האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

הקבוצה היום: גולדן סטייט ווריורס

נשארו: סטפן קרי (חתם על הארכת חוזה לעונת 26-27), דריימונד גרין, טרייס ג'קסון-דיוויס, ג'ונתן קאמינגה, קוון לוני, מוזס מודי, גארי פייטון II, ברנדין פוג'מסקי, אנדרו וויגינס

עזבו: קליי תומפסון (סיין אנד טרייד, דאלאס), כריס פול (שוחרר, חתם בסן אנטוניו), דאריו שאריץ' (חופשי, חתם בדנבר)

הגיעו: קייל אנדרסון ובאדי הילד (סיין אנד טריי ממינסוטה ופילדלפיה), דיאנתוני מלטון (חופשי, מפילדלפיה), קווין נוקס (ג'י ליג), קוונטין פוסט (חוזה טו-וויי ועבר את הדרך הזו: נבחר על ידי הווריורס, עבר לפורטלנד בליל הדראפט, פורטלנד העבירו אותו לאוקלהומה סיטי שהעבירו אותו בחזרה לגולדן סטייט)

מתנדנדים: יש כמה שחקנים על חוזים לעשרה ימים, אף אחד מהם לא מעניין בשלב הזה.

חמישייה: סטפן קרי, ברנדין פוג'מסקי, אנדרו וויגינס, ג'ונתן קמינגה, דריימונד גרין

ספסל: דיאנתוני מלטון, באדי הילד, קייל אנדרסון, מוזס מודי, גארי פייטון II, טרייס ג'קסון דיוויס, קוון לוני

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:

 

 

אז מה היה לנו שם?

עונת 23-24 התחילה עם הצירוף של כריס פול, אחד מהאויבים הגדולים של הווריורס בשנות הפריים (תקף גם לגבי הווריורס וגם לגבי פול) במקומו של ג'ורדן פול שרשם עונה מאכזבת והזיק לכימיה הקבוצתית. פתיחה של 6-2 שנתנה אופטימיות לגבי ההמשך התגלתה כתקוות שווא מהר מאד, אל חודש פברואר הווריורס הגיעו במאזן שלילי של 20 נצחונות מול 24 הפסדים, למרות עונות בריאות יחסית של מרבית שחקני המפתח (דריימונד גרין עם 55 משחקים וכריס פול עם 58 היו החריגים). את הריצה האמיתית שלהם הווריורס התחילו בטרייד דדליין, כשברנדין פוג'מסקי הרוקי האנרגטי מוקפץ לחמישיה הראשונה על חשבונו של קליי תומפסון המתוסכל. הווריורס רצו ל-26 נצחונות מ-38 המשחקים האחרונים בעיקר בזכות סטפן קרי, שרשם עונה מדהימה בגיל 36 ובזכות עונת פריצה של שחקן השנה השלישית ג'ונתן קאמינגה שקלע כ-18 נקודות לערב החל מחודש פברואר. 46 הנצחונות של הווריורס הספיקו להם רק למקום העשירי ולמפגש פלייאין עם השכנה מסקרמנטו, אותה הדיחו בשבעה משחקים בפלייאוף הקודם. קליי תומפסון, במה שהתברר כהופעת הפרידה שלו מהלוחמים, החמיץ את כל 10 הזריקות שלו מהשדה ואף אחד אחר לא מתעלה (קרי עם 22 אבל 6 איבודים, קאמינגה עם 16 ב6 מ-15 מהשדה, פול 3 נקודות ב-18 דקות) והקינגס גברו על הדאבס ב-24 הפרש ושלחו את הווריורס הביתה.

 

קיץ חם

השם המרכזי של הקיץ מבחינת הלוחמים היה קליי תומפסון. הצלע השלישית בגרעין השחקנים מהשושלת הגדולה ההיא אף פעם לא היה אייקון כמו סטף ואפילו לא של דריימונד. זה התבטא העונה כשסטיב קר ספסל אותו – בהתחלה בדקות הסיום ואז גם הוציא אותו מהחמישיה – במהלך שפגע בקליי קשות. גם הדיונים שהתנהלו במהלך העונה על הארכת החוזה של קליי לא התקדמו בכיוון חיובי, ומערכת היחסים בין תומפסון הרגיש לפרונט אופיס שלא בנה את הקבוצה עלתה על שרטון. תומפסון ידע שהיכולת שלו כבר לא מה שהייתה כשהוא היה בשיאו, לפני 8-9 שנים ולפני שתי פציעות מסכנות קריירה, אבל הוא ציפה שהנהלת הווריורס תפגין כלפיו את אותה נאמנות שהפגינה כלפי גרין וקרי. קליי הוא טיפוס שמעריך נאמנות מעל הכל, וכשראה שההנהלה לא מחזירה לו באותו המטבע, הבהיר שאינו מתכוון לחזור לקבוצה.

הווריורס יצאו מהחוזה של כריס פול, במה שהכתיר את הניסוי של עונת 23-24 ככישלון ופנו לראות איך משלימים את הסגל. הם היו קרובים לסיכום עם פול ג'ורג', אך על מנת שהעסקה תצא לפועל הקליפרס היו צריכים להסכים לעסקת סיין אנד טרייד, מה שלא קרה. הווריורס הצליחו להנדס את אחת מעסקאות הסיין אנד טרייד הגדולות בהיסטוריית הליגה כשבמסגרת ההעברה של קליי תומפסון הם קלטו את באדי הילד מפילדלפיה (חוזה של 38 מיליון ל-4 שנים, השנה הרביעית מובטחת חלקית) ואת קייל אנדרסון ממינסוטה (3 שנים, בערך 27.5 לכל התקופה), יחד עם החיסכון על החוזים של תומפסון ופול הווריורס ירדו מהאייפרון והחתימו גם את דיאנתוני מלטון על חריגת ה-MLE. לצד סטף, דריימונד, לוני, וויגינס ופייטון הותיקים וקאמינגה, פוג'מסקי, מודי וטרייס ג'קסון-דיוויס הווריורס אולי נשארים עם טעם רע בפה מפרשת קליי תומפסון, אבל ברמה המקצועית הם נמצאים במקום טוב לא פחות.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אם מישהו היה צריך תזכורת לעובדה שסטף קרי הוא שחקן מיוחד, הגיעה האולימפיאדה. סטף היה אחד מהשחקנים המשמעותיים בנבחרת ארה"ב, ובמשחק הגמר נתן תצוגה שהזכירה את הימים הגדולים באמת שלו. הווריורס עדיין יגיעו רק עד לאיפה שסטף יסחוב אותם, לא משימה פשוטה לבני אנוש שיציינו 37 במהלך העונה, אבל קרי הוא מזן מיוחד. לצידו הווריורס יקוו להמשך ההתפתחות של הצעירים, בראשות קאמינגה (שיחגוג 22 בעוד כמה ימים) ופוג'מסקי (יהיה בן 22 בפברואר) קאמינגה הוכיח את עצמו בתור סקורר מצוין בעיקר בקרבת הטבעת ובגולדן סטייט יקוו שהוא יוסיף גם קליעת שלוש אמינה יחסית – בעונת 22-23 הוא דייק ב37% מחוץ לקשת ושנה שעברה ירד ל32%. פוג'מסקי, לעומתו, הוא פחות סקורר (למרות שעם 38.5% מחוץ לקשת אי אפשר להשאיר אותו לבד) אבל מעמדת הקלעי, ובגובה של 1.95 הוא היה בין המובילים בקבוצה בריבאונד (כולל בהתקפה) והוכיח את עצמו בצד ההגנתי. סביר שקרי, דריימונד, קאמינגה, וויגינס ופוג'מסקי יהיו השחקנים שיקבלו הכי הרבה דקות בקבוצה, אבל מסביבם סטיב קר מחזיק ארסנל שמזכיר אולר שוויצרי: יש צורך בקלעי נוסף דוגמת קליי? אין בעיה, יש את באדי הילד, מקלעי השלשות הטובים בליגה. דריימונד התפלפ או סתם התעייף? קייל אנדרסון יכול למלא את התפקיד שלו בתור הקווטרבק ההגנתי, כולל האפשרות לשמור על שחקני פוסט גבוהים ממנו בראש ובצד ההתקפי לחלק את הכדורים מהשורט-רול בדיוק כמו המקור. צריך עוד סטופר לגארדים? יש את דיאנתוני מלטון, מהשחקנים הפחות מוערכים בליגה שאמור להיות האיש למשימות מיוחדות עבור הווריורס, וגם גארי פייטון עדיין על הספסל כדי לסתם איזה חור שלא תרצה. צריך ריבאונד? יש את קוון לוני הותיק (ממרומי גיל 28.5) וגם את טרייס ג'קסון-דיוויס, הבן של דייל דיוויס שהיה אחד הרול פליירים החשובים באינדיאנה של רג'י מילר, שממשיך את המורשת של אבא ו\או לוני ודריימונד. 

על הנייר יש לווריורס סגל מאוזן מאד, טוב יותר מזה של שנה שעברה ועכשיו כשאין את ג'ורדן פול, אין את כריס פול וגם אין את קליי תומפסון שהיווה הסחת דעת בעונה החולפת – הווריוס אמורים להצליח להתרכז בכדורסל. השאלה היא עד כמה זה יספיק.

במציאות של עונת 24-25 יש לפחות 5 קבוצות במערב שאמורות להיות טובות מהווריורס ועוד חמש קבוצות שיכולות להסתכל לגולדן סטייט בגובה העיניים. זה אומר שאלא אם נקבל את סטף במוד סופר-סאייאן למשך 82 משחקים ו\או נצפה בעונת פריצה של קאמינגה (לצורך העניין אולסטאר) ו\או פוג'מסקי ו\או החלקים החדשים בפאזל ישתלבו במכונה של הווריורס כאילו הם שתו מאותו הפינג'אן עם שון ליווינגסטון ואנדרה איגואדלה הגולדן סטייט ווריורס הם, בתסריט הריאלי, קבוצת פלייאין. האם הם יכולים להתגבר בסדרת פלייאוף על קבוצה עדיפה? בטח, בעיקר אם היא תהיה איזו קבוצה צעירה ומפתיעה כמו הקינגס שהווריורס הדיחו בפלייאוף 23. אבל גולדן סטייט לא פותחת את עונת 24-25 בתור קבוצה שאמורים לראות כקונטנדרית אמיתית שיכולה ללכת עד הסוף. 

 

תחזית

אנחנו כנראה נקבל כמה רגעי קסם מסטף קרי בעונה הזו, אבל לצערי אני מאמין שההדרן האמיתי של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריית הליגה הגיע עם ריצת האליפות של 2022. אני מאד מקווה שהעומס שקרי סוחב איתו מהטורניר האולימפי לא יחזור כדי לנשוך אותו, כי אלא אם באמת יהיה איזה איחוד עם לברון מכאן גרף הנצחונות של הווריורס צפוי רק לרדת. מקום שביעי וניצחון בפלייאין שיביא לפגישה סופר-מסקרנת בסיבוב הראשון מול דאלאס עם האקס המיתולוגי שתסתיים בשבעה משחקים לטובת הטקסנים