בזמן שפלייאוף לא ישנים, והלילה בוסטון עולה ל 2-0 על ברוקלין, טורונטו מפספסת הזדמנות חשובה לנצח את פילדלפיה ושיקגו מפתיעה את מילווקי.

 

בוסטון סלטיקס 114 – ברוקלין נטס 107 (2-0 לסלטיקס)

דרור האס

בוסטון הראו נחישות במשחק 2 והגנו על הביתיות.

 

הבוסטון סלטיקס לקחו הובלה של 2-0 על הברוקלין נטס אחרי שגירדו נצחון לא פשוט. הגנת בוסטון הייתה ההבדל במשחק, כשעשתה את המוות לקווין דוראנט פעם נוספת והגבילה אותו ל-23.5 אחוז מהשדה. הנטס השתלטו על המשחק מוקדם, ועלו עד ליתרון 17. אך לאחר ההפסקה הסלטיקס התאפסו והתחילו לבצע את ההתקפה.

ג'ייסון טייטום קלע סלי קלאצ' וסיים את הלילה עם 19 נקודות, 10 אסיסטים ו-6 ריבאונדים, וג'יילן בראון הוסיף 22 נקודות לנצחון. זו הייתה התקפה מאוזנת מצד הסלטיקס כשכל שחקני החמישיה סיימו בספרות כפולות, וגראנט וויליאמס עם משחק מרשים מהספסל של 17 נקודות.  הסדרה עוברת כעת לברוקלין  לשני המשחקים הבאים, והנטס ינסו לחזור לסדרה נגד הדומיננטיות של בוסטון.

 

  1. ההגנה על דוראנט: קווין דוראנט בנה לעצמו מורשת של אחד השחקנים שהכי קשה לשמור עליהם בהיסטוריה של הליגה. השילוב הייחודי של כשרון וגובה הפך את הזריקה שלו לכמעט בלתי ניתנת לעצירה, כשהוא יכול להתרומם מעל כל אחד ולקבל זריקה חופשית. בכל פעם שהכדור עוזב את היד של דוראנט, אנו פשוט מניחים שזה הולך פנימה. זה עד כמה הוא קטלני במשך כל הקריירה.
    אך הלילה, דוראנט לא נראה כמו שחקן בלתי ניתן לעצירה כשהוא התקשה להיכנס לקצב. קיידי אמנם סיים עם 27 נקודות, אך זה הגיע עם 4-17 מהשדה, ולולא 18 נקודות מהעונשין, הוא בקושי היה קולע. זה נתון מרשים, וחייבים לתת את הקרדיט להגנת הסלטיקס.  זה לא היה סתם יום רע שלו. זה היה מתקפה הגנתית מבוצעת בשלמות על ידי הסלטיקס. בכל פוזשן דוראנט נתקל בלחץ הגנתי, בין אם בדאבל טים או מפשוט שמירה חונקת.
    זה היה יותר מסתם טראפים ולהוציא לו את הכדור מהידיים. בוסטון פשוט לא אפשרה לו מרחב לנשום או לעשות משהו בהתקפה, וזהגם לא שינה מי היה עליו. זה מה שהפך את הגנת בוסטון לכזאת יעילה. היכולת להחליף כמעט הכל, ולסלטיקס יש המון אורך ואתלטיות שכמעט לא מפתיע שדוראנט נראה לעתים מבולבל בהתקפה. בוסטון כפתה עליו 6 איבודים כשכל שחקן בטווח נגיעה ממנו שלח ידיים כדי להוציא אותו מהקצב, וזה עבד. זה ללא ספק הצורה הכי טובה שקבוצה כלשהי שמרה על דוראנט, וזה יכריח את ברוקלין לבצע התאמות להמשך הסדרה ולנסות לצוא לזה פתרונות על מנת להשיג עבורו הזדמנויות טובות יותר.
  2. התקפה מאוזנת: זה היה אחד המשחקים שהראו את חשיבותו של עומק בפלייאוף. 7 שחקנים קלעו בדו ספרתי, ובוסטון השיגה המון תוצרת התקפית משני שחקני הספסל גראנט וויליאמס ופייטון פריצ'ארד. וויליאמס עצמו היה עם ערב נהדר לכל אורכו. ברבע הראשון הוא ודניאל ת'ייס היו היחידים שהצליחו לעשות משהו כראוי בהתקפה, והחזיקו את המשחק קרוב כשברוקלין יצאו ושעטו קדימה. ההגנה שלו הייתה ראויה לציון גם כן כשהיו לו כמה פוזשנים טובים על דוראנט, והוא היה אחראי לחלק מהאיבודים של דוראנט.
    לולא התפוקה של גראנט וויליאמס, דניאל ת'ייס ואל הורפורד במחצית הראשונה, הנטס כנראה היו ביתרון גדול בתחילת הרבע השלישי. במקום זאת, הרול פליירס החזיקו את הקבוצה וחתכו את יתרון ה-17 ל-10 בלבד ביציאה להפסקה. ראוי לציון שהשחקנים הללו יכלו לייצר נקודות לעיתים מהמסירות של טייטום. ואמנם טייטום התקשה לקלוע במחצית הראשונה, 2-8 מהשדה בפרק זמן הזה, הוא מסר 5 אסיסטים והציב את חבריו בעמדה טובה לקליעות קלות. המסירות של טייטום היו חלק חשוב בהתפתחותו העונה, תחום שסמארט אמר שהקבוצה צריכה להשתפר בו, וטייטום בהחלט לקח ללב. ראיית המשחק המשופרת שלו הייתה בתצוגה מלאה במשחק 2, והשפיע על המשחק עם המסירות במחצית הראשונה, ובתחילת המחצית השניה החל להשתלט על המשחק עם קליעות ועזר לבוסטון לצאת עם נצחון.
  3. קיירי אירווינג: אירווינג סיים את המשחק עם 10 נקודות בלבד, 4-13 מהשדה ומסר אסיסט אחד בלבד. זה בלתי מתקבל משחקן ברמתו. הסלטיקס הולכים להמשיך לתקוף בנחילים את קווין דוראנט בכל תנועה שלו, ואירווינג חייב להיות מסוגל להשתלט על העניינים כשזה קורה. הנטס לא יכולים להרשות לעצמם לילה רע של קיירי, ולהם אין כל כך את העומק להישען עליו.

    ברוס בראון עשה עבודה מצויינת בהתקפה, כשסיים עם 23 נקודות. אך זה לבד לא יכול להספיק. ראינו כבר את קיירי משתלט על משחקים, וזו הייתה ההזדמנות שלו לעשות זאת כשדוראנט התקשה. אך קיירי נראה באאוט, ולא נראה כמו הגארד שיכול לקלוע 30 נקודות בערב. הוא לא תקף את הטבעת כל כך, או ניסה ליצור הזדמנויות לחבריו, ובמקום ניסה לכפות זריקות רעות ולא היה פקטור בכלל ברבע האחרון כשקלע 1-4 בלבד.  זה לא מספיק מול הסלטיקס וברוקלין צריכה לקוות שקיירי יחזור לעצמו במשחק 3, כי הוא לא יכול להפקיר את קווין דוראנט לבדו להגנת בוסטון.

 

טורונטו ראפטורס 101 – פילדלפיה 76 104 (3-0 לפילדלפיה)

פרייארים. זה התיאור הטוב ביותר שאפשר לתת לטורונטו הלילה. 

2.6 שניות לסיום הארכה הראשונה, פילדלפיה הולכת לשלשה של מקסי? הארדן? לא. הם הולכים לשלשה של ג'ואל אמביד. לא ברור למה, אמביד יחסית פנוי, קובר את השלשה וכנראה בזאת גם מנצח את הסדרה:

https://twitter.com/sixers/status/1516972372267618306?cxt=HHwWhMC-8bqVr40qAAAA

למה טורונטו פרייארים?
כי הם שיחקו הכי טוב שהם יכלו (מלבד החיסרון של בארנס), כי פרשס אוצ'ואה עלה מהספסל ונתן אולי את המשחק הכי טוב שלו עד היום בפלייאוף עם 20 נק' ב 9-11 מהשדה, אבל 27 שניות לסיום הזמן החוקי, הוא הלך לקו כשהתוצאה בשוויון 95, והחטיא את שתי זריקות העונשין הכי חשובות שהוא זרק העונה.

זה אמנם לא סיכום סדרה, אבל מרגיש כמו פספוס אדיר גם לנו הצופים, במקום שנהיה ב 2-1, סדרה פתוחה לחלוטין, עם ציפייה לחזרה של בארנס במשחק מספר 4, אפשר לומר שגם אם טורונטו ייקחו את המשחק הרביעי זה יהיה בעיקר בשביל הכבוד והפרוטוקול. 

 

כמה רשמים מהמשחק של הלילה:

1. צריך גם מזל

בשביל להיות אלופים צריך גם מזל ונכון להיום נראה שהמזל הולך עם פילדלפיה. זה לא רק ההחטאה של אוצ'ואה, טורונטו כולה קלעה הלילה 12-18 מהעונשין, ולא הצליחה לנצל את ההזדמנויות שהיו להם ברגעי הסיום כדי לקחת את הניצחון. גם אנונובי החטיא זריקת עונשין חשובה בשניות הסיום של הארכה (זה כנראה לא היה משפיע, אבל בכל זאת), ואם יש משהו שטורונטו צריכה לעבוד עליו לקראת העונה הבאה אלו זריקות העונשין.

מצד שני, לא משנה כמה זריקות הם יזרקו באימונים, זריקת עונשין כשיש חצי דקה לסיום משחק מכריע זה משהו שאי אפשר לתרגל.

2. ג'ואל אמביד

אמביד משחק כרגע כמו MVP לכל דבר ועניין. 

במשחק הראשון כל השחקנים של פילדלפיה שיחקו נהדר, ואמביד לא כפה את עצמו ונתן לכולם לירות. הלילה הם היו צריכים אותו יותר, והוא לקח על עצמו. 33 נק', 3-8 מהשלוש, 13 ריב' וגם… 6 איבודי כדור. על זה בנקודה הבאה, עכשיו בואו נהנה מכמה מהלכים אדירים שלו.

כל פעם שפילדלפיה הייתה צריכה סל, הוא היה שם. הרבה לפני שלשת הסיום האדירה.

שימו לב לשלשה שנראית כמעט אותו הדבר, 5 דקות לסיום הזמן החוקי, כאשר יש 0.5 שניה על שעון ההתקפה, בום שלשה מאותה נקודה בדיוק:

 

גם בהארכה, תראו את המהלך הבא. אמביד לוקח את הכדור במרכז, כאילו שהוא הרכז, ולוקח את השחקן שלו סטייל דירק נוביצקי לזריקה קלה מחצי מרחק:

https://twitter.com/sixers/status/1516970383903281155?cxt=HHwWhsC-tdyhro0qAAAA

3. הארדן, מקסי וטוביאס האריס

הארדן מסיים הלילה עם 19 נק', 10 אס', ורק 3 איבודי כדור. גם האחוזים היו לא רעים (מלבד העונשין, שם החטיא גם כן בדקות הסיום). אבל לא בשביל זה הביאו אותו לפילדלפיה. הארדן משתלב נהדר בקצב של הקבוצה, וכאשר הכל זורם הוא מנגן נהדר.

הוא מפעיל את מקסי (19 נק') וגם את טוביאס (הלילה 11 עם 12 ריב'). אבל, יד על הלב, כרגע הוא לא מצליח להביא את האיכויות שאנחנו כל כך רגילים ממנו מהעבר. לא בשביל 19 נק' ו 10 אס' הביאו אותו לפילדלפיה.

גם האריס קצת אנמי בהתקפה, ובקטעים רבים לא מוצא את עצמו.

פילדלפיה רוצה לקחת אליפות, בשביל זה היא צריכה לתת להארדן לנהל יותר את המשחק ולתת למקסי ואמביד להיות אלו שמסיימים. אמביד ומקסי סיימו את הלילה עם 11 איבודי כדור משותפים, וזה חלק משמעותי בסיבה שהמשחק היה צמוד עד הסוף.

 

 

4. הספסל של פילדלפיה

13 נק' בלבד ומינוס במאזן הפלוס מינוס של כל מי שעלה לשחק מהספסל. חשוב לציין שת'ייבל לא שיחק הלילה, עדיין עם כל נושא החיסונים / לא מחוסנים. למרות זאת, שייק מילטון חייב לשחק טוב יותר, וגם פילדלפיה צריכה למצוא את הדרך לשלב את פול מילסאפ. מילסאפ ווטרן נהדר ובטוח יכול לתרום 10 דקות במשחק שהולך להארכה.

דוק נחשב למאמן שמרן, וזה מאוד בולט באופן שבו הספסל פשוט לא מצליח להתבטא. הפלייאוף ארוך מאוד, והדרך לאליפות עוברת בזה שהרוטציה צריכה לכלול 7-8 שחקנים בכושר משחק ולא רק 4 שחקנים.

 

5. גארי טרנט ובארנס

גארי טרנט עלה לשחק חולה במשחק 2, ופרש אחרי 10 דקות. הלילה הוא היה נהדר. שיחק 45 נק', קלע 24 נק', והוסיף המון אנרגיות. כמו למשל במתפרצת הבאה:

עדיין אנחנו כנראה נשאר מהמשחק הזה עם החיסרון של בארנס. כאשר ברור שאם הוא היה משחק, אולי היה לחמישייה הפותחת של טורונטו קצת יותר אוויר, ואז אולי היה להם עוד גרוש לשקל לניצחון.

6. דני גרין

כמה שכותב השורות האלו אוהב את גרין. שימו לב לדאבל טים של טורונטו על אמביד. דני גרין מקבל את הכדור חופשי לחלוטין מהפינה. מזכיר נשכחות לאיזו החטאה מפורסמת שהייתה כשהוא שיחק ליד לברון. אבל גרין ווטרן עם המון ניסיון, המון טבעות, והוא קובר שלשה נהדרת במאני טיים:

 

7. משפט אחרון על טורונטו

בטורונטו לצערנו ישארו גם הפעם עם המחמאות. אבל האמת היא שמתבצע שם מעין חילופי דורות מעניין. סיאקם מסיים רק עם 12 נק', ואן וליט עם 12 גם כן בערב רע מאוד (2-10 מהשלוש, 3-13 מהשדה) ומי שהובילו אותם היו דווקא אנונובי עם 26 נק', גארי טרנט עם 24, אוצ'ואה עם 20 מהספסל ונזכיר שיש להם גם את בארנס שלא שיחק הלילה.

אם נשים לב לגילאים, אזי אונונובי בסה"כ בן 24, טרנט בן 23, אוצ'ואה בן 22 ובארנס בן 20.

זה אמנם עדיין לא סיכום, אבל יש לטורונטו המון סיבות להיות אופטימיים לשנים הבאות.

 

משחק מספר 4 יערך בטורונטו בשעה 02:00, בלילה שבין שבת לראשון.

 

 

מילווקי באקס 110 – שיקגו בולס 114 (1-1 בסדרה)

רותם גלנטי

שיקגו לוקחת את משחק מספר 2 במילווקי וחוזרת הביתה עם המון רוח במפרשים. אחרי משחק מספר 1 שבו מילווקי משייטת לניצחון בלי להציג יכולת מרשימה במיוחד, שיקגו עם משחק ענק של דרוזן ושל קארוסו מנצחת 114-110 וגונבת את הביתיות.
הנתון של המשחק – במשחק הראשון שיקגו הציגה ערב קליעה נוראי וסיימה אותו עם 32% מהשדה ו-19% לשלוש, הערב זה נגמר עם 49.4% ו-48% בהתאמה.

מה למדנו?

אלכסנדר הגדול
קארוסו עם שורה סטטיסטית מאוד דריימונד גרינית – 9 נק, 2 ריב, 10 אס, 2 חס, 2 חטיפות ו+16 במדד (הגבוה במשחק), עם איבוד אחד! בלבד בשני המשחקים.
כמה חשוב קארוסו לבולס העונה? פשוט אי אפשר להסביר במילים. אני מבקש ממי שלא ראה את המשחק, תעשו לעצמכם טובה ותראו אותו בשביל אלכס קארוסו, זה באמת מגיע לו!
ואם לא את כל המשחק, אז לפחות את שלוש וחצי הדקות האלה, בדגש על:

1. הגנה על מידלטון שעוצרת מומנטום אחרי שתי שלשות רצופות שלו (1:59)

2. חוסם את לופז בצד אחד ומוסר לשלשה של לוין בצד השני (2:30)

3. מהלך אחרון של המשחק, סוחט תוקף מיאניס שסוגר סיפור (3:05)

קבלת ההחלטות שלו בהתקפה, והיכולת שלו ליצור הרס בהגנה הן נכס. בעיני, בילי דונובן לא משתמש בו מספיק כמנהל משחק, הוא מוביל את הכדור לחצי ומשם מעביר אותו לדרוזן/לוין שיקבלו החלטות. בכנות, אני לא בטוח שראיתי אותו טועה בהתקפה במשחק הזה (וסליחה אם כבר ממש הגזמתי).

איפה אתה מידלטון?
כריס מידלטון לקח 3 זריקות! בכל החצי הראשון (תשאלו את עצמכם מי היה השומר שלו? נכון, קארוסו), וסיים אותו עם 3 נק בלבד.
אני מאמין שהוא קיבל אחלה שטיפה מבאד במחצית, כי לרבע השלישי הוא עלה אחרת לגמרי, נזכר שהוא אול סטאר והוביל את הקאמבק של מילווקי עם 13 נקודות ברבע.
לצערה של מילווקי הוא לא הצליח להמשיך את המומנטום לרבע הרביעי שבמהלכו גם נפצע ולא חזר למשחק. הדיווח הראשוני הוא על MCL sprain, משמע נקע ברצועה האמצעית של הברך, יעבור MRI מחר שישפוך עוד קצת אור על חומרת הפציעה.
בפלייאוף הקודם מידלטון היה לא פחות מענק ואם מילווקי רוצה להצליח לשחזר את ההישג שלה מהעונה שעברה, או לכל הפחות להגיע לגמר האיזורי, היא צריכה את מידלטון קודם כל בריא, ואחכ – באותם הכושר והמנטאליות של הפלייאוף הקודם, אחרת זה לא ילך.

דרוזן כן דרוזן לא
אחרי משחק ראשון מזעזע, קיבלנו חצי ראשון הפכפך של דמאר. נכון, האחוזים היו טובים עם, 6/12 מהשדה, הוביל את הבולס עם 17 נק, אבל משהו בקליעה שלו עדיין לא השתחרר בחצי הזה, רוב הסלים היו בהתקפות מתפרצות או מכניסות לסל, ולא מסלי החצי מרחק שהתרגלנו לראות ביעילות ככ גבוהה לאורך העונה שהפכו אותו לכל כך קטלני. לא שזה רע, אבל כדי שהבולס ינצחו את הסידרה הזו דרוזן צריך להזכיר לנו למה בסופש האולסטאר לוקה החליט לשאול אותו בחינניות יתרה ״תגיד, אתה אי פעם מחטיא זריקת חצי מרחק?!״
בחצי השני זה כבר היה הדרוזן שהתרגלנו לראות במלוא הדרו, ששמר את שיקגו בתמונה ועזר לה לעמוד בתופת כשמילווקי עושה כל מה שהיא יכולה כדי לחזור למשחק. זה נגמר עם 41 נק ב-51% מהשדה.
מי יתן והוא יצליח לייצר המשכיות ולשמר את היכולת הזו לאורך הפלייאוף, בדיוק כמו שעשה בעונה הסדירה, כי זה פשוט תענוג לראות.

שווה לשים לב ל.. רוטציה מאוד קצרה בשיקגו, מעבר לחמישיה – הספסל כולו שיחק יחד פחות מ-40 דק וסיפק 10 נק בלבד. לאורך זמן יהיה קשה להתקדם ככה בפלייאוף. דונובן יהיה חייב לתת הזדמנויות לצעירים שלו, אחרת הכוכבים יפלו מהרגליים.

וגם ל.. פורטיס שהוא חלק חשוב מאוד ברוטציה של מילווקי נפצע בחצי הראשון ולא חזר (פגיעה בעין, אמור להיות בסדר). בשילוב ההיעדרות של מידלטון בסוף המשחק זה כבר היה גדול על מילווקי.

 

הטופ 10 היומי