החמישייה הפותחת היא טור שבועי לבחינת הדברים שאולי פחות שמתם לב אליהם בליגה. העמדות הן רק שיטת מספור.

PG: אורלנדו וניקולה ווצ'ביץ', מודל ליעילות

משהו טוב עובר על אורלנדו. פרנק ווגל ידוע אמנם כמאמן הגנה, אבל השנה הוא הפך את המג'יק לקבוצת התקפה יעילה מאוד, מבלי לאבד את היכולת ההגנתית. הנה כמה נתונים שיתנו מסגרת לאופן שבו אורלנדו משחקת בינתיים: מקום שני בדירוג התקפי בליגה (110.9), מקום ראשון בדירוג נטו (10.5), מקום שני בכמות נקודות למשחק (116.9), מקום שני בכמות אסיסטים למשחק (25.3) ולקינוח, מקום שלישי בקצב משחק, עם 106.45 פוזשנים למשחק.

אורלנדו מאמצת את הכדורסל המודרני תחת ווגל. המון מסירות, קצב מהיר וכמובן, הרבה יותר זריקות מבחוץ:


וזה לא רק הזריקות מבחוץ אלא גם מי שזורק אותן, ודווקא ביעילות לא רעה: ניקולה ווצ'ביץ'. הסנטר שעד כה היה שחקן פוסט מצוין וסנטר טוב הופך לסנטר מצוין. נכון, לא מספיק משחקים בשביל להצביע על מגמה, אבל מספיק בשביל לנפק תצוגות מרשימות.

ווצ'ביץ' הוא 2-5 מעבר לקשת למשחק. 40% בכמות זריקות לא קטנה, בטח שלא לסנטר, וקולע באחוזים ממש טובים. אחד מהגורמים לאחוזים שלו מעבר לקשת היא שפשוט משאירים אותו שם לבד. הרי זה ווצ'ביץ', סנטר טוב כשהוא בצבע אבל מעבר הוא רק מוסר מציין. אין באמת סיבה להישאר איתו כשהוא על קו השלוש. נכון?

ההנחה היא שיותר ויותר כן ישימו לב אליו, ויתחילו לשמור עליו, או לפחות יפסיקו לתת לו זריקות חופשיות ל-3, ועדיין עושה רושם שהוא עשה צעד מרשים קדימה. וזה לא באמת ילך לאיבוד לגמרי, אלא לכל היותר יואט.

יש לא מעט סנטרים שקפצו ובכל ריאיון הצהירו שהתחילו לעבוד על קליעה ל-3. ווצ'ביץ' לא הכריז. הוא התאמן, הגיע לעונה ופשוט התחיל להפציץ. הרעיון הזה לא הגיע מעצמו, וגם פחות מהתחרות על המקום בהרכב עם ביסמאק ביומבו. מאמן אורלנדו פרנק ווגל סיפר שהוא והצוות ביקשו מווצ'ביץ' לעבוד על הקליעה כדי לשפר את התקפת אורלנדו ולרווח אותה.

באורלנדו מסתמכים על שחקנים אתלטיים שחותכים ונכנסים לסל: אלפריד פייטון, ארון גורדון, טרנס רוס וגם פורנייה, שבנוסף להיותו קלעי מצוין הוא גם חודר לסל, ואם הוא היחיד שמרווח, אז לא מנצלים את מלוא היכולות שלו. 

ווצ'ביץ' עד כה הראה כבר שהוא מנהל משחק טוב, בעל יכולת מסירה טובה מאוד וניצל את יכולות הפוסט שלו כדי לפנות קלעים. עכשיו הוא מסייע מבחוץ כדי לפנות ואורלנדו עובדת על משחק מהיר יותר אתלטי יותר ויעיל יותר.

התצוגות שלו עד כה היו כאמור נגד קבוצות שלא חשבו על לשמור עליו על קו ה-3, ומול סנטרים שקצת פחות בנוח לשמור על הפרימטר, והוא יצטרך להראות יציבות גם בהמשך.

כשההגנות יתחילו להתייחס ברצינות לטווח החדש שלו ולשמור בהתאם, הוא יצטרך לדעת להגיב בהתאם. הטעייה וצעד נוסף לזריקת מיד ריינג', או לכדרר עוד פעמיים כדי לקרוא את ההגנות אלה מהלכים וכישורים יותר של גארדים. נכון שאמרתי שהוא ידוע כמוסר טוב, אבל הוא עוד לא רגיל למסור תוך כדי תנועה או כדרור.

לא מדברים עליו מספיק וזה יהיה מעניין מאוד לראות את ווצ'ביץ' מצליח להפוך לאיום כפול בצבע ומבחוץ.

לא רק ווצ'ביץ'. גם ארון גורדון וכמובן אוון פורנייה פורחים במערכת החדשה. כמובן שזה לא פשוט "תתחילו לרוץ מהר יותר" והשחקנים "אה, למה לא אמרת…" צריך התאמות, ופה נכנסת ההצלחה של ווגל. המאמן עצמו אמר בריאיון השבוע "אנחנו תמיד רוצים לשחק מהר יותר. הדרך הכי טובה להשיג ניצחון זה לתקוף מהר ולהגיע ללייאפ. אנחנו חוקרים את זה, את השטח, זריקות טובות, זריקות רעות. לעבוד על פוזשנים כדי להשיג לייאפ, לסחוט עונשין או להשיג שלשה חופשית. בניגוד לזריקות תחת שמירה שנתקלנו בהן כל כך הרבה בעונה שעברה."

בינתיים, ההתקפה של אורלנדו השיגה להם ניצחונות על קבוצות בינוניות כגון ברוקלין ומיאמי, אבל גם על קבוצות צמרת כמו קליבלנד וסן אנטוניו. הם אמנם הפסידו לשארלוט, אבל ההתקפה של המג'יק מרשימה, נראית טוב יותר בסגנון החדש ומעלה תהיות עד כמה טובה הקבוצה הזו יכולה להיות. כרגע עוד מוקדם לנבא כמה זה יחזיק כל העונה, אבל עושה רושם שאורלנדו ממקמת את עצמה כדי להיות לכל הפחות קבוצת פלייאוף.

קצת אירוני שהקפיצה העצומה קדימה הגיעה עם מאמן שהוחלף בקבוצתו הקודמת בשביל מאמן שיביא התקפה מודרנית לקבוצה.

 

SG – הרוקיז

אחרי שבשבוע שעבר הצגתי את הקריטריונים שילכו איתנו להמשך העונה למירוץ הצמוד הזה, בואו נבחן כיצד החבר'ה שלנו עומדים בהם כרגע:

נזכיר את שני הקריטריונים:

1. לפחות 20 דקות במשחק, כדי שנדע שהרוקי הוא חלק חשוב בקבוצה שלו ולא מנפח מספרים בגארבג' טיים (כן, אני יודע שכל משחק של אטלנטה ושיקגו זה גארבג' טיים).

2. לקלוע בדו-ספרתי ולהציג יכולת עלית כלשהי בנוסף, או: אם היכולת המרשימה היחידה היא קליעה, אז לקלוע לפחות 15 נקודות למשחק. הנתונים שיוזכרו הם הנתונים הבולטים הראויים לציון.

בן סימונס
18.4 נקודות ב-51.2% מהשדה, 9.1 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים ו-1.4 חטיפות ב-35 דק'. מדד יעילות: 24.8.
סימונס ממשיך לככב והוא משחק כל כך טוב שהוא נראה כמו וטרן שראוי לתואר השחקן המשתפר. רק שישפר את הקליעה.

ג'ייסון טייטום
14 נקודות ב-48.4% מהשדה עם 50% מהשלוש (2.9 זריקות למשחק), 7 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים וחטיפה אחת ב-33.1 דק'. מדד יעילות: 17.8.
טייטום ממשיך לנצל הזדמנויות והשבוע כשהסלטיקס רצו ל-4 ניצחונות רצופים הוא התעלה ונראה די טוב, גם כשלג'יילן בראון היו כמה משחקים חלשים. הוא מזנק למעלה בדירוג אבל עדיין לא מאיים על מעמדו של סימונס בפסגה.

לאורי מרקנאן
15.6 נקודות ב-41.7% לשלוש (7.2 זריקות למשחק!) ו-9.6 ריבאונדים ב-32.2 דק'. מדד יעילות: 17.2.
מרקנאן ממשיך להיות לוהט, ובדיוק כשמירוטיץ' מאיים באולטימטום שאו הוא או פורטיס, הרוקי הפיני גורם לראשי שיקגו ככל הנראה להשיב ב"אוקיי". הוא יושב על אותה משבצת ואותו סגנון של מירוטיץ', ועושה זאת ככל הנראה יעיל יותר.

ג'ון קולינס
11.4 נקודות ב-51.7% מהשדה ו-7.3 ריבאונדים ב-20.1 דק'. מדד יעילות: 14.4.
הפריצה הגדולה. אחרי שהיה רק כמעט, הביגמן מנצל חסרונות בסגל ההוקס עם פציעתו של איליאסובה ומקבל מספיק דקות על מנת לנצל את ההזדמנות ולהיכנס למירוץ. הוא ריבאונדר פנטסטי ויעיל בפוסט בשני צדי המגרש.

לונזו בול
10 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-7.7 אסיסטים ב-35 דק'. מדד יעילות: 14.2.
אוי, לונזו, לונזו. ניהול המשחק ממשיך להיות מצוין אבל… אחוזי השדה הנושקים ל-30 ואוטוטו לא מהצד הנכון בעייתיים. מי ששם לב לנתונים הבין שהוא גם על הקצה ואם ימשיך ככה הוא גם לא יעמוד בקריטריון של קליעה בדו-ספרתי ויודח מהמירוץ. כנראה שלא כל יום פניקס.

דיארון פוקס
12.7 נקודות (עם 91.7% מהעונשין) ו-5 אסיסטים למשחק ב-26.7 דק'. מדד יעילות: 12.7.
הקינגס החליטו לראות מה יש להם ביד, ג'ורג' היל קיבל "מנוחה" והרוקי קיבל את המושכות מול ג'ון וול, הידוע כ"מחנך רוקיז". הממוצעים שלו נפגעו קצת בעקבות זאת, אך השחקן קיבל שיעור חשוב שכנראה יסייע להמשך.

דניס סמית' ג'וניור
13.2 נקודות, 6.6 אסיסטים וחטיפה ב-30.4 דק'. מדד יעילות: 11.8.
הטיסן מדאלאס ממשיך לשמור על קו אחיד, ואפילו הפגין משחק מרשים בדו קרב מול בן סימונס השבוע. הוא רכז ממש טוב ומאוד מבטיח שיכל בקלות להיות רוקי העונה, רק חבל שנפל על השנתון הלא נכון…

ג'וש ג'קסון
10.7 נקודות ו-1.8 חטיפות ב-25.2 דק'. מדד יעילות: 7.7

החזרה לספסל השפיעה לרעה, ואם בשבוע שעבר התלהבתי מאחוזי הקליעה הרי שהשבוע חלה צניחה בנתונים. כנראה היה צריך קצת אמון.

נפל מהרשימה:
מייק ג'יימס – רכז פותח על 3.5 אסיסטים בלבד למשחק?

לא עמדו בקריטריונים:
קייל קוזמה – קלעי טוב, אבל לא מרשים בשום דבר מעבר, וקולע רק 13.7 נקודות למשחק.
בוגדן בוגדנוביץ' – 12.3 נקודות למשחק לקלעי (וגם רק 28.6% מעבר לקשת לקלעי?!)

דופק בדלת:
דונובן מיטשל – אחרי המשחק מול הלייקרס הוא עומד על 9.5 נקודות למשחק, עם אתלטיות והגנה שבהחלט מרשימים.

 

SF – בלייק גריפין

כריס פול עזב והשאיר את גריפין לבד, ואיכשהו גריפין פורץ יותר, פורח יותר וגם: קולע יותר לשלוש? האם זה דבר חדש? לא ממש. כלומר כן ולא. אם תעשו חיפוש בגוגל על התפתחות הקליעה של גריפין, תמצאו כתבות מ-2014 ואפילו 2013 שמדברות על הקליעה החדשה של המטביען המדהים. הוא עשה את זה בעבר.

אז מה נשתנה העונה? הכמות. בעבר זו הייתה רבע זריקה או חצי זריקה למשחק. בעונה שעברה הוא עשה קפיצה ראשונה כאשר התקדם כבר ל-2 זריקות למשחק ב-33.6%. השנה? 5.8 זריקות למשחק ב-41.4% למשחק!

זה פשוט מדהים לראות כמה זמן לוקח לשחקנים שקולעים מחצי מרחק לעשות את השינוי, ולהתחיל לזרוק מעבר לקשת, בסה"כ מטר אחורה מהיכן שהיו רגילים, בין אם בשל שינוי תפקיד, ובין אם פשוט בשל מחסום מנטאלי. אבל גריפין סוף סוף כאן. כמו קפיץ שסוף סוף השתחרר, ובלייק הרי ידוע כקפיץ, הוא זורק כרגע יותר שלשות משחקנים כמו קמבה ווקר  וקרסיטאפס פורזינגיס, וביעילות גבוהה משחקנים כמו קווין לאב.

כשמסתכלים על הזריקה שלו רואים כמה דברים. הראשון זה שהוא לא מהסס. רואים שהוא מרגיש בנוח לקחת את הזריקה הזאת. הרבה מיכולת הקליעה היא החלק המנטאלי. יש הרבה שחקנים שבאימונים לא מחטיאים, ובמשחק חוששים לקחת זריקה. אין לו את המחסום הזה, וזה מצוין.

גריפין גם נראה משוחרר יותר. שנים הזריקה שלו הייתה נוקשה, ואם הוא ישחזר את היכולת מלפני שנתיים, אז הוא קלע מהאזור שלפני קשת השלוש (20 פיט) ב-45.8% את הזריקות שעכשיו נמצאות בסה"כ צעד אחורה, הוא יהיה מפחיד.

היכולת החדשה שלו משחררת את הגארדים של הקליפרס, שממילא נוח להם יותר כסקנד גארד למשימות התקפיות אחרות וזו אחת הסיבות העיקריות לפתיחה הנהדרת של הקליפרס. השאלה העיקרית שנותרה כמובן היא: האם זה יישאר יציב?

אם לא והוא יחזור לעצמו, אז חבל. אם זה אכן יציב ואנו עומדים בפני בלייק גריפין חדש, הרי שלמעשה יש לו את כל הדרוש מ-PF בעידן המודרני. אתלטיות, יכולת מסירה וקליעה מבחוץ. מה נשאר להגנות לעשות מול שחקן עם יכולת מסירה, אתלטיות, פיזיות ועכשיו קליעה כזו מ-3?

אם הקליפרס ימשיכו ביכולת שלהם וישיגו עונה מעל לציפיות קדם העונה, גריפין יכנס לדיוני ה-MVP. ובצדק.

 

PF – המקום שבו שחקנים משתקמים. ברוקלין?

דיאנג'לו ראסל היה אחת מההבטחות הגדולות של מחזור הדראפט שלו, וניבאו לו להיות אחד הכוכבים שיצאו מאותו מחזור דראפט. דיברו על יכולת הקליעה ויכולת המסירה שלו, ככאלו שאין יותר מדי, אפילו לא בליגה הטובה בעולם.  בלייקרס מסיבות כאלו ואחרות זה פחות הגיע לידי ביטוי, בין אם כי ניצלו לא נכון ובין אם בשל חוסר היכולת שלו להבדיל בין הכפתור ששומר לבין הכפתור שמפרסם ברשת חברתית כלשהי סרטון שהרגע הוא צילם. בקיץ הוא הגיע לברוקלין ובינתיים עושה רושם שמתחילים לראות הבדלים.

עונת 16\17: 15.6 נק', 40.5% מהשדה, 35.2% משלוש, 2.3-3 מהקו, 3.5 ריב' ו-4.8 אס' ב-28.7 דק' למשחק.

עונת 17\18: 19.8 נק', 45.4% מהשדה, 33.3% מהשלוש, 3.5-4.7 מהקו, 3.8 ריב' ו-5.2 אס' ב-26.1 דק' למשחק.

גם מהנתונים וגם מצפייה במשחקים רואים שהוא משוחרר ויעיל יותר. הסיבה שציינתי כמות הפעמים הליכה לקו ולא אחוזים זה כדי להראות יעילות התקפית מסוימת בסחיטת עבירות. הוא הרבה יותר יעיל התקפית, בפחות דקות.

 

שחקן נוסף שהגיע בקיץ לברוקלין הוא דמארה קרול. הפורוורד שפרח באטלנטה והגיע לטורונטו התקשה לשחזר את היכולת שלו בקבוצה הקנדית, הציג יכולת חלשה, הוחלף לפרקים בחמישייה ונשלח בקיץ בטרייד של סאלרי דאמפ. לאחר הטרייד קרול אמר שבטורונטו לא שיחקו קבוצתי אלא משחק מאוד סוליסטי (משהו אגב שגם הם שיפרו העונה, אבל זה יחכה כנראה לשבוע הבא). אז איך השפיע עליו המעבר?

עונת 16\17: 8.9 נק', 40% מהשדה, 34.1% מהשלוש, 1.2-1.6 מהקו, 3.8 ריב', אסיסט אחד ו-1.1 חט' ב-26.1 דק' למשחק.

עונת 17\18: 14.2 נק', 45% מהשדה, 41.4% מהשלוש, 3.2-4.2 מהקו, 6.3 ריב', 1.5 אס' ו-1.7 חט' ב-27.5 דק' למשחק.

יעיל יותר, באחוזים טובים יותר, ביותר זריקות. אפשר לומר שבוודאי כשיש ליד את לאורי ודרוזן, קצת פחות נדרש ממנו מאשר בברוקלין, שם זה בעיקר הוא ודיאנג'לו. וזה גם די נכון. ועדיין, כנראה שלטורונטו היה עוזר בפלייאופים האחרונים להשתמש בקרול נכון יותר.

מאמן הנטס קני אטקינסון מצליח למצות את הפוטנציאל מהשחקנים שלו, וזה לא שיש לו הרבה יותר מדי עם מה לעבוד. לרשימה ניתן להוסיף כנראה גם שחקנים נוספים שמצליחים לבוא טוב לידי ביטוי במערכת של הנטס, שמנצחת ומשחקת היטב מהדקה הראשונה של העונה, פשוט כי אין להם שום סיבה להפסיד או לנוח.

התרגלנו שברוקלין היא בדיחה, וקצת פספסנו כמה דברים טובים שמתרחשים שם. אני עוד לא טוען שהם יהיו קבוצת פלייאוף, אבל הם משחקים בינתיים לא רע, ויהיה נחמד לראות אותם ממשיכים ביכולת הזאת, ולו רק בשביל שהבחירה של קליבלנד לא תהיה גבוהה.

 

C – פאנט עונשין

בשנים האחרונות עסקנו בשאלה אם צריך או לא צריך להתחשב בסנטרים המתקשים בקליעות מהעונשין. מסתמן שקרה משהו בקיץ, או שמא שבתאי נכנס לבית השישי, או שמא רפטיליאנים תיקנו את החיווט שלהם. תהיה הסיבה אשר תהיה, קרתה תופעה מעניינת שבה לא סנטר אחד, אלא רוב הביגמנים שיפרו משמעותית את יכולת הקליעה שלהם. כמה? ככה:

קלינט קאפלה
קריירה: 43.3%
העונה: 88.9%

אנדרה דראמונד
קריירה: 38.1%
העונה: 72.2%

דיאנדרה ג'ורדן
קריירה: 43.0%
העונה: 57.1%

יוסוף נורקיץ'
קריירה: 60.0%
העונה: 73.1%

סטיבן אדאמס
קריירה: 57.1%
העונה: 73.3%

ג'ואל אמביד
קריירה: 78.3%
העונה: 90.0%

רודי גובר
קריירה: 61.4%
העונה: 80.0%

רק דווייט הווארד חייב להיות יוצא דופן עם 56.5% בכל הקריירה ו-35.6% העונה.

בנוסף, ניוקלה יוקיץ' החטיא הלילה לראשונה ועומד כרגע על 17-19 העונה. אמנם יוקיץ' תמיד היה טוב עם מעל 80% אבל הוא גם באווירה הטראנס רפטיליאנית או מה שזה לא יהיה.

לא ברורה הסיבה אבל אני מקווה שזה יישמר. וזה אומר גם שמי מכם שהלך על פאנט עונשין בפנטאזי די הרוויח…