מכללות … או לא להיות, זו השאלה שעוסקים בה בימים אלה בעולם הכדורסל. טוב, אחת השאלות, אבל שאלה רצינית ומעניינת בעלת השלכות הרות גורל לעיתים.

במשך שנים נחשבה מערכת המכללות כמערכת המקבלת שחקנים גולמיים, מעצבת אותם ומקנה להם את הידע להיות מקצוענים בעולם הכדורסל. לרוב, מדובר על שחקנים ששיחקו שתי עונות ומעלה (כלומר, לא One&Done) והופכים אותם לשחקנים ממושמעים שיודעים מה מצופה משחקן מקצועי.

כדורסל המכללות תמיד היה מלהיב ומרגש, הרבה מכיוון שהשחקנים הצעירים משחקים על עתידם והצלחה במכללות בדרך כלל אומרת – קריירה מקצוענית ב-NBA.

חוק ה-One&Done, נקבע ב-CBA שנחתם בשנת 2005 ואומר:

1. שחקן יהיה זכאי להרשם לדראפט ה-NBA רק אם מלאו לו 19 בשנת הדראפט (לפני או אחרי הדראפט).

2. בנוסף, שחקן אמריקאי (שחקן שאיננו זר), יצטרך לחכות שנה מסיום התיכון בו למד. לדוגמא, או ג'י מאיו היה בן 19.5 כאשר סיים תיכון ב-2007, ועדיין היה צריך לחכות שנה לדראפט 2008 לפני שהיה זכאי להכנס ל-NBA. שחקנים זרים צריכים להשמע רק לכלל הראשון. למשל דנטה אקסום האוסטרלי נבחר בדראפט חצי שנה אחרי שסיים תיכון.

המשמעות המיידית היא ששחקנים שטובים מספיק בשביל להבחר בדראפט בגיל 18, צריכים להעביר שנה נוספת במסגרת כדורסל כלשהי. כאשר ברירת המחדל היא המכללות. ג'ואל אמביד ואנדרו וויגינס היו נבחרים בטופ גם אם לא היו משחקים שנה בקנזס ומרקל פולץ היה נבחר ראשון גם בלי השנה בוושינגטון. שחקנים מסויימים אף יבחרו במכללה חלשה כדי "לשייט" במהלך "שנת השירות" ב-NCAA. בן סימונס, למשל, שנולד באוסטרליה לאבא אמריקאי ושיחק בתיכון אמריקאי, נאלץ להעביר את הזמן עד שיהיה זכאי לצאת לדראפט, ובחר ב-LSU החלשה. דוגמא נוספת היא דניס סמית ג'וניור, שנתן עונה נהדרת במכללת NC State, אך, כמו סימונס, אפילו לא הגיע לטורניר ולעיתים היה נדמה שהוא לא ממש מנסה. למרות זאת, המניות של סמית׳ לא נפגעו והוא נבחר במקום ה-9 על ידי המאבריקס בדראפט 2017 עמוס הכשרונות, ונחשב לשחקן NBA טוב כבר בשנתו הראשונה.
אז בעצם אומרים לך שאתה בוגר על פי חוק ויכול להיכנס לשוק העבודה, אך בכדי לשחק כדורסל מקצועני בארה"ב אתה צריך לחכות שנה. הגיוני בסה״כ.

אז מה העניין עם חוק ה- One&Done ואיך הכל התחיל?

עד לשנת 1971 החוק קבע, ששחקן יוכל לצאת לדראפט ה-NBA רק 4 שנים אחרי שסיים תיכון. כלומר, שחקן שיכנס ל-NBA יהיה לפחות בן 22 (דווין בוקר וקארל אנתוני טאונס חתמו הקיץ על חוזי מקסימום והם בני 22 – רק אומר). את השינוי הראשון בחוק אנחנו חייבים לספנסר הייווד, שלאחר שנתו השניה במכללות (קולורדו ודטרויט), החליט לצאת מהמכללות ועבר לשחק בליגת ה-ABA שם נבחר לרוקי העונה ול-MVP. הוא יצא מהחוזה שלו וחתם עם הסיאטל סופרסוניקס, מהלך שהכניס אותו ואת קבוצתו לקרב מול הנהלת הליגה. קרב שהסתיים בבית משפט לזכותו של הייווד.

הליגה, בתגובה להחלטת בית המשפט, הוציאה סעיף לחוק שנקרא "Hardship Cases", שקבע ששחקן יכול להיכנס לדראפט ולהיבחר מוקדם יותר במידה ויוכיח שהוא זקוק לכסף/נמצא במצב כלכלי קשה. סעיף קצת מוזר, כיוון שהרבה שחקני הכדורסל הגיעו ממשפחות דלות אמצעים ומשכונות מוכות פשע.

ב-1974 מוזס מלון דילג על המכללות ויצא ל-ABA. ולאחר כשלוש שנים, עם המיזוג של ה-ABA עם ה-NBA, מלון הגיע לליגה הבכירה ככוכב שלא עבר דרך המכללות.
ב-1975, דריל דוקינס וביל ווילובי הגיעו לליגה ישירות מהתיכונים, מבלי לעבור קודם בליגה אחרת (בזמנו גם לא היה מקובל לשחק מחוץ לארה"ב).
רק ב-1989, 19 שנים אחרי דוקינס וווילובי, נבחר בדראפט בבחירה ה-17 בחור בשם שון קמפ, שאמנם נרשם למכללות, אך מעולם לא שיחק שם.

בדראפט 1995 נבחר בבחירה החמישית קווין גארנט. גארנט שהגיע ל-NBA ישירות מהתיכון, הפך לשחקן שמסמל את הקפיצה מהתיכונים ל-NBA כמהלך לגיטימי, בו יבחרו רבים אחריו כמו קובי בריאנט וטרייסי מגריידי.

למה החזירו את החוק?

ב-2005 במהלך משא ומתן בין שחקני הליגה להנהלתה, שטרן דרש להעלות את גיל הזכאות ליציאה לדראפט לגיל 20, אך השחקנים לא הסכימו והפשרה היתה גיל 19.

אז מה האופציות העומדות בפני שחקן כדורסל בסיום תקופת התיכון מלבד כדורסל המכללות שלא משלם שכר ל"עובדיו"?

  1. לשחק מחוץ לארה״ב (באירופה/סין/אוסטרליה וכו').
    עמנואל מודיאיי טען, שבגלל שהמצב הכלכלי של משפחתו, הוא לא יכול לשחק ללא שכר ועבר לשחק בסין למשך שנה. הוא עדיין נבחר שביעי בדראפט 2015, אך אני חושב ששנתיים, היו מטיבות עימו להמשך הקריירה המקצוענית, שכן כיום מודיאיי מאוד לא מוערך ונמצא עם רגל וחצי חזרה בסין. ברנדון ג'נינגס עשה מסלול דומה לזה של מודיאיי ושיחק ברומא, וגם הקריירה שלו לא נמצאת במקום הכי טוב. אז אולי על אף העובדה שלא מקבלים משכורת במכללות, המכללה עדיין עדיפה? אולי במקרים מסויימים.
  2. הג'י ליג.
    נכון להיום, שחקנים יכולים לחתום עם קבוצות ג'י ליג כחלק מההסכם החדש שמאפשר את העניין. הם יכולים להשתכר, לפי העדכון האחרון, עד 125 אלף דולרים בשנה.
    למה זה טוב? הג׳י ליג היא ליגה שמתמחה בפיתוח שחקנים, וככזו היא יכולה לתת לשחקן צעיר את הכלים ללמוד ולפתח את היכולות שלו. הוא יפגוש בעיקר שחקנים מבוגרים יותר, מנוסים ובשלים יותר ויוכל ללמוד מהם, אך גם יתכן ודווקא במקרים מסוימים הם יאפילו עליו. החיסרון הבולט בג׳י ליג הוא הרמה. למרות שמדובר בליגה מקצוענית, הרמה נמוכה מאוד. למה לדעתי ליגת המכללות עדיפה? כיוון שבמכללות משחקים פרוספקטים באותו גיל וברמה גבוהה יותר, וניתן להעריך טוב יותר את רמת השיפור ורמת המשחק של השחקן. נכון להיום, ישנם שחקנים שבחרו/שוקלים לבחור בדרך הזו. הראשון היה דריוס בייזלי, שחקן תיכונים שדורג גבוה במחזורו והחליט שמכללות היא לא הדרך שלו.
  3. להתאמן לבד ולהירשם לדראפט.
    הבעיה העיקרית עם הבחירה הזו היא שאי אפשר לראות אותם ואי אפשר להעריך את היכולות שלהם.
    בואו ניקח את מיטצ'ל רובינסון לדוגמא. רובינסון התחייב למכללת ווסטרן קנטאקי וממש לפני תחילת העונה הוא הפר את ההתחייבות שלו ובחר שלא לשחק שם. למיטב זיכרוני, הוא די דפק להם את העונה, כיוון שהיה שחקן ברמת 5 כוכבים, ולעיתים אחד כזה מספיק לך כדי לעשות גלים בליגת המכללות (ע"ע דיאנדרה אייטון).
    רובינסון גם לא הגיע לאירוע הקומביין בו בוחנים פרוספקטים ולאף סאמיט וכמעט שלא עשה אימונים פתוחים לקהל.  זה פגע ביכולת של הקבוצות להעריך אותו ואת היכולות שלו, וייתכן שאם היה מגיע לקומביין היה נבחר בסיבוב הראשון במקום בתחילת הסיבוב השני (שזה משמעותי כיוון שאין התחייבות לתת חוזה למי שנבחר בסיבוב שני).
    אחד מהדברים שמסתכלים עליהם כשמעריכים פרוספקטים, זה כיצד השחקן עומד באתגרים מול פרוספקטים אחרים, משחק טוב מול מוחמד במבה, שחקן בעל פרופיל דומה היה מקפיץ את מניית הדראפט של רובינסון    . משחק מוצלח מול דיוק ו-וונדל קרטר ההגנתי (כמו במבה) היה בכלל מאפשר לו לטפס במעלה ה"ביג-בורד" .

לדעתי עדיפה שנה במכללות על כלום, אז חבל שב-2022 חוק ה-One&Done אמור להתבטל ושחקנים מהתיכונים יוכלו לצאת לדראפט.  אני מניח שנראה דראפט מאוד מעניין באותה השנה ושכדורסל המכללות יספוג מהלומה קשה. אבל אולי זו הדרך הנכונה? הרי השחקנים מכניסים ״בוחטה״ של דולרים לקופת המכללה, ולא מקבלים משכורת.
בפודקאסט "טראש-טוק" דיברתי על בריאן בואן ג'וניור, המשחק כיום באוסטרליה, לאחר שהושעה מליגת המכללות עקב חלקו בפרשיית השוחד במכללות. אביו שהעיד לאחרונה במשפט העצום הזה, סיפר סיפור מדהים על כל מה שקורה מאחורי הקלעים של גיוס השחקנים למכללות.

תזכרו שמדובר במגוייס מספר 20:

הסיפור הזה גורם לי לחשוב, האם תשלום לשחקני המכללות הוא נוהג קבוע גם ככה, למה המכללות לא מסכימות בשום אופן לפתוח את הנושא לדיון?  האם המכללות כל כך יהירות (או יותר נכון חצופות) כדי להמשיך להרוויח עשרות, ולעיתים מאות מליוני דולרים, על גבם של השחקנים, שאמנם מקבלים מלגה, אך אינם מקבלים משכורת?  האולמות מלאים בכל משחק, אנשים עם בירה ביד ואצבע כזאת מספוג, ואני בטוח שמחוץ לאולם יש איזו חנות או דוכן שמוכר צבע לפנים וזמבורות. קנטאקי, למשל, עדיין מוכרת את החולצה של דווין בוקר, בשני צבעים, על אף שאינו משחק עבורם כבר ארבע שנים. האם הוא רואה מזה סנט? לא. והוא היה שחקן ספסל באותה שנה! מה יגידו הכוכבים הגדולים? דיוויס, בוגי, קאט?

מה קורה במצב בו שחקן, הנאלץ לשחק שנה במכללות ללא שכר, נפצע ואינו יכול לשחק כדורסל? או שיכולתו נפגעת והוא לא נבחר בדראפט כתוצאה מכך? הרי אם לא היה חייב להמתין שנה אחרי התיכון, כבר היה נמצא ב-NBA על חוזה רוקי ומרוויח כסף. הרבה כסף.

קצת מספרים שידהימו אתכם.

44,000,000$ – עיגלתי למעלה קצת, אבל זה לא משנה שהסכום מטורף. מכללת לואיוויל, שעד לעונה האחרונה העסיקה את אחד ממוחות הכדורסל הגדולים בעולם, ריק פיטינו והביאה לכם בשנה שעברה את דונובן מיטצ'ל מרוויחה את הסכום הזה.

34,000,000$ למכללת דיוק. מפתיע שהסכום נמוך ממכללת לואיוויל אבל עדיין, 9,000,000 דולר לעונה למייק ששבסקי, המאמן, וסוללת הכוכבים לא מקבלת שקל.

23,000,000$ מרוויחה מכללת אריזונה של דיאנדרה אייטון וארון גורדון ורבים אחרים אותם גייס המאמן שון מילר, שמרוויח 3,5000,000$ לעונה.

ג'ון קליפרי, מאמן קנטאקי, מרוויח 8,000,000$.

ביל סלף, מאמן קנזס, מרוויח 5,000,000$.

טום איזו, מאמן מישיגן סטייט, מרוויח 4,400,000$.

אני חושב שכדאי שיתחילו לשלם לשחקני המכללות, לא כולם חייבים לקבל הרבה כסף ושחקנים בעלי פרופיל נמוך יכולים לקבל פחות כסף משחקנים בעלי פרופיל גבוה. שחקן בקליבר של אר ג׳יי בארט, למשל, יכול להרוויח אפילו פי שלוש ממה שירוויח טרה ג'ונס (שניהם מדיוק אגב). בנוסף, שחקן יכול לחתום על חוזה לשנה אחת ואם הוא נשאר לשנה נוספת המכללה תקיים דיון לחוזה חדש. כך שחקנים כמו קאסטר, מתיוז וקורטוויג מלויולה יכולים לבקש שכר גבוה יותר לאחר שהובילו את הקבוצה אל הפיינל פור בעונה האחרונה, במה שהיה ההפתעה הגדולה ביותר בליגת המכללות (אחרי ההפסד של ווירג'יניה ל- UMBC). במצב כזה שחקנים יכולים להשתכנע שעדיף להם להישאר במכללה שנה נוספת (בין אם כדי לשפר את המשחק שלהם ובין אם כדי להרוויח שכר משופר) מאשר לעזוב לדראפט.