התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: אוקלהומה־סיטי ת'אנדר
(ינון בר שירה)
נשארו: שיי גילג'ס אלכסנדר, ג'וש גידי, ג'יילן וויליאמס, אלכסנדר פוקושבסקי, ג'יילין וויליאמס, צ'ט הולמגרן, עוסמאן ג'אנג, לוגנץ דורט, איזאה ג'ו, קנריץ' וויליאמס
עזבו: דריוס בייזלי (שחקן חופשי, חתם בפיניקס סאנס), ג'ראד באטלר (שחקן חופשי, חתם בווישנגטון וויזארדס), יוג'ין אומורואי (שחקן חופשי, חתם בוושינגטון וויזארדס), דריו שאריץ' (שחקן חופשי, חתם בגולדן סטייט ווריירס)
הצטרפו: דאביס ברטאנס (הועבר מדאלאס יחד עם הבחירה ה-10 תמורת הבחירה ה-12), קייסון וואלאס (בחירה 10 בדראפט), ואסילי מיציץ' (עבר מאנאדולו אפס), ויקטור אולאדיפו (עבר ממיאמי תמורת שתי בחירות סיבוב שני),
מתנדנדים (לפחות חמישה שחקנים יחתכו במחנה האימונים)- אוליביה סאר, ג'רמאיה רובינסון-ארל, ארון וויגינס, ,טרה מאן (שמועות שאף הוא לא מעוניין להישאר), קיונטה ג'ונסון (בחירה 50 בדראפט), ג'ק ווייט (שחקן חופשי, שיחק בדנבר בשנה שעברה), לינדי ווטרס
חמישייה צפויה: שיי ג'ילג'ס אלכסנדר, לו דורט, ג'וש גידי, ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן
ספסל על פי הירארכיה ודקות צפויות: ואסילי מיצ'יץ', איזאה ג'ו, דאריו שאריץ', קנריץ' וויליאמס, ג'יילין וויליאמס, קייסון וואלאס, עוסמאן ג'אנג, אלכסנדר פוקושבסקי
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23
אז מה היה לנו שם?
בתחילת העונה שעברה, כולם ציפו מאוקלהומה סיטי ת'אנדר להיות צוללנים, שירדו למטה יותר ויותר בשביל להשיג את היהלום הצרפתי הנדיר שהיה חבוי בקרקעית הלוטרי, במיוחד לאור העובדה שצ'ט הולמגרן הבחירה השנייה בדראפט 2022, נאלץ להחמיץ את כל עונת הרוקי שלו עקב קרע בגיד ליספרנק.
הציפיות שונמכו וללא גבוהים ברמה גבוהה, הצפי היה שעיקר התחרות של הת'אנדר תהיה יוסטון וסן אנטוניו הטקסניות ששאפו אף הם לצלול. הרי עד תחילת העונה שעברה אוקלהומה הפכה בצדק או שלא בצדק (בעיניי לא בצדק) לשם נרדף לקבוצה שעשו תנקינג חסר בושה
אך מסתבר ששיי גילג'ס אלכסנדר והחבורה הלוחמת של מארק דייגונלט לא תכננו על עוד עונת הפסדים. הת'אנדר הפתיעו את כולם עם עונה של 40 נצחונות ונט רייטינג חיובי. עונה שאמנם לא הספיקה למקום בפלייאוף המערב אך נתנה סיבות רבות לאופטימיות בקרב הדרומים מאוקלהומה.
סיבה ראשונה והחשובה ביותר היא הקפיצה המטאורית שעשה השנה שיי ג'ילג'ס אלכסנדר. שיי הראה לא מעט מהפוטנציאל האדיר שלו גם לפני העונה שעברה, אך בעונת 2022-23 הוא פשוט התפוצץ עם שדרוג אדיר בכל אספקט של המשחק עם 31.4 נק' למשחק (לעומת 24.4 שנה לפני), ב53% מהשדה, 35% משלוש ו90% מהקו (קפיצה של כמעט 10%! ). הוא גם הוסיף 5.5 ריב', 4.8 אס', 1.0 גגות למשחק (הוביל את הליגה בקרב הגארדים) ו1.6 חטיפות
אך גם המספרים המדהימים שלו לא מספרים את כל הסיפור. העונה מדהימה של שיי, כללה הבנה עמוקה יותר של המשחק, בגרות וניהול משחק מבריק, רגעים מדהימים בקלאץ' ומלחמה בהגנה.
הוא נבחר לראשונה לאולסטאר וגם לחמישייה הראשונה של הליגה.
אמנם לאורי מארקנן הקדים אותו בקרב על תואר השחקן המשתפר, אך השיפור האדיר של שיי משנה לחלוטין את הדרך בה אפשר וצריך להסתכל על אוקלהומה סיטי. יש לה סופרסטאר שהוא מהשחקנים המובילים בליגה.
עוד סיבה אדירה לאופטימיות היא היכולת המרשימה של ג'יי דאב (הכינוי של ג'יילן וויליאמס שמשחק כווינג) שלמרות שנבחר בבחירה ה-12 בלבד דורג שני בבחירות לרוקי העונה ונראה נהדר בשני צדי המגרש.
סיבה שלישית לאופטימיות היא היכולת של מארק דייגונלט להוציא בכל סכמה מהשחקנים שלו הרבה מעבר למצופה. המאמן הצעיר היה צריך להתמודד עם חוסר גדול של רים פרוטקטור ובנה הגנה אקטיבית ונושכת שמבוססת על לחץ מתמיד על מובילי הכדור שהופך למתפרצות מהירות בצד השני.
אוקלהומה סיטי נראתה כמו קבוצה שמבינה מה היא צריכה לעשות על הפרקט, שיש לה הירארכיה ברורה, כמויות אדירות של חכמת משחק בקו האחורי עם שיי וגידי, אתלטיות בכנפיים שהוסיפ ג'יי דאב, דורט ובייזלי (עד שעזב) וריווח מעמדת הסנטר עם ג'יילין וויליאמס שמהר מאוד הראה שקשה לקרוא לו "הג'יילן וויליאמס שפחות טוב בכדורסל", קנריץ' וויליאמס ומייק מוסקלה (עד שעבר) ואלכסיי פוקושבסקי שעד הפציעה שלו נראה לראשונה כמו שחקן שאולי יש לו סיכוי להיות מעבר לקוריוז.
אוקלהומה סיטי ת'אנדר כולה הראתה שהיא כבר לא קוריוז והצליחה לנצח בהארכה את ניו אורלינס פליקנס 123-118 במשחק הראשון של הפלייאין במשחק אדיר של שיי, גידי ולו דורט. הקאמבק האדיר במחצית השנייה הצית את הדמיון של אוהדי הת'אנדר ולמרות ההפסד מול מינסוטה במשחק על ההעפלה לפלייאוף הת'אנדר יכולים לצאת מהעונה הזו עם טעם מתוק במיוחד של הבטחה.
הטעם הזה עוד קיבל חיזוק באליפות העולם של פיב"א כשאוהדי הת'אנדר ראו את שיי גילג'ס אלכסנדר שנראה כמו השחקן הטוב באליפות וממצב את מקומו בטופ טיר העולמי, גם ג'וש גידי שיחק מצויין במדי אוסטרליה והתמודד בהצלחה עם יוסאג' גבוה.
אוהדי הת'אנדר יכלו להיות גאים ברעמים שעושים רעש בזירה העולמית.
קיץ חם
כן, כל קיץ חם. התחממות גלובלית וזה. אבל דווקא באוקלהומה נרשמו מעט מאוד מהלכים שוברי שוויון. הם לקחו מדאלאס את ברטאנס בשביל לבחור את קייסון וואלאס בבחירה העשירית. רכז שבמצב הנוכחי, קשה לי לראות אותו משחק הרבה. הם הימרו בכסף קטן על ויקטור אולאדיפו שינסה להשתקם באוקלהומה,
ההחתמה המעניינת היחידה של הת'אנדר הגיע דווקא מהיורוליג, כשהחתימו את ואסילי מיצ'יץ', שינסה בגיל 29 לתרגם את היכולת האדירה שלו ביורוליג לליגה הטובה בעולם. איך ההחתמה שלו תשפיע על הרוטציה בקו האחורי שכבר מלא בשחקנים כמו שיי וגידי שמצפים לדקות משחק מרובות ביותר? עוד קשה לדעת, אך בהחלט יתכן שההחתמה הזו, שעברה מתחת לרדאר האמריקאי הממוצע, תניב לא מעט פירות.
ההחתמה של מיצ'יץ' עלולה עם זאת גם להוות חסם משמעותי לקייסון וואלאס, הרכז שנבחר במקום העשירי בדראפט ולא ממש ברור אם יש לו נתיב לראות פרקט השנה. וואלאס נבחר במקום העשירי אליו הגיעו הת'אנדר מהמקום ה-12 מאחר והסכימו לקלוט את דאביס ברטאנס וחוזהו המנופח.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הת'אנדר נמצאים עכשיו בשנת סנדוויץ'. השלב המלהיב והלא מחייב בבניית קבוצה כבר כמעט מאחוריהם, עוד ניתן לספר כמה כל הצעירים צעירים, כמה כל הכוכבים יככבו וכמה הקבוצה תתקבץ לתלכיד מנצח.
אך השנה הזו היא שנת מבוא לשלב הבא שיהיה להם בבניית קבוצה. השלב בוא ההווה הופך משמעותי הרבה יותר מהעתיד של העבר ומצופה מהקבוצה לנצח גם ברמות הגבוהות ולהגיע להישגים.
אם הת'אנדר לא יצליחו לשחזר לפחות את ההישגים של העונה הקודמת (40 נצחונות, מרחק ניצחון מהפלייאוף) יעלו לא מעט שאלות קשות ומטרידות להמשך.
אמנם עקומת ההתקדמות של שחקנים וקבוצות היא לא לינארית אך עקומת הציפיות היא כן. הפסדים יובילו ללחץ, שחקנים שלא יעמדו בציפיות יגלו מהר מאוד שמקומם בליגה אינו מובטח.
עכשיו הת'אנדר הם המאמי של עכברי הנ.ב.א. איך אפשר להיות נגד צעירים כמו שיי, גידי, ג'יי דאב, וצ'ט? איך אפשר לא להתלהב מהמלחמה של דורט והחכמה של קנריץ'?
אבל זה זמני. קל לשכוח איך עד לפני שנתיים שלוש, מינסוטה טימברוולבס של וויגינס וקא"ט נראתה כמו עתיד הליגה, ממפיס גריזליס של ג'ה, ג'ארן וברוקס נראו כמו צעירים מגניבים שבדרך אל התהילה ואטלנטה של טריי יאנג וג'ון קולינס הייתה המרענן הצעיר והתזזיתי של המזרח.
למרבה הצער, שחקני אוקלהומה לא ישארו צעירים לנצח, ועלולים להיות בקטגוריית המאכזבים הרבה לפני שתספיקו להגיד שיי גילג'ס אלכסנדר.
הציפיות האלו אינן רק לחץ מלאכותי חיצוני. לאוקלהומה צפויות החלטות קשות מאוד בקרוב, כשיצטרכו להחליט האם להחתים את ג'וש גידי כבר בתום העונה, לפני תחילת העונה הבאה או לקוות שאף קבוצה לא תחטוף אותו כשחקן חופשי מוגבל שנה אחרי.
ההחלטה על גידי היא קריטית כי יש גבול כמה שחקנים יכולים להיות ה"Core" של הקבוצה. אם מניחים כרגע שהבסיס עליו בונים זה הרביעייה של שיי, גידי, ג'יי דאב וצ'ט ומצפים לשלם להם בהמשך על גבול המקסימום בהקדם (שנה אחרי גידי ג'יי דאב וצ'ט שעוד לא ראה דקת נ.ב.א יוכלו לקבל הארכת מקסימום בחוזה הרוקי שלהם) התוצאה היא קבוצה סופר יקרה שתצטרך לוותר מהר על כל שחקן שלא מתפתח מהר ובהקדם, ומצד שני לא תוכל לספק לשחקניה הזדמנויות להתפתח ולגדול כשהציפייה היא לנצח.
האם עוסמאן ג'אנג יכול להפוך לשחקן פותח בליגה? האם השיפור של פוקו יכול להפוך אותו למיני צ'ט עתידי? האם קייסון וואלאס יכול להפוך להיות סוג של ג'רו הולידיי/מרקוס סמארט/קייל לאורי? האם בין 90,000 בחירות הדראפט שעוד נותרו
להם מסתתר יהלום עתידי?
קשה מאוד לדעת. הבעיה הגדולה שלא בטוח בכלל שבמציאות החדשה העונה תהיה לאוקלהומה בכלל אפשרות להתחיל לענות על השאלות האלו.
יש עוד אפשרות לפתור את הפלונטר ויכול מאוד להיות שהיא בלתי נמנעת במצב הנוכחי. להעביר את אחד מהארבעה, יחד עם עוד שניים-שלושה צעירים מבטיחים וארגז בחירות דראפט תמורת הסופרסטאר המתוסכל הבא. במידה והת'אנדר יראו השנה שהם כבר עכשיו קבוצת פלייאוף רצינית יכול מאוד להיות ששחקנים כמו יאניס ואמביד יתחילו לפזול לכיוונם ולהאמין שזה הנתיב לאליפות. כמובן שזה יהיה כואב להעביר אולסטאר עתידי, אך אם שיי השנה ימצב עצמו כשחקן טופ 5-10 בליגה, אליפות במקרה של טרייד לא תיראה כמו פנטזיה.
המועמד המשמעותי ביותר לעבור בטרייד כזה הוא כרגע ג'וש גידי, בעיקר בגלל הצורך המשמעותי שלו להיות עם הכדור. שיי פורח עם ריווח לצידו ויכול מאוד להיות שבטווח הארוך גידי יתאים יותר במקום אחר. אך העונה הארוכה יכולה לשנות מאוד את הציפיות. במידה וגידי ימשיך להתפתח כקלעי תחת שרביטו של מאמן הקליעות האדיר של הת'אנדר צ'יפ אינגלנד, אולי דווקא צ'ט או ג'יי דאב שבאופן מפתיע מבוגרים ממנו, יתאימו יותר להיות הכוכב העתידי שיעבור לקבוצה אחרת.
במידה וטרייד כזה לא יקרה הת'אנדר יאלצו כמו הגריזליס והראפטורס לראות כל שנה עוד שחקן צעיר עוזב מטעמי אין מקום/אין תקציב, לבחירות הדראפט שלהם לא יהיה איך להתפתח והקבוצה המלהיבה של היום תמצא את עצמה נתקעת באותם מחסומים שריסקו את הקבוצות המלהיבות של האתמול.
תחזית:
עם כל הרוטב המריר והפסימיסטי שמשום מה הוספתי לניתוח שלי, אני בוחר בשלב התחזית להיות אופטימיסט. שיי הוא הדבר האמיתי ומתפתח משהו גדול באוקלהומה.
מהמר על עונה של 45 נצחונות ו-37 הפסדים. שיי בחמישיית העונה השנייה, צ'ט רוקי העונה, והת'אנדר מסיימים במקום ה-5 במערב. הם מפתיעים את הווריירס בשישה משחקים ומנצחים בסיבוב הראשון של הפלייאוף אך נופלים מול הנאגטס בחמישה משחקים בחצי גמר המערב.
