עדכונים

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25.

הקבוצה היום: טורונטו ראפטורס

נשארו: סקוטי בארנס (חוזה מקס לרוקי), עמנואל קוויקלי (175 מיליון ל-5 שנים), אר ג'יי בארט, יעקב פלטל, ברוס בראון, כריס בושה, גריידי דיק, קלי אוליניק, אושיי אבאג'י, גארט טמפל (חוזה מינימום חדש)

עזבו: ג'יילן מקדניאלס (טרייד לסקרמנטו) גארי טרנט ג'וניור, ג'ורדן נאוורה, מאליק ויליאמס (שוק חופשי)

הגיעו: דביון מיטשל (טרייד מסקרמנטו), ג'קובי וולטר (דראפט בחירה 19), ג'ונתן מוגבו (דראפט בחירה 31)

חמישייה: פלטל, בארט, בארנס, קוויקלי, גריידי דיק/בראון

ספסל: בושה, אוליניק, אבאג'י, מיטשל, וולטר, מוגבו, טמפל

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24

לא נלאה אתכם עם קבוצה שניצחה רק שישה משחקים מאז פגרת האולסטאר. לפחות יש לה את סקוטי בארנס:

אז מה היה לנו שם?

הראפטורס הגיעו לעונת 2023/24 כשהם לא כאן ולא שם אחרי שהודחו בפלייאין בעונה שעברה, עם מאמן חדש (דרקו ראיקוביץ' הסרבי) ועם שני עננים כבדים שריחפו מעל הקבוצה: פסקל סיאקם ואו ג'יי אננובי. 

סיאקם, שהיה הכוכב הראשי של הקבוצה מאז עונת האליפות ב-2019 והדינוזאור האחרון מאותה קבוצה, היה על המדף עוד בקיץ, אחרי שטורונטו פיטרה את המאמן ניק נרס שהביא לה טבעת. הוא נכנס לעונת חוזה, ולפי השמועות עשה בלגן בחדר ההלבשה. הוא עצמו טען שהוא לא רוצה לעזוב, אם להאמין לו, אבל היה ברור שזה רק עניין של זמן.

הכיוון היה לבנות מחדש סביב הכוכב הצעיר ורוקי העונה של 2022, סקוטי בארנס, אבל הייתה להם עוד בעיה: גם כוכב המשנה, אננובי, עמד לסיים חוזה ודרש מהג'נרל מנג'ר מסאי יוג'ירי כסף ששווה ערך לכוכב. יוג'ירי מצידו לא חשב שאננובי שווה סכומים כאלה, וכך הקבוצה הקנדית היחידה בליגה פתחה את העונה עם שני שחקנים שידעו ששעון החול מתקתק לעבר יומם האחרון בקבוצה.

זה לא מנע מהם להיות ספורטיביים ולתת הכל על המגרש בהתחלה, כולל ניצחונות או הפסדים צמודים, במטרה לשמור על בחירת הדראפט שלהם השנה – שהספרס היו אמורים לקבל בגלל טרייד מהעונה הקודמת על פלטל, אבל רק אם תהיה מקום 8 ומטה. וכך, אחרי שליש עונה עם מאזן של 33% ניצחונות, ניתן האות להיפרד מאננובי וסיאקם. 

ראשון לעזוב היה אננובי, ממש על סף ערב השנה האזרחית החדשה. אחרי חודשים של חיזור גורלי מצד הניקס, יוג'ירי סוף כל סוף נעתר וקיבל בתמורה את עמנואל קוויקלי, אר ג'יי בארט ובחירת סיבוב שני. הראפטורס שלחו באותו טרייד גם את פרשס אצ'יווה ומלאכי פלין, שני צעירים שלא התאימו לעתיד הקבוצה.

קוויקלי שחקן פחות טוב מאננובי, אבל ההתאמה שלו לצד סקוטי בארנס יותר טובה וניכר שרצו אותו ספציפית בראפטורס, ולא בחירות דראפט. כנ"ל לגבי השחקן השני שהגיע, אר ג'יי בארט, הקנדי שחזר הביתה. שני שחקני רוטציה טובים על אחד מהווינגים ההגנתיים הטובים בליגה זה אולי לא הכי טוב, אבל זה הכי טוב שיוג'ירי יכל לקבל עם חרב על הצוואר, ולכל הפחות תמורה סבירה. אור עמית שלנו ניתח את הטרייד בזמן אמת, כשמילת המפתח מאחוריו היא התאמה – בין אם לשחקנים ובין אם לטיימליין של הקבוצה.

עם סיאקם זה לקח עוד כמה שבועות, אבל בסוף גם הוא עזב (לאינדיאנה), והתמורה שקיבלו עליו פחות ברורה, בלשון המעטה: שלוש בחירות סיבוב ראשון, ברוס בראון, ג'ורדן נאוורה (ששוחרר) וקירה לואיס, ששבועיים אחר כך הועבר בטרייד המשך ליוטה יחד עם אחת מבחירות הדראפט של אינדיאנה, תמורת קלי אוליניק ואושיי אבאג'י. 

על הנייר, זו לא תמורה רעה על כוכב ממורמר שמסיים חוזה, אבל אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: אחת משתי בחירות הדראפט של אינדיאנה שבסוף התממשו הייתה בדראפט 2024 החלש, וכדי להוסיף חטא על פשע גם נמוכה, השלישית (ב-2026) תהיה כנראה אפילו עוד יותר נמוכה, ובראון אמנם אלוף אבל הגיע על תקן שכיר חרב לשנה וקצת, ובכלל לא בטוח שיישאר בקבוצה. למעשה, גם עליו כבר יש שמועות שהוא בדרך החוצה וזה עדיין לא קרה בגלל סיבה אחת, אותה סיבה שהטרייד על אננובי וסיאקם התעכב ולא קרה כבר בקיץ שעבר: האגו של מסאי יוג'ירי.

יוג'ירי במשך זמן מה נחשב למנג'ר חריף וקר עם מגע זהב. הוא העביר את דמאר דרוזן רגע אחרי שהבטיח לו להיות ראפטור לכל החיים, בשביל הסיכוי לאליפות שהתממש בסופו של דבר. אבל נדמה שמאז האליפות ותואר הג'י-אם של העונה השתן עלה לו קצת לראש, והמהלכים שעשה היו תמוהים במקרה הטוב וגרועים במקרה הרע. טורונטו כבר שלוש שנים מדשדשת, ואם היה ידוע ששני הכוכבים שלה לא ימשיכו ומסיימים חוזה היה עדיף להיפטר מהם בקיץ ולקבל תמורה יותר גבוהה.

בניגוד לאננובי, במקרה של סיאקם נראה שהאגו עלה לראפטורס במחיר שיוג'ירי קיבל עליו. הוא העביר את השחקן הכי בשל וטוב שלו, אולסטאר שהוא אחד הפורוורדים הטובים בליגה, בטרייד ששידרג את אינדיאנה למעמד של קונטנדרית בין לילה, ותמורת מה? בחירה שהפכה להיות ג'קובי וולטר? בראון, שבמקרה הטוב יניב עוד בחירה? אוליניק? אבאג'י? נו באמת.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהאגו של יוג'ירי עלה לראפטורס במזומן – רק קיץ קודם הוא איבד את אחד מגיבורי האליפות שלו, פרד ון וליט, בלי לקבל עליו שום תמורה – וזו גם לא הייתה הפעם האחרונה. דניס שרודר, שהגיע בקיץ כדי לחזק את עמדת הרכז, מצא את עצמו עובר בדדליין לברוקלין אחרי שאיבד את התפקיד לקוויקלי. הראפטורס קיבלו בתמורה את ספנסר דינווידי שמייד נחתך במטרה לפנות מקום מתחת לתקרה בשביל הארכות החוזה המסתמנות של קוויקלי ובארנס. זו סיבה לגיטימית על פניו, אבל שוב יוג'ירי איבד שחקן שהוא לכל הפחות שחקן רוטציה בליגה בלי לקבל עליו באמת שום דבר.

הראפטורס עוד ניסו לנצח קצת אחרי שני הטריידים הגדולים, כדי שבחירת הדראפט לא תעבור לספרס, אבל ברגע שהגיעו למסקנה שניצחו מספיק עלו רשמית על הטנק. סקוטי בארנס עבר ניתוח לתיקון שבר בעצם כף היד, יעקב פלטל עבר גם הוא ניתוח לתיקון גיד קרוע באצבע, ורגע השיא של הקבוצה היה לשמש תפאורה למשחק טריפל-דאבל חסימות של ויקטור וומבניאמה:

https://www.youtube.com/watch?v=lCxwpk54XSk

קיץ חם

כקבוצה שנכנסה למצב של כוונון מחדש, הקיץ של הראפטורס היה שקט יחסית והתמקד בהשארת הקיים וחיזוקים שוליים, אם בכלל. הם האריכו כצפוי את חוזהו של בארנס, שקיבל את המקסימום האפשרי לרוקי (225 מיליון) וגם את חוזהו של קוויקלי, כהבעת אמון בו כרכז העתיד. זה חוזה כבר קצת יותר תמוה, כי ההבדל בין מה שקוויקלי קיבל (35 מיליון לעונה) למה שאננובי דרש (40) לא גבוה, וקוויקלי עדיין לא הוכיח שהוא ברמה הזו בליגה. אז על מה כל המהומה?

הם גם החתימו מחדש את גארט טמפל על חוזה מינימום לווטרן, אבל "החיזוק" האמיתי היחיד שעשו היה להעביר לסקרמנטו את ג'יילן מקדניאלס תמורת דביון מיטשל וסשה ווז'ניקוב (ששוחרר וחזר לאירופה).

זה חיזוק במירכאות כי הוא כל כך בשוליים וקטן. מיטשל הוא גארד צעיר שנתן עונת רוקי מבטיחה בסקרמנטו, אבל מאז מעמדו הלך וירד והוא לא מצא את עצמו ברוטציה של קבוצה שרצתה להיות תחרותית כאן ועכשיו. הוא רק שלוש עונות בליגה אבל כבר לא צעיר (בן 26) והתאמתו לטיימליין של הקבוצה לא ברורה.

מנגד, השינוי המשמעותי ביותר שקרה בסגל היה עזיבתו של גארי טרנט ג'וניור, שפתח בלמעלה ממחצית מהמשחקים בעונה שעברה וקלע ממוצע של 13.7 נק' עם 39% מחוץ לקשת, אבל החליט להמר על עצמו ודחה הצעה של 15 מיליון לעונה. במקרה שלו קשה להאשים את יוג'ירי, כי טרנט ג'וניור לא באמת היה שווה את הסכום שרצה – כעובדה, אף קבוצה לא הציעה לו סכום קרוב לזה, והוא נאלץ לבסוף להתפשר על חוזה מינימום בבאקס.

הגרלת הלוטרי לא חייכה להם, כשלמרות שסיימו עם המאזן השביעי הכי גרוע הראפטורס הידרדרו למקום 8 והבחירה עברה לסן אנטוניו. זו עוד נקודה רעה לחובת יוג'ירי, שכבר היה חצי בדרך לכוונון מחדש בעונת 2022-23, אבל ויתר על בחירת דראפט גבוהה בשביל פלטל, שחקן שהוא לא כוכב. גם אם זה דראפט חלש, עדיף היה לבחור בו במקום השמיני מאשר עם הבחירה שקיבלו מאינדיאנה (19), שבה החתימו את ג'קובי וולטר. וולטר הוא קומבו גארד שניזון מאחרים, אבל פיזי ומהיר ועם הגנה טובה. מצד שני, הוא לא בדיוק עילוי ונבחר בחצי השני של דראפט שרבים רואים בו החלש מזה עשור וקצת. הם קיבלו גם עוד בחירה (בטרייד על אננובי) שהפכה להיות 31, ובה בחרו את את ג'ונתן מגובו, פאוור פורוורד עם אפסייד הגנתי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

הו, זו שאלה יפה. מצד אחד, הראפטורס הבינו עוד לפני העונה שעברה שהם צריכים לכוון מסלול מחדש ולבנות את הקבוצה סביב בארנס, אבל מצד שני המהלכים שעשו הם לא בדיוק פירוק והרכבה מחדש קלאסיים, תוך העמסת בחירות דראפט. הם סתמו את המקום מתחת לתקרת השכר עם החוזה של בארנס, שיתחיל בעונה הבאה, והימרו על קוויקלי ככינור שני עם חוזה גדול שמתחיל כבר העונה. גם בארט שם בשלוש העונות הקרובות עם שכר לא נמוך בכלל (25-29 מיליון, תלוי עונה), בציפייה שאולי סביב בארנס הוא יתפתח לאן שקיוו שיגיע בניקס ללא הצלחה. האפשרות היחידה שעומדת לרשותם ומדוברת כבר זמן מה זה להמיר את בראון (23 מיליון) במשהו שיתרום יותר לעתיד הקבוצה.

נראה שזו הולכת להיות עוד עונה קשה לצפייה לאוהדי הראפטורס, האופטימיים מאוד בדרך כלל, אבל אולי אחת שרואים בה את האור בקצה המנהרה. סימני השאלה הישנים התחלפו בחדשים, שאולי מעוררים תקווה: האם סקוטי בארנס יצליח להיות פני העתיד של הקבוצה? איך ישתלבו בה הצעירים הרבים החדשים – כולל דביון מיטשל, גריידי דיק ובחירות הדראפט הטריות? ואיך החלקים האחרים שהגיעו, בארט וקוויקלי, ישתלבו באמת לצד בארנס אם וכאשר תהיה לראפטורס קבוצה?

אחרי שלוש שנים "בצילו" של פסקל סיאקם, בארנס הולך לקבל לראשונה את המושכות לידיו באופן בלעדי. לא שלפני זה הוא סבל ממחסור בדקות משחק או בקבלת הכדור ליד. עוד לפני הטרייד בינואר, היוזג' שלו היה שווה לזה של סיאקם, עם כמות דקות זהה. הוא היה דה-פקטו הקלע המוביל של הקבוצה בלא מעט משחקים, ולמעשה החל מאותו טרייד האפקטיביות שלו דווקא ירדה.

ב-28 המשחקים שבארנס שיחק בלי סיאקם לצידו הוא קלע פחות מ-19 נק' למשחק (לעומת 21 לפני), עם כ-54% טרו שוטינג בלבד (לעומת 60+), הרבה בגלל צלילה באחוזים לשלוש ל-25% על כ-4 זריקות למשחק. שווה להתעכב על הנתון האחרון הזה, כי גם כמות השלשות שלקח ירדה ב-2 בממוצע למשחק. זה לא שלא היו לו משחקים טובים – כולל טריפל-דאבל מול קליבלנד ועוד כמעט טריפל-דאבל עם 29 נקודות בהפסד צמוד לאינדיאנה – אבל נדמה שמשהו במכונה שלו נתקע. הוא גם איבד יותר כדורים, לראייה.

אפשר אולי לתלות את האשם באותה פציעה שסחב עד שהושבת, וגם כמובן בשינויים הגדולים בסגל תוך כדי עונה, אבל חובת ההוכחה עוד עליו. במיוחד בכל הקשור בכימיה עם שני חבריו החדשים, קוויקלי ובארט. לכן, אין כל פסול לכאורה בעוד עונת מעבר, כשאחת המטרות שלה היא לבדוק את הכימיה. 

גם קוויקלי וגם בארט נראו טוב יותר בראפטורס, חלק מזה כתוצאה מדקות מוגדלות ויותר אשראי וחלק בגלל שינוי בתפקיד ו/או בסגנון המשחק שהורגלו אליו, והתמקד ביותר מסירות – עד פגרת האולסטאר הראפטורס היו במקום השלישי עם הכי הרבה מסירות בממוצע למשחק. זה היה השינוי העיקרי שהנחיל המאמן החדש דרקו העונה, ותרם לעלייה במספר האסיסטים גם של בארנס, במיוחד אחרי שסיאקם ושרודר עזבו והתפקיד שלו קצת השתנה כשרק קוויקלי נשאר למעשה כרכז. יחד עם זאת, הטריו בארנס-קוויקלי-בארט לא שיחק הרבה דקות ביחד בגלל אותה פציעה של בארנס, ויעשה להם טוב לשחק עונה בלי שום לחץ על הכתפיים להגיע לפלייאוף כדי לראות איך הם מתחברים יחד.

לצד זה, טורונטו תבחן העונה את הצעירים הרבים שהביאה, כדי לראות מי מהם יוכל להשתלב בתמהיל החדש של הקבוצה. העיניים יהיו נשואות בראש ובראשונה לדביון מיטשל, אבל גם לבחירת הדראפט ג'קובי וולטר, ובעיניי אחד השמות המעניינים לעקוב אחריהם בקבוצה יהיה דווקא גריידי דיק, הרוקי מהעונה שעברה שהפך לחביב הקהל. תנסו לשים לב במשחקים מה מד הרעש באולם בכל פעם שהוא קולע סל. גריידי ניצל את הוואקום שנוצר כדי לקבל דקות רבות יחסית לרוקי, ופדה אותן עם מספרים בינוניים למדי (8.5 נק', 49% מהשדה, 36% משלוש – לא משהו לקלע), אבל הוא צפוי לקבל יותר דקות ואולי אפילו לפתוח בחמישייה.

כמו בעונה שעברה, עיקר האקשן בקבוצה יקרה סביב הטרייד דדליין המיוחל, הפעם עם פוקוס על ברוס בראון, שבינתיים עבר פרוצדורה בברך ולא בטוח בכלל שיפתח את העונה. האקשן האמיתי יקרה בהמשך, בדראפט החזק יותר, שבו טורונטו תנסה להביא לבארנס חבר-כוכב מהדראפט, ואולי המשחק היחיד שיעורר איזו שהיא ציפייה יהיה ב-2 בנובמבר, אז הראפטורס יעלו את גופייתו של וינס קארטר לתקרת האולם. זו תהיה הפעם הראשונה שגופיה של שחקן הראפטורס תעלה לתקרה, והמשחק שנבחר לכך יהיה מול דמאר דרוזן, עוד אחד שאולי יזכה לכך יום אחד.

תחזית

האובר-אנדר של הראפטורס בסוכנויות ההימורים הוא 30.5 ניצחונות, שזה 5 יותר מהעונה שעברה, אבל השכל אומר שהם לא יגיעו לכך. אין להם למה. וושינגטון וברוקלין יהיו מתחרות חזקות על הטנקינג, אבל שארלוט ודטרויט יעשו הכל כדי לא להפסיד עוד עונה, אחרי אינספור עונות בלי אף הופעת פלייאוף או הישג. אולי גם שיקגו תצטרף למרדף אחרי הדראפט, במיוחד אחרי המהלכים שעשתה בקיץ, אבל גם אם הראפטורס ממש יתאמצו הם יסיימו לכל היותר במקום ה-11 במזרח. יש להם סגל של אולסטאר אחד, שלושה שחקני חמישייה טובים (אבל לא מעולים, ואני לא סופר את בראון) וכל השאר במקרה הטוב שחקני רוטציה אם לא שאריות מחוממות מהספסל. השנה אין להם סיבה לנצח, הבחירה שלהם. הם יתחילו תחרותיים, וכנראה שתוך כדי תנועה יורידו רגל מהגז או יעשו ניסויים בחמישיות ו/או עם הצעירים, שיעלו להם בהפסדים. מסאי יוג'ירי יחייך כל הדרך להגרלת הלוטרי, שם יפתיע את כולם ועם המאזן השביעי הגרוע בליגה יקפוץ לטופ 3 המיוחל.