הסטטיסטיקות האישיות של שחקני ה-NBA נתפסות כאינדיקציה הכי מדויקת לרמת משחקו של שחקן ואף לגודל תרומתו לקבוצה. הסטטיסטיקות שרובנו מתמקדים בהן הן הנקודות, האסיסטים, הריבאונדים, החטיפות, החסימות, האיבודים ואחוזי הקליעה למיניהם. שתיים נוספות שבולטות בשיח העכברים הן מדד הפלוס-מינוס ומדד היעילות (PER), שלפעמים מייצגים את התרומה של שחקן לקבוצה. הסטטיסטיקות עשויות להשפיע גם על גובה החוזה שהשחקנים מקבלים, כשאחת מהדוגמאות הבולטות לכך היא המושג "עונת חוזה" – עונה שבמהלכה השחקן המדובר מספק שיאים סטטיסטיים מבחינה אישית, בידיעה שלרוב הוא יתוגמל בחוזה מרשים בהתאם.
רוב הסטטיסטיקות האלה מופיעות חדשות לבקרים בדף הסטטיסטיקה הרגיל של המשחק ("בוקס סקור"), שמתפרסם באתרים המסקרים את המשחקים. הן בהחלט יכולות להעיד משהו על שחקן מסוים, אך לעתים דווקא הסטטיסטיקות המתקדמות, שלא מופיעות בבוקס סקור או בכלל מופיעות באותם אתרים, מסוגלות ללמד אותנו יותר במדויק על רמת יכולתו ותרומתו של השחקן. בטור זה אדבר על ארבע סטטיסטיקות מתקדמות כאלה, שעשויות ללמד (ואף להפתיע) אותנו המון.
מרחק ריצה מצטבר במשחק
כאשר מנסים לחשוב על השחקן שרץ הכי הרבה במשחק, אני מאמין שלהרבה מאיתנו עולה לראש סטף קרי, שהתנועה הבלתי פוסקת שלו עם ובלי הכדור עושה שמות ברחבי הליגה.
אך האמת היא שהוא אפילו לא נמצא בטופ 10. השחקנים שמובילים את הליגה בקטגוריה הזו הם בראדלי ביל וג'רו הולידיי, שרצו 2.75 מיילים למשחק (כ-4.42 ק"מ). העובדה ששניהם הם two way players עשויה לתת הסבר לנתון הזה. הסבר נוסף הוא שלמרות שביל מקוטלג בעיקר כקלעי, הוא משיג את רוב הנקודות שלו מתוך הצבע ונחשב לחודר מצוין – בדיוק כמו הולידיי.
ראוי לציין שביל היה הנשק ההתקפי העיקרי של הוויזארדס ושהוא השחקן ששיחק הכי הרבה דקות ברשימה הזו (ביחד עם פול ג'ורג'), ולכן לדעתי הנתון של הולידיי מעט מרשים יותר. פול ג'ורג', שבמקום השלישי, נמצא שם ככל הנראה מאותה סיבה, בעוד שבהמשך הרשימה ניתן למצוא את זאק לאבין שהיה שחקן ההתקפה המרכזי בשיקאגו, את באדי הילד, שהיה אחת הסיבות לכך שסקרמנטו הייתה קבוצת התקפת המעבר הטובה בליגה (והוא בעצמו נהנה מכך), ואת מקולום וריצ'רדסון שהם קלעים מצוינים שמריצים בשבילם המון תרגילי קלעים והנד-אוף שדורשים מהם לרוץ הרבה. בעשירייה ראשונה ניתן גם למצוא את טוביאס האריס, ברנדון אינגרם וקייל קוזמה, שאולי לא קופצים בראש כשחקנים שרצים כל כך הרבה, אך המציאות מראה אחרת. תהיינה הסיבות באשר תהיינה, השחקנים האלו נמצאים ברשימה הזו קודם כל בזכות השקעתם הרבה על הפרקט.
נ.ב. – כמו שציינתי קודם, סטף קרי ואף קליי תומפסון, שמדורגים במקומות 19 ו-20 בהתאמה, מוכרים כשחקנים שנעים המון במהלך המשחק, אך הם אינם נמצאים בצמרת מכיוון ששיחקו משמעותית פחות דקות מכל מי שמופיע ברשימה, ובנוסף לכך, שיחקו עם אחד בשם קווין דוראנט, שאיפשר להם לנוח מעט בהתקפה.
חסימות שמובילות לנקודות
חסימות שמובילות לנקודות (Screen assist) הן חסימות שהשחקן מבצע על שחקן היריבה ששומר על מוביל הכדור, בכדי לאפשר לו חופש לזרוק או לחדור לסל. החסימות האלו תורמות רבות להתקפת הקבוצה, אך מי שמבצע את אותן חסימות לא תמיד זוכה לקרדיט הראוי, כי הן לא נרשמות בבוקס סקור.
חסימה כזו אינה נחשבת לאסיסט, למרות שבדיוק כמו אסיסט, המטרה שלה היא לעזור לשחקן אחר להגיע למצב קליעה, ולכן שחקן כמו רודי גובר, שמוסר מעט אסיסטים, נתפס כשחקן עם תרומה לא ממש גדולה בחלק ההתקפי. עם זאת, הוא מוביל את הליגה עם 6 חסימות כאלה למשחק, שמתורגמות ל- 13.8 נקודות! שוב נזכיר, כל אחת מ-6 החסימות האלו מובילה לסלי שדה של יוטה. השחקן השני ברשימה הוא קודי זלר, שידוע כגבוה פיקנרול מעולה, ואחת מהסיבות לכך היא העובדה שהוא מבצע חסימות מעולות למובילי הכדור שבקבוצתו, כפי שהנתון הזה מעיד.
שמות נוספים ומפתיעים שניתן למצוא ברשימה זו הם טריסטן תומפסון וג'רט אלן, שלא ידועים כגבוהים חזקים במיוחד, ובכל זאת מייצרים מספר לא מבוטל של נקודות באמצעות החסימות הללו. חלק מהשחקנים ברשימה מייצרים את ה"אסיסטים" האלו בזכות כוחם הפיזי, חלקם באמצעות כוח "המשיכה" שלהם ככוכבים שתופסים את תשומת הלב של ההגנה (כמו אמביד ויוקיץ') וחלקם עושים זאת באמצעות קשיחות רבה. המשותף לכולם הוא שהם שמים את הגוף שלהם בכדי לעזור לקבוצותיהם להשיג נקודות מבלי לגעת בכדור, ועל כך תרומתם לקבוצותיהם גדולה משחושבים.
סחיטת עבירות תוקף
אחד מהפרמטרים שהופכים שחקן לשחקן הגנה טוב הוא הנכונות שלו להקריב את גופו לטובת הקבוצה, או במילים אחרות, להימצא בלא מעט קרבות פיזיים לא פשוטים במהלך המשחק. בעוד שבדרך כלל הגנה על הטבעת או על שלשות מהפרימיטר בצורה יעילה נחשבות בצדק לאינדיקציה על טיב ההגנה של שחקן מסוים, יש שחקנים שאינם נחשבים שחקני הגנה גדולים אך מקריבים את גופם בצד האפור של המגרש בצורה מעט שונה, שתורמת לא פחות.
סחיטת עבירת תוקף אינה עניין של מה בכך. דרושים מיקום נכון, תזמון מדויק ובעיקר הרבה אומץ. השחקן שהוביל את הליגה בגאון בעונה שעברה הוא לא אחר מארסן איליאסובה, עם לא פחות מ- 50 סחיטות עבירות תוקף במהלך העונה החולפת. למעשה, איליאסובה נמצא בטופ של הקטגוריה הזו בשנים האחרונות, והפך להיות מומחה של ממש בסחיטת עבירות תוקף.
מהלכים מסוג זה מייצרים לא מעט דברים חיוביים לקבוצה. הם משיגים עצירה הגנתית לכל דבר, כופים איבוד ומתסכלים את היריבה, ומסוגלים אף לדרבן את חברי הקבוצה וליצור מומנטום.
במקומות הראשונים ניתן למצוא עוד שני שחקנים שלא ידועים ביכולותיהם ההגנתיות, בלייק גריפין וקמבה ווקר, אך מוצאים דרך אחרת לתרום בפן ההגנתי. טאקר, שידוע כשחקן הגנה מעולה שנאלץ להתמודד עם שחקנים גדולים ממנו פיזית בלא מעט ערבים, הוא שם שלא ממש מפתיע לראות שם. גם ת'דאוס יאנג, שלדעת רבים היה העוגן ההגנתי האמיתי של הפייסרס העונה, הוא שחקן שנותן את הגוף שלו בצד ההגנתי באופן עקבי. ולראפטורס יש שני נציגים ברשימה שגם הם לא קוטלי קנים בצד ההגנתי, מארק גאסול וקייל לאורי, כשלאורי הוביל בקטגוריה הזו בפלייאוף האחרון.
בוקס אאוט
לאורך ההיסטוריה, שחקן היה נחשב לריבאונדר טוב אם העמיד מספרי ריבאונדים שמגבים את זה, אך הבעיה עם המספרים היבשים היא שהם לא תמיד מספרים את הסיפור המלא. אחד מהשחקנים שיכולים להעיד על כך הוא ברוק לופז, שמספרי הריבאונדים שלו היו נמוכים למדי (דורג במקום ה-89 בלבד בריבאונדים למשחק עם 4.9 למשחק), ובעקבות כך נחשב לריבאונדר די חלש. אך ההפך הוא הנכון.
בוקס אאוט מוצלח מוגדר כחסימה שבזכותה אחד משחקני הקבוצה של השחקן או השחקן עצמו זכו בריבאונד. ברוק מדורג במקום העשירי במספר הבוקס אאוטים המוצלחים למשחק, כאשר בצד ההגנתי הוא מדורג במקום השלישי בקטגוריה הזו עם לא פחות מ-7.2 למשחק. כלומר בזכות ברוק לופז, מילווקי מנצחת ב-7.2 מאבקים על כדור חוזר בהגנה.
שם בולט שנעדר מרשימת מובילי הבוקס אאוט באופן מפתיע הוא אנדרה דראמונד, שהוביל את הליגה בעונה שעברה עם 15.6 ריבאונדים למשחק. את הליגה מוביל למרקוס אולדריג', שנחשב לריבאונדר לא רע אך גם לא מדהים, והנתונים הללו מראים שהוא אפילו טוב ותורם יותר ממה שהמספרים היבשים מראים בפן הזה של המשחק. בטופ ניתן למצוא גם את סטיבן אדאמס, שהיה לו חלק לא מבוטל בעונות הטריפל דאבל של ווסטברוק, ולטעמי העונה ללא ווסטברוק, ימוקם בטופ של הליגה גם בכמות הכדורים החוזרים. לא בכדי בוקס אאוט הוא אחד מהיסודות הבסיסיים שכמעט כל מאמן כדורסל מלמד את שחקניו, והוא בהחלט מהלך שמעיד על הקרבה (תרומה לקבוצה על חשבון ניפוח מספרים אישיים) ומסוגל להוביל לכדורסל מנצח.
*כל הנתונים נכונים לעונה הסדירה של 2018/19.
