בקיץ ניק נרס ואדריאן גריפין נפרדו, אחרי חמש עונות של עבודה משותפת בטורונטו. עכשיו הם מתמודדים אחד נגד השני על התואר הלא רשמי של הקבוצה השניה הכי טובה במזרח.
דלתות מסתובבות
אחרי ההדחה במשחק הראשון של הפלייאין, טורונטו פיטרה את ניק נרס. הפיטורים היו עובדה מוגמרת, אחרי עונה מגומגמת והמון שמועות על הפרידה המתקרבת. באפריל אדריאן גריפין היה, לפי חלק מהכתבים, המועמד המוביל לרשת אותו.אלא שכאן נכנס לסצינה ג'ימי באטלר, על תקן משק כנפי הפרפר. חלק מהקבוצות שמסיימות את העונה מוקדם כמו הראפטורס, ממהרות לסגור לעצמן מאמן חדש לפני שקבוצה אחרת תיכנס לשוק המאמנים, ותתפוס את המועמד המבוקש. קבוצות אחרות מחכות לבלאגן, מחכות להדחות מפתיעות מהפלייאוף, כדי לראות מי נופל מעץ המאמנים. דטרויט חיכו והשיגו את מונטי וויליאמס. הראפטורס שלא היססו להיפרד מנרס, לא מיהרו למנות לו מחליף. בינתיים באטלר פיטר את בודנהולזר במילווקי. שבוע אחרי ההדחה המפתיעה, הבאקס התחילו לחפש את המאמן הבא. טורונטו עדיין ישנו בשלב הזה.
הבאקס נסגרו מהר מאוד על שלושה מועמדים: ניק נרס, אדריאן גריפין וקני אטקינסון.
אדריאן גריפין הגיע לטורונטו כעוזר מאמן ראשי ביחד עם נרס, והשניים עבדו ביחד חמש עונות. הרבה פעמים קשה לדעת מה מגיע מהמאמן, ומה מגיע מעוזרי המאמן, ואת הקרדיט בדרך כלל נותנים למאמן הראשי. עבור רובינו, אדריאן גריפין היה חסר שם. ניק נרס היה גאון כדורסל. עכשיו שניהם התמודדו על אותו תפקיד. יום לפני ההודעה הרשמית, נרס הסיר את מועמדותו לתפקיד. על פי השמועות הוא הבין שגריפין הולך לקבל את התפקיד, ולא רצה להיות מובך מזה שעוזרו מועדף על פניו. נרס לא היה צריך לחכות יותר מדי לתפקיד הבא שלו. בסיבוב השני פילדלפיה הודחה בסדרה נגד בוסטון. בניגוד למילווקי שהודחה במפתיע, ההדחה של פילדלפיה הייתה צפויה למדי. בוסטון פשוט הייתה קבוצה טובה יותר. אלא שדוק ריברס וג'יימס הארדן אוהבים ללכת בדרך מפותלת. הם אוהבים למלא את הדלי, לפני שהם מכדררים שעה, עושים סטפ בק ובועטים בו. פילדלפיה הובילה 3-2 לפני שהפסידה במשחק השביעי בבוסטון, בלי פייט ממשי. ההחלטה הייתה להיפרד מריברס. ניק נרס, מאמן של הדור החדש, היה המועמד הטבעי לחבור לדריל מורי. מלכתחילה הצימוד בין מאמן אולד סקול כמו ריברס לאיש מספרים כמו מורי היה מוזר. הוא קרה רק כי פילדלפיה שכרה את שירותיו של ריברס, חודש לפני שמורי בא לנהל את המועדון. מורי כנראה היה בוחר מאמן אחר, אבל נתן לריברס 3 עונות מלאות והרבה דליים מלאים שנבעטו בצורה מרהיבה.
נרס וגריפין יצאו לדרך עם סגל דומה למדי, ושונה מאוד ממה שהיה להם בטורונטו. עכשיו מתחרים על התואר הלא רשמי של הקבוצה השניה הכי טובה במזרח.
כמו סאבוניס
את העונה הקודמת ג'ואל אמביד סיים עם תואר ה-MVP. אמביד הוא סנטר שמשלב את הזן הישן עם הזן החדש. אין לו בעיה לרדת לפוסט ולחפור בצבע, כמו שאין לו בעיה לזרוק שלשות. הוא הרבה יותר גדול וחזק משאר שחקני הליגה, והוא פשוט בלתי עציר, עד חודש מאי.האתגר של ניק נרס היה לבוא ולשכנע אותו לשנות את המשחק שלו. לשכנע את הארדן היה מן הסתם קשה יותר, אבל העזיבה של הארדן הייתה עובדה מוגמרת מאוגוסט. העזיבה של הארדן עזרה פעמיים. בפעם הראשונה, כיוון שהארדן ניהל את ההתקפה, ובלעדיו היה ברור לכולם שמשהו צריך להשתנות. בפעם השניה כי חוסר הנכונות של הארדן לעשות משהו בהתקפה כשהכדור לא אצלו ביד, תקע לא מעט התקפות. השילוב של הארדן ואמביד בעונה הרגילה היה נהדר. בין אם זה בבידודים או בפיק אנד רול, השניים היו יעילים למדי. עד חודש מאי. בפלייאוף, משחקים נגד קבוצות חזקות יותר, שבאות מוכנות, ואז הרבה יותר קשה להסתמך על יכולת אישית ותרגיל וחצי בהתקפה.
נרס לקח אלמנטים מההתקפה של סקרמנטו. לפילדלפיה יש קלעים לא פחות טובים. הוא שם את הכדור בידיים של אמביד באיזור קשת השלוש, והקלעים רצים סביבו. אמביד מוצא אותם בהנד אופים/מסירות. זה לא ברמה של ניקולה יוקיץ', אבל זה מאוד מזכיר את מה שדומאנטס סאבוניס עושה בסקרמנטו. זה גורם לכל השחקנים לזוז כל הזמן, זה גורם לכולם להיות מעורבים בהתקפה, זה מכניס אותם למשחק, זה מביא אותם להגנה. טייריס מקסי הוא הנהנה העיקרי, אבל גם טוביאס האריס ושאר החברים בפילדלפיה נהנים. הרבה יגידו שהשיפור של מקסי והאריס מגיע בעיקר מהעזיבה של הארדן. יותר דקות, יותר זריקות, פחות אנשים שתוקעים את הכדור. לא רק. השיפור מגיע גם מההתקפה שהביא ניק נרס לפילדלפיה, שגורמת ליותר שחקנים למצות את הפוטנציאל ההתקפי שלהם. אפילו אמביד השתפר.אמביד מוסר 6.6 אסיסטים משחק, 2.4 יותר מבעונה שעברה, ולוקח יותר ריבאונד התקפה, וזה פועל יוצא בעיקר של התרגילים של נרס. האריס שיפר את אחוזי השדה שלו, למרות ירידה באחוזי השלוש, וגם אצלו מספרי האסיסטים עלו קצת. ככה זה כשכולם זזים בהתקפה, והכדור זז בינהם.
הסיקרס שיפרו את ההתקפה – אחרי 16 משחקים הם עומדים על דירוג התקפי של 120.2 לעומת 117.0 בעונה שעברה. גם ההגנה השתפרה מעט כשהם יורדים מ-112.7 ל-111.6. נרס העמיד קבוצה מהנה יותר, וטובה יותר מזו שהייתה שם בעונה שעברה. האתגר האמיתי שלו יהיה בפלייאוף. בתור זה שהיה חלק מההדחה הכי כואבת של אמביד, עכשיו הגיע זמנו לתקן.
אין גדר
כמו פילדלפיה, גם מילווקי עשתה שינוי משמעותי בסגל שלה בקיץ. אלא שהשינוי היה גדול יותר במילווקי. עצם העזיבה של הארדן היוותה שיפור הגנתי, והואקום ההתקפי שהוא השאיר, התמלא על ידי שיטה טובה יותר ושחקנים שבאו מתוך המועדון. עצם העובדה שנרס לא היה צריך להכניס למערכת כוכב חדש אחרי מחנה האימונים היא סוג של יתרון. הבאקס לעומתם ויתרו על שחקן שהיה השומר הכי טוב שלהם, בשביל למלא את החור העצום שהיה להם בקלאץ'. בתוך כל זה גריפין רצה גם לשנות את השיטה.
הגנת הדרופ המפורסמת של מייק בודנהולזר עבדה נהדר נגד רוב הליגה, אבל כשלה כישלון חרוץ נגד מיאמי. גריפין רצה להביא שינוי, אלא שהטרייד על הולידיי (במסגרתו גם גרייסון אלן עבר לפיניקס) השאיר חור עצום בעמדות הכנף בהגנה. בלי הולידיי ואלן, הבאקס נשארו בלי שומרים בקו האחורי. גריפין רצה שלופז יהיה יותר אגרסיבי בעזרה בחסימות, אלא שעם מאליק ביזלי ודמיאן לילארד שלא מסוגלים לעבור אפילו חסימה של אייטון, זה פשוט לא עבד. לופז מצא את עצמו פעם אחר פעם על אי מול שחקן מהיר יותר ממנו. ההגנה נראתה נורא. לופז, שבעונה שעברה היה מועמד לשחקן ההגנה של העונה, נראה נורא. כל גארד שהגיע לשחק נגד מילווקי חגג.
אחרי ניצחון על הניקס, גריפין הודה שהקונספציה כשלה. לא הכישלון הכי גדול של קונספציה בחודשיים האחרונים, אבל לפחות גריפין לוקח אחריות. שחקנים ביקשו ממנו לחזור לשיטה של בודנהולזר (דרופ). הוא אמר שכמאמן חכם הוא העדיף להקשיב להם. זה שיפר את ההגנה מהמקום ה-29 בו היא פתחה את העונה, אבל זה עדיין לא נראה כל כך טוב, והבעיה בכנפיים של הבאקס כואבת. כריס מידלטון כנראה כבר לא יחזור לעצמו ומאליק ביזלי פשוט לא מסוגל לשמור ברמה הזו. ביזלי מרווח את ההתקפה. לבאקס יש אופציות הגנתיות על הספסל, אבל כאלו שהם חורים בהתקפה, ויעשו את החיים של יאניס קשים יותר.
ההתקפה עדיין לא זורמת כמו שהיינו מצפים מהתקפה שמובלת על ידי דמיאן לילארד ויאניס אדטקומפו. הפיק אנד רול שכל כך ציפינו לו, עדיין לא קורה. לילארד עומד על 10.6 פוזשנים בממוצע כשמחזיק הכדור בפיק אנד רול. רק 2.5 מהם עם יאניס. את רוב הנזק שלו יאניס עושה בהתקפות מעבר, בבידודים, בפוסט אפים. זה המון נזק, אבל ההתקפה העומדת של הבאקס עדיין לא זורמת, ומסתמכת על לילארד הרבה יותר ממה שהיא צריכה.
לבעיות שיש לקבוצה בתחילת העונה צריך להוסיף את הסיפור המוזר של טרי סטוטס. הבאקס הביאו את סטוטס בתור עוזר מאמן ראשי. כאחד שאימן שנים רבות בפורטלנד, הוא אמור היה לעזור לגריפין להתגבר על קשיי ההתאקלמות לתפקיד המאמן הראשי. הבונוס היה ההיכרות הארוכה של סטוטס עם לילארד. אלא שכמה ימים לפני פתיחת העונה סטוטס עזב את הקבוצה. גריפין ומילווקי סירבו לומר למה. שאמס צ'ארניה חשף שכמה ימים לפני שסטוטס עזב גריפין צעק עליו לפני שאר השחקנים. סטוטס לא אהב את זה. גם עם יאניס היה לגריפין תאקל במהלך משחק כשהוא הוציא אותו מהמשחק ויאניס לא רצה לצאת.
ניצחונות פותרים הכל
כרגע פילדלפיה עולה על הציפיות שהיו ממנה, בזמן שמילווקי בדיוק להיפך. נרס נראה הרבה יותר טוב בתפקידו החדש מגריפין. העונה עוד ארוכה, ובכל מקרה הפלייאוף זה סיפור אחר לגמרי. יהיה מעניין לראות את השניים האלה, ושתי הקבוצות האלו, מגיעים לסדרת פלייאוף.
