רצה הגורל, וקיבלנו שחזור מרתק של גמר המזרח מהעונה שעברה, הפעם במעמד חצי הגמר של הקונפרנס. אם שואלים ברוח חג הפסח: "מה נשתנה חצי הגמר הזה?" זוהי שאלה שעל פניו התשובה אליה היא לא כל כך קשה, שתי הקבוצות ניסו ללמוד ממכת הפציעות שחוו בפלייאוף שעבר ונבנו באוף סיזן יותר לעומק, הנחיתו אצלם שחקנים משלימים כדי לעבות את הספסל. בשנה שעברה קווין לאב נפצע עוד מהסיבוב הראשון וישב לשארית הפלייאוף, וקיירי אירווינג שיחק רק שני משחקים בשל פציעה בברכו השמאלית. הפעם הנטל ההתקפי לא יהיה כולו על לברון שסיים את הסדרה ההיא עם כמעט ממוצע טריפל דאבל (30.3 נק, 11 ריב' ו9.3 אס'), ולקאבס יהיו אינספור אופציות התקפיות על המגרש בכל רגע נתון. אז כן, טים הרדוואי ג'וניור לא אמור להפוך את אטלנטה לפייבוריטים בן רגע, לכן צריך להבין מה ימנע מהקאבס לסיים את הסיפור בסוויפ בדיוק כמו בסדרה אשתקד?.

מאזן בעונה הסדירה: 3-0  לקליבלנד.

 

חמישיות

 

קיירי ארווינג- ג'ף טיג: ארווינג התחיל את הפלייאוף בסערה, הוא מדורג שני בממוצע הנקודות למשחק במהלך הפלייאוף עד כה, כשהוא קולע 27.5 נק' ב47% מהשדה. במצ'אפ העונתי בין הקבוצות השניים הללו נפגשו פעמיים, כאשר נראה שקיירי הסתדר עם טיג התקפית כשהעמיד ממוצע של 27.5 נקודות, אך עם מדד פלוס מינוס כולל שלילי (-2). פה מגיעה הנקודה הקריטית מבחינת התפוקה של ארווינג, כל עוד הוא מרגיש בנוח בהתקפה הוא מסוגל לגמור משחקים במדד גבוה מאוד, אך כתוצאה מהלקות ההגנתית שלו והבלחות של חוסר יעילות התקפית, התרומה הקבוצתית שלו יכולה להיות נמוכה.

Kyrie Irving

טיג מן העבר השני, הוא לא שחקן מוכשר התקפית כמו ארווינג, אבל ייתכן שהוא שחקן שלם ממנו, רכז מצוין שעושה הרבה דברים על המגרש אך העונה מה שהפריע לו בעיקר זה חוסר יציבות, ולא הצליח לשחזר את היכולת המדהימה שלו מעונתו הטובה בקריירה אשתקד. טיג הוא גארד שלוקח את רוב הזריקות שלו מאזור הצבע ויודע גם לסיים מתחת לסל ביעילות יחסית (53.7%). קיירי הוא לא שחקן הגנה מוצלח במיוחד, בתרשים למעלה ניתן לראות שהעונה ארווינג לא מצליח להתמודד בצורה טובה עם ניסיונות קליעה מתחת לסל ומאפשר אותם באחוז גבוהה, ולמטה ניתן לראות את תרשים הזריקות של ג'ף טיג במשחקים מול קליבלנד במהלך העונה:

Jeff Teague

מבחינת טיג ברור שהמגמה היא פנימה, בידוד שלו בטופ אוף דה קי, שיילווה בריווח של 4 שחקנים מסוכנים מבחוץ, יכול להתברר כיתרון התקפי לאטלנטה. ההבדל העיקרי בין הקבוצות, והוא מה שיקשה על ההוקס בסדרה הוא שגם אם יצליחו למצוא נוסחא לבודד את השחקן עליו שומר אירווינג, המצ'אפ בסדרה כולה יוכרע בעיקר לפי היכולת ההתקפית של קליבלנד. דוגמא לכך ראינו במשחק השני בין השתיים העונה, בו טיג נתן את אחד המשחקים הטובים שלו בעונה כולה, כשקלע 28 נק' ומסר 9 אס', כל זה במדד פלוס מינוס של +18, ועדיין מגוון האופציות ההתקפיות של הקאבס אפשרו להם לקחת את הניצחון. רצוי לזכור את הפתרון של בלאט מהעונה שעברה לטיג : השחקן ששמר עליו עבר מתחת לחסימה, ונתן לו זריקה חופשית בשביל לסגור לו את החדירה. טיג לא השתפר בזריקה, ואין שום סיבה שזה לא יעבוד פעם נוספת.

 

ג'יי אר סמית'- קייל קורבר: בעמדת השוטינג גארד של שתי הקבוצות אנו ניצבים שני שחקנים, שתפקידם האחד והיחיד על המגרש בצד ההתקפי, הוא לזרוק. מפגש בין שני קלעים טבעיים שזרקו מעל 300 זריקות מטווח השלוש נקודות כאשר שניהם מפלרטטים עם 40% עונתי. סמית' מגיע מהסדרה מול דטרויט רותח, הוא קלע באחוז מצטבר של 51.5%(!) מעבר לקשת, כשאף שומר לא הצליח לעצור אותו. סמית' הוא מה שנקרא "streaky shooter", מה שאומר שכל עוד הוא ביום טוב והוא על המגרש, אין כזה דבר זריקה רעה:

 

 

קשה לומר שהתפוקה ההתקפית של סמית' היא הכרחית, אבל בסדרה מול הפיסטונס היא מה שאפשרה לקאבס לתפוס מרחק בטחון. מנגד, התפוקה ההתקפית של קורבר היא אולי המרכיב החשוב ביותר לאפשרות של  אטלנטה לדגדג את קליבלנד בסדרה הזו, ההוקס לא יוכלו להתמודד עם משחק התקפי בקצב גבוה, הם יירצו לדחוף את הכדור פנימה בכדי לנסות ליצר מיס מאצ'ים מול שחקני ההגנה הרעים של קליבלנד (אירווינג, לאב). בשביל שהגנת הקאבס לא תוכל להביא עזרה משחקני החוץ, הקלעים של אטלנטה חייבים להיות בשיאם. קורבר עבר עונה לא פשוטה, הוא ירד כמעט בכל הפרמטרים שלו מהעונה הקודמת, אך מול בוסטון הוא חזר לעצמו (45% מעבר לקשת), אם ימשיך את כושרו הטוב יתאפשר משחק פוסט אפקטיבי.

 

לברון ג'יימס- קנט בייזמור: בקיץ דימארה קרול עזב לטורנטו והשאיר את עמדת השלוש הפותח של הקבוצה גלמודה, כשעל פניו באותו זמן היה נראה שטאבו סופולושה השוויצרי יאייש אותה ויעניק לה פן הגנתי דומה לשל קרול. אם זאת במהלך העונה קנט בייזמור תפס את ההזדמנות בשתי ידיים, והוכיח שהוא שחקן חמישייה לגיטימי בליגה. בייזמור, שאולי מהווה את סיפור ההצלחה הנוכחי הגדול ביותר של שחקן שלא נבחר בדראפט, העמיד ממוצע יפה של 14 נק' ו7 ריב' בסדרה מול בוסטון והראה ניצוצות הגנתיים מול הפיזיות של הסלטיקס. למרות השיפור המדהים של השחקן הזה, זהו אולי המצ'אפ הקשה ביותר שבייזמור יכל לקבל, יתרון הכוח של לברון הופך אותו לטרף קל וקשה להאמין שבייזמור אכן יהיה זה שיצטרך להתמודד עם לברון מבחינה הגנתית לאורך כל הסדרה. לברון מנגד נהנה מהמצ'אפ הטוב שיש לו בעמדה ובמהלך שלושת המשחקים בעונה הסדירה קלע בממוצע 27.6 נק' במדד פלוס מינוס ממוצע חיובי (+11). אולי נקודת האור היחידה מבחינת ההוקס בהקשרו של לברון היא האחוז הנמוך מאוד שהוא זרק מבחוץ במהלך הפלייאוף (21.1%). קשה לראות את זה קורה, אך אטלנטה ינסו להוריד את היעילות של לברון בבידודים בפוסט ולגרום לו לזרוק, הבעיה מבחינתם היא שלברון הוא המוסר הטוב ביותר של הקאבס והוא מוקף בקלעים מצויינים, כך שהרוטציות יהיו חייבות להיות מהירות ומדויקות במיוחד.

 

קווין לאב- פול מילסאפ: פול מילסאפ מגיע לסדרה הזו לאחר עונתו הטובה בקריירה, ולאחר סדרה מצוינת נגד בוסטון במהלכה רשם שיא קריירה של 45 נק'. מילסאפ הוא הרבה ממה שקווין לאב לא, הוא שחקן מאוד מגוון שמצליח להשפיע על המגרש משני צדדיו, הוא השחקן הרביעי בלבד מאז 2010 שמצליח להוביל בנתונים עונתיים את קבוצתו בנק' (17.1), ריב' (9.0), חטיפות (1.8) ובלוקים (1.7). קווין לאב הוא ההפך מפול מילסאפ ברמת סוגי השחקנים שקיימים כיום בעמדה מספר 4, בזמן שמילסאפ מגוון וזריז, לאב הוא שחקן שמסוגל לתת תפוקה רק בצד אחד של המגרש, שמבחינתו הגנה היא המלצה. השנה קווין לאב הוא שחקן חד גוני גם ברמה ההתקפית, בתרשים הבא ניתן לראות שהעונה הוא זרק כמות גבוהה מאוד של זריקות לשלוש ביחס לשחקן פנים (מעל 300) ונראה שבהגדרה התפקיד ההתקפי שלו הוא בעיקר לתפקד כסטרץ' 4 ולרווח את המגרש:

Kevin Love

לאב תמיד יהיה ריבאונדר טוב ומסוכן התקפית גם בעמדת הפוסט, ראינו את קליבלנד משתמשים בו מתחת לסלים כשהיה לו מצ'אפ נוח מול השומר שלו, קשה לראות את זה קורה מול מילסאפ אך אם יתופקד מולו שומר אחר, ייתכן וינצל זאת ויצליח לספק נקודות מגוון דרכים.

בסרטון הבא ניתן לראות איך לאב מנצל את יתרון הזריזות שלו בפוסט מול מייק מוסקאלה שעולה מהספסל של ההוקס:

 

הסגנון של אטלנטה אינו מושתת על שחקן אחד, היא קבוצה שבנוי על אסיסטים ולא יודעת להתמודד עם הזנה של שחקן יחיד שחם באותו רגע. גם אם פול מילסאפ ינצל את היתרון שיש לו במידה וקווין לאב יהיה השומר שלו, אם אטלנטה לא תתאים את עצמה ותשחק בשבילו המספרים שלו לא יתורגמו לניצחון, כמו שראינו במשחק מס'4  מול בוסטון.

 

טריסטן תומפסון- אל הורפורד: טריסטן תומפסון נמצא על המגרש למטרה מאוד מדויקת, לקחת ריבאונדים ולהפריע לאל הורפורד בהגנה. תומפסון משחק בעמדת החמש אך בדיוק כמו אל הורפורד מן העבר השני הוא מה שנקרא “under sized”, הוא מלא בתכונות של סנטר, אך מבחינת גובה, הוא נמצא יותר באיזור עמדת הארבע. אפשר לראות שבסדרה מול הפיסטונס היה לו קשה מול סנטר פיזי וגבוה כמו אנדרה דראמונד, ולמרות שתומפסון העמיד ממוצע של 9 ריב' למשחק בעונה הסדירה, בסדרה הזו הוא הצליח לקטוף 5.5 רבי' למשחק בלבד. הבעיה העיקרית שאל הורפורד יוצר לתומפסון היא הניידות, הורפורד בדומה למילסאפ הוא שחקן מאוד מגוון שמסוגל לספק נקודות בצורות שונות, הוא זריז מתומפסון ומסוגל להתמודד איתו גם מתחת לסלים. יהיה מעניין במיוחד לראות איך תומפסון מתמודד עם היכולת של הורפורד לקלוע לשלוש, הסנטר הדומניקאני מגיע בכושר קליעה מצוין כשמול בוסטון הוא רשם נתון של 40% מעבר לקשת. הסיבה שהסנטר של קליבלנד חשוב גם למשחק של אטלנטה היא שהוא קלעי עונשין נוראי, בסדרה מול בוסטון הצליח לקלוע באחוז מחפיר של 33.3% מהקו. כולנו עדים לתופעה הנרחבת בליגה של "ההאק אה מישהו", שמאמנים משתמשים בה בכדי להוציא את הקבוצה היריבה מקצב התקפי ולהאט את המשחק, אם תומפסון ימשיך בכושר הקליעה הנוראי שלו מהקו זה ייצור בעיה לקליבלנד.

 

ספסל

 

על הנייר הספסלים הם עיקר השינוי מהסדרה של שנה שעברה, קליבלנד מחזיקה ספסל בהחלט משופר כשהוא משלב בין שחקנים צעירים שמסוגלים לתת תפוקה יפה בזמן המנוחה של הכוכבים (אימאן שומפרט, מת'יו דלאבדובה), ובין שחקנים עם ניסיון שמכירים את המעמד ומסוגלים להתמודד מבחינה מנטלית עם השאיפות הגדולות שיש לקאבס השנה (צ'נינג פריי, ריצ'רד ג'פרסון). מנגד מהספסל של ההוקס עולים שחקנים עם פחות שנים בליגה, אך עם כשרון ופוטנציאל גדול להשפיע על הסדרה. היתרון של אטלנטה מהספסל מגיע בעיקר בעמדת הרכז, דניס שרודר הוא רכז מצוין שהרבה פעמים מקבל את אותו מספר דקות שמקבל ג'ף טיג, ככה שהוא אכן שחקן ספסל אך הוא מסוגל להשפיע על המשחק כמו שחקן פותח. ניתן לדמות את אותו מקרה גם לזה של טאבו סופולושה, שחקן שמוגדר כ 3&D מובהק שיופקד כהאיש למשימות מיוחדות בסגל של ההוקס, לאור העובדה שהמצ'אפ ההגנתי שלו יותר מתאים לפרוורדים של קליבלנד, הוא הולך לקבל הרבה דקות בסדרה הזו. המנטליות של השימוש בספסל בין שתי הקבוצות היא מאוד שונה, כאמור שחקני הספסל של אטלנטה מסוגלים להוות תחליף לשחקני החמישייה, מה שייתכן ויוצר גיוון בסגנון ההתקפי וההגנתי של הקבוצה לאורך סדרה שלמה. מנגד המטרה של הספסל של קליבלנד היא להוות תחליף נקודתי לכוכבי הקבוצה.

 

קרב המוחות

 

פלייאוף זו תקופה שדורשת התאמות, האינטסנסיביות של לשחק כל יומיים מול אותם מצ'אפים דורשת מהמאמנים לשנות משהו בסגנון המשחק שלהם כדי ליצר הפתעות, ראינו בפלייאוף של השנה שעברה שההתאמות הללו מסוגלות לעשות את ההבדל. אין ספק שבקטגוריה הזו, לאטלנטה יש יתרון ברור, מייק בודנהולצר הוא מאמן מוערך מאוד ששנה שעברה קיבל את מאמן העונה, מאמן שספג הרבה מניהול המשחק של גרג פופוביץ' בתקופתו בסן אנטוניו ושמסוגל לבצע התאמות טקטקיות נפלאות. מנגד ניצב טיירון לו, שכשמו כן הוא- טירון, לו בעונתו הראשונה בלבד כמאמן ראשי ניצב מול סדרת חצי גמר שייתכן ותדרוש ממנו להפגין נוכחות ולהראות איזה שפנים הוא מסוגל להוציא מהכובע. יהיה מעניין לראות מי ישלוט בקבוצה במצבים הללו, טיירון לו, או לברון ג'יימס. פה מגיעה נקודה חשובה שתהיה קריטית לאפשרות שאטלנטה תצבור נצחונות בסדרה הזו, אטלנטה נשארה אחת הקבוצות שמוסרות הכי הרבה בליגה (22.8 אס' למשחק, מקום שלישי בליגה), ובמקביל שיפרה באופן ניכר את ההגנה הקבוצתית שלה. עד כה בפלייאוף אטלנטה מעמידה defensive rating (מספר נקודות שספגו ב100 פוזשנים) של 91.3, מספיק בשביל המקום השלישי בליגה, 0.1 נקודות מההגנה המדהימה של הספרס. ההוקס עושים זאת בעזרת מלכודות ביציאה של שחקן מחסימה שיובילו אותו לבייסליין, ורוטציות מהירות ונכונות בין הקלעים.

ניתן לראות בסרטון הבא כיצד אטלנטה טיפלה בצורה קבוצתית בפיק נ' רול מול בוסטון בסיבוב הראשון:

והנה עוד דוגמא לטרנזישן דיפנס במיקום נכון וירידה מהירה:

 

זה ההבדל שיצר בודנהולצר מתחילת העונה הזו, להתאים את הגנת קבוצה ליכולות של הסגל שלו. בשביל לנצח אטלנטה תצטרך לשמור בצורה קבוצתית כדי להסתיר את בעיות המצ'אפ שיש לה כמעט בכל עמדה. אין לה סיכוי בקרב קליעות נגד קליבלנד.

 

אקס פאקטור

 

בוא נניח באופן היפותטי ולא מציאותי בעליל ששום אופציה התקפית לא תעבוד לקאבס, ולו יימצא את עצמו נופל על יום התקפי רע של כל הכוכבים שלו. לקליבלנד יש נשק סודי שמצוי בפיק אנ רול בין מת'יו דלבדובה וטריסטן תומפסון, כן שמעתם נכון, זהו אחד המהלכים היעילים ביותר של קליבלנד העונה. הסיבה שהמהלך הזה כל כך יעיל היא שתומפסון חוסם נהדר ותמיד מצליח לתת לשחקן ההתקפה צעד יתרון על פני השומר שלו, דלבדובה קולע באחוזים גבוהים את הפלוטרים האלה מחצי מרחק כך שאין ברירה אלה שתגיע עזרה מכיוון הצבע, מה שמשאיר את תומפסון חופשי ומאושר לאלי- הופ.

הנה דוגמא למהלך המוצלח:

לאור העובדה שלקליבנד יש בכל מקרה אינספור אופציות התקפיות, מהלך יעיל כל כך שמגיע מכיוון הספסל, יכול להיות שובר שוויון ובהחלט אקס פקטור למקרה שייווצר משחק צמוד.

 

תחזית: קליבלנד קבוצה טובה יותר משנה שעברה, אטלנטה קבוצה פחות טובה, ולצער העם היושב בציון 4-1 קליל לקאבס.