בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.
לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: ניו יורק ניקס
נשארו (לציין אם הוחתם מחדש): ג'וליוס רנדל, אר.ג'יי בארט, אלפריד פייטון (הניקס מימשו אופציית קבוצה על החוזה והחתימו מחדש בסכום נמוך יותר), רג'י בולוק, מיטשל רובינסון, פרנק ניליקינה, קווין נוקס, דניס סמית' ג'וניור, איגי בראזדקס
עזבו: מו הארקלס (מיאמי), בובי פורטיס (מילווקי), ויין אלינגטון (ללא קבוצה), דמיאן דוטסון (קליבלנד), אלונזו טרייר (ללא קבוצה), קאדים אלן (אירופה), קני ווטן (יוסטון)
הגיעו: אלק ברקס (חופשי מפילדלפיה), אוסטין ריברס (חופשי מיוסטון), מייקל קיד גילכריסט, נרלנס נואל (חופשי מאוקלהומה סיטי), ת'יאו פינסון (הגיע במרץ, וייברס מברוקלין חוזה דו כיווני), ג'ארד הארפר (הגיע במרץ, חוזה דו כיווני, חופשי מפיניקס), עומארי ספלמן וג'ייקוב אוונס (טרייד ממינסוטה), אובי טופין ועמנואל קוויקלי (דראפט)
מתנדנדים: טאג' גיבסון
חמישייה: פרנק ניליקינה, אר.ג'יי בארט, רג'י בולוק\קווין נוקס, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון
ספסל: אלפריד פייטון, דניס סמית', אוסטין ריברס, אלק ברקס, קווין נוקס\רג'י בולוק, מייקל קיד גילכריסט, אובי טופין, נרלנס נואל, עומארי ספלמן. ת'יאו פינסון, איגי בראזדקס ועמנואל קוויקלי כנראה יראו דקות מעטות.
המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:
אז מה היה לנו שם?
אחרי אוף סיזן שהתחיל עם ציפיות לקווין דוראנט וקיירי אירווינג, יחד עם תקווה לבחירה ראשונה בדראפט, הניקס נשארו עם שאריות: אר.ג'יי בארט שנתן עונת רוקי סבירה אבל רחוקה מאד משני אלו שנבחרו לפניו (ולראיה החלטה – מוזרה לטעמי – להשאירו מחוץ לשתי חמישיות הרוקיז) ובמקום אבני פינה לעתיד מהשוק החופשי הניקס החתימו אוסף שחקנים שטרם מימשו את הפוטנציאל בליגה מתוך כוונה לראות מה יתפוס. זה התחיל נורא ואיום והניקס ניצחו רק ארבעה מ-24 המשחקים הראשונים בעונה. המאמן דיוויד פיזדייל פוטר ובמקומו מונה עוזר המאמן מייק מילר (לא שחקן העבר). הניקס הגיעו להפסקת הליגה עם מאזן של 21 נצחונות מול 45 הפסדים – מאזן רע, אבל לא ממש בתחתית הליגה.
ג'וליוס רנדל – שהיה אמור להיות השם הגדול בגארדן – סים אמנם עם ממוצעים שקרוב ל-20 נקודות ו-10 ריבאונדים, אבל עשה זאת באופן מאד לא יעיל (27.7% מהשלוש וכמעט אותה כמות של אסיסטים ואיבודים) וגם קווין נוקס לא עשה את ההתקדמות המצופה ממנו. דניס סמית' ג'וניור ואלונזו טרייר שהראו פוטנציאל התקפי בעונת 18-19 נדחקו אחורה ברוטציה כשטרייר גם נחתך מהקבוצה אחרי הפסקת הליגה.
סימנים חיוביים – אם מחפשים כאלו – הגיעו ממיטשל רובינסון שהמשיך להראות את היכולת שלו להשליט טרור מעל הטבעות בשני צידי המגרש, כשסיים עם שתי חסימות למשחק ב-23 דקות ושבר את שיא אחוזי השדה לשחקן בליגה. אלפריד פייטון הראה את היכולת שלו לייצב את התקפת הניקס כשהוא על המגרש, ופרנק ניליקינה הראה את הפוטנציאל ההגנתי שלו ומשחק לפני הפסקת הליגה אף קלע שיא קריירה של 20 נקודות לצד 10 אסיסטים.
קיץ חם
הקיץ של הניקס התחיל כבר בפברואר אז העבירו מתפקידו את סטיב מילס, חברו הטוב של בעלי הקבוצה ג'יימס דולאן וכחודש אחר כך החתימו לתפקיד נשיא הקבוצה ומקבל ההחלטות את סוכן העל ליאון רוז מהסוכנות CAA, בכך הניקס הלכו בדרכם של הלייקרס (רוב פלינקה) הווריורס (בוב מאיירס) והבאקס (ג'אסטין זאניק) במה שנראה כמו הטרנד החם בליגה בשדרת ההנהלה.
רוז – וחברו\יועצו הקרוב וויליאם 'וורלד וייד ווס' ווסלי, שמונה לתפקיד יועץ בקבוצה – עשו שינוי בכל הדרגים בקבוצה: פרונט אופיס – אותו מילאו בבעלי מקצוע עם ניסיון מוכח בניהול תקרת השכר, סקאוטינג ואנליטיקס, צוות אימון ושחקנים.
המהלך המעניין ביותר היה בצוות האימון. רוז מינה את תום ת'יבודו – שעבר בניקס כעוזר בשנות ה-90, הפך למאמן בכיר בשיקאגו ועבר קדנציה מאכזבת במינסוטה – למאמן בחוזה ל-5 שנים. אליו הוא צירף את מייק וודסון (שהיה מאמן ראשי בניקס בריצת הפלייאוף המוצלחת האחרונה שלהם), את ג'וני בראיינט מיוטה ואת קני פיין מקנטאקי. שני האחרונים מתמחים בפיתוח שחקנים: בראיינט קיבל את מירב הקרדיט על העבודה ביוטה עם דונובן מיטשל, בעוד שפיין היה מאמן הגבוהים של קנטאקי שהביאו לליגה את קארל אנתוני טאונס, באם אדביו וגם עם רנדל ונוקס מהניקס.
כל צוות האימון, אגב, הם לקוחות של סוכנות CAA. האם רוז ו-ווס פשוט רוצים לעבוד עם מי שהם סומכים עליהם, או שיש כאן העדפה מוגזמת ללקוחות הסוכנות? התשובה לשאלה הזו עדיין לא ברורה, אבל הקשר בין הניקס לCAA הוא ארוך שנים, והטענות על פרוטקציות ללקוחות הסוכנות הן לא דבר חדש.
בדראפט הניקס שקלו אפשרות של טרייד אפ, אבל בסופו של דבר השחקן המועדף על ליאון רוז – אובי טופין מדייטון – היה פנויה בבחירה השמינית. טופין הוא פאוור-פורוורד התקפי מאד שגורר השוואות לאמארה סטודאמייר. לניקס הייתה עוד בחירה בסוף הסיבוב הראשון בה בחרו את עמנואל קוויקלי הצלף מקנטאקי.
למרות שנקשרו לטרייד אפשרי על ראסל ווסטברוק האוף-סיזן של הניקס עבר בצורה שקטה במפתיע. הם שחררו את מרבית השחקנים שהחתימו בקיץ הקודם (על כולם הייתה לניקס אופציית קבוצה) והחזירו רק את מי שמתאים לקבוצה: פייטון הוחתם על חוזה לשנה נוספת, בולוק נשאר כדי לספק לניקס הגנה ושלשות ואולי טאג' גיבסון – חביבו של ת'יבודו משיקאגו ומינסוטה – יחזור לקבוצה להוסיף קשיחות.
הניקס הביעו עניין בהיוורד ופרד ואן-וליט, אך לא הציעו להם חוזים גבוהים מדי (אהם, שארלוט) והעדיפו להחתים שחקנים שיכולים לחזק את הקבוצה בנקודות החלשות: נרלנס נואל צורף להיות מחליפו של רובינסון, אוסטין ריברס אמור לספק קליעה נוספת מהספסל ואלק ברקס הראה את היכולת שלו לייצר נקודות משתי עמדות הכנף. הניקס שמרו על גמישות תקציבית לקיץ הבא, ונמנעו ממהלכים שעלולים לפגוע בהם בהמשך. יחסית למה שהתרגלנו מהקבוצה, מדובר בהפתעה נעימה. הניקס אפילו ספגו חוזה מיוטה (אד דיוויס) וקיבלו בחירת סיבוב שני כפיצוי, ואז העבירו את דיוויס למינסוטה עבור ספלמן, אוונס ובחירת דראפט נוספת. זה לא מהלך שהתרגלנו לראות מהניקס.
נורת אזהרה שכן שווה לשים לב אליה היא שלמעט ברקס כל השחקנים שהגיעו מהשוק החופשי או הדראפט הם לקוחות של CAA ו\או יוצאי קנטאקי. בין קנטאקי לCAA יש קשר ארוך (בעיקר באמצעות וויליאם ווסלי) ונשאר לראות האם ההעדפה הזו תמשיך, או שבגלל שלאוף סיזן הנוכחי יש משמעות קטנה מדובר בג'סטה לא מזיקה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הציפיה מהקבוצה היא ללכת לטאנקינג. שבע משמונה הקבוצות שהגיעו לפליאוף במזרח בעונה שעברה צפויות לעשות זאת שוב, כשאטלנטה, אורלנדו, שארלוט ואולי גם שיקאגו ו-וושינגטון יתחרו על הכרטיס האחרון. הניקס נמצאת בשכונה של דטרויט וקליבלנד בתחתית המזרח.
למרות זאת ת'יבודו משדר מסר שהניקס לא הולכים לעונת בניה, למרות שיכול להיות שמדובר מהשפה אל החוץ. כמאמן עם טיקט הגנתי הוא צפוי מאד לאהוב את רובינסון וניליקינה – ואולי להפוך את האחרון סוף סוף למה שהניקס חשבו שהוא יכול להיות כשבחרו בו ב-2017. ניליקינה, אגב, צעיר ב-4 חודשים מאובי טופין שהניקס בחרו בדראפט האחרון.
למרות הקרדיט ההגנתי ת'יבודו מאמן התקפי מעניין מאד. מבלי להכנס לסכמות ספציפיות ושמות (כי אוהדי הקבוצה מתעוררים בלילה בצעקות בכל פעם שמדברים איתם על אלמנטים מהתקפת המשולש) ת'יבודו מאמין בהתקפה שמערבת את כל שחקני הקבוצה. לא מעט משחק בין גבוהים – מה שאולי יחזיר את ג'וליוס רנדל למסלול ממנו ירד בעונה שעברה – תנועה של כל השחקנים, ומציאת האפשרות הטובה ביותר. אר.ג'יי בארט גם ימצא דרך להיות יעיל יותר בשיטה שהפכה את ג'ימי באטלר לאולסטאר. טופין כנראה ישתלב ככל שהעונה תתקדם, על חשבונו של רנדל. הניקס כנראה יתייחסו לעונה הזו כהזדמנות אחרונה לדניס סמית' ג'וניור וקווין נוקס.
סימני השאלה הגדולים לגבי הניקס תחת ת'יבודו הם לגבי ההתאמה שלו לעבודה עם שחקנים צעירים. ת'יבודו ידוע כמאמן תובעני במיוחד, שדורש משחקניו 100% באימונים ולא מפחד להשאיר אותם דקות ארוכות על המגרש. מה שהתאים לשיקאגו של רוז, נואה ובאטלר לא עבד עם טאונס ו-וויגינס במינסוטה. השחיקה שמגיעה מהאימונים והמשחקים תחת ת'יבודו גם גבתה מחיר פיזי משחקניו בשיקגו: רוז, דנג וג'ואקים נואה, כולם נפלו קורבן לפציעות בגיל צעיר. לא בטוח שהניקס – עם היסטוריית הפציעות של הכוכבים שלהם, כמו קריסטאפס פורזינגיס ואמארה סטודאמייר – יקבלו בהבנה פציעה ארוכת טווח שנובעת מעומס על רובינסון, בארט או טופין. גם היכולת ההגנתית של טופין ובארט יכולה להביא לחיכוכים בינם לבין המאמן.
כמעט הגענו לסוף הפרק ולא הזכרנו את הפיל בחדר – ג'יימס דולאן, הבעלים הגרוע בליגה. ב-20 השנים תחת דולאן הניקס הפכו לבדיחה מקצועית וציבורית, כשדולאן מצליח להסתכסך עם כל מה שזז, וכנראה גם כמה כאלו שלא. לקראת האוף-סיזן ב-2021 שאמור להיות רווי בשמות גדולים, התפקיד הגדול של רוז יהיה לשנות את התרבות הארגונית בגארדן מאווירה של סדרת ריאלטי לקבוצת כדורסל אמיתית. אוהדי הספורט בניו יורק מקווים שדולאן יהיה עסוק מדי בטיפול בנזקי הקורונה לקבוצת המדיסון סקוור גארדן (היא עיכבה בניה של שני אולמות ענק בהשקעה של מיליארדים של דולרים – אחד בווגאס ואחד בלונדון, שאמור להיות דריסת הרגל הראשונה של החברה מחוץ לארה"ב) מה שישנה את הנרטיב על הקבוצה. בעלים רעילים פוגעים בקבוצות. רק תשאלו את הקליפרס.
תחזית:
אין מה לצפות, מקצועית, יותר מדי מהניקס של 2020-2021. המבחן העיקרי שלהם יהיה בשיפור המיקום שלהם לקראת לוטרי 21, פיתוח השחקנים ובעיקר השקט התעשייתי. הקיץ האחרון – עם מינוי הצוות המקצועי והמנעות מהחתמות מיותרות – היה נקודת פתיחה לא רעה.
הניקס יוכלו לככב בסרטוני היי-לייט באדיבות טופין ורובינסון, שההתקפה מבוססת התנועה של ת'יבס יכולה לעזור להם למצוא את הנתיבים לדאנקים. טופין גם נחשב לסוס השחור של הדראפט הזה במירוץ לתואר רוקי העונה.
הפיסטונס והקאבס כנראה יהיו גרועות יותר, אבל עם המערב הפרוע גם מקום שלישי מהסוף אמור לתת לניקס בחירת טופ 5 בדראפט הבא. 25 נצחונות (בהנחה שהולכים לעונה של 72 משחקים), מקום 13 במזרח ובשאיפה התחלה של עליה מתי שיגיע החיסון לקורונה.
