אם אתם משחקים בפורמט רוטיסרי או נקודות, אז הכתבה הזו היא כנראה לא בשבילכם. פאנטים לא אמורים לעניין אתכם. אבל אם אתם משחקים בפורמט H2H, שלעניות דעתי הוא גם הפורמט המעניין ביותר, פאנטים זה נושא שכדאי מאוד להתעכב עליו ולנבור בו.
פאנט (Punt) בקטגוריה מסוימת, משמעו למעשה ויתור על הקטגוריה הזו מראש, ובניית הקבוצה בצורה כזו שהשחקנים בקבוצה תורמים תרומה מעטה ככל האפשר בקטגוריה הזו, לעומת תרומה מוגברת בקטגוריות אחרות.
האם פאנט זה משהו רצוי, ואולי אף הכרחי, על מנת להצליח בפורמט הזה? באיזה שלב בכלל מחליטים על פאנט? באיזו קטגוריה? ומה לגבי פאנט ביותר מקטגוריה אחת? כל אלה שאלות שננסה לענות עליהן כאן.
אז קודם כל אני רוצה לומר שלא משנה מכמה קטגוריות מורכבת הליגה שלכם, בין אם זה רק 8 או 15 כולל עבירות טכניות (אבל מכאן והלאה נתייחס ל-9 הקטגוריות הסטנדרטיות), אין שום סיבה לבנות קבוצה עם פאנט בכוונה תחילה. אפשר בהחלט להרכיב קבוצה שתהיה תחרותית בכל הקטגוריות. לעשות פאנט בכוונה תחילה בכדי לחזק את הקטגוריות האחרות אולי נשמע הגיוני – הרי בסופו של דבר זה אומר שיהיה יותר סיכוי לנצח במצ'-אפ בקטגוריות האחרות, נכון? ובכן, זה אולי נכון, אבל הדבר הוודאי היחיד הוא שתהיה קטגוריה מסוימת שבה תפסידו (כמעט) תמיד, וכשאתה תחרותי בכל אחת מהקטגוריות, אתה אף פעם לא תגיע להתמודדות מעמדת נחיתות כבר מתחילתה. בנוסף, ההשפעה של שבוע חלש בקטגוריה אחרת – וזה משהו שתמיד קורה ויקרה, לא משנה עד כמה הקבוצה שלכם טובה בקטגוריה – תהיה יותר קטנה.
אז אם לא מההתחלה, מתי כן? השלב המוקדם ביותר הוא במהלך הדראפט כמובן.
הדראפט הוא חיה בלתי צפויה. שחקנים נלקחים מוקדם בהרבה ממה שציפיתם, שחקנים אחרים מדרדרים ונופלים לכם ליד באופן מפתיע. רבות בגלל הסיבה הזו. לדעתי אין מה למהר וללכת על פאנט מוקדם בדראפט. להחליט על פאנט אחרי הבחירה הראשונה בדראפט זו טעות לדעתי, כי ברוב המוחלט של המקרים, כל קטגוריה חלשה ו/או מזיקה של השחקן שנלקח בסיבוב הראשון בדראפט, אפשר בהחלט לתקן ולאזן בהמשך, ואין לדעת מי יפול לידייך בהמשך. מבחינתי, כלל אצבע הוא להתחיל לחשוב על פאנט אחרי הבחירה ה-50 פחות או יותר, שזה אומר סיבוב חמישי בליגה של 12 קבוצות, סיבוב רביעי בליגה של 16 קבוצות, וסיבוב שלישי בליגה של 20 קבוצות. הסיבה הפשוטה היא, שעד לשלב הזה יש מספיק שחקנים שיכולים לאזן כל נזק שנגרם ע"י שחקנים שנלקחו קודם לכן. לאחר מכן, זה כבר נהיה קשה יותר.
בכל זאת ישנם מקרים בודדים בהם כדאי לשקול פאנט מוקדם יותר, ואלו מקרים בהם הנזק הנגרם הוא כל כך גדול שיהיה קשה מאוד לאזן אותו. דוגמאות בולטות הן בחירות בווסטברוק והארדן בסיבוב הראשון והליכה על פאנט איבודים – הם איבדו 5.4 ו-5.7 כדורים למשחק אשתקד, בהפרש גדול מאוד מהבאים אחריהם. גם את זה הייתי לוקח בערבון מוגבל – שניהם קיבלו שחקנים שיעזרו להם בהובלת כדור וניהול ההתקפה העונה וכמות האיבודים שלהם צפויה לרדת.
בכלל, איבודים זו קטגוריה שלא כדאי לעשות בה פאנט. כי זו קטגוריה מאוד נזילה, ואותה קבוצה יכולה לאבד פי 2 יותר כדורים בשבוע מסוים מאשר בשבוע שקדם לו. זו קטגוריה שאני די מתעלם ממנה במהלך הדראפט, אלא אם כן באמת לקחתי את אחד המאבדים הכרוניים, או שלקחתי שחקנים שמאבדים ממש מעט בסיבובים הראשונים (שחקנים כמו רודי גובר, קליי תומפסון, מיילס טרנר וקריסטפס פורזינגיס למשל) – ואז אני נוטה להתחשב בה יותר.
קטגוריה נוספת שלא מומלץ לעשות בה פאנט בכלל היא שלשות, מהסיבה הפשוטה שקל מאוד לצבור שלשות גם בסיבובים המאוחרים בדראפט. אריק גורדון מדורג במקום ה-100 ביאהו. הוא קלע 3.3 שלשות למשחק אשתקד, מקום שלישי בליגה. ריאן אנדרסון קלע 2.8 ומדורג 124. סה"כ יש 9 שחקנים שקלעו מעל 2 שלשות למשחק ונמצאים מחוץ ל-100 הראשונים. אם נסתכל על מעל 1.5 שלשות למשחק – מדובר על לא פחות מ-32 שחקנים, כולל 5 מחוץ ל-200 הראשונים. סה"כ יש 80 שחקנים שקלעו מעל 1.5 שלשות למשחק, כאשר 35 מתוכם קלעו מעל 2 שלשות למשחק. הסיכויים לא לבחור לקבוצה שלכם אף אחד מהם, או אפילו לא לבחור לפחות 2 או 3 מהם, הם נמוכים מאוד. גם אם נורא תשתדלו.
אז אילו קטגוריות כן? ישנן מספר קטגוריות שקל מאוד להחליט לגביהן אחרי 2-3 הבחירות הראשונות בדראפט האם ללכת על פאנט:
- גגות. למצוא חוסם טוב מחוץ לטופ-50 זה קשה עד בלתי אפשרי, ובאופן כללי כמות השחקנים שיכולים לעשות את ההבדל בקטגוריה היא קטנה מאוד. לפיכך, לקבוצות שבחרו שחקנים כאלו יש יתרון עצום בקטגוריה – אשתקד היו סה"כ 6 שחקנים שחסמו מעל פעמיים למשחק, ולא יותר מ-40 שחקנים חסמו לפחות פעם אחת למשחק. מתוך ה-40 הללו אפשר לספור על אצבעות הידיים שחקנים שנמצאים מחוץ לטופ-50 מחד, ואשר בכלל שווים סגל מאידך (שחקנים שלא שווים סגל ברוב הליגות וחסמו מעל פעם אחת כוללים את לוקאס נוגיירה, אלכס לן, ג'ון הנסון וקייל אוקווין למשל). אז אם לא בחרת בסיבובים הראשונים חוסם מדופלם, או לפחות חוסם סביר, גגות זו קטגוריה שאפשר לוותר עליה כנראה.
- אסיסטים. קטגוריה שנשלטת ברובה ע"י רכזים, וגם כאן פערי האיכות גדולים מאוד בין המוסרים המובילים לחבורה שבאה לאחר מכן – ישנם 28 שחקנים סה"כ שמסרו מעל 5 אסיסטים למשחק אשתקד, ורק 10 מתוכם מסרו מעל ל-7 אסיסטים למשחק. האם זה אומר שזו קטגוריה שצריך לוותר עליה אם לא בחרתם את אחד השחקנים הללו בסיבובים הראשונים? לא. כבר מתוך 28 השחקנים הנ"ל, שלושה מדורגים מחוץ ל-100 הראשונים, וניתן להשיג מספיק שחקנים שיעזרו בקטגוריה בהמשך הדראפט. בנוסף, אסיסטים זה כבר לא רק רכזים. מתוך 28 השחקנים הנ"ל, 6 כלל אינם רכזים. עבור קטגוריה זו כדאי להסתכל מה יש לכם ביד ואז להחליט, כי גם אם אין לכם מוסר על ביד, אבל יש לכם מספר שחקנים שמוסרים כמות מכובדת (נאמר מעל ל-3 למשחק) של אסיסטים, עדיין אפשר לצאת תחרותיים בקטגוריה בסיום הדראפט. דוגמא מצוינת היא דראפט 20 הקבוצות שהשתתפתי בו לאחרונה. 3 הבחירות הראשונות שלי היו דמרקוס קאזינס, מארק גאסול וניקולאס באטום. אף לא רכז אחד לרפואה. אבל 15 אסיסטים למשחק משלושתם.
- אחוזים (שדה ועונשין). כאן מדובר בקטגוריה שאנשים משום בה מחליטים לעשות בה פאנט מוקדם יחסית, אחרי בחירה אחת אפילו. בכדי שפאנט יהיה מוצדק, השחקן צריך לזרוק כמות גדולה מאוד של זריקות באחוז גרוע מאוד, כדי שאי אפשר יהיה לתקן את זה. השחקן היחיד שאולי מצדיק פאנט אחוזי עונשין בסיבוב הראשון הוא לברון ג'יימס עם 67% מהקו ב-7.2 הליכות לקו. אבל גם זו סוג של אנומליה, כי הוא לא ירד מ-70% מהקו ב-10 השנים לפני כן. אולי ראסל ווסטברוק מצדיק פאנט אחוזי שדה כבר אחרי הסיבוב הראשון, על 42.5% האחוזים שלו ב-24 זריקות למשחק? אז מעבר לכך שהעונה אחרי הטריידים הוא כנראה יזרוק הרבה פחות, יש מספיק שחקנים שיכולים לאזן את אחוזי השדה שלו בהמשך הדראפט, שחקנים כמו ג'ונאס ולנצ'יונאס ומרצ'ין גורטאט באמצע הדראפט ואפילו יותר מאוחר שחקנים שזורקים יחסית הרבה באחוזים מצוינים כמו אנס קאנטר ותדאוס יאנג. אחרי 2-3 בחירות העסק כבר מתחיל להיות ברור יותר, ובנוסף, השחקנים כבר לא זורקים מספיק כדי לשנות גורלות באמת. אם בחרתם את רודי גובר או חסן ווייטסייד בסיבוב הראשון, ושחקן כמו דאנדרה ג'ורדן או אנדרה דראמונד נפל אל חיקכם בהמשך, אז כן – כנראה שיהיה פה פאנט עונשין. אבל זה סצנריו בהחלט קיצוני למדי, ועצם הבחירה בגובר או חסן בסיבוב הראשון לא אומרת שצריך ישר להתחיל לחשוב על ג'ורדן או דראמונד להמשך, כי הם פשוט לא הולכים מספיק לקו בכדי שאי אפשר יהיה לתקן את זה בהמשך. באחוזי שדה הסיפור דומה, אבל כאן קל יותר כי יש הרבה יותר שחקנים שמחרבים אחוזי שדה, ואחרי 2-3 בחירות הסיפור יהיה ברור למדי. אם נחזור לדוגמא של הדראפט שהשתתפתי בו לאחרונה – אחרי שבחרתי 2 סנטרים שקולעים בפחות מ-46% מהשדה ב-2 הסיבובים הראשונים, פאנט אחוזי שדה היה כמעט בלתי נמנע. הבחירה בבאטום רק חתמה את העסק.
Andre Drummond (13-for-36) broke the NBA record for most free throw attempts missed in a game Wednesday night. pic.twitter.com/8t6DlytXXC
— ESPN Stats & Info (@ESPNStatsInfo) January 21, 2016
אז נשארנו עם ריבאונדים, נקודות וחטיפות. אלו קטגוריות ביניים, שעבורן מצד אחד אין הרבה שחקנים שיכולים לעשות הבדל כמו בשלשות, אבל מצד שני השחקנים הללו הם לא שחקני עילית ברובם ככולם כמו באסיסטים או גגות, וכאן ההחלטה ללכת על פאנט היא פחות פשוטה:
- חטיפות. מתוך 24 שחקנים שחטפו מעל 1.5 פעמים למשחק, 3 ממוקמים מחוץ ל-100 הראשונים. מתוך 65 השחקנים שחטפו לפחות פעם אחת, 30 נמצאים מחוץ ל-100 הראשונים, כמעט חצי. חטיפות זו פשוט לא קטגוריה שכדאי ללכת איתה לפאנט, אלא אם כן הצלחתם לא לבחור שחקן אחד שחוטף מעל לחטיפה למשחק בבחירות הראשונות שלכם. זה יהיה קשה.
- נקודות. כאן המצב קצת יותר פשוט. מתוך 33 השחקנים שקלעו מעל 20 נקודות למשחק, 31 נמצאים ב-50 הראשונים. שני האחרים הם אנדרו וויגינס וג'בארי פרקר הפצוע. האם זה אומר שאם לא בחרתם את אחד השחקנים הללו בבחירות הראשונות כדאי ללכת לפאנט? אולי. זה באמת תלוי בשחקנים שבחרתם. אם כל השחקנים שבחרתם קולעים באמת מעט, שחקנים כמו רודי גובר, דריימונד גרין, ריקי רוביו, אוטו פורטר ודאנדרה ג'ורדן (כולם מתחת ל-14 נק' למשחק), אז כדאי באמת. אחרת עדיין אפשר למצוא בהמשך הדראפט סקוררים שיתנו בוסט בקטגוריה, שחקנים כמו דיון ווייטרס, ווילסון צ'נדלר וג'י ג'י רדיק שכולם נמצאים מחוץ ל-100 הראשונים וקולעים מעל ל-15 נקודות למשחק.
- ריבאונדים. מקרה מאוד מאוד דומה לנקודות, כאשר רוב השחקנים המובילים, אשר הורידו מספר דו ספרתי של ריבאונדים, נמצאים בטופ-50. למרות זאת, אפשר למצוא חיזוק בקטגוריה בקלות יחסית, בין אם זה בסיבובי הביניים עם שחקנים כמו ג'ונאס ולנצ'יונאס ומרצ'ין גורטאט (כן, שוב הם), ואף בסיבובים מאוחרים עם שחקנים כמו טייסון צ'נדלר וטריסטן תומפסון. למעשה הסיבה היחידה לעשות פאנט בריבאונדים היא אם בחרתם ריבאונדרים חלשים בכל הבחירות הראשונות שלכם ו/או בחרתם כבר שחקני פנים שמורידים כמות קטנה יחסית של ריבאונדים, שחקנים כמו מארק גאסול וברוק לופז.
Top 15 players with the most total rebounds over the last five NBA seasons: pic.twitter.com/j6cOQ9qsRs
— Tommy Beer (@TommyBeer) September 12, 2017
דבר נוסף שחשוב לציין הוא שאפשר ללכת על פאנט גם לאחר הדראפט, לא רק במהלכו. גם אם במהלך הדראפט לא התקבלה התחושה שיש צורך בפאנט, בסיומו עם סקירת הקבוצה, ולפעמים אפילו לאחר תחילת העונה כשמקבלים תמונה מלאה יותר לגבי הקבוצה ביחס לשאר קבוצות הליגה, לפעמים מגלים שיש קטגוריה אחת או שתיים חלשות במיוחד. בדר"כ יש 2 דרכי פעולה – או לחפש טרייד לחזק את הקטגוריות החלשות, או פשוט לוותר על אחת מהן, משמע להגיע לפאנט בעזרת טרייד. זו אופציה לגיטימית לחלוטין, ולדעתי אף הגיונית יותר מאשר פאנט כבר במהלך הדראפט.
בשורה התחתונה, פאנט הוא כלי חשוב ומועיל בליגות H2H, אבל כלי שצריך לדעת להשתמש בו בחוכמה.