האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: דטרויט פיסטונס
נשארו: קייד קאנינגהאם, ג'יידן אייבי, סימונה פונטאקיו, ג'יילן דורן, אייזיאה סטיוארט, מרכוס סאסר
עזבו: קוונטין גריימס (טרייד לדאלאס) ג'יימס ווייזמן (חופשי באינדיאנה) טאג' גיבסון (שארלוט) אוון פורנייה (אירופה)
הגיעו: רון הולנד, בובי קלינמאן (דראפט) טוביאס האריס , פול ריד, מאליק ביזלי (חופשי). טים הארדאווי (טרייד מדאלאס) וונדל מור (טרייד ממינסוטה)
מתנדנדים:
חמישיה צפויה: קייד קאנינגהאם, ג'יידן אייבי, אוסאר תומפסון, טוביאס האריס וג'יילן דורן. (יתכן גם הרכב גבוה עם אייזיאה סטיוארט ב-4 והאריס ב-3)
ספסל: אייזיאה סטיוארט, פול ריד, מרכוס סאסר, מאליק ביזלי, סימונה פונטקיו, רון הולנד, בובי קלינמן, טים הארדאווי, וונדל מור. טוסאן אוובאומן (דו כיווני) דאניס ג'נקינס (דו כיווני)
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
אז מה היה לנו שם?
הפיסטונס כיוונו לפלייאוף, ומשום מה הם היו היחידים בעולם שהיו בטוחים שזה אפשרי. הם הביאו מאמן נחשב מונטי וויליאמס, וניסו להשיג שחקנים משמעותיים. זה פחות עבד ועדיין איכשהו בדטרויט האמינו. האמינו קצת יותר מדי, גם בשחקנים כמו קיליאן הייז וגם שג'יידן אייבי יוכל להיות רכז ראשון אחרי שקייד קאנינגהאם נפצע. דטרויט עוד המשיכה להאמין אבל בסוף גם להם החלה להתבהר תמונת המציאות. הייז שוחרר,הורידו הילוך (כי ממילא נמצאים באותו מקום, אז בשביל מה להתאמץ?) בקיץ דטרויט הייתה יעד לטריידים של סאלרי דאמפ והשיגה ככה מספר נכסים. טים הארדאווי הגיע יחד עם בחירות סיבוב שני. למרות שהייתה הקבוצה הגרועה בליגה, שוב החליקה למקום חמישי בדראפט, כי גם בלהיות גרועים הם לא מצליחים.
קיץ חם
הדבר הראשון שעשו בדטרויט מיד עם סיום העונה היה לפטר את טרוי וויבר המנג'ר. וויבר היה מנג'ר… סביר, יותר טוב או פחות גרוע מאחרים, אבל בהחלט הבעלים טום גורס הרגיש שמישהו אחר יעשה עבודה טובה יותר, והאיש הזה הוא טראג'ן לנגדון, שלעם היושב בציון זכור מתקופתו כשחקן בצסק"א נגד מכבי ביורוליג. בשנים האחרונות היה לנגדון בניו אורלינס ואף היה הג'נרל מנג'ר שם. ואז עלתה השאלה מה לעשות עם מונטי וויליאמס, המאמן שרק לפני שנה שבר שיאי שכר למאמנים, ותרומתו הייתה לפחות בכך שדאג לכך שמאמנים אחרים שחתמו חוזים או הארכות חוזה, קיבלו גם הם חוזים גבוהים. על פי הסיפור לנגדון רצה לתת למונטי עוד שנה ניסיון, אך הבעלים טום גורס החליט שאין טעם למשוך את זה שלא לצורך. ולאחר שנה בלבד, דטרויט פיטרה את מונטי וויליאמס.
לנגדון הגיע ותכנן תכניות והדבר הראשון שעשה לפני שחשב על רכש, דראפט או מאמן ראשי, היה להביא את פרד וינסון מניו אורלינס. וינסון נחשב ממאמני הקליעה הטובים בליגה, לא ברמה של צי'פ אנגלנד האגדי, אך בהחלט בעל הישגים בשנותיו בפליקנס. וינסן אחראי להפוך את לונזו בול משחקן ללא קליעה בלייקרס לשחקן שקולע באיזור ה-40 אחוז מבחוץ, וגם שחקנים אחרים שהגיעו לליגה ללא קליעה כגון חוזה אלוודרו, הרב ג'ונס ואנת'וני דייוויס, הפכו אצלו לכל הפחות לבעלי יכולת קליעה סביב ממוצע הליגה (35 אחוז) כשישנם כמה שהם הצלחות מרשימות: לונזו בול בשעתו היה סביב 40 אחוז, גם הרב ג'ונס סיים את העונה שעברה עם 41.8 אחוז ל-3 (שחקן שרק לפני שנתיים נחשב כשחקן ללא קליעה בכלל) ואלוורדו גם כן עם 37 אחוז. מיד אחרי שהביאו אותו דטרויט הרגישה בנוח לבחור בעוד פורוורד אתלטי ללא קליעה – רון הולנד, אליו צירפו את טוביאס האריס שחוזר לקדנציה בה יקווה לתקן את הרושם משנה שעברה, הרימו את חברו לסיקסרס שנה שעברה פול ריד מהווייברים, כי כנראה שסנטרים בינוניים מהספסל זה משהו שחסר בקבוצה הזו צירפו את מאליק ביזלי והחתימו את קייד קאנינגהאם על הארכת חוזה ואת סימונה פונטקיו לחוזה חדש.
ג'יי בי ביקרסטאף הגיע אחרי (עוד) עונה בינונית למדי בקליבלנד, בה לא מיצה את פוטנציאל הקבוצה. לפי ההיסטוריה הוא טוב יותר בפיתוח ובניית תרבות בשלב הראשון של בניית קבוצה, ולא מאמן לקבוצה טובה ולקחת אותה לצמרת. אלא שלדטרויט היה מאמן כזה שלא ממש עזר. ביקרסטאף זה בדיוק המאמן שצריך שם בדטרויט, המאמן שיבנה את התרבות מאפס.
הקבוצה השאירה מקום פנוי בסגל בשביל אפשרות של רכש\קליטת סאלרי דאמפ במהלך העונה.
ועכשיו? מה עכשיו?
נתחיל עם הרכש החשוב של הקיץ וזה פרד וינסן. אז כאמור הפליקנס תחתיו הצליחו להגיע למצב שכמעט כולם קולעים בממוצע הליגה או למעלה מזה, כשמי שלא היו זאיון וויליאמסון, יונאס ואלנצ'יונאס ודייסון דניאלס. בדטרויט מקווים למצב דומה, אחרי שבעונה הקודמת הרבה מאוד שחקנים היו על אחוזים נמוכים. קאנינגהאם עצמו כבר הגיע ל-35 אחוז, והוא בהחלט יכול להשתפר הבכלל תחומי הקליעה, ובדטרויט כנראה מקווים שאוסאר תומפסון שסיים את העונה שעברה על פחות מ-19 אחוז והרכש החדש רון הולנד (24 אחוז בג'י ליג) יקחו את הצעד קדימה. אוסאר תומפסון שחקן מאוד אתלטי עם יכולת ניהול משחק ומסירה די טובים, יחד עם הגנה טובה. אם הוא והולנד יגיעו ולו לאיזור ממוצע הליגה, הם יהיו איום משמעותי ויעזרו המון לקייד שכרגע כשכשיר נושא בנטל ההתקפה לבד.
אין זה אומר כמובן שמהמשחק הראשון שחקני הפיסטונס הולכים להיות צלפים, רחוק מזה. יקח זמן ואולי אפילו רק בעוטנה הבאה נראה את הפירות, אך לאחר מספר עונות שבכל פעם ניסו בדטרויט להאיץ מעט את התהליך ונשארו בתחתית, הם מתכננים לטווח ארוך.
שאלת הרוטציות נשארה פתוחה. בשנה שעברה אוסאר תומפסון ירד לספסל בזמן שאחיו ביוסטון דווקא פרץ. רוב ההערכות מדברות על כך שהחמישיה תכלול את אייזיאה סטיוארט ב-4 וטוביאס האריס ב-3.לא בטוח שזו חמישיה כזו טובה. יתכן והפיסטונס כן ירצו לתת לאוסאר הזדמנות נוספת וגם יעדיפו את האריס ב-4 בשביל דינמיות יותר בהגנה ובהתקפה. דווקא מהספסל יעלו הקלעים – טים הארדאווי (במידה ועדיין מסוגל לקלוע) ו-וונדל מור, יחד עם מאליק ביזלי בגארד. ביקרסטאף יצטרך להתמודד עם בעית הרכז המחליף, לאחר שראינו בשנה שעברה שעם כל הכבוד לאייבי, זה כנראה לא לגמרי מה שצריך.
ביקרסטאף אמנם מאמן מאוד שבלוני וצפוי, אך חשוב לזכור שעדיין הוציא מקליבלנד הישגים שלא ממש ציפו מהם. הגעה לסיבוב שני והפסד לאלופה שבדרך זה לא כזה רע.
אלא אם ישיגו מישהו מרשים באחד הדראפטים הבאים, הכוכב שבדרך עדיין הוא קייד קאנינגהאם. קייד אמנם סבל פציעות, איך במשחקי האימון במדי ה'סלקט טחם' נגד נבחרת ארה"ב, הוא בהחלט נראה כמו כוכב לעתיד.אם יצליח להישאר בריא וימשיך את הקו מהקיץ נגד הנבחרת, הוא בהחלט מתמודד ראוי לתואר השחקן המשתפר של העונה. לצערה של דטרויט זה בערך הדבר היחיד שהיא איכשהו תוכל להתמודד עליו העונה.
השילוב של קייד עם אייבי העלה סימני שאלה בעבר, למרות שעל פניו באופיים הם די משלימים זה את זה. מן הסתם זו לא תהיה סיטואציה זרה לביקרסטאף, שהתמודד שנה שעברה עם שני מובילי כדור דומיננטיים בחמישייה ( יש שיגידו פחות טוב, יש שיגידו יותר טוב) אך הוא אינו זר לסיטואציה וכנראה שהפעם גם יהיה לו קל יותר, מכיוון שעדיין אין להם את האגו של גארלנד ומיטצ'ל.
מנגד יתכן בכלל כי אייבי יעלה מהספסל ואילו תומפסון יפתח ב-2. בעונה שעברה כשדטרויט ניסתה זאת אלה היו ההרכבים בהם קאנינגהאם היה במיטבו. ככל הנראה כי אוסאר לקח ממנו משימות הגנתיות קשות יותר, ואפשרו לו להשקיע יותר אנרגיה בהתקפה.
ביקרסטאף ציין במסיבת העיתונאים כי אחת המטרות הראשיות שלו העונה היא למקסם את יכולותיו של קאנינגהאם בשני צידי המגרש. בעוד שקאנינגהאם הינו שומר און בול טוב מאוד, הוא עדיין מתקשה בחלוקת אנרגיות וכנראה שביקרסטאף יעדיף שלא לשים אותו על שחקן הפרימטר הטוב ביותר של הקבוצה היריבה. תומפסון הוא שומר האון בול הטוב בקבוצה, וכנראה גם האוף בול הטוב ביותר וכנראה שירצו אותו על המגרש. אם כי לביקרסטאף יש זכרונות רעים משחקני פרימטר ששומרים מצויין אך ללא קליעה. בניגוד אל אוקורו ואחרים, תומפסון דווקא יודע ליצור לעצמו מכדרור ויכול בהחלט להתפתח לספק הנקודות השלישי או אף השני בקבוצה. על כן נראה שהוא יפתח בחמישיה בקונסטלציה מסוימת, כשכולם מקווים שוינסן יפעיל את קסמיו מהר ככל האפשר. ואם לא? אז כאמור, לא ממהרים העונה לשום מקום.
שאלה נוספת היא כיצד תיראה רוטציית הגבוהים? אז בהנחה ותומפסון בחמישיה 4 זה טוביאס האריס, ו-5 זה ג'יילן דורן, אייזיאה סטיוארט כנראה מחליף ראשון לגבוהים (4-5) כשאחריו יש את הרוקי בובי קלינמאן ל-4 ואת פול ריד ל-5 שזו רוטציה מעט פחות מבולגנת משהיה בעוןנה הקודמת עם מארווין בגלי וג'יימס ווייזמן, ואחת עם היגיון, גם במידה והאריס יפתח ב-3 וסטיוארט ב-4, עדיין קלינמאן וריד מחליפים ראשונים. קלינמאן נבחר נמוך בדראפט מאוד חלש, ואולי זה לטובתו שאין ממנו ציפיות, והוא יכול רק להפתיע.
תחזית:
הם לא ממהרים לשום מקום, והעונה כנראה שעדיין יהיו בתחתית. המטרה שקאנינגהאם יראה שיפור ובעיקר בריאות, שהקבוצה תתייצב ובתקווה אולי אפילו יבחרו באחד מ-4 המקומות הראשונים. לגבי נצחונות? דברו איתם בקיץ 25.
