קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 2017-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס
מי עזב: ג'ונתן סימונס (לאורלנדו מג'יק), דוויין דדמון (לאטלנטה), דייוויד לי.
מי הגיע: רודי גיי (חופשי, סקרמנטו), ג'ופרי לוברן (חופשי, שיקגו), ברנדון פול (חופשי) דריק ווייט (מהדראפט,סיבוב ראשון).
חמישיה: למרכוס אולדריג', רודי גיי, קוואי לנארד, דז'ונטה מוריי (עד שטוני פארקר יחזור מפציעה), דני גרין.
ספסל: פאו גאסול, ג'ופרי לאברן, דייוויס ברטאנס, קייל אנדרסון, פאטי מילס, דריק ווייט, מאנו ג'ינובילי, ברין פורבס, ברנדון פול.
המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:
אז מה היה לנו שם?
הבעיה העיקרית בקיץ של הספרס, שתכף נגיע אליו, היא דווקא העונה הקודמת. אחרי ההדחה הכואבת לאוקלהומה סיטי בחצי גמר הפלייאוף של 2015-16, בסיום עונה היסטורית מבחינתה, סן אנטוניו הגיעה לעונת 2016-17 ללא חיזוקים משמעותיים ובלי הרבה ציפיות, במיוחד לנוכח החיזוק של גולדן סטייט. פאו גאסול הגיע, וגם הציפיות היו שדייוויד לי ייתן תפוקה טובה יותר מדייוויד ווסט המאכזב, אבל פה בערך נגמרה ההתחזקות המשמעותית שלהם. שני גבוהים ותיקים שביחד נשקו לגיל 70, אלא אם מחשיבים את דוויין דדמון ואת השיפור ביכולתו של ג'ונתן סימונס, שקשה היה לדעת עד לאן יתפתח.
זו הייתה העונה הראשונה של הקבוצה לאחר פרישתו של דאנקן, וגם אם המושכות עברו רשמית לקוואי עוד קודם, לסמליות הזו הייתה המון משמעות. מעבר למספרים שלו, דאנקן היה הרוח החיה שריחפה מעל המועדון מאז שהוא החל להיות בצד המנצח של המפה. התרומה שלו לקבוצה, במיוחד בשנים האחרונות, לא בהכרח התבטאה בסטטיסטיקות היבשות. במקביל, בעונה שלפני כן המושכות ההתקפיות התחלקו, לפחות בחלקים מסוימים של העונה, בין קוואי לאולדריג' והיו המון ציפיות מאולדריג' לקלוע באותם מספרים שהיו לו בפורטלנד. הפעם, ככל שהעונה נמשכה כך היה ברור יותר שקוואי הוא האופציה ההתקפית הראשונה ואילו אולדריג' הוא רק אופציה שנייה, כפי שבא לידי ביטוי בירידה קלה במספרים שלו (פחות נק', פחות ריב' ובאחוזים פחות טובים). לכן, מבחינת הרבה פרשנים, העונה הזו הייתה מעבר לציפיות שהיו בתחילתה, עם 61 ניצחונות ששווים למקום השני בליגה בעונה הסדירה (עונה שלישית מתוך 4 רצופות שהקבוצה מסיימת עם יותר מ-60 ניצחונות). גם בפלייאוף היכולת הטובה נמשכה, בניגוד לשתי העונות הקודמות, ונעצרה רק אחרי מחצית ראשונה פנטסטית במשחק 1 בסדרת גמר המערב נגד גולדן סטייט, עם הפציעה של קוואי שהשאירה את כל אוהדי הליגה לתהות מה היה קורה אילו (ואת אוהדי סן אנטוניו לקנות בובות וודו של זאזא פאצ'וליה).
לאן אפשר לעלות מכאן, כשהיריבה העיקרית על התואר היא קבוצה שבחמישייה שלה יש את דוראנט, קרי, תומפסון ודריימונד גרין, ארבעה אולסטארים מפחידים? זו בדיוק הבעיה. הרי פופוביץ' כבר אמר פעם שבסופו של דבר, בסיום העונה יש רק קבוצה אחת שמחה ו-29 קבוצות מאוכזבות.
קיץ חם
הקיץ של הספרס כלל כמה ספקולציות ומהלכים שגרמו ללא מעט הרמות גבה. אחרי שלכולם היה נדמה שהחוזה המובטח לפאו גאסול (יותר מ-16 מיליון דולר בעונה), יחד עם הצורך להאריך חוזה לשני שחקני מפתח (פאטי מילס ולג'ונתן סימונס), מוציא אותם רשמית מהמרדף אחרי כריס פול או שמות חמים אחרים. גאסול ויתר על האופציה שלו ופינה להם מקום מתחת לתקרת השכר. אלא שההמשך ידוע – פול סגר ביוסטון וג'ונתן סימונס, שהיה היחיד בספרס שבלט לטובה בהיעדרו של קוואי, החליט לעזוב במהלך לא ברור. אם זה לא מספיק, גם שניים מתוך ארבעת הגבוהים שלה (דדמון ולי) עזבו.
הוויתור על סימונס עוד יותר לא ברור לאור העובדה שהמהלך המשמעותי היחיד הגדול של הספרס הקיץ היה להחתים את רודי גיי, על אותה בלטה פחות או יותר ובאותו סכום שסימונס מקבל עכשיו באורלנדו (17 מיליון לשנתיים, כשהשנה השנייה היא אופציית שחקן). ההימור שלי הוא שהיה דם רע מאחורי הקלעים, ושבעוד כמה שנים זה יתגלה דרך התקשורת, כמו שהתגלה בדיעבד מה היה סביב הריב של פופוביץ' עם סטיבן ג'קסון, שהוביל לסילוקו המפתיע של ג'קסון ב-2013.
בנוסף, הסיכום עם גאסול היה ככל הנראה שהוא יקבל את מה שנשאר בקופה אחרי ההחתמות, שכן אחרת לא ברור למה הוא הוחתם מחדש על 48 מיליון דולר ל-3 עונות במקום לתת לו לסיים את העונה הנוספת שלו. אמנם העונה השלישית היא אופציית קבוצה, אבל זה עדיין עונה נוספת מעבר למה שהיה לו ביד. כן, המנצח הגדול של הקיץ בטקסס בעיניי הוא לא כריס פול, אלא סנטר ספרדי בן 37 שהולך לקבל סכום עתק בלי באמת להצדיק שקל ממנו.
אף על פי כן, לא הכל היה שחור הקיץ. צריך לזכור שבסופו של יום הספרס החתימו שחקן מפתח ותיק, אמנם לא צעיר אבל גם לא מבוגר מדי (בן 31), שעשוי להסתמן כגניבה ב-8 מיליון דולר, אפילו שהוא חוזר מפציעה. בנוסף, השמועות על החתמתו של כריס פול גם העלו סימני שאלה לגבי עתידו של פאטי מילס בקבוצה, ואי-הגעתו של פול סללה את הדרך להחתמה מחדש של מילס. גם מאנו ג'ינובילי, יקיר האוהדים, חוזר לעונה נוספת (ואחרונה?) וברין פורבס, בחירת הסיבוב השני בדראפט הקודם, הראה ניצוצות בליגת הקיץ על משבצת הגארד.
בשאר הזמן והכסף הספרס עשו את מה שהם עושים כל קיץ מחדש, וזה למלא חורים עם שמות פחות מוכרים כמו ג'ופרי לוברן, סנטר נבחרת צרפת, שניסה את מזלו באירופה ובשלוש השנים האחרונות גם בכמה קבוצות בליגה, וברנדון פול, שהסתובב לאחרונה באנדולו אפס בטורקיה. ימים יגידו אם מדובר בעוד גניבה כמו דני גרין או בשחקנים שייחתכו אי-שם במהלך העונה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
סן אנטוניו של גרג פופוביץ' היא אחת מהקבוצות שהכי קשה לחזות. בשנים האחרונות הוא לא פעם ניסה הרכבים שונים עם מלוא עומק הספסל במהלך העונה, במיוחד כששחקנים נפצעו, ואז לקראת הפלייאוף נסגר על רוטציה מצומצמת של 8-9 שחקנים ורץ איתה. לכן, קשה מאוד לדעת אילו חמישיות ישחקו בכל רגע נתון בעונה. קשה, אבל לא בלתי אפשרי.
קוואי לנארד ודאי ימשיך להנהיג את הקבוצה. גרף השיפור שלו מאז שהוא הגיע לקבוצה לא מפסיק לעלות, כשכל עונה הוא משתפר כמעט בכל מדד ומבסס את מעמדו כאחד משלושת השחקנים הטובים בליגה, ואולי אחד מהטובים ביותר כשמסתכלים על שני צידי המגרש. הוא קולע יותר, מדייק יותר ובאופן כללי תורם יותר לקבוצה, כשמסתכלים על סטטיסטיקות מתקדמות.
דווקא בגלל הסטטיסטיקות "היבשות", אסור לקחת כמובן מאליו את הקונצנזוס סביב היותו אחד משלושת השחקנים הטובים בליגה – הוא לא במקומות הראשונים ברוב המדדים הסטטיסטיים הרגילים, ואפילו לא בעשירייה הראשונה או השנייה. אז למה בכל זאת גם העונה הוא ככל הנראה יהיה מועמד לתואר ה-MVP? אדיר ונונו הסביר את זה טוב בסוף העונה הקודמת, והטיעון הזה תקף גם עכשיו.
בורג חשוב נוסף כמובן הוא למרכוס אולדריג'. לא מעט אוהדים ופרשנים מאוכזבים מהתרומה לקבוצה ומהיכולת הכללית שלו, בהשוואה למה שהיא הייתה בפורטלנד, ובמהלך הקיץ היו גם שמועות (שהוכחשו נחרצות) על כך שסן אנטוניו מחפשת להיפרד ממנו בטרייד. נכון, הוא אולי קולע פחות מאז שעזב את פורטלנד, אבל צריך לזכור שבפורטלנד הוא היה האופציה ההתקפית הראשונה במרבית המקרים, וכאן הוא רק שני, כפי שעולה מאחוזי היוסג' שלו.
לא מצפים ממנו לקלוע את אותה כמות נקודות וכשמסתכלים על הסטטיסטיקות האחרות שלו רואים שהיעילות שלו בעצם השתפרה מאז שהוא הגיע לסן אנטוניו. הוא קולע באחוזים טובים יותר, מוסר יותר אסיסטים וחוסם יותר, כך שהתקפית הוא השתפר או לכל הפחות נשאר באותה רמה, והגנתית הוא טוב מאוד. מבחינתי, לאור השינויים הנוספים שחלו בסגל העונה, הוא צריך רק להמשיך באותה מגמה ולהישאר סביב אותם מספרים.
גם בעמדת הרכז אין הרבה שינויים. העונה, בגלל הפציעה של פארקר שיחזור לקראת האולסטאר, מוריי צפוי להרוויח מקום בחמישייה, כדי שמילס יעלה מהספסל לצד מאנו ג'ינובילי ופאו גאסול ויביא קצת רוח גבית נגד המחליפים של היריבות. זה בדיוק מה שקרה בעונה שעברה כשפארקר נפצע פחות קשה, וכנראה שזה מה שיקרה גם הפעם. פופ יכול להרשות לעצמו לתת למוריי להשתפשף 20 דקות בממוצע במשך 40-50 משחקים ראשונים. גם אם הוא לא יהיה אדיר, סן אנטוניו עדיין עדיפה על הנייר על פני רוב קבוצות הליגה, וכנראה תסיים בחלק הנכון של הטבלה עד שפארקר יחזור לרוטציה. אז למה לא לתת לרכז העתיד של הקבוצה להרוויח דקות ניסיון חשובות?
אז מהן בכל זאת נקודות התורפה של הקבוצה? סימני השאלה האמיתיים הם סביב הגבוהים וכמובן סביב רודי גיי. על פניו, נראה שפופוביץ' הולך לכיוון של חמישייה נמוכה יחסית, עם אולדריג' בעמדת הסנטר ורודי גיי בעמדת הפאוור פורוורד. אולדריג' אמנם הצהיר לפני ההגעה לסן אנטוניו שהוא לא רוצה לשחק בעמדת הסנטר, אבל העונה הוא כנראה יצטרך להתגמש.
התרומה של פאו גאסול בעונה שעברה השתפרה פלאים כשהוא החל לעלות מהספסל במקום לפתוח בחמישייה, וסביר שגם העונה יהיה עדיף לנסות אותו מול מחליפי היריבות מאשר מול סנטרים אימתניים שרובם ככולם טובים ממנו, חלקם באופן משמעותי. הגבוהים האחרים עדיין לא הוכיחו את עצמם מספיק, אבל אולי הצמד האירופי לוברן את ברטאנס יפתיעו לטובה. ימים יגידו.
כאמור, רודי גיי כנראה ישחק כגבוה שני לצד קוואי לנארד וינסה לרווח קצת את ההתקפה. הקבוצות הטובות בליגה הבינו בעונה שעברה שהמפתח לעצירת סן אנטוניו היא להוציא לקוואי את הכדור מהידיים בכל מחיר ולתת לשחקנים האחרים לנסות לקלוע ולנצח אותן. אם גיי יצליח להוסיף לסן אנטוניו נשק התקפי שהיה חסר לה מאוד בעונה שעברה זה יכול לשדרג אותה משמעותית, במיוחד לאור הירידה ביכולת של דני גרין ולאור העובדה שגיי גם יכול לשחק כמחליף של קוואי בדקות המעטות שבהן הוא ינוח. הרי גיי כבר הראה שהוא יודע לקלוע, עם ממוצעים של קרוב ל-20 נקודות למשחק ב-12 עונות במדי ממפיס, טורונטו וסקרמנטו, ואולי הוא גם יוריד קצת לחץ מאולדריג', שבעונה שעברה נאלץ להיות האופציה ההתקפית האמיתית היחידה מלבד קוואי.
בנוסף, לגיי יש מוטיבציה אדירה לנסות להצטיין העונה, כי זו כנראה ההזדמנות האחרונה שתהיה לו להוכיח את עצמו ואולי לקבל חוזה טוב יותר בהמשך. עם זאת, צריך לזכור שהשנה השנייה בחוזה של גיי היא אופציית שחקן, וזו חרב פיפיות לסן אנטוניו. אם הוא יבריק העונה, ייתכן שהוא ירצה לצאת מהחוזה כדי לנסות לקבל יותר כסף, ואם הוא יסריח, סן אנטוניו תתקע עם שחקן פחות טוב מסימונס, יותר מבוגר ממנו, באותו מחיר.
שחקן נוסף שלדעתי כדאי לשים לב אליו במהלך העונה הסדירה הוא ברין פורבס. הוא אמנם הבריק "רק" בליגת הקיץ, שזה לא מדד הכי טוב, אבל רק בעונה שעברה, סימונס, כוכב המשנה של הקבוצה הבריק בליגת הקיץ ואף אחד לא הכיר את השם שלו קודם. הוא גארד שיכול לשחק בשתי העמדות ולא מפחד לחתוך לסל, ואם זו אכן תהיה העונה האחרונה של מאנו ג'ינובילי, אולי הוא ינסה לחנוך אותו ולהעביר לו קצת מהמנטליות שלו. בפלייאוף, כנראה שהוא בעיקר יחלק מגבות מהספסל.
תחזית:
בשורה התחתונה, בעונה שבה קבוצות רבות במערב התחזקו, המהלכים המעטים והאנמיים יחסית של סן אנטוניו נחשבים על ידי פרשנים רבים לא כעמידה במקום, אלא כהליכה לאחור. חלקם גם מדרגים אותה כאחת מהקבוצות שהכי תאכזב העונה, ביחס לציפיות ממנה. לדעתי זה שטויות. כמי שעוקב אחרי הקבוצה כבר יותר מעשרים שנה, היו מעט מאוד שנים שבהן בתחילת העונה היה קונצנזוס על כך שהיא תיקח אליפות, אבל אליפות היא תמיד אופציה כשמדובר בקבוצה של גרג פופוביץ', ודאי עם הניסיון שלה והסגל שהיא תעמיד העונה.
עם כל המגרעות על הנייר והאכזבות של אוהדים משחקנים כאלה ואחרים, בסופו של יום הסגל של סן אנטוניו בעונה שעברה היה היחיד שהצליח להתמודד מול גולדן סטייט, ובאמת שאי אפשר לדעת איפה זה היה נעצר אלמלא אותה פציעה. מבחינה הגנתית, הן היו פחות או יותר שוות. אמנם הדירוג ההגנתי של ג"ס היה טוב בשתי עשיריות הנקודה, אבל זה זניח כשמשקללים נתונים נוספים, כמו העובדה שפופוביץ' משתמש במהלך העונה גם בשחקנים 13, 14 ו-15 ברוטציה.
שתי הבעיות העיקריות של סן אנטוניו בעונה שעברה היו החיסרון בצבע (פאו נאלץ לחזור לחמישייה ברגע שפופ ויתר על דדמון, ואף אחד לא הצליח לעצור את הגבוהים של גולדן סטייט), ושברגע שקוואי נתקע התקפית כל משחק ההתקפה נתקע. במקום כל אחד משלושת השחקנים שעזבו הובאו שחקנים בדיוק על אותה בלטה, רק כאלה שעשויים להיות יותר טובים, ואולי אף יתגלו כהפתעות לטובה שיגרמו לפרשנים לאכול את הכובע. לא הייתי שולל גם טרייד במהלך העונה אם יבשילו התנאים (למשל אם גרין ימשיך לאכזב ותימצא קונה שתהיה מוכנה לתת משהו הולם).
אם להיות ריאליים, לגולדן סטייט בכל זאת יש ארבעה מפלצות בחמישייה, מאמן עם חמש אליפויות כשחקן ושתיים כמאמן, וסגל משלים טוב מאוד. אף קבוצה לא רוצה לסיים במקום השני או השלישי, אבל מול גולדן סטייט הנוכחית גם סדרת גמר מערב תחרותית תהיה הישג נהדר מבחינת סן אנטוניו, במיוחד כשיש לה לא מעט צעירים בסגל שמראים פוטנציאל ושקוואי, חשוב לזכור, רק בן 26. אליפות? זה יהיה הדובדבן שבקצפת.
וגאס חזתה לקבוצה 54.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.
