים יותר טובים, חודר יותר ולכן מגיע יותר לקו. כל אלו הם בזכות העובדה שבחמישייה השנייה הוא מתפקד פחות כקלעי שלשות ויותר כיצרן נקודות. 3.6 שלשות למשחק זה עדיין יותר מדי לשחקן של 25.9% לשלוש, אבל זה יותר טוב מה-4.4 שהוא היה זורק בחמישייה.
גם לחמישייה זה עשה טוב – כשהחמישייה הפותחת עם פורנייה (פייטון, פורנייה, האריס, פריי ו-ווצ'ביץ') נמצאת על המגרש, אורלנדו ביעילות התקפית של 104.6 וביעילות הגנתית של 100.2. זו גם החמישייה ששיחקה הכי הרבה דקות העונה באורלנדו. לשם השוואה, כשהחמישייה שסקיילס ניסה לפני שהוריד את אולדיפו לספסל (פייטון, אולדיפו, פורנייה, האריס ו-ווצ'ביץ') נמצאת על המגרש, אורלנדו ביעילות התקפית של 96.7 וביעילות הגנתית של 107.8.
אין עוררין על כך שהשינוי הזה עשה טוב לאורלנדו, אבל אולדיפו שחקן מגוון יותר מפורנייה, ולרמות הגבוהות יותר, שאליהן מכוונים במג'יק, פורנייה לא יספיק. לשם כך אולדיפו ופייטון חייבים לשפר את הקליעה שלהם מרחוק, וכך הם יוכלו לפתוח ביחד.
מילווקי באקס – גארדים
עוד קבוצה עם בעיות בקליעה היא מילווקי. בקיץ הבאקס איבדו את ג'ארד דאדלי וארסן איליאסובה, שביחד עם ברנדון נייט (נשלח בטרייד באמצע העונה) היו שלושה מארבעת קלעי השלשות הטובים ביותר של מילווקי. הבאקס לא הביאו קלעים אחרים, ונותרו עם קריס מידלטון וג'ארד ביילס כקלעים היחידים מעל הממוצע:
בגלל היעדר הקלעים, או ג'יי מיאו וגרייביס ואסקז, שקולעים פחות מ-30%, זורקים יותר מ-3 שלשות למשחק. בחמישייה הפותחת רק מידלטון הוא קלעי שלשות לגיטימי, וזה לא מספיק בעידן שבו לרוב הקבוצות יש לפחות שלושה קלעים על המגרש. ג'ייסון קיד ניסה לתקן את המצב כשהכניס את ביילס ומאיו לחמישייה במקום MCW וג'בארי פארקר. כמו שאפשר לראות בגרף, זה לא עזר, ומספר השלשות שנזרקו ירד, כשגם האחוזים ירדו מתחת לממוצע. ביילס, שקלע ב-48.7% לשלוש עד אז, קלע ב-22.2% בלבד בששת המשחקים שלו בחמישייה, בעיקר משום שנדרש לזרוק 6 שלשות למשחק. מאיו לא היה קלעי טוב בכל העונה (29.9%), כך שהשינוי לא עזר במיוחד. מאז ביילס נפצע ופארקר חזר לחמישייה, אבל הבעיה נותרה בעינה. החוסר בקליעה ביחד עם ההגנה שהידרדרה בגלל מונרו דרדרו את הבאקס, הפתעת העונה שעברה, למקום ה-13 במזרח עם מאזן 10 – 15.
יוסטון רוקטס – רכז
יוסטון היא אחת הקבוצות שפתחו את העונה בצורה המאכזבת – קווין מקהייל יכול להעיד על כך ממקור ראשון. השינוי המרכזי שנעשה משנה שעברה, שכנראה היה זה שפגע בקבוצה, הוא הבאת טיי לוסון. לוסון היה אחד הרכזים הטובים בליגה בשנים האחרונות, אבל לאחרונה גילינו שישנם ד"ר טיי ומיסטר לוסון. בדנבר ראינו את ד"ר טיי מככב, אבל כבר בקיץ היה אפשר לראות את מיסטר לוסון מופיע מדי פעם, כשהרכז נעצר מספר פעמים במהלך הפגרה.
ביוסטון מיסטר לוסון הופיע במלוא הדרו, כשהוא פוגע בקבוצה שרק לפני שנה הגיעה לגמר המערב. לוסון קולע באחוזים מזוויעים – 34% מהשדה, 31.9% מהשלוש ו-68.6% מהעונשין. באמצע נובמבר קווין מקהייל פוטר, ומחליפו ג'יי בי ביקרסטאף הוריד את לוסון לספסל. בתחילה ג'ייסון טרי נכנס לתפקיד, אך כשפטריק בברלי חזר מפציעה הוא נכנס לחמישייה ויוסטון חזרה להיראות כמו בשנה שעברה. עם בברלי בחמישייה יוסטון במאזן 7 – 2, וחשוב מכך, היא העלתה את היעילות ההתקפית שלה מ-98.5 ל-109.2. ההבדל הגדול הוא כנראה השלשות – כשלוסון היה בחמישייה הוא זרק 3 שלשות למשחק ב-27.3%, ולעומתו בברלי עם 42.2% מהשלוש מאז שנכנס לחמישייה. כשהפצועים יחלימו (הפציעות הרבות בקבוצה גרמו לכך שאף חמישייה לא שיחקה יותר מ-70 דקות ביחד על המגרש) יוסטון עשויה להתמודד אפילו על ביתיות בפלייאוף לאור מצבן של יריבותיה במערב.
