השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: (פיניקס סאנס)
לדף הקבוצה:
נשארו: דווין בוקר, דיאנדרה אייטון, מיקאל ברידג'יס, קלי אוברה (הוחתם מחדש), טיילר ג'ונסון ואלי אוקובו.
עזבו: ראשון הולמס (חופשי, לסקרמנטו), טרוי דניאלס (חופשי, ללייקרס), דרגן בנדר (חופשי, למילווקי), טי.ג'יי וורן (טרייד, לאינדיאנה), ג'וש ג'קסון (טרייד, לממפיס), דיאנטוני מלטון (טרייד, לממפיס).
הגיעו: ריקי רוביו (שחקן חופשי, מיוטה), פרנק קמינסקי (שחקן חופשי, משארלוט), צ'יק דיאלו (שחקן חופשי, מניו אורלינס), דריו שאריץ' (טרייד, ממינסוטה), ארון ביינס (טרייד, מבוסטון), ג'בון קרטר (טרייד, מממפיס), קאם ג'ונסון (דראפט), טיי ג'רום (דראפט).
מתנדנדים: אלי אוקובו, ג'בון קרטר.
חמישייה: ריקי רוביו, דווין בוקר, קלי אוברה, דאריו שאריץ', דיאנדרה אייטון.
ספסל: טיילר ג'ונסון, מיקאל ברידג'ס, ארון ביינס, קאם ג'ונסון, טיי ג'רום, פרנק קמינסקי, צ'יק דיאלו, אלי אוקובו/ג'בון קרטר.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
העונה הקודמת, אותה הקבוצה סיימה עם מאזן 19-63, הייתה העונה הכי גרועה של הקבוצה מאז עונת הבכורה בליגה בשנת 1968. היו לכך סימנים מוקדמים: 9 ימים בלבד לפני פתיחת העונה, החליט הבעלים של הקבוצה, רוברט סארבר, לפטר את הג'נרל מנג'ר הכושל ריאן מקדונו, כשהוא משאיר את הקבוצה ללא ג'נרל מנג'ר קבוע לאורך כל העונה. מי שקיבל את התפקיד עד סוף העונה היו ג'יימס ג'ונס וטרבור בקשטיין במשותף, אבל אם בלי ג'נרל מנג'ר קבוע עוד ניתן להסתדר, ולאור המהלכים של מקדונו בשנים האחרונות, יש שיגידו שזה אפילו עדיף, הרי שבלי פוינט גארד נורמלי, עם רוטציה של אייזיה קיינן, שנחתך אחרי 19 משחקים וכיום מחוץ לליגה, אלי אוקובו ודיאנטוני מלטון, שני רוקיז מהסיבוב השני בדראפט, המשימה הייתה קשה הרבה יותר. תוסיפו לכך את העובדה שבוקר הגיע לא כשיר לפתיחת העונה וסבל לאורכה מפציעות טורדניות, שטי ג'י וורן התברר (שוב) כשחקן חד ממדי שלא מסוגל לשחק יותר מחצי עונה, שג'וש ג'קסון התברר כהאד-קייס רציני על, ולא פחות מכך, מחוץ למגרש, שאריזה ואנדרסון התגלו כווטרנים שמביאים יותר נזק מתועלת וקיבלתם מתכון לכישלון קולוסאלי.
אבל בעצם, אולי לא?
חובבי שירה ישראלית כנראה מכירים את השיר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". ואמנם, עד כמה שהעונה הקודמת התנהלה בחשיכה מוחלטת ומדכאת, קשה היה, לפחות למי שהמשיך לעקוב אחרי הקבוצה, שלא להבחין בקרני השמש שהתחילו לבשר על הזריחה המתקרבת. גם מיקאל ברידג'ס אבל בעיקר דיאנדרה אייטון נתנו עונות רוקי מרשימות ביותר. כשאייטון מצטרף לשאקיל אוניל, קארל אנטוני טאונס וג'ון דרו, עם מספרים של 16.3 נק' ו-10.2 ריב' לעונה, וכל זה לפני גיל 21, כשלאייטון אחוזי הקליעה המרשימים מכולם. במהלך העונה הצטרפו קלי אוברה וטיילר ג'ונסון, שהביאו המון אנרגיות חיוביות עם הסלוגן ValleyBoyz# שלווה בכדורסל נהדר, הטוב בקריירה של קלי אוברה שהשיג לו חוזה חדש והפך אותו לאחד השחקנים האהובים על הקהל. סיבה נוספת לאופטימיות, היא ההתנהלות המרשימה של ג'יימס ג'ונס, שהצליח למרות כל הלחצים מסביב להימנע מעסקאות גרועות בניסיון להשיג פוינט גארד בכל מחיר, והצליח להפוך את אריזה ואנדרסון חסרי התועלת לג'ונסון ואוברה. בנוסף, לפי דיווחים בעיתונות מאריזונה, ג'ונס הוא האדם הראשון בתפקיד שהצליח (לפחות לבינתיים) לרסן את הבעלים הידוע לשמצה רוברט סארבר, אשר נותן לג'ונס, איתו התחבר כבר בימיו של ג'ונס כשחקן הקבוצה באמצע שנות התשעים, אמון מלא ויד חופשית לפעול ללא הפרעות.
קיץ חם
לאורך כל העונה, כששאלו את ג'יימס ג'ונס מה הוא מתכוון לעשות בקיץ בהנחה שייקבל את תפקיד הג'נרל מנג'ר הקבוע (כפי שאכן קרה), הוא תמיד השיב: למלא את הקבוצה בשחקני NBA. אמר, ועשה: אחרי שנים שבהן הקבוצה בעיקר הסתמכה על הרוקי התורן שיבוא מהדראפט להושיע את הקבוצה (ועם בחירות כמו בנדר, קריס וג'קסון אין סיכוי שזה היה קורה) השנה הוחלט ללכת לכיוון שונה, להימנע כמעט לגמרי מהימורים על שחקנים בוסריים עם תקרה גבוהה ורצפה נמוכה, ופשוט לבנות קבוצת כדורסל סביב הליבה הצעירה הקיימת: בוקר, אייטון, ברידג'ס ואוברה. איך עושים את זה כשכל מה שמקדונו משאיר לך מעבר להם הם נכסים שלילים (ג'קסון ו-וורן) וללא מקום של ממש תחת תקרת השכר (ושוב תודה למקדונו על החוזה הנהדר לברנדון נייט)? בבקשה: הצעד הראשון של ג'ונס, חיזוק עמדת הפאוור פורוורד באמצעות ירידה מבחירה 6 לבחירה 11 בדראפט, בתמורה לדריו שאריץ', שחקן צעיר ומבטיח, שיצליח בתקווה לשחזר את ימיו בפילדלפיה. אמנם, במסגרת הטרייד הקבוצה וויתרה על אחד השחקנים האהובים עלי בדראפט האחרון (ג'רט קולבר), אך הצורך ששאריץ' פותר בעמדה 4, והיכולת שלו לשלב פעולה עם אייטון בצבע בזכות יכולות המסירה והקליעה מרחוק, מצדיקים לטעמי את ההימור עליו. הצעד הבא, ביצוע מהלכי cut losses עם טי ג'יי וורן וג'וש ג'קסון, מהלכים שבזכותם הצליחו להיפטר משחקנים שהיו רעילים בחדר ההלבשה מצד אחד, ומהצד השני אפשרו לנקות את השכר ולאפשר סוף סוף החתמה של פוינט גארד טוב בדמות ריקי רוביו. הפוינט גארד האיכותי הראשון שהגיע לקבוצה מאז שבלדסו עזב. לבסוף, ג'ונס השלים את הסגל עם הבאה של ארון ביינס, שחקן קשוח ומנוסה, שיעבה את הספסל, וכן בקמינסקי ודיאלו שרוצים להוכיח שיש להם מה לתרום בליגה ויילחמו על הדקות. קמינסקי עם דגש התקפי וקליעה טובה, ודיאלו עם יכולת הגנתית מרשימה. בכל הנוגע לדראפט, האסטרטגיה כאמור השתנתה לגמרי, כאשר ג'ונס החליט להימנע מפרוספקטים בוסריים עם אפסייד גבוה ופוטנציאל באסט בהתאם, והחליט להתמקד בשחקנים בוגרים יותר (בני 21-24), עם רקורד מוכח של הצלחות ויכולת קליעה מרשימה, שיכולים לתרום כאן ועכשיו. כאשר בניגוד לעבר, הפעם אף אחד מהרוקיז לא יקבל מקום מובטח בחמישייה, הם יצטרכו לעבוד קשה ולהקיז דם כדי לזכות בדקות משחק.
במקביל, הקבוצה עברה שינוי גם בעמדת המאמן, החמישי בחמשת העונות האחרונות. כאשר ג'ונס החליט לפטר את איגור קוקושקוב המוכשר אך האנמי, ובמקומו הביא את מונטי וויליאמס, שהוא דמות סמכותית, מנוסה ומבוקשת יותר (תשאלו את הלייקרס) הידוע ביכולת הגבוהה שלו בפיתוח שחקנים. ההבאה של מונטי מלמדת עד כמה הדברים שונים הפעם במדבר אריזונה, כאשר מונטי זכה לקבל חוזה ל-5 שנים ובסכום שגבוה בלפחות פי 2 לכל עונה מאשר כל אחד מהמאמנים הקודמים שמונו, דברים שאמורים לשדר יציבות סוף סוף. בנוסף, במהלך הקיץ הקבוצה הגיעה להסכמה עם עיריית פיניקס על שיפוץ הארנה לאחר 25 שנים, וכן בניה של מתקן אימונים מהשורה הראשונה, בהיקף של מאות מיליוני דולרים. למה זה חשוב? מ-3 סיבות: ראשית, הדבר עשה סוף לכל הדיבורים על העברת הקבוצה לסיאטל/וגאס, ודאג כי הקבוצה תישאר בעיר לפחות עד שנת 2037. שנית, כי בשנים האחרונות התברר עד כמה מתקני אימונים משוכללים הם גורם מכריע להצלחה של קבוצות בליגה וברצון של שחקנים מובילים לשחק בקבוצות אלה. תשאלו את אריזה שרצה לברוח מהקבוצה ברגע שראה את מתקן האימונים העלוב של הקבוצה. שלישית, כי בניגוד למוניטין שיצא לו, סארבר הכניס את היד לכיס והוציא הרבה כסף למימון מתקן האימונים המשוכלל, שאמור להיות גולת הכותרת בתחום ולהוות מקום שבו השחקנים ירצו לגור ולחיות באופן קבוע (חדרי שינה מפוארים, מסעדות, ציוד כושר מתקדם ומגרשים מצוידים במיטב הטכנולוגיות).
ועכשיו מה, מה עכשיו?
כשמבקשים ממך לכתוב על קבוצה שאתה אוהד, מדובר באתגר לא פשוט, ובמלחמה מתמדת בין הרצון לסקר את הדברים בצורה אובייקטיבית, ובין הרצון לראות את הדברים דרך משקפת ורדרדה ואופטימית ולדווח יותר על רחשי ליבך מאשר על המציאות. ובכל זאת, אחרי שנים ארוכות של כישלונות שגרמו לקבוצה להפוך להיות הבדיחה של הליגה, אני רואה בעונה הקרובה כעונה של שינוי אמיתי לכיוון של חזרה ללגיטימיות ובניית ליבה לקבוצה שתדבר חזק במאבקי האליפות בעוד 3-4 שנים.
מבחינתי, מדובר בעונה של "נגמרו התירוצים". במשך שנים רוב האוהדים והפרשנים בליגה, מלבד אולי אוהדי פיניקס, ראו בבוקר שחקן של "מספרים ריקים". השנה סוף סוף יש לו קבוצה של שחקני NBA מסביבו, פוינט גארד איכותי שישחרר אותו מלשחק בעמדת הרכז, ויאפשר לו להשתחרר לקליעות בעצמו, במקום שכל ההתקפה תעבור בלעדית דרכו ובתוספת של מאמן מנוסה שיכוון אותו ויסייע לו לפתח אלמנטים נוספים במשחק שלו. במקביל, אייטון, אחרי עונת רוקי סופר מרשימה, שלא זכתה להתייחסות רבה מידי, בגלל המאזן העלוב של הקבוצה מצד אחד, ובגלל שלוקה דונצ'יץ' וטריי יאנג נתנו עונות מטורפות בעצמם מהצד השני, יכול וצריך להצדיק את הבחירה שלו כבחירה הראשונה בדראפט. העונה, אייטון חייב לשפר את הכושר הגופני שלו, דבר שהוא הצהיר שעבד עליו בעיקר הקיץ, להתמקד בהגנה על הטבעת טוב יותר ולנצל את ההגעה של רוביו ושאריץ' שידאגו לו לסלים קלים בצבע. בשביל שהקבוצה תיתן את הזינוק שאני מקווה שהיא תעשה, אייטון יצטרך להתחיל להתחרות בבוקר, כבר העונה, על הטייטל "הכוכב של הקבוצה", אבל זה לבדו לא יספיק. גם יתר השחקנים צריכים להמשיך את ההתחזקות הפנימית של הקבוצה. מיקאל ברידג'ס, שאמור לחזור לאחוזי הקליעה שהפגין במכללות, תוך המשך שיפור משחק ההגנה המשובח שהפגין בעונה שעברה, אוברה וג'ונסון שאמורים להוכיח שאווירת ה-ValleyBoyz יכולה לתפוס על פני עונה שלמה, שאריץ', שירווח את המשחק ויעזור לאייטון בקרבות הריבאונדים, יכולת הקליעה של הרוקיז קאם ג'ונסון וטיי ג'רום והקשיחות שביינס יביא איתו מהספסל, ואפשר לצפות לקפיצה משמעותית כבר העונה.
לפיניקס יש גם מספר רב של חוזים נגמרים (ג'ונסון, שאריץ' וביינס) ואת כל הבחירות העתידיות שלהם, ככה שאם הקבוצה תצליח ותרוץ יפה, לא אתפלא אם נראה טרייד לחיזוק הקבוצה באמצע העונה.
תחזית:
לפרוטוקול, אציין כי אני חוזה לקבוצה קפיצה משמעותית, כאשר לא אופתע יתר על המידה אם הקבוצה תדהים את העולם ותסיים עם 40-42 נצחונות ותגרד מקום בפלייאוף במערב האימתני. יחד עם זאת, אם לרגע אוריד את המשקפיים הורודות ואתן תחזית מעט יותר ריאלית, אני חושב שפיניקס מודל 19-20 יכולה לתת עונה סטייל סקרמנטו של שנה שעברה, לסחוף אחריה אוהדים חדשים ולסיים עם 35 נצחונות ומקום עשירי במערב.
