בעלים: ויווק רנאדיב (רכש את הקבוצה במאי 2013 ממשפחת מאלוף).

סגן נשיא וג'נרל מנג'ר: ולאדה דיבאץ' (מונה לסגן נשיא לענייני כדורסל ותפעול במרץ 2015 וחמישה חודשים אחרי זה גם לג'נרל מנג'ר).

מאמן: דייב ייגר (החל מסוף עונת 2015/16).

עובדת בונוס: שאקיל אוניל מחזיק בבעלות חלקית בקבוצה (4%), את רמת המעורבות שלו אפשר לראות בעובדה שהוא חשב שאוטו פורטר חתם שם בקיץ החולף.

 

סביר להניח שאם הכתבה הזאת הייתה נכתבת לפני שנה ויוק רנאדיב היה מתחרה ראש ראש עם ג'יימס דולן על תואר הבעלים הכי גרוע ב-NBA. רנאדיב כנראה היה זוכה בקרב הזה בנקודות, כיו בעוד שדולן בחר לשים בחזית את פיל ג'קסון המעוטר, רנאדיב בחר למנות את ולאדה דיבאץ', שהניסיון שלו מחוץ למגרש הסתכם בשנה של סקאוטינג עבור הלייקרס ותפקיד נשיאות חסר כל משמעות בריאל מדריד ב-2006. וזה לא אנחנו אמרנו, זה אמר דיבאץ' בעצמו:

"לא עשיתי כלום… הגעתי לשם רק בגלל התפקיד המקביל של פרדרג מיאטוביץ' בקבוצת הכדורגל של ריאל".

למרות שעל הנייר מקבל ההחלטות הוא דיבאץ', שווה להתעכב גם על רנאדיב, דמות צבעונית לכל הדעות. הוא אמריקאי ממוצא הודי, שעשה את הונו אחרי שהקים את חברת המחשוב טיבקו ב-1997 וכיום מחזיק בהון עצמי של קרוב ל-700 מיליון דולר. לעולם הכדורסל הוא נכנס כשותף עסקי בגולדן סטייט ב-2010 ושלוש שנים לאחר מכן, בעקבות רכישת הקינגס, נאלץ למכור את המניות רגע לפני שהקבוצה עשתה את הפריצה הגדולה שלה. המתחרה הגדול שלו אז היה סטיב באלמר, שנאלץ להמתין מספר שנים לפני שהשיג קבוצת NBA אחרת – הקליפרס.

מבחינה מקצועית אפשר להתחיל מהשורה התחתונה של חמישה מאמנים בחמש עונות, אבל זאת לא התמונה המלאה. שבועיים אחרי שרנאדיב רכש את הקבוצה הוא פיטר את מאמן הקבוצה קיט סמארט ואת הג'נרל מנג'ר ג'ף פטרי שהיה במערכת מ-1994, מהלך די נדיר שבו בעלים חדש מפטר מאמן ושוכר מאמן חדש (מייק מאלון) עוד לפני שממונה אחראי מקצועי למערכת. רנאדיב טען לאחר מכן שהוא הגיע לעיירת רפאים מבחינה ניהולית שבה אף אחד לא רצה להישאר, ואילו ג'ף פטרי המפוטר הגיב לטענות בכך שרנאדיב מנסה לשנות את ההיסטוריה לטובתו.

לדראפט 2014 הקינגס הגיעו עם ג'נרל מנג'ר טרי, פיט דאלסנדרו, שייזכר מהתקופה שלו בסקרמנטו כמי שוויתר על אייזיאה תומאס לטובת דרן קוליסון, אבל גם בגלל סרטון שהופק על ידי גראנטלנד ז"ל. הסרטון הזה מספק הצצה נדירה לתהליך הבחירה של הקינגס בדראפט 2014, ובמהלכו ניתן לראות שהצוות המקצועי התלבט בין אלפריד פייטון וניק סטאוסקאס, כשדווקא הבעלים היטה את הכף לטובת האחרון. להגנתו, רנאדיב טען אחרי זה שצוות ההפקה של ESPN ביים אותו במהלך הסרטון הקצר ושהוא בכלל רצה לקחת את פייטון, ואולי אפשר למצוא ביסוס לטענה הזו בעובדה שסטאוסקאס נזרק לפילדלפיה אחרי שנה אחת בלבד.

כך או כך, הסרטון מעיד על מעורבות גדולה מאוד של הבעלים בקבלת ההחלטות המקצועיות ועל זה שהבלאגן חגג בסקרמנטו. גם הטרייד של סטאוסקאס הוא עדות נהדרת לכך, כמו שנרחיב בהמשך.

תחת דאלסנדרו והמאמן מייק מאלון סקרמנטו הראתה התקדמות מסוימת. בעונה הראשונה שלו מאלון אמנם לא שיפר את מספר הניצחונות של סמארט (28) אבל עונת 2014/15 נפתחה במאזן של חמישה ניצחונות בשישה משחקים, לפני שקאזינס נפצע ומאלון פוטר עם מאזן של 11-13. המהלך היה לא צפוי מכמה סיבות: מאלון היה עוזר המאמן של מארק ג'קסון בווריורס וכבר אז סומן כמאמן העתידי של הקבוצה שתירכש על ידי רנאדיב, שאף כינה אותו "אחד מהאמנים הכי טובים בעולם". בנוסף, הקינגס היו בקצב של 10 ניצחונות יותר מהעונה הקודמת למרות הפציעה של קאזינס. אז למה הוא פוטר?

הסיבה העיקרית נתלתה בחוסר היעילות ההתקפית שהקינגס הראו תחת מאלון ההגנתי, נושא שכנראה נדחף על ידי שחקן העבר כריס מאלין, ששימש כיועץ להנהלה באותה תקופה. רנאדיב תלה את חוסר ההצלחה של אותה התקופה בחוסר היכולת של דאלסנדרו ומאלון להסתדר, או אם לצטט אותו "הם שנאו אחד את השני שנאת מוות". זו טענה מעניינת בהתחשב בעובדה שהוא זה ששכר את שניהם לתפקיד, ובעיקר כי מה שכביכול התרחש מאחורי הקלעים בסקרמנטו לא הפריע להם לאחד כוחות בדנבר במסגרת העבודה הבאה שלהם.

בנקודת הזמן "הרגועה" הזאת נכנס למערכת ולאדה דיבאץ'. אחרי תקופה ארוכה שבה שימש בעיקר כנשיא האולימפי של סרביה (תפקיד שבו כיהן עד מאי 2017), דיבאץ' חזר למועדון שבו שיחק במשך שש שנים לפני יותר מעשור. מעבר לנוסטלגיה, דיבאץ' היה גבוה טוטאלי שקרא את המשחק בצורה יוצאת דופן, וכהוכחה לכך משתייך לקבוצה מכובדת שכוללת את קארים עבדול ג'אבר, האקים אולאג'ואן ,טים דאנקן, שאקיל אוניל, קווין גארנט ופאו גאסול – גבוהים עם לפחות 13,000 נק', 9000 ריב', 3000 אס' ו-1500 חסימות.

כמה מזה תורגם לתחום המקצועי? לא הרבה בהתחלה. ההחלטות הבולטות הראשונות שלו כללו בחירה בווילי קאולי-סטיין במקום החמישי בדראפט 2015, לא בחירה רעה בהתחשב בפוטנציאל שמראה קאולי-סטיין להפוך לשחקן בסגנון טייסון צ'אנדלר ובעובדה שלא רק הוא פספס את דווין בוקר (נבחר במקום ה-13). אבל אז הגיע הטרייד של סטאוסקאס:

טרייד בין קינגס לפילי 2016

מקצועית מדובר באחד מהטריידים הכי חד-צדדיים בשנים האחרונות, שנעשה בעיקר כדי לפנות חוזים של כ-16 מיליון דולר. בשביל מי? לרנאדיב ודיבאץ' הפתרונים. בנוסף, בדיעבד הסתבר שלפי חוקי הליגה הם היו יכולים למתוח את החוזים של לאנדרי ותומפסון וכך לפנות את הכסף הדרוש, רק שאף אחד בהנהלה לא ידע שהם יכולים לעשות את זה. בסופו של דבר הוא גם דרדר את סקרמנטו שתי בחירות למטה בדראפט 2017 וגרר הטרלה מצידו של סטאוסקאס. בלאגן, כבר אמרנו?

את הכסף דיבאץ' פיזר בקיץ על בלינלי שנתן תקופה יפה בספרס, על קוסטה קופוס (33 ל-4 שנים), שהגיע כנראה בגלל תקופה יפה עם ג'ורג קארל בדנבר, ועל רייג'ון רונדו, שהיה אמור להקפיץ את משחק ההתקפה. בפועל, היו הרבה סימני שאלה סביב ההגעה של רונדו והאופן שבו סגנון המשחק שלו ישתלב עם שני שחקני שנוטים לבידודים כמו גיי וקאזינס.

דיבאץ' גם ישב על הגדר בסכסוך המתוקשר בין קארל (שהגיע כמאמן לקראת סוף עונת 2015) לדמרכוס קאזינס, שאף צייץ תמונה של נחש בהקשר למאמן שלדבריו דחף להעביר אותו בטרייד. באופן לא מפתיע, בעונת 2015/16 הקבוצה סיפקה בעיקר כותרות על מערכות היחסים בין המאמן לשחקנים – כולל התפרצות של קאזינס על קארל בחדר ההלבשה שלאחריה דווח כי דיבאץ' התייעץ עם השחקנים אם לפטר את המאמן המכהן. ניתן את הבמה לרונדו, שסיכם את העונה בצורה יפה:

"מעולם בכל עשר שנותי בליגה לא ראיתי כל כך הרבה מתח בקבוצה… יותר מדי הפרעות על ומחוץ למגרש הפריעו לנו לתפקד".

בסופו של דבר באפריל 2016 קארל פוטר, וחודש לאחר מכן דייב גייר הוחתם כמאמן. למרות זאת, גם העונה הקודמת נפתחה עם סכסוך מתוקשר נוסף, כשדיבאץ' השיג במהלך הדראפט את הזכויות מפיניקס לסנטר היווני גאורגיוס פאפאיאניס וקאזינס הגיב ככה:

 

צריך לסייג, תפקיד הג'נרל מנג'ר דורש הרבה ניסוי וטעייה, ובדרך כלל מתמנים אליו מקצוענים עם ניסיון של שנים בתפקידים שונים כמו סקאוטינג, עוזרים לג'נרל מנג'ר, מנתחי סטטיסטיקות וכן הלאה. דיבאץ' נחת בלי שום ניסיון משמעותי ולתוך סיטואציה בעייתית מאוד. הוא קיבל את אחד הגבוהים הטובים בליגה, אבל גם את האגו שלו שהיה לא פחות גדול מהכישרון שלו.

למרות שהוא ספג ביקורת על דראפט 2016, בעיקר בגלל שוויתר על בחירה לפיניקס שלקחה את מרקיז כריס, בסופו של דבר הוא ניצל בחירות לא גבוהות בדראפט חלש כדי לענות על צרכים נקודתיים של פיזיות (פאפאיאניס – בחירה 13), קליעה (ריצ'ארדסון – בחירה 22) וסטרץ' 4 עם פוטנציאל הגנתי (לביסייר – בחירה 28). הקינגס גם קיבלו את הזכויות של בוגדן בוגדנוביץ', שיגיע אליהם אחרי עונה טובה מאוד בפנרבחצ'ה ובגיל 25 יכול להיות הלהיט הלא-אמריקאי הבא שעולה מהספסל ועושה נקודות.

דיבאץ' גם קפץ בעונה שעברה על דייב ייגר, שהתפנה בעקבות סכסוך עם הנהלת ממפיס, והצליח לשריין מאמן צעיר יחסית עם ניסיון בפלייאוף. רגע לפני הדראפט המדובר של העשור, הקינגס לא הצהירו על טאנקינג אבל הביאו את טיי לאוסון להתחרות על עמדת הרכז הפותח. עוד עונה סטנדרטית במונחים של הקינגס עברה מתחת לרדאר, עד לאירועי האולסטאר והטרייד על קאזינס:

עם עונה וחצי תחת חוזה, דיבאץ' ניסה למקסם את הרווח על קאזינס רגע לפני שהוא הופך לשחקן חופשי ומשאיר אותם בלי כלום. אמנם רגע אחרי הטרייד, באופן מוזר וכנה, דיבאץ' התוודה שהייתה לו הצעה טובה יותר על השולחן, אבל בסופו של יום אחרי 10 עונות ללא פלייאוף (6 וחצי מהן עם קאזינס) הקינגס התחילו בתהליך אמיתי ואמיץ של ניקוי אורוות [עוד על הטרייד והתקופה של קאזינס בקינגס כאן].

סקרמנטו ויתרה על קאזינס ועמרי כספי וקיבלה בעיקר את באדי הילד (אוואנס וגאלוואי לא חידשו חוזה), רוקי עם פוטנציאל גבוה מאוד שקיבל עוד 10 דקות על המגרש בקינגס והשיב עם קפיצה סטטיסטית מ-8.6 נק' למשחק ו-36% אחוז לשלוש ל-15 נק' ו-42% אחוז לשלוש. כל זה לא שינה לאומת הטוויטר, שכיאה בטריידים כאלה בעיקר צחקה על סקרמנטו:

וגם:

דיבאץ' לא שינה את הסגל של הקינגס, הוא שינה את ה-DNA. בדראפט 2017 התממשו החששות של הקינגס והם אכן החליפו בחירות עם הסיקסרס, אבל למזלו של דיבאץ' גם בחירה חמישית בדראפט כל כך עמוק יכולה להניב סופרסטאר והקינגס לקחו כנראה את המנהיג מספר אחת בדראפט – דיארון פוקס מקנטאקי (וסליחה לוואר בול). עם קליעה מוגבלת אבל עם אתלטיות, ניהול משחק ובעיקר ווינריות, פוקס אמור להתפתח לאחד מהרכזים הדומיננטיים בליגה ואולי גם יקפיץ בכמה רמות את היריבות המנומנמת של הקינגס עם הלייקרס על מלכות קליפורניה.

בבחירות הנוספות שלהם הקינגס בחרו את ג'סטין ג'קסון, שמגיע כאלוף עם נורת' קרוליינה ואחרי שלוש שנים בקולג' יכול להפוך לגורם מאחד בקבוצה, ואת הארי ג'יילס, שהתדרדר למקום ה-20 עקב פציעות. ימים יגידו, אבל הוא בהחלט יכול להיות אחת מהגניבות של הדראפט, ובכל מקרה לא צפוי להיות תחת לחץ לספק סטטיסטיקה, לאור העומס של הקינגס בעמדת הסנטר.

ספורטס אילוסטרייטד ליוו את פוקס לפני הדראפט, ומעבר לבגרות שהוא מפגין, הוא התייחס גם לקליעה שלו וליריבות שהתפתחה עם בול:

הקינגס הלכו על קו ברור של שילוב צעירים עם חונכים מבוגרים – החוזה של מקלמור לא חודש, כנ"ל רודי גיי שחתך לסן אנטוניו. במקומם הגיעו ג'ורג היל וזאק רנדולף' שנתנו עונות מוצלחות ביוטה וממפיס, וגם וינס קראטר הבלתי נגמר. עוד לא ברור איך ייסגר העניין המשפטי סביב רנדולף, אשר נתפס כשברשותו מריחואנה בכמות מסחרית, אבל בשתיים-שלוש העונות הקרובות הקינגס יתמקדו בעיקר בפיתוח של פרוספקטים לצד גמישות תקציבית נהדרת שתאפשר להם לאסוף שחקנים מזדמנים.

בשורה התחתונה, ממצב התחלתי כמעט בלתי אפשרי, דיבאץ' שינה את הכיוון של המועדון, שמחזיק היום עומק ופוטנציאל כמעט בכל עמדה (עדיין חלשים ב-4). העונה הם צפויים להיות תחרותיים יותר ממה שהיה אפשר לדמיין לפני עונה או שתיים, ורק על זה מגיע לדיבאץ' קצת קרדיט.