היום, לפני 104 שנים, אלבניה קיבלה את עצמאותה לאחר נפילתה של האימפריה העותומאנית ושנתיים לפני תחילתה של מלחמת העולם הראשונה. לאחר 4 שנים קשות של קרבות, אירופה התפנתה לשיקום עצמי ופיתוח מקומי-לאומי, ואיזו דרך טובה יותר יש כדי לעשות זאת מאשר קידום ענף הכדור הכתום? במשך מעל ל-20 שנים מועדונים שונים התחרו אחד כנגד השני עד שהגאונים החליטו להקים גוף רשמי שינהל את מסגרת הכדורסל במדינה. אט-אט הוועידה התפתחה עד להקמת איגוד הכדורסל האלבני, שבמהרה הביאה להצטרפותו ל-FIBA והקמת הנבחרת הלאומית הרשמית ב-1947, בדיוק בזמן כדי להשתתף ביורבאסקט החמישי, שנערך באותה שנה בצ'כוסלובקיה.

האלבנים לא כל-כך ירצו לזכור את הטורניר הזה: הם הוגרלו תחילה לבית ד' במסגרת הסיבוב המוקדם, יחד עם מצרים (כן כן, היא השתתפה באליפות אירופה ואף סיימה עם מדליית הארד), בלגיה ואיטליה. איך הלך להם? "קיבלו בראש", בלשון המעטה: 60:15 לאיטלקים (שסיימו את הבית במקום ה-3 וירדו אף הם למשחקי הדירוג) 114:11 לבלגים ו-104:19 למצרים שלחו את הנבחרת הסימפתית להיאבק על המיקום עם מאזן 3:0 כואב ויחס סלים עוד יותר כואב של 278:45. גם בבית התחתון האלבנים לא ליקקו דבש, הובסו 73:19 מול הרומנים ו-44:27 מול האוסטרים. בקרב המהודר על המקום האחרון, יוגוסלביה פירקה עם 90:13 ושלחה את האלבנים בעיקר עם חוויות, מאזן 6:0 ומקום 14 מתוך 14 הנבחרות שהשתתפו בטורניר.

רגע השיא של הכדורסל האלבני: בהפסקה בין הרבעים במהלך משחק ה-NBA בין טורונטו לפיניקס ב-2015, הרקדניות של הראפטורס רקדו את ריקוד ה"שוטה" המקומי. המחווה הנאה הייתה לכבוד יום העצמאות ה-103 של המדינה.

10 שנים לאחר מכן, האלבנים חזרו לאליפות אירופה שנערכה באותה העת בבולגריה ואיך נגיד את זה בעדינות? התוצאות לא כל-כך השתנו. בשלב הבתים הראשון הוגרלה הנבחרת לבית א' שם חטפה 89:57 מיוגוסלביה, 71:37 מצ'כוסלובקיה ו-65:42 מסקוטלנד. בניגוד לטורנירים עברו, כלל הקבוצות שהודחו משלב הבתים הראשון הוכנסו לבית אחד למטרות דירוג בלבד, מהמקום ה-9 ועד ה-16 והאחרון. 69:56 לסקוטלנד, 72:43 למערב גרמניה, 91:42 לפינלנד, 82:42 לאיטליה, 97:64 לטורקיה, 58:45 לאוסטריה ו-90:48 לבלגיה, שלחו את הנבחרת האלבנית אל המקום האחרון עם מאזן של 0 ניצחונות ו-10 הפסדים.

עם כל-כך הרבה הפסדים ברקורד, אתם בוודאי שואלים את עצמכם: מתי לעזאזל אלבניה ניצחה משחק? ובכן, זה קרה במוקדמות היורובאסקט ב-1971, אז האלבנים הוגרלו לבית המוקדמות שנערך בקליארי שבאיטליה, שם זכו לנצח את האנגלים 63:92, רק כדי לסיים במקום ה-4 מתוך 5 וכאמור, לא להעפיל לטורניר במערב גרמניה. בשלב המוקדמות לטורניר ב-1975 ביוגוסלביה האלבנים היו קרובים מאוד להעפיל שלב, לאחר שגברו 71:95 על לוקסמבורג, 77:112 על איסלנד ו-71:82 על שבדיה, אך סיימו את הבית במקום ה-3 מתוך 5, כאשר ממנו העפילו רק 2 נבחרות לשלב המוקדמות הסופי.

סרטון קידום לסנטר הנבחרת, אנדריט היסנגולי.

אנחנו יודעים מה אתם רוצים לשאול כעת, ולא – אלבניה מעולם לא פגשה את הנבחרת שלנו, באף מסגרת רשמית, אך בשביל מה יש משחקי ידידות? לפני כשנה, החבורה של ארז אדלשטיין יצאה לטורניר הכנה בטאלין, במסגרתו הביסה את האלבנים 45:110. רק נזכיר – זה היה עם הסגל השני של הנבחרת, כאשר איגור קולשוב (22 נק'), דניאל קופרברג (18 נק') ורוברט רות'בארט (11 נק') בלטו בשורות הכחולים לבנים, במה שמתועד כניצחונה הגדול ביותר בהיסטוריה של הנבחרת שלנו. גם במפגש הידידות ב-1992 זה לא היה ממש כוחות, עם 64:116 קליל. המשחק ה-3 הרשום בין הנבחרות בדפי ההיסטוריה כלל לא התקיים. האלבנים סרבו לעלות למפגש מול הישראלים במסגרת משחקי האוניברסיאדה, ולכן זכתה ישראל לניצחון סמלי של 0:2.

לא תמצאו אף שם מוכר בנבחרת הזו (למרבה הפלא). רוב הסגל משחק בליגה המקומית, מספר שחקנים עשו את דרכם לליגה בקוסובו ורק יחיד סגולה אחד, טפלאג' צ'ליס, משחק בליגה האיטלקית ה-2 במדי רג'יו קלבריה. פרט פיקנטי על קבוצתו: היא משחקת בליגה האיטלקית השנייה, במחוז מערב – בדיוק כמו סקפאטי של יובל נעימי. רג'יו קלבריה מחזיקה בנתון המרשים הבא: היא הקבוצה היחידה שעד כה נמצאת מתחתיה לקבוצתו החביבה של יובל נעימי, כשהיא סוגרת את הטבלה עם מאזן עלוב של 6 הפסדים אל מול 2 ניצחונות, זהה לחלוטין לזהו של סקאפטי. משהו לחשוב עליו, יובל.

רציתם משחק שלם? קיבלתם: אליפות אירופה עד גיל 16 דרג ג' (!!!) שנערכה השנה, במסגרתה האלבנים השיגו ניצחון בודד – זה שלפניכם. 60:74 מתוק על גיברלטר. תראו את השמחה של הילדים הללו – זהו אושר אמיתי.

יש לאלבנים גם ליגה מקומית אשר נוסדה ב-1946. פרטיזני טיראנה מונה הכי הרבה אליפויות, עם 33 שכאלו, אך האחרונה הייתה בעונת המשחקים 1995/96. בשנים האחרונות הכוח העולה בכדורסל המקומי הוא של מועדון הכדורסל ולאזניה, אשר זכה ב-3 אליפויות רצופות, ביניהם 2 דאבלים. ולפני שתשאלו – לא, לאלבנים אין נציגה במסגרת אירופית ולא, אין לנו מושג למה. FIBA האנטי-אלבניים האלה.

אי אפשר לשמוח תמיד, תירגעו. כאן הנבחרת עד גיל 20 מפסידה 76:56 לבולגריה, בדרך למקום ה-21 והאחרון באליפות אירופה דרג ב'. בולגריה, אגב, סיימה 18.

עד כה לא הזכרנו דבר בנוגע לכדורסל הנשים וזה חמור מאוד, אבל… יש לזה סיבה מסוימת. נבחרת הנשים אפילו לא לוקחת חלק ב"טורניר של הגדולות", אלא משתתפת באופן עקבי ב-"אליפות אירופה למדינות קטנות" (נשבעים, יש כזה דבר). מדובר בטורניר שמדורג הכי נמוך עבור נבחרות שמאורגן ע"י פיב"א. שם, לפחות, האלבניות זכו למספר הישגים: בטורניר ב-1996 שנערך במלטה, הפסידו במעמד הגמר 81:73 לאיסלנד. בטורניר שנערך ב-2002 באנדורה האלבניות קטפו את הזהב לאחר 79:94 על האיסלנדיות (איזו נקמה מתוקה!). בטורניר ב-2008, שוב זכו במדליית הכסף לאחר הפסד 61:81 כואב לבנות מלטה בגמר.

"נו בחיאת… מה זה השפל הזה? עתיד – יש להם?". ובכן, תלוי את מי שואלים, ואולי איך שואלים. יש אשכרה עמוד פייסבוק לכישרונות אלבנים צעירים בפייסבוק, שם בין היתר תוכלו למצוא את וידאו הקידום הנפלא לחבר ניקי איווזיץ', שכנראה צועק "שפל" יותר מכל המלל שנכתב בכתבה הזו. מכאן, נאחל לאומה האלבנית החביבה חג שמח, יום הולדת שמח ו… בחיאת, תעבדו על הבוקס-אנד-וואן שלכם.

בהצלחה, ניקי!