האמרה הישנה והקבועה ב NBA אומרת שהמספרים לא משקרים, למרות זאת, התחושה היא שהעונה הזו הייתה משהו מיוחד לטוב וגם קצת לרע.
כל השיאים שהתנפצו השנה מייצרים תחושה שאולי בעצם יש כאן משהו קצת אחר, אולי בעצם המרדף האינסופי אחרי מספרים וסטטיסטיקות פוגם גם בתוצר הסופי שאמור לשים דגש על תחרותיות, אגרסיביות וניצחונות.

 

נסתכל למשל על השיא האחרון שנשבר, הסטטיסטיקה של לברון ג'יימס:

אז לברון הראשון בהיסטוריה שעשה את זה עם 54.8% מהשדה ועבר את מייקל ג'ורדן של עונת 88-89 שהגיע רק מקום שני באחוזים. אבל בהשמטת פרט קטן. ג'ורדן בזמנו קלע 32.5 נק' עם 53.8% מהשדה, ג'ורדן גם לא לקח מנוחות במהלך העונה ושיחק 81 מתוך 82 משחקים לעומת ה 74 של לברון. ג'ורדן גם היה השומר הטוב ביותר של שיקגו באותה עונה (פיפן עדיין התבגר בליגה) עם 2.9 חטיפות למשחק ו 0.8 חסימות, לברון של העונה מסיים את אחת העונות ההגנתיות הרעות ביותר שראינו ממנו ומהקאבס, הוא חוטף רק 1.2 פעמים למשחק עם 0.6 חסימות, ועל הדירוג ההגנתי שלו ושל הקאבס עדיף בכלל לא לדבר. 

 

מה לגבי המספרים המטורפים של ראסל ווסטברוק? בכל זאת 30-10-10, זה משהו שלא קרה 50 שנה. 
זוכרים את הפסקה שכתבנו על לברון ג'יימס, אז ראסל ווסטברוק מדורג אחרון באחוזי הקליעה מהשדה מבין 9 השחקנים בהיסטוריה שקלעו יותר מ 25 נק' למשחק, מסרו יותר מ 8 אס' והורידו יותר מ 8 ריב'. רגע, רק 9 שחקנים עשו את זה בהיסטוריה?

כמה מהם העונה? 3 (לברון, הארדן וראסל ווסטברוק).

למעשה הרשימה הזו של 9 השחקנים מורכבת ממייקל ג'ורדן, אוסקר רוברטסון ושלושה שחקנים מהעונה הנוכחית. קצת ממחיש כמה המספרים מנופחים יתר על המידה. 

כשאנחנו נזכרים בשיאים של ווילט צ'מברליין, אנחנו הרבה מאוד פעמים נוטים לבטל אותם עקב ההבנה שזו הייתה תקופה אחרת, תקופה שבה מספרים פשוט היו מנופחים ואותה תקופה צריכה להכנס לפרופורציות. הרי בעונת הטריפל דאבל של אוסקר רוברטסון, הוא הגיע רק שלישי בגלל שווילט סיים בעצמו את אותה העונה עם 50.4 נק, 25.7 ריב' ובכלל במקום הראשון היה ביל ראסל שסיים עונה עם 18.9 נק' ו 23.6 ריב' למשחק. אתם קולטים, ווילט וראסל לקחו כפול ריב' מווסטברוק.

טירוף, או מנופח ומתאים לתקופה?

כנראה שקצת מנופח ומתאים לאותה תקופה, כי אחרת לא הייתם מופתעים כשהייתי מספר לכם שנייט ת'ארמונד (ויקום אוהד אחד מתחת לגיל 45 שמכיר את השם הזה) החזיק ממוצע של 20.6 נק' ו 20.3 ריב' במשך 4 עונות רצופות ועל פני 230 משחקים בין העונות 67-70. 

 

הרבה דברים השתנו מאז אותה תקופה מטורפת, ואין כאן שום מטרה לטעון בעד או נגד המועמדות של ווסטברוק או הארדן, מה שכן צריך לשים את המספרים ההיסטוריים שלהם בפרספקטיבה של העונה כולה, או יותר נכון מה שקורה מסביבם בכל הקבוצות.

 

ממוצעים קבוצתיים 

הנתונים הבאים משווים את עונת 2015-2016 לעונת 2016-2017. לפני שאתם קופצים ואומרים שהמדגם הוא קטן, זה אכן נכון, אבל עונת 2015-2016 לא הייתה עונת שיא של הגנות הליגה ובכל זאת הפערים משמעותיים בטירוף.

הטבלה הבאה ממחישה כמה ההבדלים הם משמעותיים:

  • הערה, הנתונים נלקחו כעשרה ימים לפני סוף העונה ויתכנו שינויים קלים לכאן או לכאן. 

כל קבוצות הליגה עברו שינוי משמעותי. גולדן סטייט לשם השוואה קולעת יותר מאשר בעונה הקודמת שהייתה עונה היסטורית. ההבדלים בין שתי העונות באים לידי ביטוי בשני צידי המגרש, גם הגנתית וגם התקפית נראה שכל הליגה עברה למצב התקפי מאוד וההגנות חלשות מאוד. הספרס שבעונה שעברה היו מכונת הגנה משומנת מאוד סופגים העונה כמעט 6 נק' יותר. גם התרחקות מהצמרת ממחישה פערים כאשר קבוצה כמו מיאמי ספגה בעונה שעברה 98.4 נק' למשחק עם ההגנה המצויינת של חסן וויטסייד והעונה הם סופגים כבר 102.0. כמה זה חריג?

שימו לב כמה הת'אנדר ספגו בעונה שעברה ובאיזה מקום הם היו. הת'אנדר ספגו 102.9 נק' למשחק ודורגו במקום ה 15 בליגה. גם בצד ההתקפי אפשר לראות הבדלים משמעותיים כאשר יוסטון קולעת העונה יותר מגולדן סטייט של העונה הקודמת, אותה קבוצת התקפה יוצאת דופן.מה לגבי הממוצעים?

הקבוצות כולן קולעות השנה 105.6 נק' למשחק לעומת 102.7 בעונה שעברה.
פער של 3 נק' לאורך מדגם של 70 משחקים על 30 קבוצות זה המון!!!

אגב מה לגבי ה PACE? הקצב שבו הקבוצות משחקות את המשחק?
אז מסתבר שגם כאן יש גידול, אבל הוא הרבה פחות משמעותי. הקצב הממוצע של הקבוצות גדל מ 95.77 ל 96.39 העונה. שינוי, אבל לא כל כך משמעותי.

גם כמות הזריקות לשלוש מראה על שינוי גידול קטן, אבל לא חד. הקבוצות זרקו העונה 24.46 זריקות בממוצע למשחק מהשלוש לעומת 24.08 בעונה שעברה. הן גם קלעו יותר עם 8.75 לעומת 8.52. 

לסיכום, לא מדובר פה בתחושת בטן לא מבוססות, יש ניפוח סטטיסטי שבא לידי ביטוי בכמה מגמות במקביל וביחד הפך להיות משמעותי בהרבה מבחינת רף הנקודות. 

 

תצוגות אישיות בנקודות

דווין בוקר השחקן הצעיר בהיסטוריה לקלוע 70 נק' (משחק ההפסד של פיניקס לבוסטון). כל הרשת געשה והריצה אינספור השוואות למשחק ה 80 נק' של קובי בריאנט. אם דיברנו בחלק הקודם על הסטטיסטיקות המנופחות, הינה עוד טבלה שגם כאן תשים את הדברים בפרופורציות קצת אחרות. 

2014-2015 2015-2016 2016-2017 Number of times that a player scored
77 95 162 38+
52 67 110 40+
18 23 34 45+
46 75 116 Number of Triple doubles

כלומר רק לפני שנתיים התרגשנו לראות שחקנים קולעים יותר מ 38 נק' וזה היה נחשב לאירוע מרשים של בקושי פעם במחזור משחקים, אזי העונה הנתון הזה צמח לפי שתיים. 162 שחקנים קלעו 38 ומעלה לעומת 77 בלבד רק לפני שנתיים. שימו לב לחגיגת הטריפל דאבלים. המספר הזה צמח מ 46 לפני שנתיים ל 116 העונה. לא מדובר כבר באירוע יוצא דופן, אלא במגמה חריגה שנובעת מהמרדף האינסופי אחרי המספרים. 

אז איך מייצרים כל כך הרבה טריפל דאבלס?

פשוט מאוד. את הריבאונדים מנפחים על ידי ניסיון לקחת ריבאונד הגנה על פני לשים יד בפנים לשחקן שאתה שומר עליו. יש כבר המון כתבות שרצות ברשת על כך שראסל ווסטברוק מדורג אחרון בין השחקנים שמפריעים לזריקות לשלוש מבין הגארדים בליגה, כנסו ללינק.

את האסיסטים מנפחים על ידי זה שמאפשרים המון מסירות רעות ואיבודי כדור על מנת להשיג עוד אסיסט. מבין 70 השחקנים שמסרו 10 אס' ויותר למשחק, ווסטברוק מדורג במקום ה 70 (והאחרון) עם יחס אסיסטים / איבודים של 1.91 והארדן צמוד אליו במקום ה 69 עם יחס אסיסטים איבודים של 1.95. רשימה של המאבדים הגדולים בהיסטוריה שמסרו יותר מ 10 אס' למשחק אפשר למצוא כאן.

 

מה לגבי הנקודות? 

אז מסתבר שגם כאן העונה יש מספרים שחורגים מגדר הנורמל ולא מדובר בשחקן כזה או אחר שפשוט נתן עונה היסטורית, אלא בתופעה רחבה שבה הקבוצות תוקפות מהר יותר, מייצרות יותר נקודות וכנראה גם שומרות פחות טוב. העונה זו הפעם הראשונה שבה 15 שחקנים קולעים 25+

מקווה שלא הרסנו לכם את הכיף, אין ספק שזו הייתה עונה מדהימה, אבל התחושה היא שהעונה האמיתית מתחילה היום בלילה.
את כל השיאים צריך לזרוק ולשים בצד, כי עכשיו מה שחשוב זה לנצח.

מי שיתרכז בניפוח הסטטיסטיקות פשוט ילך הבייתה מוקדם יותר.