פריוויו סדרת הגמר: דאלאס מאבריקס (5 במערב) נגד הבוסטון סלטיקס (1 במזרח)

לאחר עונה מהנה וציפייה ארוכה סוף סוף זה מגיע, פריוויו סדרת הגמר!!! דאלאס מאבריקס (5 במערב) נגד הבוסטון סלטיקס (1 במזרח)

 

מה למדנו מהסיבובים הקודמים:

הצד של בוסטון:
מסתבר שכמו שחזו כל העונה, המזרח באמת חלש באופן יחסי לעומת המערב ובוסטון גדולה על הקונפרנס הזה. לרגע, לפני פתיחת העונה, ניתן היה לחשוב שהבאקס יוכלו לאתגר את הסלטיקס אבל מילווקי נראתה רע כל העונה ולבסוף הגיעה נטולת יאניס לפלייאוף. הסלטיקס אמנם לא הוכיחו הרבה למבקרים במהלך הפלייאוף הזה אבל הוכיחו הרבה בעיקר לעצמם. העומק של השישייה הראשונה (ובתכלס אפשר להתעלם מפורזינגיס ששיחק ארבעה משחקים בפלייאוף הזה) הצליח להתגבר בקלות מול כל קבוצה שנקרתה בדרכם. אז נכון שהסלטיקס זכו לכך שהכוכבים הראשיים של היריבות לא ישחקו במשל סדרה שלמה אבל האמת שגם במשחקים שהם שיחקו (מיטשל והאליברטון) עדיין היה נראה שהסלטיקס בהחלט כמה רמות מעל. בנוסף תמיד עלו טענות לגבי הסלטיקס של חוסר תפקוד בקלאץ'. אז הגיעה הסדרה נגד הפייסרס אשר נגמרה בהפרש כללי של 27 נקודות כולל 3 משחקים שנגמרו בהפרש של 3 נקודות ומטה (משחק מספר 1 נגמר בהפרש של 5 נקודות אבל לאחר הארכה). בכולם הסלטיקס הרימו הילוך ברגעים האחרונים, השתלטו על המשחק בדרך לניצחון. בסדרת הגנר יעמדו מנגד שניים משחקני הקלאץ' הגודלים בליגה אבל הפלייאוף הזה והסדרה מול הפייסרס בהחלט נסכו ביטחון באלופת המזרח.

הצד של דאלאס:
אמנם דאלאס אוחזת בשחקן הטוב בסדרה וכנראה השחקן השני הטוב בעולם אבל צריך לזכור איך המאבריקס פתחו את העונה הזאת וכיצד התייחסו אליהם במשך רוב העונה. אף אחד לא האמין ביכולת שלהם כקונטנדרית ואפילו שלא להעפיל לגמר המערב. המאבס בשנה שעברה פספסו את הפלייאין (בין היתר כדי לשמור על בחירת הדראפט שלהם שהפכה לדרק לייבלי) וכמות הביקורות שנשמעה כלפי קיירי הייתה עצומה. בפלייאוף הזה הוא נראה כמו הכינור השני האולטימטיבי. לוקה לאחר פתיחת פלייאוף יחסית חלשה בסטנדרטים שלו הראה לנו למה רבים טוענים שהוא השחקן הטוב בעולם. היכולת שלו לפרק כל הגנה וכל כיסוי פיק אנד רול שזורקים עליו היא מופת.
גורם חשוב נוסף מן הסתם הוא הטרייד דדליין שדובר כבר רבות על החשיבות של גאפורד ופי ג'יי וושינגטון למאבס, בעיקר בצד ההגנתי. מהטרייד דדליין ועד סיום העונה הסדירה הרייטינג הגנתי של המאבס עמד על 110.6 שזה 7 בליגה בפרק הזמן הזה וטוב ברמות של בוסטון אורלנדו מיאמי ומינסוטה שנחשבות לקבוצות הגנה מעולות. ההגנה הזאת המשיכה להיות טובה גם בפלייאוף. המאבס לא עושים משהו מיוחד אבל הרוטציות המדויקות שלהם והיכולת להחליף, בטח כשלייבלי על המגרש, כמעט בכל סיטואציה הופכת אותם לקבוצה שקשה להשיג מולה סל קל. תמיד טענו על המאבס שהבעיה המרכזית שלהם היא לספק הגנה טובה סביב לוקה והטענה הזאת הועצמה כאשר קיירי הגיע לטקסס. הפלייאוף הראה שהמאבס מסוגלים לשמור ועכשיו ההגנה שלהם תעמוד במבחן מול הורסטיליות של הקבוצה ההתקפית הטובה בהיסטוריה.

 

הכוכבים והמאצ'אפים:

הכוכבים של בוסטון:
אי אפשר שלא להתחיל מהכוכב אולי הכי שנוי במחלוקת בליגה והוא ג'ייסון טייטום. הבחירה השלישית של דראפט 2017 לא סיפק עד כה פלייאוף מרשים והוא היחיד מהשחקנים הבכירים שקולע פחות בפלייאוף מאשר קלע בעונה הסדירה (26 לעמות 26.9). בנוסף הוא הפסיד את תואר MVP של סדרת גמר המזרח, למרות סדרה טובה שלו, לג'יילן בראון. למרות זאת ברור לכולם שהוא השחקן הכי טוב של הסלטיקס וכרנאה בפער ניכר. טייטום יצטרך להראות שהוא מסוגל לשמור על יציבות ובעיקר לספק תצוגות על כמו שעה בפלייאוף 2023. בפלייאוף 2022 טייטום היה נפלא אך את סדרת הגמר סיים עם 21.5 נקודות ב-44/120 מהשדה שהם 36.6%. זה לא טוב בלשון המעטה. אמנם השנה הסלטיקס הם בעיקר מכונה התקפית משומנת שלא בהכרח תלוייה בטייטום אך ךלמרות זאת הם יצטרכו אותו חד וכזה שימליח לייצר זריקות מול השומרים שלו. האמת? יש מצב שזה עד כה המאצ' אפ ההגנתי הקשה ביותר שעומד מולו בפלייאוף הזה כאשר בפרימטר מחכים לו דרק ג'ונס ג'וניור, פי ג'יי וושינגטון וג'וש גרין כאשר בצבע יחכו לו גאפורד ולייבלי, שגם מסוגל לשמור טוב מחוץ לצבע. מאידך, טייטום שיחק בפלייאוף בכל 7 שנותיו בליגה כולל הגעה ל-5 גמרי מזרח ולעוד גמר חוץ מזה שיתחיל בין חמישי לשישי. מגוון ההגנות והשומרים שטייטום התמודד מולם היו מאתגרים יותר ממה שיש למאבריקס להציע ולכן אני מצפה שטייטום יעשה את הסוויץ', יתעלם מהביקורות ויספק את הסדרה הכי טובה שלו בפלייאוף הזה. בצד ההגנתי מאמין שהוא ישמור את אחד הווינגים מבין ג'ונס ג'וניור או וושינגטון אך הסלטיקס נוטים להחליף בפיק אנד רול שלא מערב את פורזינגס (או הורפורד) כך שאני סבור שנראה אותו מקבל את לוקה במאצ' אפים מסויימים.

מי שיקבל את לוקה לדעתי לפחות בתחילת הסדרה יהיה ג'יילן בראון. הרבה מהמרים על ג'רו הולידיי אבל אני חושב שהגובה והפיזיות של בראון יהיו קריטיים להצר את צעדיו של הסלובני. ראינו את לוקה מתקשה מול גוף פיזי ורחב בדמות לו דורט יותר מאשר מול שחקן עם עבודת רגליים ממש טובה אך  חלש פיזית באופן יחסי בדמות מקדניאלס. ייתכן ואני טועה ומאזולה יעדיף שהסקורר מספר 2 שלו ינוח מעט בהגנה כדי שיהיה יותר אפקטיבי בהתקפה ולכן הוא יפתח על הווינג שטייטום לא ישמור מבין ג'ונס ג'וניור לוושינגטון.

בראון שחקן מושמץ לא פחות מטייטום בשנים האחרונות: טענו שהוא לא מספר 2 ראוי, טענו שהוא נחלש בהגנה, טענו שהוא לא יודע לכדרר ביד שמאל ומה לא. בראון בפלייאוף הזה נראה כמו השחקן הטוב בסלטיקס וכמו שכבר ציינתי הוא קטף את ה-MVP של סדרת גמר המזרח. הוא קלע סל קאלץ' ענק נגד הפייסרס ששלח את המשחק הראשון בסדרה להארכה והוא היה הסקורר המוביל של הסלטיקס בסדרת הגמר ב-2022 כאשר הוא היה נפלא בארבעה מתוך ששת המשחקים. בראון הרים את המשחק שלו לרמה אחרת מאז פגרת האולסטאר והוא המשיך מהכושר הזה ישירות לפלייאוף. ג'יילן קולע פוסט סיזן הזה ב-60% EFG שזה מצויין לשחקן עם יוסג' כמו שלו (29.2% הגבוה בבוסטון כאשר טייטום עם 29.1%). הוא קולע 2 שלשות ב-37% ועוד 8 קליעות מטווח 2 נקודות ב-61.5%. גם קבלת ההחלטות שלו נראית טובה יותר מבשנים קודמות ועל ההגנה כבר דיברתי מקודם. בראון יאבק בקיירי כשחקן השלישי הטוב בסדרה. המפתח הזה אמנם חשוב יותר למאבס בעיני מאשר לסלטיקס אך אם בראון יצליח לבסס את עצמו כשווה לקיירי אז אני חושב שהסדרה הזאת תיגמר מהר מהצפוי.

הכוכבים של דאלאס:
לוקה דונצ'יץ' OMG. מה עוד אפשר להגיד על המפציץ מסלובניה? לוקה התאושש לחלוטין מהסדרה וחצי הרעות שלו והזכיר לנו שיוקיץ' הוא לא האירופאי הבלקני היחידי שמסוגל לפרק קבוצות במו ידיו. לוקה יחסית תלוי בשלשה שלו כי כשהיא נכנסת היא פותחת לו עוד נתיבים לסל אך בעיקר מאפשר לו לתמרן את הגנת הפיק אנד רול בצורה טובה יותר. לוקה נראה מוגבל פיזית בתחילת הפלייאוף אבל עכשיו לאחר סדרת גמר מערב נדרת הוא מקבל מנוחה של יותר משבוע ולנו רק נשאר לקוות ולהאמין שזה יסייע לו להגיע בכושר האופטימלי לגמר. הקטע המצחיק זה שמבחינת מספרי הקליעה זה הפלייאוף הכי חלש של לוקה מבין הארבעה בהם השתתף. לוקה קולע 28.8 נקודות ב-44% מהשדה ורק 34% מחוץ לקשת. מאידך אנחנו רואים לוקה מחוייב יותר בהגנה וכרגיל מספרי הריבאונד והאסיסטים שלו טובים. המאבס עברו בכל סיבוב קבוצה שיכולה להעמיד את אחד משומרי הפרימטר הטובים בליגה על לוקה. לסלטיקס על פניו יש 2 כאלו בדמות וויט והולידיי כאשר גם טייטום ובראון הינם שומרים טובים שיוכלים לשמור אותו אבל מצד שני כולם משמעותית קטנים יותר מכל מי ששמר אותו עד עכשיו בפלייאוף. עד כה, גם בסדרה נגד הקליפרס שבה לוקה היה חלש יחסית, הוא התגבר על כולם. בסדרת גמר המערב מקדניאלס, שנחשב אולי לשומר הפרימטר הטוב ב-NBA, נראה אבוד ולא יודע איך להגיב לדונצ'יץ'. לוקה לא מנצח אותך עם איזה מהלך ספציפי, הוא מנתח את מה שקורה על המגרש ומגיב. הוולבס בדרופ? סבבה אני אתפור אתכם מחצי מרחק. הוולבס בחילוף? בסדר אני אחפש את החוליה החלשה ואתקוף אותה במגוון צורות. אתם עושים בליץ? סבבה אני אמצא את הקלעים בפינות או שאמצא בקלות שחקן פנוי בהיי פוסט ואם תעשו עליי את הבליץ קרוב מידי לסל אני גם אצליח למסור את הכדור להאלי הופ מהדהד לאחד מהלוב בראדרס. לוקה בפלייאוף הזה עם מדד הפלוס מינוס הטוב בקריירת הפלייאוף שלו עם 5.3. אז נכון שחלק מכך נובע מהעובדה שיש סגל שמאד מותאם אליו ושסוף סוף יש למאבריקס מספר 2 איכותי אך לוקה הוא המנצח של הקונצרט הזה, שהפתיע רבים והצליח להסתנן לגמר ליגה שלישי בהיסטוריה שלו.

ואם כבר במספר 2 של המאבס עסקינן אז קיירי אירווינג בהחלט הוכיח את עצמו בענק. הרבה האשימו את קיירי בכך שהמאבס לא הגיעו לפלייאוף אבל בפועל הציוות בינו לבין לוקה תמיד עבד התקפית. בפלייאוף אנחנו רואים כיצד לוקה מוותר על השליטה וכשצריך נותן לקיירי להשתלט על משחקים. לפעמים המשחק נראה פחות שוטף וזה יותר כמו משחק תורות בין לוקה לקיירי אבל בניגוד להרבה קבוצות אחרות, גם זה עובד. קיירי קולע בפלייאוף הזה 23 נקודות למשחק כאשר הוא קולע ב-56% EFG שזה האחוז הטוב בקריירה שלו (52% ל-2 42% לשלוש). המשחק שלו ללא הכדור תמיד היה טוב ויש התקפות שאנחנו ממש רואים את קיירי מתפקד כקלע בפינה. הוא עושה המון תנועה ללא כדור והוא מאלץ הגנות לרדוף אחריו בזמן שלוקה עושה את הקסם שלו עם הכדור. זה מקל משמעותית על משחק ההתקפה. קבלת ההחלטות של קיירי טובה בפלייאוף הזה. מעבר למספרים של 5.2 אסיסטים על 2.5 איבודים אנחנו רואים קיירי שקול יותר עם הכדור שמשתדל לקחת רק זריקות אחריות בהן הוא באמת פנוי בין אם זה לאחר עוד להטוט שלו או לאחר שקיבל את הכדור לאחר שהרוטציה ההגנתית זזה. הדבר אולי הכי חשוב אבל בפלייאוף של קיירי זה שהוא שומר טוב ונראה מחוייב. הוא לא תמיד מתחבא על השחקן החלש של היריבה (למרות שזה המאצ' אפ ההתחלתי שלו בכל סדרה) הוא לעיתים גם לוקח על עצמו לשמור את השחקנים הטובים כמו שעשה על אנתוני אדווארדס. בגמר כנראה קיירי יקבל את וויט שאמנם נחשב לחוליה התקפית החלשה של הסלטיקס אבל הוא שחקן נפלא שהרבה מהסטים ההתקפים הטובים של הסלטיקס עוברים דרכו כי הוא מקבל החלטות מצויין.

שפת הגוף של קיירי נראית חיובית כל הזמן בפלייאוף הזה, הוא אנרגטי תזזיתי והוא מצליח לסחוף אחריו את שאר שחקני המאבריקס. בסיבוב הראשון ראינו את לוקה דואב וכבוי וקיירי היה זה שהצליח לעורר אותו. בכלל בפלייאוף הזה קיירי משמש כדמות חיובית בחדר ההלבשה ואפילו למנטור ללוקה. אם המבאס יזכו באליפות כנראה שכל הכתמים בקריירה של קיירי ימחקו אבל גם אם לא, קיירי הזכיר לנו בפלייאוף הזה עד כמה הוא יעיל לצד מוביל כדור דומיננטי. השאלה היא האם הוא יצליח להתמודד מול סוללת השומרים של הסלטיקס. וויט יעשו לו צרות וכנראה שגם הולידיי יבלה עליו בחלקים מהמשחק. קיירי יצטרך להתעלות עליהם כדי שלמאבס יהיה סיכוי להתמודד וכמו שציינתי בחלק על בראון, במקרה של המאבס הם חייבים שקיירי יהיה השחקן השלישי הטוב בסדרה. בסדרה נגד מינסוטה קיירי היה השחקן השני הטוב בסדרה וזה אפשר למאבריקס להעפיל יחסית בקלות לגמר. הקרב בינו לבין ג'יילן בראון חשוב יותר משמעותית לדאלאס שאין לה ממש שחקנים שיחפו על ימים רעים של קיירי בניגוד לסלטיקס שיכולה למצוא תחליפים לבראון.

 

שחקני המשנה:

סלטיקס:

הסלטקיס הקבוצה עם הכי הרבה שחקני משנה משמעותיים שיש שיגידו שהם אפילו כוכבים.

דרק וויט שתמיד נחשב למומחה הגנתי השנה עשה עוד קפיצה בפן ההתקפי. את העונה הסדירה סיים עם 15.2 נקודות בכמעט 40% מהשלוש (היה מאד קרוב להיכנס למועדון ה-40 50 90) והוא הוביל את הסלטיקס עם 5.2 אסיסטים למשחק. בפלייאוף הוא אמנם קצת ירד באסיסטים עם 4.6 אבל הוא עלה לכמעט 18 נקודות ב-60% EFG ו-41% מחוץ לקשת כאשר רוב הזריקות שלו מגיעות מהטווח הזה (8.4 זריקות משלוש מתוך 13.4 זריקות במשחק). וויט הוא כנראה השחקן שיודע לקרוא מצבים הכי מהר בסלטיקס. היכולת שלו לקרוא מהר את המשחק ולבצע את המסירה הנכונה בלי לחכות יותר מידי פותחת לסלטיקס מגוון אפשרויות. מעבר לעובדה שהוא שומר אישית נפלא הוא מסוגל גם להגיע לצבע ולחסום זריקות (1.2 למשחק). יש לו קראית משחק טובה הגנתית שמאפשרת לו להגיע לעזרה בלי להפקיר את השומר שלו ובכך מאפשרת לו לחפות בצבע אך גם לחטוף מסירות (חטיפה למשחק) כי פשוט הוא יודע איפה לעמוד ולאן ללכת בתזמון המדוייק. וויט הוא הקונקטור המושלם שמצליח להעצים את היכולות של השחקנים ובעיקר של הכוכבים מסביבו.

התמקדות ביכולות ההגנתיות של וויט ומה הוא מאפשר להתקפה. למה וויט הוא הקונקטור המושלם

 

ג'רו הולידיי הגיע העונה לסלטיקס לאחר שהבאקס ויתרו עליו בטרייד על לילארד. יש היגידו שזאת אולי הטעות הכי גדולה של הבאקס. צריך לזכור שבשנה שעברה ג'רו היה אולסטאר והיה חשוב בכל מה שהבאקס עשו הגנתית. השנה אמנם המספרים לא משקפים זאת אבל ג'רו חשוב מאד גם להתקפת הסלטיקס. הוא קלע העונה רק 12.5 נקודות למשחק אבל היעילות שלו נהדרת עם 2 שלשות ב-43%. הולידיי הפך להיות האופציה החמישית של הסלטיקס וטוב לו עם התקפיד הזה. הוא נשאר הבולדוג ההגנתי שמסוגל לשמור 5 עמדות (לכו תראו את המשחק הראשון של הסלטיקס מול פילי העונה, הוא מירר לאמביד את החיים) ולרוב הוא יקבל את הכוכב של היריבה. גם בסדרה הזאת סיכוי טוב שהוא זה שיתחיל על לוקה למרות שהסלובני גבוה ממנו.

בנתיים הולידיי בפלייאוף שומר על מספרים דומים לאלו של העונה הסדירה (12.7 נקודות 1.9 שלשות ב-39.7% מבחוץ) אך אם מסתכלים למשל על גמר המזרח בארבעת המשחקים האלו הולידיי כבר עמד על 18.5 נקודות למשחק קלע ב-59% מהשדה כולל 2.5 שלשות בכמעט 42%. הסדרה מול הפייסרס הזכירה לנו שג'רו עדיין מסוגל לייצר מהלכים בעצמו ולקחת את המשחק עליו התקפית. הסלטיקס משתמשים בג'רו הרבה פעמים כגבוה, בעיקר כשפורזינגס לא משחק, והוא שוהה בדאנר ספוט בחלקים נכבדים של המשחק. הוא מנצל את הפיזיות שלו על רוב הגארדים ששומרים עליו ולוקח אותם לסל בפוסט אפ. המאבריקס יחסית קבוצה פיזית וכנראה מי שישמור את ג'רו יהיה לוקה, מה שאומר שעניין הפוסט אפ פחות יעבוד, אבל יכול להיות שנראה את הסלטיקס מריצים תרגילים שיאפשרו להולידיי לשחק אחד על אחד בבידודים מול הסלובני. כמו כן אם הולידיי ימשיך לקלוע באחוזין האלו מבחוץ, דונצ'יץ' יתקשה לרמות ממנו ולהגיע לעזרה כמו שעשה ביתר הסדרות בפלייאוף הזה.

ניתוח של החוזקות של הולידיי ומה הוא נותן לסלטיקס:

 

הספסל: בגיל 37 אל הורפורד הוקפץ לחמישייה עקב פציעתו של הסנטר הלטבי והחזיר בפלייאוף טוב. הוא הראה שהוא עדיין מסוגל להיות שומר טוב בצבע. נכון הוא לא רים פרוטוקטור איכותי כמו פורזניגנס ולסלטיקס אין סנטר אמיתי שיחפה עליו אבל בסה"כ הורפורד עשה עבודה טובה. הוא קולע 10 נקודות למשחק מוריד 7.5 ריבאונדים ומוסיף בלוק במשחק. אמנם האחוזים עדיין לא מספיק טובים מבחוץ (34.6%) אבל הוא זורק וקולע מספיק כדי שהגנות יצטרכו להגיב אליו (1.9 שלשות מתוך 5.6 זריקות מבחוץ כאשר הוא זורק 8.1 זריקות סה"כ) הורפורד לא עושה מעבר ליכולותיו, הוא זורק בעיקר בקאץ' אנד שוט ומגיב למה שההגנה נותנת. בתור שחקן שעכשיו גם ירד לספסל הסלטיקס לא צריכים מעבר לכך. הורפוד לא ישחק 30 דקות כמו שעשה עד כה וזה קרירטי כי יהיה לו קשה להתמודד עם האינטנסיביות של הגבוהים של המאבריקס. הורפורד חשוב במאבקי הריבואנד האלו ויתכן שאפילו נראה הרכבים שלו לצד פורזינגיס על מנת לנטרל את הפיזיות והגובה של דאלאס.

את הספסל משלימים פייטון פריצ'ארד וסם האוזר. פריצ'ארד מראה שהוא שחקן שישי טוב שקולע באחוזי טובין מחוץ לקשת אבל גם מראה אגרסיביות בחדירה בלתי פוסקת לצבע. פריצ'ארד גם הוא גארד פיזי שמסתדר טוב בהגנה מול גארדים ועד כה הוא נותן פלייאוף טוב עם 7.5 נקודות ב-61% EFG. יהיה לו תפקיד חשוב בסדרה נגד המאבריקס היותר עמוקים והוא יהיה חייב לקוע את השלשות שלו כמו שעשה עד עכשיו (1.4 שלשות ב-45.5%). האוזר הוא קלעי וטו לא, לא עושה מעבר לכך אבל בפלייאוף הזה היה נראה שהוא לא חור הגנתי גדול מידי ושניתן לשחק איתו בסיטואציות מסויימות. בנתיים פלייאוף חלש שלו עם 4.4 נקודות ורק 33% מבחוץ אך הוא עדיין מקבל תשומת לב מההגנות ומספק ריווח. לוק קורנט שהיה המחליף של הורפורד כנראה לא יקבל הרבה דקות לאור החזרה של פורזיגניס אבל בקצת שכן שיחק הראה שהוא מסוגל לספק הגנת צבע סבירה ולסיים סבבה בצבע.

מאבריקס:

שחקני המשנה של המאבריקס פחות מוכשרים בטופ שלהם מאשר אלו של הסלטיקס אך הסגל של דאלאס בהחלט עמוק יותר

נתחיל בשחקני הכנף שיפתחו בחמישייה ואוזכרו פה כבר בפריוויו, דרק ג'ונס ג'וניור ופי ג'יי וושינגטון. בגדול הטיקט של וושינגטון הוא התקפי ושל ג'ונס הגנתי אבל פי ג'יי עשה קפיצה מרשימה בהגנה בעוד DJJ איפס את הידית מחוץ לקשת. וושינגטון הסתגל מהר לתפקיד של האופציה השלישית בסגל הזה ואמנם הוא קולע בפלייאוף רק 13.6 נקודות למשחק אבל הוא מספר ריווח חשוב עם 2.4 שלשות ב-36.3%. הבעיה היא שנדמה שהקליעה שלו קצת סטריקית. נגד הטימברוולבס הוא קלע 8 שלשות מ-32 ניסיונות, כלומר רבע מהזריקות שלו 25% בלבד. אחד הכלים המשמועתיים של דאלאס היא שהם מספקים ריווח עקבי סביב לוקה וזה מאפשר לו למצוא שחקנים חופשיים לשלשות קלות ומקשה על ההגנה היריבה לרמות ממישהו. וושינגטון גם יודע לייצר קצת לעצמו אך לצד לוקה וקיירי אנו רואים שהוא לא נתבקש לכך. סטים שלו כחוסם בפיק אנד רול יכולים להיות מעניינים כי זה אולי יאפשר לו לתקוף את הסל לאחר שההגנה טיפה תזוז לכיוון לוקה אך מאידך כנראה שטייטום יהיה השומר המרכזי שלו ולכן החסימות האלו לא יהוו עד כדי כך בלאגן בהגנה. ג'ונס לעומתו קולע בכמעט 40 אחוז מחוץ לקשת אבל זורק רק 3 זריקות במשחק ויכול להיות שאם יעלה את הווליום שלו גם האחוזים ירדו. בנתיים הקליעה שלו נראית יציבה ובכל סדרה לצד משחקים חלשים יותר הוא סיפק תצוגות קליעה מאד טובות. למשל את הסדרה נגד מינסוטה הוא סיים עם 13/30 מחוץ לקשת שזה 46% מרשימים. אלוף ההטבעות לשעבר למד גם לנצל את העובדה שההגנות יוצאות אליו והתחיל לתקוף את הקלואז אאוטים או לחלופין למסור את הכדור ומיד לחתוך לטבעת ולקבל אותו בחזרה ב-give and go יפה. אני מתייחס אל שניהם באותה הפסקה כי התרומה שלהם חשובה באותה מידה. הם יקבלו את טייטום ובראון וכנראה יחליפו בניהם בשלבים מסויימים במשחק. היכולת שלהם להצר את צעדיהם של שני הכוכבים בנוסף לכך שהם צריכים לנצל את המבטים החופשיים שיקבלו כי ההגנה תהמר מהם היא אולי המפתח החשוב מכולם להצלחה של דאלאס בסדרה הזאת.

הסבר על למה וושינגטון הוא הרול פלייר האולטימטיבי:

 

ג'וש גרין שיעלה מאחוריהם מהספסל אמור לספק דברים דומים בנוסף לניהול משחק וקריאות יפות שהשניים האחרים לא יודעים לבצע. מאידך הוא לא קולע ברמה של השניים האלו והוא יהיה חייב לקלוע בצורה יציבה כדי להיות פקטור בסדרה הזאת. ההגנה שלו הייתה טובה נגד okc ובעיקר נגד הוולבס אבל כדי להיות שחקן שיכול לתרום בעקביות ולא להיות נטל על המגרש הוא יהיה חייב קלוע שלשות חופשיות (קולע שלשה אחת ב-35% בפלייאוף הזה).

עכשיו בוא נדבר קצת על ה-lob brothers- דניאל גאפורד ודרק לייבלי. קיד מתמרן בין השניים האלו בצורה מושלמת ויודע לזהות מי מהשניים ביום פחות טוב ולשחק עם השני כאשר עד כה שניהם שיחקו כל אחד בממוצע 21.8 דקות בפלייאוף. שניהם מספיקים רים פרוטקשיין מצויין (גאפרוד עם 1.8 בלוקים ולייבלי עם 1.2) שניהם פינשרים אדירים בצבע שמסיימים בעיקר בדאנקים עם 61.5% ו-66% מהשדה בהתאמה ושניהם חיות רחבה שמתמצאות נהדר בריבאונד הגנה והתקפה (6 של גאפורד 7.2 של לייבלי). ההבדל העיקרי בניהם זה שלייבלי מסוגל קצת לצאת יותר החוצה בהגנה אבל גם גאפורד מסוגל לשמור לא רע בפרימטר. כמו כן היכולת ההתקפית והגיל של לייבלי הם שהופכים אותו לשחקן החשוב מהשניים שגם אמור להיות חלק מרכזי מהתעיד של הקבוצה ולהתפתח עוד יותר. ראינו שכאשר גאפורד מקבל כדור מלוקה בשורט רול לאחר הפיק אנד רול אז הוא מסתבך ולרוב מאבד את הכדור. לייבלי לעומתו מצליח להגיב מספיק מהר, בין אם זה להיכנס חזק לצבע עם כדרור נוסף או לזהות את אחד הקלעים פנויים מסביבו (לרוב המאבס מציבים שחקן בכל פינה ושחקן נוסף בחצי פינה שמקבילה לפיק אנד רול). היכולת הזאת של לייבלי הופכת את ההתקפה של המאבס לדינמית יותר אבל בעיקר מקשה על הגנות לצאת בבליצים חזקים על לוקה בפיק אנד רול. אם לייבלי יגיב טוב ומהר בכל בליץ הגנתי, אז ההתקפה של דאלאס תצליח להשיג סלים בצורה קלה יותר. ייתכן שנראה את הסלטיקס מנסים לעשות יותר בליצים כשגאפורד על המגרש וינסו ךהתשמש בכיסוי פיק אנד רול אחר כשלייבלי יעלה במקומו מהספסל.

ניתוח של בן טיילור על המשחק השני בגמר המערב בו הוא מדגים את החשיבות של גאפורד ולייבלי:

מקסי קליבה, שחזר לאחרונה מפציעה, יגבה את השניים בקו האחורי. הגרמני בסה"כ נראה טוב הגנתית והוא אמנם לא רים פרוטקטור טוב כמו הלוב בראדרס אבל הוא שומר צבע טוב שמקשה על שחקנים לקלוע עליו. הוא שומר פרימטר טוב והוא מסתדר גם עם שחקנים זריזים בזכות עבודת רגליים מהירה. כמו שאמרתי לגבי גרין, כך גם קליבה יהיה חייב לקלוע ובעיקר לזרוק את השלשות הפנויות. בסדרה נגד מינסוטה קליבה בקושי זרק והיה נראה מהוסס מאד אך אני סבור כי זאת בעיקר ההתאוששות מהפציעה. בגמר הזה היכולת שלו כסטרץ' 5 יכולה להיות חשובה בעיקר כדי להוציא את הורפורד/פורזינגיס מהצבע, כמו שהוא עשה לזובאץ בסדרת הסיבוב הראשון מול הקליפרס.

מעבר לכך הספסל של המאבס מונה גם את הארדי שכנראה יספק קצת דקות של הובלת כדור קליעה מבחוץ וסקורינג אבל לא אמור להיות מהותי מידי בסדרה, את הארדוואי ג'וניור שנמחק כמעט לחלוטין מהרוטציה וכנראה לא ישחק יותר מידי גם עכשיו, ואת דונטה אקסום שאולי יקבל קצת דקות כדי לשמור את אחד מצמד ה-J's של הסלטיקס ואולי במקרה גם לקלוע איזו שלשה.

 

האקס פקטור-

בוסטון-

יש שחקן אחד מרכזי שלא הזכרתי עדיין והוא קריסטפס פורזינגיס. הסיבה שלא דיברתי עליו זה מכיוון שהוא כמעט ולא שיחק בפלייאוף הזה אבל מאידך אני חושב שהוא יהיה אחד הגורמים החשובים של הסלטקיס בסדרה הזאת. הלטבי ששיחק בעבר שנתיים וחצי במאבריקס, סיים העונה עם 20 נקודות למשחק ב-59% EFG כולל 37.5% מחוץ לקשת, הוא הוריד 7.2 וחסם פעמיים במשחק. פורזינגיס חשוב לא רק בגלל היכולת שלו לרווח אלא גם היכולת שלו לייצר נקודות בעצמו. פורזינגיס הפך להיות שחקן פוסט אפ יעיל בניגוד לתקופה בה הוא היה במאבריקס. השנה 19% מהמהלכים שלו הגיעו מהפוסט (3.2 מהלכים כאלו במשחק), הוא קלע מהם 1.3 נקודות פר מהלך ב-62% מהשדה. הוא באחוזון ה-96 בליגה מבחינת יעילות פוסט אפ. תחשבו שלא היה לסלטיקס את הנשק הזה כל הפלייאוף. מול הקו הקדמי המאסיבי של המאבריקס זה קריטי. פורזינגס התראיין בתחילת השנה לג'יי ג'יי רדיק וסיפר על היחסים עם לוקה אך בעיקר פירט איך הוא חושב שקרלייל, מאמן המאבס בתקופתו שם, השתמש בו לא נכון ובעיקר הציב אותו רק בפינות של קשת השלוש על מנת לרווח את המשחק. הסנטר הלטבי נראה טוב יותר כבר בעונתו בוויזארדס והוא נראה אפילו שמח יותר כאשר הגיע לסלטיקס. הוא מבין מה עומד על הכף ומוכן לעשות הכל על מנת לסייע.

סיבה נוספת שפורזניגיס חשוב מאד היא הגנת הצבע והריבאונד של הסלטיקס. אז נכון שאפילו ללא הלטבי הסלטיקס מובילים את קבוצות הפלייאוף (מבין אלו שעברו סיבוב) עם 43.7 אך המאברקיס מיד אחריהם במקום השני עם 43.1. פורזינגיס יכול להתות את הכף לטובת הסלטיקס ולמנוע מהמאבריקס לנצח אותם דרך הזדמנויות שניות (31% אופנסיב ריבאונד רייטינג ו-13.4 נקודות מהזדמנות שנייה בפלייאוף).

מבחינת הגנת הצבע שלהם, הסלטיקס כרגע ממוקמים במקום האחרון מבין קבוצות הפלייאוף שעברו סיבוב כאשר הם סופגים 70.5% בצבע על 20 זריקות במשחק. אז נכון שהלסטיקס יחסית מצליחים למנוע מהירביות בכלל להגיע לצבע אבל כשהן מגיעות זאת חגיגה. פורזיגיס הוא שומר טוב בכללי אך גם שומר צבע נפלא והוא ושתי חסימותיו בהחלט יהיו קריטיים לשיפור הגנת הצבע של הסלטיקס. המאבס התמודדו יפה מול רודי גובר והפיזיות של המאבריקס, האם הסלטיקס וקריסטאפס יצליחו איפה שמינסוטה נכשלה? אם כן הסדרה הזאת תגמר מהר מאד לטובת בוסטון

דאלאס-

אצל המאבריקס האקס פקטור פשוט יותר והוא הוזכר כבר כמה פעמים בעקיפין, הקליעה מבחוץ. דאלאס קולעת בפלייאוף הזה 12.6 שלשות (3מקום  בכל הפלייאוף) ב-37.2% (מקום 5 בכל הפלייאוף) מה שמציב אותה כאחת מקבוצות הקליעה הטובות באוף סיזן הנוכחי. הבעיה היא שמולה ניצבת הגנת השלשות הטובה בליגה. מבין הקבוצות שעברו סיבוב הסלטיקס מאפשרים הכי הרבה זריקות ממרכז קשת השלוש (27.2) והכי מעט זריקות מהפינות (6). גם האחוזים שהם כופים על היריבה טובים כאשר קבוצות קולעות נגדם ב-36.5% סבירים ממרכז הקשת ומהפינות קולעים מולם רק ב-25% בפער המספר הטוב בפלייאוף. יכול להיות שהמספרים נובעים מכך שהסלטיקס התמודדו מול קבוצות קליעה חלשות יחסית אבל צריך לזכור שהמספרים הללו כוללים את סדרת הקליעה המשוגעת של הפייסרס וגם את משחק מספר 2 מול מיאמי היט בה ההיט הפגיזו מחוץ לקשת. האם המאבס יצליחו להתעלות על ההגנה של הסלטיקס? האם לוקה יצליח לייצר מספיק מבטים פנויים לקלעים בפינות שיאפשרו לדאלאס להיות יעילה יותר מבחוץ מאשר קבוצות אחרות? בנתיים המאבס קולעים ב-39.4% מהפינות כאשר האחוזים דומים משתי פינות הקשת (39.6% מפינה ימין 39.3% מפינה שמאל).

 

קרב המאמנים-

ג'ו מאזולה- מאמן שחטף בראש בשנה שעברה על התפקוד הלוקה שלו ואי לקיחת טיים אאוטס בזמנים נכונים או לא לקח בכלל. האשם המרכזי בכישלון של הסלטיקס בשנה שעברה. השנה נראה כי הוא התבגר והוא חסין יותר לביקורות. מאזולה תמיד היה מאמן חכם ויצירתי שבונה סטים טובים לקבוצה שלו ומנצל אותם התקפית. הטרייד על פורזיגיס הגיע בעיקר כדי לאפשר לו לשחק 5 אאוט כמו שהוא תמיד רצה אך גם פייב אאוט כזה שלא יפגע בגמישות ההגנתית. בנתיים הסלטיקס לא פגשו קבוצה שבאמת יכולה לאתגר אותם אז על פניו הם לא עמדו במבחן רציני (בלי קשר לזה שכל כוכב ששיחק מולם נפצע בשלב כזה או אחר של הסדרה) אך למרות זאת הסלטיקס הראו דומיננטיות ושליטה בכל רגע. זאת תהיה הסדרה הראשונה בה הסלטיקס יתקלו ביריבה עם השחקן הטוב בסדרה וכאן יהיה התפקיד המרכזי של מאזולה לראות באיזו דרך פותרים את זה, או לכל הפחות להאט את לוקה. הסלטיקס מגיעים סופר טריים לגמר הזה ואפילו שהמאבס נחו שבוע, הם עדיין עברו כמה סדרות קשות מאד כולל האחרונה מול הטימברוולבס. אני מאמין שנראה את מאזולה מנסה את מה שפינץ' ניסה מאוחר מידי, בליצים על לוקה בקו החצי. זאת הטקטיקה שעבדה בצורה הטובה ביותר גם כאשר לייבלי היה על המגרש. היכולת של שחקני הסלטיקס לסגור שטחים בצורה מהירה תקל עליהם ברוטציה וכרנאה לא תשאיר אף שחקן חופשי למספיק זמן. יהיה מסקרן לראות האם בחלקים מסויימים מאזולה ינסה לשחק עם הורפורד ופורזיגנס ביחד ובכך להקשות על המאבס בריבאונד. דאלאס לא יכולה לשחק עם שני גבוהים במקביל. היא יכולה לנסות לשחק עם קליבה כתגובה להרכב גבוה של בוסטון אבל זה יהיה הפסד בשבילה כי זה אומר שוושינגטון או ג'ונס יהיו על הספסל. רוב הקלפים נמצאים כרגע אצל מאזולה שבעיקר יצטרך לאלץ את קיד להגיב אליו ולא להפך פשוט כי יש לסלטיקס יותר כלים התקפיים. דרק וויט צפוי לחזור להיות הסקינר המרכזי של הסלטיקס ובכך לערב את קיירי בכל פיק אנד קול אבל בעיקר לאפשר לוויט לתקוף את ההתקפה ולקרוא את המכלים לאחר שההגנה זזה.

 

ג'ייסון קיד- כבר כתבתי בפריוויו הקודם עד כמה קיד היה מושמץ ועל הפלייאוף הטוב שהוא מספק כמאמן. היכולת שלו לבנות כימיה עם צמד הסטארים שלו אינה מובנת מאליה וכבר ראינו מאמנים טובים שפוטרו בעקבות אי יכולת להתחבר לכוכב שלהם (ד"ש לקרלייל). המטרה של קיד בהתקפה תהיה להקל על לוקה כמה שיותר. הסלטיקס יכולים לזרוק עליו הרבה כיסויים בצורה יותר יעילה מרוב הקבוצות. בניגוד לקבוצות אחרות אין ג ממש חוליה חלשה שלוקה יכול לתקוף בצורה עקבית. יכול להיות שינסו להביא את פורזינגיס בפיק אנד רול כדי שלוקה ינסה לנצל את הדרופ שלו אבל מה אם פתאום באמת מאזולה יעבור לבליצים? ההגנה של הסלטיקס תקבל את מה שרצתה וזה שלוקה יפטר מהכדור. אני מניח שנראה ניסיונות של לוקה לנצל את הפיזיות שלו על דרק וויט ולזחק פיק אנד רול עם קיירי כחוסם. זה יכול לפתוח קצת את ההגנה כשלוקה ינסה לנהל משחק מהפוסט. מבחינה הגנתית כמו שכבר נכתב בראון וטייטום יקבלו את ג'ונס ופי ג'יי. המאבס נתקלים לראשונה בפלייאוף הזה בקבוצה שיש לה ריווח מטורף ושני שחקני כנף שמסוגלים לייצר לעצמם ברמה גבוהה. האם פי צמד שחקני הכנף של המאבריקס יספיקו כדי להתמודד גם מול בראון לאחר שהכדור יצא מהידיים של טייטום? המאבס צריכים לבחור פה את הרעל שלהם ולראות האם הם מעדיפים לתת לבראון לבשל אותם או שהם רוצים שטייטום יזום את ההתקפות או שהם בכלל מעדיפים להמר על הקליעה מבחוץ של הסלטיקס אבל לטעמי זה לא יהיה חכם מידי לעשות. המאבס ישחקו חילופים בטח כשלייבלי יהיה על המגרש אבל מסקרן לראות האם הדרופ של גאפורד יצליח לכפות על טייטום ובעיקר על בראון זריקות חצי מרחק רעות. הם שניהם אינם קוראי משחק משובחים ויכול להיות שמה שקיד צריך לעשות זה לגרום להם, שוב בעיקר לבראון שרואה משחק פחות טוב מטייטום, לזרוק כמה שיותר את המיד ריינג' לאחר הפיק אנד רול הזה ולנסות ולהגיב משם. בנתיים טייטום עומד על 1.6 קליעות מהמיד ריינג' ב-קצת פחות מ-40% בפלייאוף בעוד בראון 0.9 קליעות כאלו ב-43% (לשם השוואה לוקה קולע 2.1 קליעות כאלו ב-51%).

 

תחזית:

הסלטיקס מגיעים כפייבוריטים עצומים אבל אני חושב שלוקה וקיירי זה משהו שהסלטיקס עוד לא התמודדו מולו, גם לא בגמר 2022. צמד הסטארים יעשו חיים קשים מאד להגנה של הסלטיקס אך למרות זאת אני לא חושב שהם יצליחו לקחת להם יותר משני משחקים. העומק בשישייה הראשונה של הסלטיקס הוא קריטי. החמשייה שלהם כל כך חזקה ומגוונת בשני צידי המגרש. למרות מה שניתן לחשוב, הם גם פחות תלויים בקליעה מבחוץ. העניין יהיה מבחינתי לראות איך הסלטיקס משיגים את הזריקות שלהם מחוץ לקשת וכאן ההגנה של המאבס תעמוד במבחן. אני סבור שגם ההגנה של דאלאס לא תצליח למנוע מההתקפה הטובה בהיסטוריה להגיע לזריקות שלה. אולי יהיו כמה משחקים שהקליעה פחות תיכנס אבל זה לא ימנע מהסלטיקס להמשיך לשחק נכון ולייצר זריקות חופשיות. בנוסף הסלטיקס משחקים יותר בצבע כשפורזינגיס נמצא אז גם בכך צריך להתחשב. למאבס אין מספיק כח הגנתי להתמודד מול ריווח כזה ושני יוצרים כאלו פלוס פורזינגיס שיפריע בצבע. 4:2 לסלטיקס ואליפות ראשונה מאז 2008.