עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.
הקבוצה היום: ניו יורק ניקס
אור עמית (Insignifistats)
נשארו: אר.ג'יי בארט (חתם על הארכת חוזה ל-4 שנים החל מקיץ 2023), עמנואל קוויקלי, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון (חתם על הארכת חוזה ל-4 עונות) , אובי טופין, דרק רוז, אוון פורנייה, קוונטין גריימס, מיילס מקברייד, ג'ריקו סימס (חוזה הומר מדו-כיווני לחוזה רגיל), קאם רדיש, ריאן ארצ'ידיאקונו (חתם מחדש), פירון האנט (חוזה דו-כיווני)
עזבו: קמבה ווקר, נרלנס נואל ואלק ברקס (לדטרויט, בשני טריידים נפרדים), טאג' גיבסון (הניקס לא מימשו את אופציית הקבוצה. לוושינגטון)
הגיעו: ג'יילן ברונסון (שחקן חופשי, מדאלאס), אייזיה הארטנשטיין (שחקן חופשי מהקליפרס), סבי מיכאליוק(חוזה מובטח חלקית, שוחרר מטורונטו)
חמישייה: ג'ייילן ברונסון, אר.ג'יי בארט, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון, אוון פורניה צפוי להיות הפותח החמישי עם תחילת העונה
ספסל: דרק רוז, עמנואל קוויקלי, קווינטון גריימס, אובי טופין, אייזיה הארטנשטיין, קאם רדיש, ג'ריקו סימס, מיילס מקברייד
המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:
אז מה היה לנו שם?
עונת 2021 השאירה את אוהדי הניקס עם תחושה משונה שלא הייתה זכורה להם בעשורים האחרונים: תקווה. ההדחה על ידי אטלנטה אמנם פגעה בטעם הטוב, אבל הצירוף של אוון פורניה, ובעיקר של בן העיר קמבה ווקר, הובילו לתחושה כאילו משהו חדש מתחיל בגארדן.
התחושה הזו המשיכה בתחילת העונה. שישה משחקים לתוך העונה הניקס היו על חמישה נצחונות רק שאז התחילו החריקות: במשחק השביעי, מול טורונטו, הניקס הפסידו את הרבע השלישי ב16, כמה משחקים אחר כך, מול קליבלנד, הם הפסידו את הרבע השלישי ב-19. תוך כמה שבועות נוצרה הפרדה מאד ברורה: החמישיה הראשונה של הניקס מפסידה את הרבע השלישי בפער יחסית גדול. החמישיה השניה עולה לרבע האחרון ומחזירה אותם למשחק ואז ת'יבודו מחזיר את החמישיה הראשונה, לפעמים הם מפסידים, לפעמים הם מנצחים אבל משהו לא עובד. אחרי כרבע עונה החמישיה הראשונה של הניקס הייתה בבוטום-5 של הליגה בנט רייטינג בעוד שהחמישיה השניה הייתה בטופ 5. היה ברור שדרוש שינוי.
ב26 לנובמבר תום ת'יבודו הודיע: קמבה ווקר יוצא מהרוטציה של הקבוצה. הרכז השני, דרק רוז, היה פצוע באותה הנקודה אבל לת'יבודו זה לא שינה: קמבה יושב בחוץ עד להודעה חדשה. אלק ברקס הוקפץ לחמישיה הראשונה. האם אלק ברקס רכז? לא. האם זה משנה לת'יבודו? גם, לא. האם זה עצר את ההדרדרות של הניקס? ובכן, לא. הניקס אמנם ניצחו את המשחק הראשון אחרי הספסול של קמבה אבל הוסיפו רק ניצחון אחד בשמונה המשחקים הבאים. במהלך אותם המשחקים גם דרק רוז חזר לשחק והוקפץ לחמישיה לשלושה משחקים רצופים בהם עבר את ה-30 דקות ברביעי נפצע אחרי 12 דקות וסיים דה פקטו את העונה. לת'יבודו לא נותרה ברירה וקמבה ווקר הוחזר מההקפאה. קמבה חזר בכושר מצוין (ולזכותו ייאמר שהוא דאג לעודד ולדחוף את חברי הקבוצה גם באזרחי על הספסל) אבל זה לא עזר לתוצאות של הניקס, אולי קצת למורל של הקהל, במיוחד כשמול אטלנטה השנואה רשם את הטריפל דאבל הראשון שלו מאז 2013-4 בניצחון בחג המולד בגארדן.
אבל ווקר ורוז לא היו אמורים להיות אלו שסוחבים את הקבוצה. לניקס יש את ג'וליוס רנדל, זה שקיבל הארכת חוזה משמעותית בקיץ והיה אמור להיות הציר שסביבו נעה ההתקפה, בדגש על נעה. המספרים היבשים שמראים נסיגה ביכולת של רנדל הם רק חלק קטן מהסיפור. רנדל התקשה להסתגל לשיטת ההתקפה שת'יבודו ניסה להכניס שהתבססה יותר על תנועת כדור ולא רק על דרייב אנד קיק\תנו את הכדור לרנדל. ביותר מדי פוזשנים הכדור נתקע אצלו ביד והוא כפה זריקות לא נוחות, זה יצר אצל רנדל כדור שלג שהשפיע על ההגנה שלו והמחויבות שלו לחבריו לקבוצה, ואין דבר שהקהל בגארדן שונא יותר מחוסר אכפתיות.
הקהל בגארדן הפך במשך השנים לאגדה. מצד אחד לניקס יש את הדימוי של אנשי העסקים העשירים, 'הרולקסים' כמו שנוהגים לקרוא להם במדינתנו עוטת הקאסיו. ומצד שני אין קהל שתופס את עצמו כמבין כדורסל ותובעני כמו הקהל בניו יורק. אוהדי הניקס רוצים לראות את האש בעיניים שהביאה הקבוצה בעונה הקודמת, לא את הקבוצה חסרת החשק שהייתה בתחילת העונה בגארדן. ראנדל חש על בשרו את המהירות בה אתה הופך מאהוד לשנוא ובחזרה לאהוד במהלך משחק אחד בינואר: הסלטיקס פירקו את הניקס במחצית הראשונה בתוצאה 63-47 ורנדל ספג קריאות בוז ששמורות רק לאויבי הציבור כמו טריי יאנג, רג'י מילר או ג'יימס דולאן. רנדל לא ידע איך לאכול את השריקות האלו והגיב, כלפי הקהל הביתי, במחווה של אגודל מופנה מטה. במחצית השניה הניקס, בהובלתם של רנדל ופורנייה, חזרו למשחק וניצחו. הקהל תגמל סל חשוב של רנדל בקריאות MVP, רנדל הניד בראשה כמו מי שלא מבין איך נקלע לסיטואציה.
חוסר השקט של רנדל הופנה גם כלפי אנשי הקבוצה: במקרה חמור במיוחד שגם תועד במצלמות סקוט קינג, ממתאמי הווידיאו של הניקס, ניגש אל רנדל באמצע משחק וניסה להראות לו משהו על מסך המחשב שבידו. רנדל הדף את הלפטופ ואת קינג המופתע, ולאחר מכן החל לצעוק לעברו ולהתקרב אליו באגרסיביות עד שאנשי צוות אחרים במועדון הפרידו ביניהם. האכזבה מהכוכב הפכה את רנדל לשם החם בכל שמועת טרייד. בקיץ גם עלו טענות, שהוכחשו, שרנדל עצמו ביקש טרייד במהלך הפגרה.
אבל לצד העונות המתסכלות מצד רנדל, ווקר, ברקס ופורנייה (למרות שהאחרון הלך והשתפר ככל שהעונה התקדמה) והפציעות של רוז והסנטר המחליף נרלנס נואל שהשאירו טעם רע היו בניקס העונה כמה סיפורים חיוביים. והמשותף לכולם שהם מתחת לגיל 25. אר.ג'יי בארט פתח את העונה רע מאד. אחרי שבעונה שעברה רשם 17.7 נקודות לערב ב-40% קליעה מחוץ לקשת הוא עמד בערב השנה החדשה על ממוצע של 14.5 נקודות לערב בפחות מ-40% מהשדה. באותו הערב בארט שלח הודעה למאמנו האישי, דרו הנלן, בו כתב: 'החלטה לשנה החדשה: אני הולך לסיים עם ממוצע 20 נקודות'. אמר ועשה: את השנה הקלנדרית 2022 סיים עם ממוצע של 23.6 נקודות לערב ואת העונה כולה סיים עם 1402 נקודות על 70 משחקים. 2 נקודות יותר מ-20 למשחק בכל העונה. הקליעה מבחוץ עדיין לא נכנסת מספיק טוב וגם הסיומת ליד הסל עדיין לא 100% אבל הוא הביא איתו אגרסיביות חדשה שהייתה חסרה לניקס עם הדעיכה של רנדל.
התקדמות נרשמה גם מצמד שחקני השנה השניה עמנואל קוויקלי ואובי טופין, שפיתחו בינהם כימיה לאורך הקיץ הקודם. קוויקלי, סקורר בגוף של רכז, פתח את העונה רע ולמרות שהראה לא מעט ניצוצות בעונה שעברה הוא נדחק ברוטציה מאחורי ווקר, רוז וברקס. החיסורים של רוז ו-ווקר אילצו את ת'יבודו לתת לו מעט יותר הזדמנויות, עד שלאחר פגרת האולסטאר הסכר נפרץ סופית. ב-20 המשחקים האחרונים קוויקלי שותף ל-28.5 דקות לערב והחזיר 16.5 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים על 1.3 איבודים בלבד. הניקס ניצחו 12 מ-20 המשחקים האלו. טופין קיבל את ההזדמנות שלו מאוחר עוד יותר וב-30 דקות לערב בעשרת המשחקים האחרונים טופין רשם 20 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים כשהוא קולע ב57% מהשדה ו45% מחוץ לקשת (על כמעט שישה ניסיונות לערב). הכימיה בין קוויקלי לטופין קופצת מהמסך והניקס משחקים התקפה זורמת יותר, עם הנעת כדור טובה יותר ומשחק מעבר מהיר יותר כשטופין על המגרש.
אל שלושת אלו (ואל מיטשל רובינסון שאמנם סיים ארבע שנים בניו יורק אך צעיר מטופין בחודש) אפשר לצרף גם את הרוקיז שהגיעו מהדראפט האחרון: ג'ריקו סימס, מיילס מקברייד ובעיקר קווינטון גריימס ששייך למיעוט של הרוקים שהצליחו איכשהו להתחבב על תום ת'יבודו, שהיה המחסום העיקרי בפני צעירי הקבוצה כשהעדיף לתת דקות לפורניה, רנדל, ברקס, וטאג' גיבסון, גם כשהניקס איבדו סיכוי ריאלי להשתתף בפלייאין.
קיץ חם
בין אנשי הפרונט אופיס (בדגש על ברוק אלר, שהוא מנהל הנכסים של הניקס) לת'יבודו ישנם יחסים מתוחים. ת'יבודו מעדיף שחקנים ותיקים, הפרונט אופיס רצה לראות את הצעירים מקבלים יותר הזדמנויות. גם כשהפרונט אופיס ביצע צעדים לשיפור הקבוצה, נניח כשצירפו בטרייד את קאם רדיש מאטלנטה, ת'יבודו התעקש על האנשים "שלו" ונתן לרדיש מעט מאד הזדמנויות לפני שזה נפצע. הקיץ מקבלי ההחלטות מתחו את החוט עם ת'יבודו לקצה. הראשון ללכת היה קמבה ווקר, שבהחלטה משותפת עם המועדון לא שיחק אחרי פגרת האולסטאר. אבל בהמשך הקיץ הניקס היו צריכים לפנות מקום מתחת לתקרת השכר, וכדי לעשות את זה הם ויתרו על שירותיו של טאג' גיבסון שכמו רוז שיחק עבור ת'יבודו גם בשיקאגו ומינסוטה ושלחו לדטרויט גם את נרלנס נואל ואלק ברקס, שניים מחביביו של ת'יבס, ושניים שקיבלו הארכת חוזה בעונה שעברה. גרעין הקבוצה נשאר למעשה אותו הגרעין הצעיר מהשנה שעברה, ולא הותיקים האהובים של המאמן השמרן.
פינוי השכר נועד לאפשר את הצעד המשמעותי הראשון של הקיץ החתמתו של ג'יילן ברונסון, שהיה אחד מהפתעות הפלייאוף במדי דאלאס. ג'יילן הוא בנו של ריק ברונסון, שחקן עבר במועדון ואחד הקליינטים הראשונים של ליאון רוז כסוכן. רוז אף צירף את ריק לצוות המקצועי במהלך הפגרה ולפי חלק מהשמועות הוא אף הסנדק של ג'יילן. יחסים משפחתיים בצד (בעצם אחרון: בתו של ליאון רוז צייצה לאחר החתימה של ג'יילן בניקס "החבר הכי טוב שלי חוזר הביתה" כי אין הרבה דברים חמודים בהקשר של הניקס, אז למה לא) ברונסון בהחלט יכול להתאים לשיטת המשחק של הקבוצה מניו יורק והקשיחות שלו תואמת את רוח הקבוצה ההיסטורית. ברונסון גם הראה יכולת להיות אפקטיבי ללא הכדור מה שיכול להועיל בהנתן הנטיה של רנדל להחזיק בכדור. ההעדפה של ברונסון לחתום בניקס ולא לחזור לדאלאס שהגיעה איתו עד הגמר האיזורי בהחלט יכולה להיות מסומנת כניצחון עבור הפרונט אופיס, גם אם הסיבות הן לא מקצועיות נטו.
המהלך השני אולי חשוב יותר ובוודאי תקדימי יותר: לראשונה מאז 1999 הניקס האריכו חוזה לרוקי שהם בחרו בדראפט. אחרי שהוא ראה את שני השחקנים שנבחרו לפניו (וגם את דריוס גארלנד שנבחר אחריו) חותמים על הארכת חוזה מקסימלית של לפחות 193 מיליון דולר ל-5 שנים, אר.ג'יי בארט, הבחירה השלישית בדראפט 2019, יכול להכניס לכיסו עד 120 מיליון דולר בארבע שנים. ההנהלה בראשות רוז, שרצתה לסמן דרך שונה מזו שהתווה הבעלים ג'יימס דולאן לארגון בשני העשורים האחרונים סימנה לעצמה נקודת ציון חשובה בפנקס. בארט עדיין לא כוכב בסדר הגודל של מוראנט או אפילו גארלנד, אבל הנחישות שלו ומוסר העבודה הפכו אותו לאחד השחקנים האהובים ביותר בגארדן והוא הראה שיפור מתמיד בכל עונה בליגה.
נקודת ציון אחרת קשורה דווקא למי שלא הגיע לניקס בקיץ האחרון: כמו ג'יילן ברונסון גם לאביו של דונובן מיטשל יש קשרים עמוקים עם קבוצת ספורט בעיר. מיטשל האב עבד במשך שנים בקבוצת הבייסבול ה"ניו יורק מטס" ומתגורר בעיר. שמו של מיטשל נקשר בניקס עוד לפני העונה האחרונה, גם בזכות ג'וני בראיינט, עוזר מאמן בכיר בניקס שהיה מאמן פיתוח השחקנים ביוטה ואחראי לפריצה של מיטשל. השמועות לגביו רק התחזקו אחרי שיוטה שלחו בטרייד את רודי גובר למינסוטה.
אבל המחיר שדני איינג' דרש עבור מיטשל היה גבוה מדי לטעמם של רוז ואלר. הניקס, לפי הדיווחים, היו מוכנים לוותר על אר.ג'יי בארט, אובי טופין ושתי בחירות סיבוב ראשון נטולות הגנה. יוטה רצתה יותר ובסופו של דבר שלחה את מיטשל לקליבלנד עבור שני שחקנים צעירים, בחירת הלוטרי של השנה ועוד שלוש עד חמש בחירות עתידיות. בעבר הניקס נטו לרדוף אחרי שמות גדולים בלי לחשוב על העתיד, צורת מחשבה שעלתה להם בעשרים שנה של דשדוש במרתפי הליגה. גם כאן ההנהלה הראתה קו שונה מזה שאפיין את הארגון בעשרים וקצת השנים תחת דולאן.
חשוב לסייג ולומר שגם אם תג המחיר של מיטשל היה גבוה מדי עבור הניקס, הם לא בדיוק יצאו בזול מהקיץ. ברונסון, בארט ורנדל חתומים על חוזים של למעלה מ-100 מיליון דולר בשנים הקרובות, לניקס לא צפוי להיות יותר מדי מקום לתמרון בקיץ הבא ובהמשך הם תלויים בקפיצת השכר ככל שתהיה כזו בקיץ 2024.
אל ההחתמות של ברונסון ובארט הניקס הוסיפו עוד שני שמות: מיטשל רובינסון, בחירת סיבוב שני של הניקס לפני ארבע עונות, קיבל הארכת חוזה בארגון ואת מקומם של גיבסון ונואל שעזבו תפס אייזיה הארטנשטיין שהגיע מהקליפרס. הארנשטיין הראה במשחקים האחרונים של העונה גם נכונות ויכולת לזרוק (ולקלוע) מבחוץ, במה שיכול לתת מימד חדש למשחק של הניקס, בוודאי כל עוד הקליעה של רנדל לא תכנס.
בשורה התחתונה הקיץ של הניקס לא היה מבריק, הם סימנו לעצמם ניצחונות נאים עם הצירוף של ברונסון והשימור של בארט ובעיקר רובינסון שהיה שחקן חופשי לא מוגבל ומשך עניין ממספר קבוצות. מצד שני לא הצמידו לברונסון כוכב נוסף. בעוד קבוצות ביניים אחרות במזרח כמו אטלנטה (שצירפה את דז'ונטה מוריי) וקליבלנד (מיטשל) עשו צעד קדימה. הניקס לפחות השאירו את הגרעין הצעיר שלהם ולא ויתרו על בחירות, מה שאמור להשאיר אותם עם מספיק נכסים להתחרות על השם הבא שיוצא לשוק.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
גם אם לא עשו צעד משמעותי קדימה עושה רושם שהסגל עצמו השתפר. גם בתוספת של ברונסון (והארטנשטיין) וכנראה גם בשיפור אורגני של שחקנים שרובם עדיין לא הגיעו לפריים שלהם. סימן השאלה המרכזי ישאר סביב ג'וליוס רנדל והנכונות שלו להניע יותר את הכדור כשיש יותר פיות להאכיל, עם ברונסון ובארט שהראו שהם עם פוטנציאל של 18-20 נקודות למשחק.
הסגל הקיים מעמיד בפני הניקס אתגר ייחודי למדי: שלושת הסקוררים המרכזיים שלהם (רנדל, בארט וברונסון ) הם שמאליים. בתולדות הליגה לא היו יותר מדי שלושה שחקנים שמאליים שעלו יחד בחמישייה. הפעם האחרונה בה זה קרה היה בדטרויט עם ברנדון ג'נינגס, ג'וש סמית' וגרג מונרו. לכאורה לא אמור להיות הבדל משמעותי בין שלושה שחקנים שמאליים או שלושה שחקנים ימניים (כפי שיש במרבית קבוצות הליגה) אבל השמאליים, ברובם, מתרגלים עם הזמן לעבוד בחמישיה בה מרבית השחקנים הם ימניים. לא מדובר על מכשול שלא ניתן להתגבר עליו, אבל בהחלט ידרוש תקופת התאקלמות.
המבחן השני של הניקס יהיה בשיטת המשחק. כשהכדור נע בעונה שעברה הניקס שיחקו כדורסל חיובי מאד, אבל הבעיה הייתה שיותר מדי פעמים, שחקני הניקס, בראשות רנדל, עברו לכדורסל של אחד על אחד. רנדל, בארט וקוויקלי דורגו גבוה ברשימה של השחקנים עם הכי הרבה זריקות מבידודים, כשגם ברונסון נמצא ברשימה. השינוי צריך להתחיל מרנדל, שהופך עכשיו להיות השחקן הותיק בקבוצה, ואמור להיות הסטנדרט המקצועי של הקבוצה. אם הוא לא ישתף פעולה עם שיטת המשחק של המאמן הפיצוץ יהיה בלתי נמנע. על מנת להדביק את הפער מיתר הקבוצות הניקס יהיו חייבים לחזור לאינטנסיביות של עונת 20-21, וגם שם רנדל הוא איש המפתח, זה שהאינטנסיביות שלו אמורה להדביק את יתר הקבוצה.
סימן שאלה נוסף הוא סביב הרוטציה בקבוצה, כשאל שלושת הכוכבים של הקבוצה יצטרף בחמישיה גם מיטשל רובינסון. ביום המדיה של הקבוצה ת'יבודו הדגיש את חשיבות הקליעה לצידם של רנדל, בארט וברונסון ואמר שאוון פורנייה צפוי לקבל את התפקיד במחנה האימון, אל פרט אליו מתחרים על הדקות בעמדה קווינטון גריימס שנראה מצוין בליגת הקיץ של וגאס וקנה את אמונו של ת'יבודו בשנה שעברה בזכות התרומה שלו בצד ההגנתי של המגרש. ברונסון הוא אמנם שומר טוב יותר מקמבה, אבל עדיין עלול להתקשות הגנתית מול חלק מהגארדים הגבוהים יותר וגריימס עשוי להיות הפתרון לכך. דרק רוז, כנראה השחקן הקרוב ביותר אל ת'יבודו בסגל, בעיקר אם ברונסון לא ימלא את הדרישות של ת'יבס בכל הנוגע לניהול המשחק. רוז דיווח שהוא מרגיש בריא כפי שלא היה הרבה זמן וחזר למשקל מעונת הרוקי שלו ואולי בכלל הלחץ מהקהל יעבוד ועמנואל קוויקלי יקבל את ההזדמנות לפתוח. קוויקלי, כמו פורניה, יכול לרווח את המשחק וגם הוא רשם התקדמות הגנתית ככל שהעונה שעברה התקדמה.
מתוך ארבע אפשרויות ראויות לחמישיה רק אחד יקבל את התפקיד בעוד השלושה האחרים ידחקו לתפקידים משניים, בטח בסכימת הדקות התובענית של ת'יבודו. הבעיה הזו לא מוגבלת רק לקו האחורי: רבים מאוהדי הניקס, וקולות מסוימים גם בתוך המועדון, ישמחו מאד לראות את אובי טופין מקבל יותר הזדמנויות ודקות גם על חשבונו של רנדל. קאם רדיש שביקש לצאת מאטלנטה בגלל מחסור בהזדמנויות לא צפוי לקבל דקות משמעותיות ברוטציית הכנפיים של הניקס כשהוא נמצא מאחורי בארט, קוויקלי, פורניה וגריימס. הארטנשטיין שהגיע מהקליפרס הוא לא שחקן במודל שת'יבודו רגיל לשחק איתו (למרות שמיהר להשוות את עצמו לג'ואקים נואה, שת'יבודו טיפח בימי הבולס), ויתכן שהוא ידחק לשולי הרוטציה כשת'יבודו יעדיף את סימס על פניו. גריימס, מקברייד וסימס נראו כמו שחקנים מוכנים למדי בליגת הקיץ ויבואו נחושים להוכיח את זה גם במשחקים "אמיתיים".
קוויקלי וטופין, קיבלו בעונה שעברה את התפקיד המוגבל שלהם בהבנה, אך אחרי ההצלחה שלהם בסיום העונה וכשהם נמצאים בפני עונת חוזה (זכאים להארכת חוזה בקיץ הבא) יתכן וידרשו תפקיד גדול יותר ברוטציה, במיוחד אם הותיקים, בראשם רנדל, לא יראו תוצאות. ת'יבודו התייחס לאפשרות בה רנדל וטופין משחקים ביחד בעמדות הפנים בספקנות מסוימת ואמר שצריך לבדוק אילו ציוותים יעבדו. קאם רדיש הוא שחקן נוסף שמסיים חוזה ומחפש הזדמנות להוכיח את עצמו ולאו דווקא בניו יורק: כלקוח של קלאץ' ספורט שמו נקשר בלייקרס כבר במהלך העונה שעברה.
עם או בלי קשר לשחקנים הצעירים סביר שהניקס ימשיכו לשים עין על שוק הטריידים בליגה כדי לראות מי הכוכב הבא שמחפש את הדרך החוצה. לניקס ארבע בחירות סיבוב ראשון ב-2023, עם רמות שונות של הגנה, ולמרות שהן לא הספיקו עבור יוטה ומיטשל, יכול להיות שקבוצה אחרת כן תראה בהן עניין. השם של שיי גילג'יוס אלכסנדר כבר הוזכר בהקשר של הקבוצה, כשגם אפשרות של קבוצה שתסכים לספוג את יתרת החוזה של רנדל בתמורה לפיצוי באמצעות בחירות הוא מסלול אפשרי. הצירוף של ברונסון והארכות החוזה לבארט ורובינסון הן לא הגלגול הסופי עבור הניקס. הגרעין כולו צעיר למדי (ברונסון בן 26, ורק רנדל, פורנייה ורוז מבוגרים יותר) כך שהקבוצה עדיין נמצאת בשלבי הנחת היסודות, בתקווה שהשקט הארגוני היחסי והמנעות מטעויות העבר, יחד עם פיתוח הכשרון הקיים הקבוצה יוכל למשוך לעיר את אותו "כוכב ראשון" שיוכל לקדם את הניקס גם בפלייאוף.
תחזית
הניקס אמנם התחזקו העונה אבל המזרח התחזק עוד יותר וללא הפתעה משמעותית קשה לראות את הניקס מסיימת גבוה יותר משולי הפלייאין. לצד ארבע הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים במזרח בעונה שעברה גם קליבלנד, אטלנטה, ברוקלין, טורונטו וכנראה גם שיקאגו נראות עדיפות על הנייר לעומת הניקס. הקבוצה מניו יורק תארוב יחד עם וושינגטון לנפילה של אחת הקבוצות אל מחוץ לעשיריה בניסיון להדחק לפלייאין. באותה נשימה, היו לא מעט קבוצות שנראו עדיפות על הנייר לפני שנתיים, אבל הלכידות והלחימה של הקבוצה מניו יורק הביאו אותם עד למקום הרביעי. רוז ודולאן ממשיכים לתת קרדיט כרגע למאמן ולכוכב שהביאו את הניקס לשם בתקווה לשחזר את הריצה ההיא, אבל אם הקבוצה תאכזב בתחילת העונה – ובהחלט סביר שמקום עשירי יוגדר כ"אכזבה" – פרידה לשלום מהמאמן הותיק לא תפתיע אף אחד. בייחוד אם ההתקפה של הקבוצה תמשיך להסתמך על בידודים. הסיטואציה עם רנדל תהיה קשה יותר לניהול, אבל כמו שלמדנו בעבר אין חוזים שהם באמת בלתי סחירים. כך או כך בסגל של הניקס יש יותר מדי כשרון כדי לסיים עם בחירת דראפט גבוהה באמת, וזה עוד לפני שהזכרנו את הברוגז בין ת'יבודו לטאנקינג. מקום עשירי במזרח ופרידה בשלב הפלייאין. פרידה מת'יבודו ואולי גם רנדל בסיום העונה וטרייד על אוון פורניה מתישהו במהלכה.
