סטף קרי הוא קלעי השלשות הגדול בהיסטוריה, ובמשך שנים הוא היה מלך השלשות של הליגה. בעונות שבהן שיחק פחות ג'יימס הארדן וקליי תומפסון גנבו לו את התואר. השנה אנתוני אדוארדס לקח את התואר. מספר הזריקות מהשדה נשאר זהה, אבל אדוארדס זורק 4 שלשות יותר למשחק. אדוארדס יש את הגודל, הכח, האתלטיות להגיע לסל, אבל כבר בגיל צעיר הוא מכיר בכוחה של השלשה. הוא הספיק להדיח מהפלייאוף את קווין דוראנט, ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ' ולברון ג'יימס, עכשיו הוא רוצה לעשות את זה גם לסטף קרי.
מפגשים בעונה הסדירה:
3-1 לווריורס. ארבעה משחקים ששוחקו מתחיל דצמבר ועד אמצע ינואר, לפני שהווריורס עשו את הטרייד על ג'ימי באטלר. מינסוטה ניצחה את המשחק הראשון העונה בין שתי הקבוצות, הווריורס ניצחו את שתי האחרים. מכיוון שהם לא שיחקו עם ההרכב החזק שלהם, לא ברור מה אפשר ללמוד מהמפגשים האלו.
המאצ'אפים והכוכבים:
כנראה ששמעתם בעבר על סטף קרי, ולא צריך להציג לכם אותו. הקלעי הכי טוב בהיסטוריה של הליגה, סקורר נהדר, ושחקן נשמה. היתרון העצום של קרי הוא היכולת שלו לכווץ ולמשוך אליו את ההגנה. למינסוטה יש בדיוק את השחקן המתאים למקרה הזה – ג'יידן מקדניאלס. מקדניאלס שומר על, ארוך מאוד, חזק. בעוד שעם לוקה צריך פחות לרוץ, ולהתמודד עם הכח, עם קרי זה הפוך. קרי לא מפסיק לזוז במהלך המשחק. סביר להניח שג'יידן מקדניאלס יתחיל את ההתקפה על קרי, אבל עם החסימות, הכל יכול לקרות ונראה המון חילופים. בסופו של דבר לווריורס יש מספיק חורים בהתקפה שמהם תגיע העזרה. קרי סיים את הסיבוב הראשון עם 24 נקודות בממוצע למשחק, הכי נמוך שלו מאז האליפות הראשונה. מספר השלשות שהוא זורק כמעט זהה והוא קולע בכמעט 40%. מה שירד זה כמות הזריקות ל-2 ומספר הפעמים שהוא מגיע לקו. בגילו אלו עדיין מספרים מרשימים מאוד. גם אם מורידים את משחק 5 שבו קרי שיחק הרבה פחות מהרגיל, הממוצעים לא עולים משמעותית.
ג'ימי באטלר הביא מימד חדש לווריורס, אבל גם לקח את הריווח ההתקפי צעד אחורה. באטלר הוא עוד שחקן שלוקח אחריות, מוביל את ההתקפה, מוסר ויוצר לעצמו ואחרים. המממוצעים שלו בפלייאוף לא מרשימים, אבל זה בעיקר בגלל הפציעה במשחק 2 ומשחק 5 שנגמר מוקדם. בשאר המשחקים באטלר היה מצויין, והניצחון החשוב במשחק 4 רשום על שמו.
דריימונד גרין ממשיך להיות הלב והנשמה של הקבוצה. הוא מרביץ בלי חשבון ועוצר לבד התקפות.
הכוכב הגדול של מינסוטה הוא אנתוני אדוארדס. השנה אדוארדס שינה את תמהיל הזריקות שלו ולוקח הרבה יותר שלשות. הוא שיפר את האחוזים מחוץ לקשת מ-35% ל-39% וזה עזר לו לקלוע העונה הכי הרבה שלשות בליגה. הסדרה נגד הלייקרס הייתה רגועה מאוד עבורו. אדוארדס קלע באחוזים רעים, אבל בעיקר לא כפה את עצמו על המשחק. על כך יעידו 1.2 איבודים בממוצע למשחק – הרבה פחות מה-3 שהוא מאבד בדרך כלל.
לצידו של אדוארדס משחק ג'וליוס ראנדל. ראנדל אחרי עונה בינונית רשם סדרת סיבוב ראשון מצויינת נגד הלייקרס. בזמן שהאחוזים של אדוארדס ירדו, האחוזים של ראנדל עלו לגבהים חדשים והוא היה סופר יעיל.
על רודי גובר אוהבים מאוד לצחוק, במיוחד דריימונד גרין. בין השניים יש איבה גלויה ושורה של תקריות עבר שבהן דריימונד איבד את הראש, וניסה להוריד את זה של גובר. כמו נגד הלייקרס, גם בסדרה הזו אין אף אחד שיכול לעמוד מולו. אם נראה את גובר של משחק 5, לווריורס אין סיכוי. אם נראה את גובר של שאר הסדרה, הכל פתוח. אם הוא יגרום לדריימונד לאבד את העשתונות, זה בונוס אדיר.
על הנייר הסגל של הווריורס והלייקרס זהה. אין מספיק עומק, אין גובה, אין כוח. סגנון המשחק לא יכול להיות שונה יותר. הווריורס, למרות חיסרון הגובה משחקים הגנה חזקה מאוד (שלא לומר אלימה), ולוקחים מהיריבות שלהן את החוזקות שלהן. ההתקפה של הווריורס מבוססת בעיקר על תנועה והנעת כדור. ההגנה של הטימברוולבס על הנייר היא אחת החזקות בליגה, ואמורה להתמודד עם התקפה דיי מוגבלת של הווריורס. יש לווריורס יותר מדי חורים מהם אפשר לעזור. גובר צריך לראות מה סטיבן אדאמס עשה בסיבוב הראשון ולבוא במצב רוח התקפי.
דו קרב המאמנים:
סטיב קר נחשב לאחד המאמנים הטובים בליגה. הוא הפך את הווריורס למפלצת שהם היו. הוא מנוסה מאוד בלזהות חוזקות וחולשות של היריבות, ולכוון את הגנה של הקבוצה שלו ככה שתשמור נגד החוזקות ותהמר על החולשות (אני מדבר עליך ג'יילן גרין). השמיכה שלו קצרה, ולכן הקבוצה מהמרת המון בהגנה. בסיבוב הראשון הוא נתן לבאדי הילד המון דקות שלא תמיד הגיעו לו, ובמשחק 7 זה השתלם לו כשהילד קולע 33 נקודות. את קאמינגה הוא לא סופר ולא ברור איך זה יושב מול ההנהלה והבעלים שראו בקאמינגה את העתיד של הקבוצה. את קר זה לא מעניין, מי שלא טוב לא משחק. קר מאמן סתגלן ואפשר לראות את זה בסגנון שהווריורס משחקים מסיבוב לסיבוב, כמו גם בדרך שבה הוא בנה משחק התקפה חדש דנדש סביב ג'ימי באטלר, שלא מתאים למשחק המסורתי של הווריורס.
כריס פינץ' בעונה חמישית בליגה, כולן במינסוטה. בשנה שעברה הוא הוביל את הקבוצה לגמר המערב עם ניצחון אדיר על דנבר בחצי הגמר. השנה הקבוצה הלכה אחורה בעונה הרגילה, אבל בסדרה נגד הלייקרס היא שוב נראתה מצויין, ואם הוא הצליח להביא אותה במוד הנכון לפלייאוף, זה יתרון עצום. יש לו הרבה יותר עומק וגודל מסטיב קר, ואם הוא ידע להשתמש בו נכון, מינסוטה אמורה להמשיך הלאה. הוא יכול לראות את החמישיות הטובות יותר ופחות של יודוקה, מה הצליח, מה פחות.
תחזית:
איזה מן אוהד מהמר סדרתית נגד הקבוצה שלו? אוהד פסימי. אולי זה זכרונות העבר הקרוב, אבל הווריורס פשוט לא קבוצה חזקה מספיק. מינסוטה עם הפנים לעתיד ויש לה המון יתרונות על הווריורס. 4-1 לזאבים.
