יש הרבה דרכים לצרוך NBA, אבל רובן מסתכמות בסופו של דבר במספרים. תכננתי לכתוב איזה מדריך על מספרים מתקדמים, אבל בדרך לשם גיליתי עד כמה נטועים המספרים הקונבציונאליים והפשוטים בחשיבה שלנו על המשחק. אז אם המספרים האהובים עליכם הם נקודות, אולי בתוספת ריבאונדים ואסיסטים – הטור הזה הוא במיוחד בשבילכם.
בינינו, כמה משחקים מלאים מהעונה הרגילה ראיתם בעונה שעברה? מאה? חמישים? עשרים? אולי עשרה? אני מודה שאישית אני קרוב יותר למספר האחרון שצוין, בין היתר בגלל השעות וכי העונה הרגילה היא רק חיקוי לא מוצלח של הפלייאוף, אבל גם אם צפיתם במאה משחקים, נותרו עוד 96% מהמשחקים שהידע של האדם הממוצע עליהם מסתכם בתקצירים וBox Score במקרה הטוב. והאמת? גם הפרשנים והאנליטיקס באותה סירה ביחד אתכם. קשה לשכוח את ההתפרצות של רוי היברט בסדרת גמר המזרח מול מיאמי לפני שלוש שנים כשהעיתונאים גילו לפתע את תרומתו ההגנתית האדירה (סיים עשירי בהצבעה לשחקן ההגנה של השנה) – "זה כי אתם ה*** לא ראיתם אותנו משחקים במשך כל השנה". הוא לגמרי צדק.
מצד שני – המספרים. לארי בירד הגדול סיפר פעם שהדבר הראשון שעניין אותו בבוקר זה למצוא Box Score ולראות מה מג'יק עשה. הוא ועוד מיליוני אנשים. אבל גם כשמגיעים לBox Score, על מה בדרך כלל מסתכלים? סיכום משחק מתחיל בתיאור של מי קלע הכי הרבה, ושחקן שקלע 25 נקודות יבלוט יותר משחקן שקלע 20, גם אם עשה זאת באחוזים רעים בהרבה. טריפל-דאבל זה נתון נוסף שמקבל המון קרדיט, אפילו אם בדרך גמרת לקבוצה שלך את המשחק. מכאן והלאה נוהגים לציין בדרך כלל רק דאבל-דאבלים או נתונים חריגים נוספים (7 חסימות), אבל לא מעבר לכך. וזה יוצר תמונה לא נכונה של מה שבאמת קורה בליגה. אני זוכר עונה אחת שבה חשבתי שריקי דיוויס (שזה הברנש שזרק לסל של עצמו כדי להשלים ריבאונד לטריפל-דאבל, אם כבר מדברים) הוא אולסטאר, מאחר ובנתונים הקלאסיים הוא אכן נתן עונה מעולה – מעל 20-5-5 עם חטיפה וחצי – למרות שהוא לא היה שווה יותר משחקן משלים בקבוצה רצינית. אמנם מאז העולם התקדם ואפשר למצוא הרבה כותבים רציניים שמנתחים את המשחק בעזרת נתונים מתקדמים, אבל בשעת אמת כמו דיון על הMVP או הGOAT, האינסטינקטים הקדמוניים שלנו חוזרים להשוות מי הגיע מוקדם יותר ל-25,000 נקודות או מי עשה יותר טריפל-דאבלים.
האנטיתזה המושלמת לדיוויס ועולם הBox Score חייב להיות שיין באטייה. מי שכונה בעבר the no stats all-star לא נבחר מעולם לאולסטאר, ורק בעונה אחת המשכורת שלו חצתה את רף ה-7 מיליון דולרים. עם זאת, ההבדל במדד הפלוס-מינוס בין כשהיה על המגרש ובין כשלא הובילו את דאריל מוריי לשלוח תמורתו את הבחירה השמינית בדראפט ופוטנציאל לכוכב עתידי, רודי גיי. בתור המבקר החריף ביותר של הBox Score, מוריי ראה בבאטייה את מה שהוא באמת מביא לקבוצה שלו – מהיכולת לשמור על ולהוריד את התפוקה ההתקפית של כוכב הקבוצה היריבה ועד ל-Boxing Out על הריבאונדר הטוב ביותר של היריב, שמוביל לריבאונד בידיים של שחקן אחר מהקבוצה. הקבוצה ההיא של יוסטון לא הצליחה ללכת עד הסוף והתפרקה בסופו של דבר בגלל הפציעות של מקגריידי ויאו מינג, אבל באטייה הספיק לזכות בשתי טבעות עד תום הקריירה שלו, אחת כשחקן משמעותי באליפות הראשונה של מיאמי. אגב, כשחקן אינטליגנטי להחריד ההבנה של משמעות המספרים לא פסחה לחלוטין על באטייה – במידה והכדור היה מגיע אליו בסוף רבע, הוא היה מחכה וזורק לסל בערך מאיית השנייה אחרי שנגמר הזמן. "הוא יודע שאנחנו לא סופרים את הזריקות הללו בחישוב האחוזים", סיפר מוריי, "אבל גם לוקח בחשבון שייתכן והמעסיק הבא שלו לא יהיה כל כך חכם".
ואחרי כל הביקורת – קצת מידע שימושי.
לפני שנצלול לתוך הסטטיסטיקות המתקדמות (בכתבה אחרת), אז עד שיומצא Box Score חדש שכולל נתונים מתקדמים שישקפו טוב יותר את המשחק, נגזר עלינו להשתמש בקיים. יש לפחות שני מדדים רלוונטיים לחישוב מתוך ה הBox Score:
True Shooting
במקרים רבים מחושב באחוזים ונקרא True Shooting Percentage. אני נוהג לחשב אותו בצורה יחסית, כדי שיענה בהצלחה על השאלה "כמה נקודות מייצר השחקן בהתקפה ממוצעת שבה הוא מנסה לייצר נקודות"?
הנוסחה לחישוב הTS היא כזו:
(Points/(FGA + 0.44*FTA
ממתמטיקה למילים: מספר הנקודות חלקי מספר הניסיונות לעשות נקודות. זריקה מהשדה נחשבת כמובן כניסיון כזה, וגם הליכה לקו. אמנם רוב ההליכות לקו הן לשתי זריקות, אבל הסיבה שכופלים את מספר זריקות העונשין ב0.44 ולא פשוט מחלקים בחצי, היא כדי לשכלל את מספר הפעמים ששחקן עשה AND ONE או שהעבירה נעשתה בזריקה לשלוש (ה-אנד וואן לא מהווה ניסיון נוסף ולכן לא מחשבים אותו). למען האמת, פקטור ה0.44 מהווה קירוב טוב מאוד למספר הניסיונות האמיתי של שחקנים לעונה שלמה, אבל במשחק בודד מומלץ פשוט לעגל למספר השלם הקרוב ביותר.
כדי להמחיש איך זה עובד ומה המשמעות, נשווה בין ערב מייצג של אנדרה דראמונד וג'יימס הארדן (המשחק של הארדן הוא מהעונה שעברה).
דראמונד היה במוד מפלצתי מתחת לסלים, מסיים עם 10-15 מהשדה. בו בזמן, הוא גם סיפק הופעת עונשין שהייתה גורמת לדיאנדרה ג'ורדן להתבייש. אז – האם הוא היה יעיל או לא? נתעלם לרגע מהתרומה של הדבקת העברות לגבוהי היריב, ונסתכל עד כמה התקפות שהלכו לדראמונד הסתיימו בנקודות. לצד 15 זריקות השדה, הפקטור שלנו מחשב 8 הליכות לקו (7.92 = 0.44 * 18). כדי להמחיש את הנקודה לגבי זריקות העונשין – הפקטור מציע שבמספר כה גדול של זריקות עונשין, שתיים מזריקות העונשין הללו היו אנד-וואן. זה לא תמיד מדויק עבור משחק בודד, אבל הסטיות מתקזזות במהלך עונה שלמה.
24 נקודות ב-23 זריקות. סביר, לא מדהים ולא מספרי הקליעה שהייתי רוצה מהקלעי המוביל שלי. לפי אתר הסטטיסטיקות הנהדר nylon calculus ממוצע הליגה עומד על 1.07, כאשר יחס של מעל 1.2 הוא נהדר ויחס של פחות מ-1 הוא גרוע. לגבי דראמונד, יכול להיות שחלק מההזדמנויות הגיעו בכלל בתיקון אופנסיב ריבאונד של שחקנים אחרים – אבל לזה כבר נועד המדד הבא. נעבור להארדן.
המזוקן, לעומתו, קלע 31 נקודות ב7-20 מהשדה. אינסטינקטיבית, זה נשמע רע. אבל ברגע שמתחילים למדוד כמה זריקות הוא לקח כדי להגיע למספר הזה, דברים נראים אחרת. בחמש מההתקפות הוא קלע שלשה, או במילים אחרות ייצר שלוש נקודות בהתקפה אחת בחמישה מקרים שונים (לעומת דראמונד, שמסתפק ב-2 פר. התקפה). בנוסף, הוא גם קלע 12 זריקות עונשין מ-7 הליכות לקו.
הסיכום: 31 נקודות על 27 זריקות, 1.15 נקודות לזריקה. זה אחלה יחס. אם לפני המשחק אתם יכולים לבחור באם הכוכב שלכם יקלע מעל 30 נקודות ביחס של 1.15 לזריקה, כדאי לכם לקחת את האפשרות הזו.
כדי להשוות את הנתונים הללו לנתונים בנמצאים באתר הרשמי (ומובאים בצורת אחוזים) פשוט כפלו את היחס ב-50. דראמונד סיפק ערב של 52.1% אחוזי קליעה אמיתיים, בעוד שהארדן קלע ב-57.4% אחוזי קליעה אמיתיים.
יצירת נקודות לפוזשן
גם המדד השני מתייחס למספר הנקודות יחסית למספר הניסיונות, אולם הפעם בהתבוננות רחבה יותר. הרעיון הוא לחשב כמה נקודות נוצרו בפוזשנים שהשחקן השתתף בהם באופן אקטיבי (זרק, מסר, או איבד) יחסית למספר הפוזשנים. מספר הנקודות כולל גם נקודות שהשחקן אחראי עליהן באופן עקיף, כמו אסיסטים, ומספר הניסיונות כולל גם איבודי כדור וריבאונדים בהתקפה – למשל כדי לתת משקל זהה להתקפות שבהן השחקן מחטיא, לוקח את הריבאונד וקולע. הנוסחה הכללית:
(Points + Assists*2.2)/ (FGA+FTA+Assists+TO-Offensive Rebounds)
חזרה למשחקים ולדוגמאות:
בנוסף ל-24 הנקודות שקלע, דראמונד גם אחראי ל-4.5 נקודות משני אסיסטים. סך הפוזשנים שהשתתף בהם כוללים את ה-23 שהסתיימו בזריקה (שדה או הליכה לקו), שני האסיסטים ושלושת האיבודים. 28 פוזשנים שמתוכם מנכים את הארבעה שדראמונד החזיר לקבוצה שלו בריבאונד התקפה. סך הכול: 28.5 נקודות על 24 התקפות – יחס לא רע של כמעט 1.2.
חזרה להארדן. בנוסף ל-31 הנקודות שלו, הארדן אחראי גם ל-22 נקודות שנקלעו מהאסיסטים שמסר. יחד עם שלושה כדורים שאיבד וריבאונד התקפה אחד, הוא ייצר 53 נקודות על 39 התקפות. או במילים אחרות 1.35 נקודות לפושזן, יחס נפלא לשחקן שהשתמש בכל כך הרבה פוזשנים במשחק אחד.
שני המדדים האלו הם רק קצה הקרחון בדרך להבין את עולם הנתונים המתקדמים בNBA. יש עוד פרמטרים רבים שצריך לקחת בחשבון כדי לקבל את התמונה המלאה, בהנחה שבכלל אפשר לקבל תמונה כזו. אבל אם בפעם הבאה שתיתקלו בניתוח שטחי של משחק, שכולל בערך את התוצאה והקלעי המוביל, ותמשכו בכתפיים בקטע של "טוב, זה לא אומר לי הרבה", אז הטור הזה עשה את שלו.
למי שמתעניין, ניילון קלקולוס שהוזכר קודם הוא אתר נפלא של אנשים שיש להם את הסבלנות להסביר נתונים פשוטים מצד אחד, לצד הצגה של נתונים מעניינים ומורכבים על שחקנים וקבוצות. מומלץ בחום!
