עובדה או אשליה, הינו טור בו 2 כותבים חווים דעתם על ענייני השעה ב-NBA. עובדה מרמזת שהמשפט הינו אמת מוחלטת, בעוד אשליה היא בדיה שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי. אלון ארד (אוהד כורסא) ואורן לוי (אורן לוי NBA), התנדבו לנתח את קבוצות הפלייאוף של הקונפרנס המערבי.
התוצאות לפניכם.

1) ההגנה של יוטה תנצח את ההתקפה של יוסטון.

אוהד כורסה:

אשליה (לצערי). אל תבינו אותי לא נכון, ליוטה בהחלט יש את הבלו פרינטס לעשות את זה. ההתקפה של יוסטון היא התקפה מבוססת שלשות (48.6% מהזריקות שלה) ובידודים (20.4% מהפוזשנים שזה יותר מכפול מהקבוצה שבמקום השני). מול הבידודים של הארדן אין ליוטה הרבה מה לעשות, לאף קבוצה אין, אבל הג'אז ינסו להפוך אותם לנשק היעיל היחיד של יוסטון.
ההגנה של יוטה מצטיינת בלמנוע שלשות וזריקות בפוסט (אמאל'ה יש גובר בצבע!). היא מובילה את הליגה בתדירות השלשות שהיריבות שלה לוקחות. דגש מיוחד שמים ביוטה על שמירה על שלשות מהפינה, מה שאמורה להיות אחת הזריקות הכי טובות בכדורסל. לא רק שיוטה מצליחה למנוע מהיריבות שלה שלשות מהפינה, גם את אלה שהן כן לוקחות, הן קולעות רק ב-34.5% שזה, ניחשתם נכון, הכי מעט בליגה.
נוסף על הפגיעה האפשרית בהתקפה מבוססת השלשות של יוסטון, ליוטה יש את אחד מהרים פרוטקטורס הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם, רודי גובר. במשחקים ביניהן במהלך העונה קלינט קאפלה, התקשה עד כדי אי-רלוונטיות. בפוזשנים בהם גובר שמר עליו הוא קלע רק ב-40% מהשדה ויוסטון הייתה במינוס 7.3 כששניהם היו על הפרקט. גובר, עם הידיים הארוכות הוא גם כנראה האתגר הגדול ביותר שהארדן יכול לקבל לפלואטר שלו שהפך העונה לנשק מרכזי בהתקפה.
רגע, אתם תוהים, זה נשמע כאילו ליוטה יש את כל הכלים לעצור את יוסטון, אז למה אני עדיין טוען שזו אשליה שההגנה שלה תנצח את ההתקפה של יוסטון? כי הקו האחורי שלה רזה מידי. היא תלויה יותר מידי בבריאות וביציבות של ריקי רוביו (שזה אף פעם לא דבר טוב), ויש לה מעט מדי שחקנים מאחוריו שיכולים להקשות על פול והארדן בקו האחורי, וכי בסופו של יום עומד מול הג'אז שחקן ההתקפה הטוב בליגה וטוב ברמה היסטורית. אם לא תהיה פה התרסקות סטייל "בראשית" של הארדן (Too soon?) יוסטון תצליח להתגבר.

אורן לוי:

אשליה. יחסית לרזומה ההגנתי המרשים של רודי גובר, יש לו לא מעט מה להוכיח בסדרה הזו. זה נכון גם לגבי ג'יימס הארדן, אבל מכיוון אחר. המפגש בין המגן הכי טוב בליגה לבין המתקיף הכי טוב בליגה יפיק ניצוצות, אבל אני חייב ללכת עם הזקן. במובן מסוים, הארדן הוא לא אותו הארדן מהפלייאוף שעבר, וזה נכון גם הגנתית לגובר. הארדן טוב יותר בתקיפת הכיסוי הנסוג של הפיקנ'רול עם הטיר-דרופ החדש שהוא הוסיף למשחק שלו, וגובר מצידו נייד יותר השנה. מדהים לחשוב כמה שניהם השתפרו ביחס לכמה שהם היו טובים גם ככה. ברמה הקבוצתית, אפשר להיות בטוחים שיוטה של קווין סניידר יבואו יותר מוכנים מכל קבוצה שיוסטון של הארדן פגשה בסיבוב הראשון, אבל אני לא חושב שזה יספיק.
כריס פול בריא, ויספק ליוסטון אופציה שניה שהיא הכרחית מול הגנה קשוחה וחכמה כמו זו של הג'אז. פול גם הראה יותר נכונות לזרוק מחצי מרחק, מה שיכול לשחק תפקיד משמעותי, תלוי בשיטה שסניידר יבחר לכיסוי הפיקנ'רול. אני חושב שזה מבחן קשוח ליוסטון, ויוטה תקח לפחות שני משחקים, אבל הפער בכישרון יטה את הכף בסופו של דבר. הסדרה אגב, תוכרע בצד השני בכלל, ביכולת של יוטה לקלוע מבחוץ ולהכריח את הארדן לעבוד.

2) ראסל ווסטברוק מגיע לפלייאוף 2019 שחקן בוגר יותר, הוא מבין שהוא צריך לתת לפול ג'ורג' את המפתחות של האוטו.

אוהד כורסה:

אשליה! אולי אפילו הזיה! באחת ההופעות שלו מסוף שנות התשעים, כריס רוק מספר על זה שאחד הטיגריסים של זיגפריד ורוי נשך את אחד מהם בראש וכולם כעסו על הטיגריס ואמרו ש"הטיגריס השתגע". "הטיגריס לא השתגע", טען כריס רוק, "הטיגריס התנהג כמו טיגריס! זה שהוא רכב על אופניים עם קסדה של היטלר קודם זה מתי שהוא השתגע!"
ראסל ווטסברוק הוא טיגריס, ובפלייאוף הוא הולך להתנהג כמו טיגריס. זה שעד עכשיו, או לפחות לאורך מרבית העונה הוא פינה את הבמה לפול ג'ורג' והתנהג כמעט כמו כינור שני נהדר, זה מתי שהוא השתגע.
בפלייאוף ווטסברוק הולך להסתכל על הסטטיסטיקה של החודש וחצי האחרונים, הוא יראה שג'ורג' בירידה ושהוא קולע בפחות מ-41% מהשדה, ויגיד לעצמו "בואנ'ה, זה אפילו פחות ממני! אולי כדאי שאני אהיה האופציה הראשונה בהתקפה! בטח ובטח שבקלאץ'. גאד דאמיט זו הרי הקבוצה שלי ואני פה עוד מהימים שפאקינג דזמונד מייסון היה בליגה!" וייעשה מה שראסל ווסטברוק עושה, שזה להוציא מכל פרופורציה את היכולות שלו. וכך, בתסריט הכי טוב שאפשר לצפות ראס יצליח להיות כינור שני בחלקים מסוימים של המשחק, אבל שהתוצאה תהיה צמודה והשעון יתקתק, האילוף יישכח וראס יעמיס את הקבוצה על הגב וייכנס איתה בכל הכוח בקיר. לא כי הוא השתגע, בדיוק להיפך – כי הוא ייתנהג בהתאם לאופיו.

אורן לוי:

עובדה. אני לא מחסידיו של ווסטברוק (תשאלו את מאזיני הפודקאסט של אורי ושלי). הוא עדיין רחוק מלהיות הרכז שאנחנו רוצים שיהיה, אבל העונה מסמלת איזושהי תמורה תודעתית מעודדת. הוא אמנם עדיין דומיננטי יותר על הכדור מאשר פול ג'ורג', אבל הפערים ביניהם צמודים בהרבה מהשנה שעברה. אפשר לראות את זה במספרים של זמני אחזקת הכדור, כמות הכדרורים, ובמיוחד ביוסג'-רייט. הוא מחפש את ג'ורג', במיוחד בקלאץ', וראינו לא מעט מהלכים העונה שבילי דונובן משרטט לג'ורג' וראס בכלל לא מעורב באקשן. כל זה לא קורה אם ווסטברוק היה מתנגד לוותר על המפתחות. הוא אף פעם לא יהיה ג'ון סטוקטון מבחינת קבלת החלטות, אבל הפלייאוף הזה עשוי להיות בסימן התבגרות, אם בוחרים להסתכל על זה ככה.

3) בפלייאוף סוף סוף יוריד דרוזן מגבו את הקוף, באוויר הדליל הוא יצליח להשחיל כדור שאת המוניטין שלו יציל.

אוהד כורסה:

עובדה (סוג של). דרוזן הרוויח ביושר את קוף הפלייאוף המדובר. בעונה שעברה, בעשרה משחקי פלייאוף, הוא קלע 25% מביכים בקלאץ' וה-win shares שלו היה פשוט נורא בפני עצמו, וקטסטרופלי כשמשווים אותו לעונה הסדירה. למה שהשנה יהיה שונה כשהקבוצה סביבו פחות טובה?
וול … שלוש סיבות. קודם כל, דנבר היא יריבה חסרת ניסיון עם הגנה לא מוכחת. היא אמנם פתחה את הליגה עם הגנה מצוינת, אך ירדה לאט לאט, והתמקמה בסוף במקום ה-10 בליגה. תוסיפו למשוואה את פופוביץ'. פופ למד את הלקח עם למרכוס אולדריג' ותפר את המשחק של הספרס בדיוק לחוזקות של דרוזן. בניגוד לשנים קודמות, דרוזן זורק העונה פחות משלשה למשחק ולוקח 70% מהזריקות שלו מחצי מרחק ואת השאר בטבעת, שני דברים בהם הוא טוב עד מצוין (אחוזון 73 בליגה לעמדה שלו מחצי מרחק, ו-89 בטבעת). לבסוף, דרוזן פשוט משחק פה על House money. גודל האכזבה כגודל הציפיות ומדרוזן יש מעט מאוד ציפיות בפלייאוף גם ברמה האישית, אחרי האכזבות בטורונטו, וגם ברמה הקבוצתית, שהרי הספרס מגיעים בעיני הרוב כאנדרדוג ברור לסדרה. בהתאם לכך, ומתוך אמונה שהנאגטס ירכזו את מירב המאמצים באולדריג' דווקא, אני חושב שדרוזן ייראה טוב פלוס בסדרה ושהספרס יקשו על דנבר וייקחו אותה לשישה משחקים, אולי אפילו שבעה. הם לא יעברו לסיבוב הבא, אבל זה יהיה מספיק כדי שדרוזן יירד מהמגרש עם ראש מורם.

אורן לוי:

עובדה. דרוזן יקבל מאץ'-אפ סביר מול גארי האריס (שחוזר מפציעה), וויל בארטון וטורי קרייג. קרייג שומר טוב מאוד, אבל הפיזיות של דרוזן לא תנוטרל הפעם, כמו שקרה לו מול פול ג'ורג', לברון ג'יימס ואחרים. דרוזן מסתמך על הגודל שלו לעמדה ופופ הוכיח שהוא יכול לייצר סביבו וסביב למרכוס אולדריג' התקפה אפקטיבית, גם אם מנוגדת לערכים מודרניים מסוימים. יותר משאני מאמין בדרוזן, אני מאמין בפופ. פופוביץ' לא ישים את דרוזן בסיטואציות שבהן הוא יתקשה לתפקד. לדרוזן היו הופעות טובות בפלייאוף, שהוא הצליח לפזר בין הרבה הופעות מחרידות. מעבר לזה, אכזבה זה משהו שתלוי ישירות בציפיה. דרוזן והספרס מגיעים כאנדרדוגים מובהקים. הפסד בחמישה משחקים או אפילו בסוויפ לא יבהיל אף אחד בסן אנטוניו, ואני לא צופה הפגנות מחוץ לבית שלו.

4) פורטלנד לא תסתדר בפלייאוף בלי נורקיץ׳. הסנריו של שנה שעברה יחזור ופורטלנד תצא מוקדם לחופש.

אוהד כורסה:

אובייסלי עובדה. נורקיץ' היה העונה השחקן השלישי, ואולי אפילו השני הכי חשוב של הבלייזרס. ה-win shares שלו גבוה משמעותית משל מקולום. הפיקנ'רול שלו עם לילארד ויכולת המסירה המשופרת הפכו אותו לאופציה חשובה בהתקפה, וההגנה שלו, שפעם נחשבה בעייתית הפכה לבאנקר של ממש. לאורך כל העונה הוא שינה זריקות על ימין ועל שמאל וחיפה על הקו האחורי של פורטלנד.
לבלייזרס אין אף גבוה אחר שיכול לתת אפילו 70% מהתפוקה שנורקיץ' נתן בשני צידי המגרש. קאנטר הוא ריבאונדר-על ויודע לייצר נקודות, אבל אין לו את יכולת המסירה של נורקיץ' ועל כל נקודה שהוא תורם בהתקפה, הוא לוקח שתיים בהגנה איומה. מאיירס לאונרד יכול לשחזר את התרומה של נורקיץ' בפיקנ'רול עם לילארד ואפילו לרווח את המשחק בהתקפה עם קליעה משלוש, אבל הוא לא ריבאונדר מספיק טוב ומזיק בהגנה כמעט כמו קאנטר. זאק קולינס הצעיר הוא אתלט נהדר ואני מאמין שיהיה סנטר הגנתי מצוין בעוד שנתיים, אבל הוא פשוט עוד לא שם. אין לו התקפה בכלל, וההגנה עדיין לא מספיק טובה ויעילה כדי לחפות על כך.
כשמוסיפים להיעדרות של נורקיץ' את העובדה שסי ג'יי מקולום חזר ממש השבוע מהיעדרות של עשרה משחקים, ונראה על הפנים מאז שחזר (30% מהשדה, 18% מהשלוש) ואת העובדה שהם משחקים נגד הת'אנדר, קבוצה שלעתים נראתה העונה כמו קבוצת טופ 5 בליגה, מבינים שהחופשה של הבלייזרס קרובה.

אורן לוי:

עובדה. באסה. אני לא בטוח בכלל שזה יגמר בסוויפ, אבל אני עם הת'אנדר בסדרה הזו, ואני לא מצפה שהיא תימשך יותר משישה משחקים.
אני מאמין אדוק בכת של דמיאן לילארד, אבל לפורטלנד פשוט אין צוות מסייע שימנע מההגנה של אוקלהומה סיטי לחנוק אותו. סי.ג'יי מקולום עדיין מסיר חלודה, וגם אם הוא יתן סדרה בסטנדרטים שלו אני לא רואה את הת'אנדר מתקשים. יש להם את הפרסונל ההגנתי למרר את החיים לשניהם. החיסרון של נורקיץ' מול סטיבן אדמאס יורגש, כשהניו זילנדי יתעמר בזאק קולינס ואנס קאנטר מתחת לסלים.
הגנתית, התקרה של פורטלנד ירדה קומה. נורקיץ' היה חלק מרכזי בעוד עונה מרשימה מהחבורה של טרי סטוטס, שעל פניו לא מורכבת משומרים ידועים, במיוחד בעמדות הגארד. עכשיו כשהבוסני לא יהיה בצבע בשביל למחוק טעויות, להרתיע, ולהוריד את הכדור החוזר, זה יהיה קאנטר או קולינס שיתבקשו לעשות את זה. הם לא טובים כמו נורק, ופתאום החיסרון הפיזי של לילארד ומקולום נראה הרבה יותר בעייתי.

5) פטריק בברלי יוציא לקרי את הנשמה, הוא ייראה רע ונחזור לשמוע על זה שבפלייאוף סטף הוא לא אותו סטף.

אוהד כורסה:

עובדה. קודם כל, בברלי הולך להוציא לקרי את הנשמה כי הוא פטריק בברלי, זה התפקיד שלו בעולם הזה. זה הטיקט שלו בליגה. הוא לא עושה שום דבר אחר ברמה ששווה חמישייה, ואם הוא לא היה עושה את זה, הוא גם לא היה כאן. דבר שני, בשני המשחקים בהם נפגשו העונה, בברלי ניצב מול סטף רק ב-7 פוזשנים בממוצע. זה כמובן מדגם קטן מדי כדי להגיע למסקנות, אבל בפוזשנים האלה סטף קלע רק 40% מהשדה ו-25% מהשלוש והווריורס כקבוצה קלעו פחות מהקליפרס. אם זה לא סימן מעודד אני לא יודע מה כן. בפלייאוף, לקליפרס לא תהיה ברירה אלה להצמיד את בברלי לסטף. זה התסריט היחידי בו יש להם איזשהו סיכוי להאט את הווריורס. בברלי, שמן הסתם יודע את זה, הולך להיראות כמו רוטוויילר חולה כלבת על ספידים.
העניין הוא שבברלי הוא גם היחיד בהגנת הקליפרס שאיכשהו באמת אמור להדאיג את הווריורס, אז סביר להניח שקרי פשוט ייתן לו לעשות את זה. כלומר, קרי ימשוך אותו אליו והרחק מהמהלך בזמן שדוראנט ושאר החבורה יעשו שמות במגנים הבינוניים מינוס של הקבוצה היחידה ב-LA שהגיעה לפלייאוף. אז כן, הניתוח יצליח וקרי יהיה חלש בסדרה הזו, חצי מרצון אפילו, אבל החולה ימות והקליפרס יתפנו להתעסק בשוק השחקנים החופשיים.

אורן לוי:

אשליה. קרי הראה לנו כבר שהוא פתר את החידה שבברלי מציג ("מה תעשה אם אני ארביץ לך?"). מדובר באחד השומרים הכי אינטנסיביים וטובים בליגה, אבל כבר היינו בסרט הזה. קרי מנצל את האגרסיביות של בברלי נגדו, שומר על קור רוח ועובד יותר ללא הכדור (במקרה שהשופטים לא מדביקים לבברלי עבירות ופותרים אותו מזה). בכלל, גולדן סטייט היא גולדן סטייט בזכות מה שקרי מאפשר מעצם הנוכחות שלו על המגרש. בניגוד לכוכבים אחרים, "סדרה רעה" בסטנדרטים של קרי בדרך כלל רומזת על סדרה טובה של שאר הקבוצה. אם ליד בברלי היה לקליפרס כישרון הגנתי נוסף (או סופרסטאר אחד או שניים), אולי היה לנו על מה לדבר.

6) חוסר הניסיון של דנבר בפלייאוף ישפיע עליה ופופוביץ ינצל את המצב לטובתו.

אוהד כורסה:

אשליה. כלומר, פופוביץ' ינסה לנצל את חוסר הניסיון של הנאגטס וישרטט תכנית משחק מצוינת, זו עובדה, אבל בסדרה זה לא יספיק. הנאגטס פשוט גדולים על הספרס. אין לי ספק שסן אנטוניו יתנפלו על ריבאונד ההגנה, כדי למנוע מהנאגטס להשיג את ריבאונד ההתקפה שהם כל כך אוהבים (דנבר ראשונים בליגה בריבאונד התקפה ובנקודות מהזדמנות שנייה) ואין לי ספק שהספרס ינסו להיצמד לתחת של יוקיץ' בזמן שהוא מנהל את המשחק בהתקפה וינסו לכפות עליו לייצר נקודות בעצמו, אבל, באותה נשימה, גם אין לי ספק שזה לא יצליח להביא אותם ל-4 ניצחונות.
דריק וייט הוא שומר מצוין ויש לו את הכלים להפריע לג'מאל מארי, אבל זה משאיר את דרוזן, גיי, ברין פורבס ואולי לוני ווקר (השלישי!) לשמור על שאר המתרוצצים בהתקפה של דנבר. והם רבים מדי, מהירים מדי ומתוחכמים מדי בשביל הרביעייה הזו. כלומר, זה רעיון טוב והכרחי, אבל הביצוע יהיה בינוני.
בנוסף, מבחינה התקפית, לדנבר יש הרבה שרירים ומסה לשים על אולדריג'. 48 דקות של יוקיץ', מילסאפ ופלאמלי זו לא חווייה נוחה במיוחד לאף אחד וסביר להניח שאולדריג', מועמד פרינג' לחמישייה השלישית של העונה, יתקשה להראות את אותה רמה גם בסדרה הזו, ובלי יכולת שיא גם שלו וגם של דרוזן, לספרס אין יכולת לנצח את דנבר. אז כן, פופוביץ' יביא יופי של תכנית משחק והיא תקשה על הנאגטס, אבל היא לא תביא את הספרס לסיבוב השני.

אורן לוי:

אשליה. כאילו… עובדה, שתתברר מהר כלא רלוונטית. ברור שפופ ינצל את הכלים שצבר עם הניסיון שלו, וברור שלמייק מאלון יש הרבה מה ללמוד תוך כדי תנועה. אני פשוט חושב שהפער האיכותי בין הסגל של הנאגטס לזה של הספרס גדול משמעותית מהפער בין שני המאמנים. ניקולה יוקיץ' יקבל נחיתה רכה לפוסט-סיזן, עם ביגמנים אמיתיים לשמור עליהם, ויריבה שלא תוציא אותו לשחק פיקנ'רול פעמיים בכל התקפה. פופ ימצא דרכים אחרות לתקוף, ועל דרוזן כבר דיברנו, אבל אני מאוד אופתע אם דנבר תצטרך יותר משישה משחקים כדי להמשיך הלאה.

והנה הפרקים האחרונים בפודקאסטים של חברינו המלומדים:

"34 אחוזים מהשדה" (אלון)

ו"באשמורת הבוקר" (אורן)