איך הקינגס הגיעו לפלייאוף אחרי 17 שנות היעדרות, ולמה למרות עונה רגילה מרשימה אני לא צופה שהם יעברו סיבוב
קצת שחוק, אבל הבדיחות על איך נראה העולם בפעם האחרונה שסקרמנטו קינגס עלו לפלייאוף עדיין לא נמאסו. ב-2007, סטיב ג'ובס הציג לראשונה לעולם את האייפון. בספטמבר 2006 נפתחה פייסבוק לא רק לסטודנטים, אלא לכל מי שיכל להציג אימייל תקני. חצי שנה קודם לכן, הייתה הפעם האחרונה שהקינגס סיימו סדרת פלייאוף, אחרי הפסד 4-2 בסיבוב הראשון לאלופה שבדרך מסן אנטוניו.
אפשר לדבר הרבה על השגיאות שנעשו בדרך, כולל שבע (!!) בחירות דראפט רצופות וכושלות בטופ-10 (ביסמאק ביומבו, תומאס רובינסון, בן מקלמור, ניק סטקאוקאס, ווילי קאולי-סטיין, מרקיז כריס וזאק קולינס), אבל שתי החלטות שנראו בזמנו כשגיאות התבררו כהצלחות.
באמצע עונת 21\2020 שלחו הקינגס את הכוכב העולה טייריס הליבורטון לאינדיאנה תמורת דומנטאס סאבוניס, פורוורד-סנטר איכותי אבל מצד אחד לא מספיק כוכב, ומצד שני מבוגר מדי לחבורה הצעירה שעדיין התגבשה בסקרמנטו. מייק בראון, שלא אימן כמאמן ראשי בליגה כמעט עשור, ובילה את ששת השנים האחרונות כעוזר מאמן בגולדן סטייט, מונה למאמן ראשי לפני תחילת העונה. הקינגס דורגו במקום ה-20 מתוך 30 קבוצות בליגה לפני תחילת העונה, עם אנדר-אובר של 34.5 ניצחונות לפי ווגאס. הם בדרך לסיים את העונה במקום השלישי במערב, השביעי בליגה כולה, ועם היעילות ההתקפית הטובה ביותר בכל הזמנים.
כן, זו לא טעות. ה-119 הנקודות ל-100 התקפות של הקינגס הן שיא NBA, ולמרות שמעט כל קבוצות הליגה קולעות העונה ביעילות בלתי רגילה, סקרמנטו נמצאים מעל כולם בקטגוריה. הכדורסל שלהם מהיר, שוטף ומזכיר אסתטית את הקבוצה הגדולה ההיא מ-2002 (סאבוניס בתפקיד וובר\דיבאץ', פוקס בתפקיד מייק ביבי משופר וקווין הוארטר הוא פז'ה סטויאקוביץ' מעליבאבא, אבל במגמת עליה). סאבוניס, שדורג על ידי ESPN במקום ה-47 בליגה לפני תחילת העונה, מדורג כרגע חמישי במירוץ ל-MVP העונה (נותן עונה נהדרת, אבל זה קצת מוגזם) ומייק בראון, בעונת החזרה כמאמן ראשי, הוא המועמד המוביל לתואר מאמן העונה.
הצלע השלישית של ההצלחה הוא דיארון פוקס, פוינט גארד מוכשר בצורה בלתי רגילה שדשדש עד כה יחד עם הקינגס, ועתה מוביל את הקבוצה בנקודות עם 25 למשחק ב-60% TS, ומוסיף שישה אסיסטים. פוקס גם מוביל את הליגה בנקודות בקלאץ', וכשהקבוצה שלו סוף-סוף מנצחת, אפשר גם לתת לו את הקרדיט כאחד הפוינט-גארדס הטובים בליגה. ובכלל, נראה שאחרי שנים ארוכות, המדבר הספורטיבי בסקרמנטו פורח וכך גם כל מי שחי בו. האריסון בארנס ומאליק מונק המושמצים תורמים את החלק שלהם, והרוקי קייגן מוריי יהיה אחד הטובים שיצא מהמחזור שלו. אז מה קורה שם העונה בסקרמנטו?
שחקן | דקות משחק | נקודות | ריבאונדים | אסיסטים | איבודים | TS% | Net Rating |
סאבוניס | 35 | 19.2 | 12.4 | 7.2 | 2.9 | 66.8% | 4.1 |
פוקס | 33.7 | 25.2 | 4.2 | 6.1 | 2.5 | 60.3% | 2.4 |
הוארטר | 29.6 | 15.3 | 3.3 | 2.9 | 1.3 | 62.0% | 4.6 |
בארנס | 32.7 | 15 | 4.6 | 1.6 | 1.1 | 62.9% | 4.8 |
מוריי | 29.7 | 12.1 | 4.6 | 1.2 | 0.8 | 59.6% | 2.3 |
מונק | 22.4 | 13.6 | 2.6 | 3.9 | 1.9 | 58.8% | 0.7 |
מיטשל | 18 | 5.6 | 1.3 | 2.3 | 0.8 | 51.2% | 4 |
מאמנים טובים מעתיקים, מאמנים גדולים גונבים
עד לפני כמה ימים חשבתי שהסגנון של סקרמנטו הוא הכלאה בין הסגנון של גולדן סטייס ודנבר, בעיקר האלמנט של גבוה מוסר מבחוץ (דריימונד גרין בווריורס, וכמובן יוקיץ' בנאגטס) והרבה תנועה בלי כדור מצד הגארדים, שמשתחררים ע"י חסימות בלי כדור או באים להאנדאוף. ואז נתקלתי בבן טיילור מ-thinking basketball שסובר שמדובר בגניבה מכוונת של שני אלמנטים שונים: התנועה של הגארדים הושאלה מגולדן סטייט, ניהול המשחק ע"י הגבוה מדנבר. כך או אחרת, ואני מאוד ממליץ על לצפות בניתוח של טיילור, המשחק של הקינגס מזכיר לא מעט גם את זה של האלופה, וגם את זה של מובילת המערב
בטבלה: השוואה בין הקינגס, הווריורס והנאגטס וממוצע הליגה באלמנטים שונים של סגנון המשחק. בין היתר, כל הקבוצות מוסרות יותר ומחזיקות פחות את הכדור אצל שחקנים בודדים
כמו אצל שתי הקבוצות האחרות, גם אצל הקינגס המשחק הוא הרבה יותר קבוצתי מאשר סוליסטי. פחות מהלכי בידוד או פיק-אנד-רול לעומת יתר קבוצות הליגה, ובמקום זה משחק מהיר שבו רוב השחקנים נוגעים בכדור – ומשחררים אותו מהר. באופן כללי בליגה – גארדים ניידים יותר מגבוהים, וכשגארדים קולעים נעים מבפנים החוצה, נוצר איום כפול – הקלעי יכול לקבל כדור ולעלות לשלשה מתנועה, והמשיכה של השומר כלפי קשת השלוש יוצרת ואקום בצבע שאליו אפשר לחתוך. זה היתרון המשמעותי בסגנון המשחק שאפשר לבנות כשיש לך גבוה מוסר, וסביבו קלעים ניידים.
בסקרמנטו, יש את סאבוניס, שמלבד ניקולה יוקיץ' הוא הגבוה המוסר הטוב בליגה. סאבוניס מוסר 7.2 אסיסטים למשחק (לצד 19 נקודות ו-12.5 ריבאונדים למשחק), חלק לא מבוטל מהם לשחקן שחותך לליי-אפ קל, ולא פעם הוא גם מנהל את המשחק של הקינגס ואפילו מוביל את ההתקפה. מעבר לאסיסטים, כדי להבין את החשיבות של סאבוניס למשחק כדאי להסתכל על הנתון הבא: סאבוניס מוסר 65 מסירות למשחק, רביעי בין כל השחקנים בליגה. יש רק שני שחקנים נוספים בטופ-10 שאינם רכזים: ניקולה יוקיץ ודריימונד גרין.
סאבוניס – שני דורות של מוסרים נפלאים
אבל מהלך אחד מייחד את הקינגס יותר מהכל. זה ה Dribble hand-off שההתקפה שלהם מבצעת עד כמעט לידי שלמות.
האנד-אוף מכדרור, הוא מהלך עם קונספט דומה לפיק-אנד-רול, רק הפוך. הגבוה הוא זה שמוביל את הכדור בכדרור וגם זה שמשתמש בגוף שלו לחסימה, בזמן שהשחקן הנמוך יותר מגיע בתנועה וממש לוקח את הכדור מהידיים של הביג-מן ובדרך כלל נע לכיוון ההפוך. הגבוה חוסם את השומר שלו ואת זה של הנמוך, ולשחקן עם הכדור יש רגע בו הוא יכול לעלות לזריקה או לנצל את חוסר האיזון בהגנה ללכת לסל.
זה לא מהלך שקבוצות נוהגות לבצע לעיתים קרובות – אתה צריך גבוה שיש לו גם את היכולת הטכנית עם הכדור וגם חוסם ברמה גבוהה, לצד קלעים שמסוגלים לנצל את החצי-שניה הפנויה. לקינגס לא רק שיש את שני אלו, הם גם הוסיפו מימד של שחקן נוסף שחותך תוך כדי המהלך. סאבוניס יודע לשחרר את הכדור לקלעי ברגע הנכון, ומשתמש בגוף שלו נהדר לחסימה, אבל אם ההגנה מאפשרת לו, הוא גם ימצא את החותך לליי-אפ קל מתחת לסל.
מבחינת קלעים, קווין הוארטר שהגיע מאטלנטה מנצל את ההאנד-אוף טוב יותר מכל שחקן אחר בליגה, אולי למעט סטף קרי: למעלה מ-3 מהלכים כאלו במשחק, ביעילות של 1.15 נקודות למהלך (הממוצע למהלך של חצי מגרש הוא נקודה למהלך). ואם הוארטר לא שם – הרוקי קיגן מוריי יודע גם הוא לתפור את השלשה בתנועה (1.6 מהלכי האנד-אוף במשחק), ואם דיארון פוקס הוא זה שמקבל את הכדור, הוא דווקא יקח אותו לסל ויסיים, ברוב המקרים, בג'אמפר או פלואטר מחצי מרחק
דיברנו הרבה על סאבוניס, והיכולת שלו להחזיק את התקפת חצי המגרש היא כנראה הפרמטר הכי חשוב להצלחה של הקבוצה השנה, אבל אי אפשר לדבר על ההצלחה של הקינגס בלי לתת את הקרדיט שמגיע לדיארון פוקס.
מבט חטוף מלמעלה על המספרים לא מראה חידוש גדול – לפוקס כבר היו עונות של 25 נקודות ו-6 אסיסטים (אפילו 25 ו-7) בעבר. אבל סאבוניס כמנהל משחק מפנה את פוקס – מי שנחשב לשחקן המהיר בליגה – מעומס ניהול המשחק ומאפשר לו לתקוף את הסל בכל הזדמנות. ופוקס יודע לתקוף את הסל. הוא קולע ב-51% מהשדה (56% אפקטיבי), מספר יוצא מהכלל לגארד, וקולע מעל 50% מזריקות חצי המרחק שלוקח. כן, אותן הזריקות שהושמצו על ידי האנליטיקס מזה שנים. אבל ברגע שההגנות הפכו למומחיות בהגנה מפני שלשות, היכולת של שחקנים לנצל את השטח שנוצר באיזור חצי המרחק הוא איום התקפי שחייב להיות בארסנל.
פוקס הוא גם זה שמספק לקינגס את היכולת לעשות נקודות ברגע שההתקפה הקבוצתית לא עובדת. מלבד, אולי, מאליק מונק, אין בקינגס שחקן שאפשר לתת לו את הכדור ולחכות שיעשה מזה נקודות. כחצי מהפיק-אנד-רולים או מהלכי בידוד של הקבוצה הם של פוקס, והוא היחיד בקבוצה שיודע להוציא אותם לפועל ביציבות.
וזה עוד לפני שמזכירים את היכולת שלו בקלאץ'. את אורלנדו הוא ניצח עם שלשה מחצי מגרש בשניה האחרונה. מול יוטה, זה היה ליי-אפ כמה מאיות שניה לפני הבאזר. יוסטון הובילו ב-5 הפרש דקה לסיום, עם הכדור ביד, ואז פוקס חטף בדרך לדאנק קל, המשיך לפלואטר וניצח את המשחק מהעונשין 0.3 שניות לסיום. קלאץ' ב-NBA מוגדר בחמש הדקות האחרונות של המשחק, כשאף אחת מהקבוצות לא מובילה ביותר מ-5 נקודות.
ברגעים הללו פוקס לוקח את הכדור פעם אחר פעם – היוסג' שלו הוא 44.5% – הכי גבוה בליגה, והוא קולע את הזריקות בקלאץ' ב-53% מהשדה. בתור קבוצה שנחשבה ללוזרית במשך שנים רבות, הקינגס ניצחו 57% מהמשחקים הצמודים שלהם (5 הפרש ומטה), כולל 4 מתוך 5 משחקים שהגיעו להארכה. ליכולת של פוקס לקחת את המשחק על עצמו יש חלק גדול בזה.
ועם כל זאת, אני לא רואה אותם עוברים סיבוב בפלייאוף. זאק לואו חושב אחרת – לפני פחות מחודש לואו כתב שהוא יכול לראות את הקינגס בגמר המערב – אבל לטעמי הקינגס הולכים להפסיד בסיבוב הראשון, וזה לא כל כך משנה אם יפגשו שם את גולדן סטייט, פיניקס או הקליפרס (מול הקליפרס הסיכויים שלהם טיפה טובים יותר) מעבר לניסיון, הקריטי בסיטואציות בפלייאוף, יש שתי סיבות מרכזיות:
- ההגנה הקינגס שיחקו את ההתקפה הטובה בליגה בעונה הרגילה. הם גם שיחקו את ההגנה ה-25 בטיבה בליגה, גרועה יותר מאטלaנטה, שארלוט והמאבריקס. לקינגס יש רק שחקן הגנה אחד ברמה עילית, והוא משחק 18 דקות לערב – דביון מיטשל, הפוינט גארד המחליף. כל שחקני החמישייה הפותחת הם שחקני הגנה בינוניים, במקרה הטוב. לקינגס אין מספיק אתלטיות להפעיל לחץ על הכדור, וסאבוניס רחוק מלהיות מגן טבעת אימתני. עם כמה שמייק בראון ידוע בליגה בתור מאמן הגנה איכותי, אין לו את חומר השחקנים הנדרש להצליח בצד הזה של המגרש, ובפלייאוף, מול קבוצה שהולכת להתכונן לקינגס במיוחד, החולשות הללו יחשפו משחק אחר משחק. ב-10 השנים האחרונות רק בשלושה מקרים, קבוצות שסיימו בעשירייה התחתונה מבחינת הגנה, עברו סיבוב פלייאוף. בשניים מהמקרים הללו זו הייתה קליבלנד של לברון ג'יימס.
- ההתקפה האם הקינגס יצליחו להחזיק התקפה כל כך יעילה בפלייאוף? לא. ההתקפה של סקרמנטו בנויה על קצב מהיר, תנועה ללא כדור, שיתוף כל השחקנים בהתקפה, יצירת מצבי קליעה כתוצאה מתיאום בין שחקנים ולא משחקן אחד שלוקח את המשחק עליו. ומה קורה בפלייאוף? בדיוק להיפך. המשחק מאט, ההגנות נלחמות על כל פוזשן, התיאום הופך למסובך יותר, וכשהמשחק עומד על הכף, אתה צריך שהגו-טו-גאיז שלך יקחו את הכדור ויעשו נקודות. בקינגס יש שחקן אחד שיודע לעשות את הדברים הללו בעקביות – דיארון פוקס, והגיע הזמן לראות איך הוא מבצע גם בפלייאוף. מלבדו? אולי מאליק מונק. סאבוניס, קווין הוארטר ואחרים הם שחקנים נפלאים, שחיים מהמשחק הקבוצתי. הם מסדרים לאחרים, וחיים בעיקר ממה שאחרים מסדרים להם. בסקרמנטו משוכנעים שההתקפה לא תעמוד להרבה זמן. אנחנו לא נאט בפלייאוף, אמר ג'ורדי פרננדז, עוזר המאמן של הקבוצה (התואר המדויק הוא associate head coach). זו אספירציה יפה, בקרוב נגלה עד כמה העייפות המצטברת מתחילת העונה, והלחץ לא לאבד אף פוזשן מכריע, יאפשרו לסקרמנטו להריץ את ההתקפה שלהם באותה קטלניות כאילו הם עדיין בעונה הרגילה.
לסיכום, הקינגס כנראה ישחקו רק סדרה אחת בפלייאוף הקרוב, אבל ההתקפה הנפלאה שלהם והצעירים המוכשרים יהפכו אותה לאחת הסדרות המהנות לצפות בה