המשחק הראשון התחיל נהדר ונגמר באנטי קליימקס. יוסטון שיחקה את המשחק שלה וקיבלה כל מה שהיא רוצה בהתקפה. גולדן סטייט עם משחק סולידי, ועדיין מנצחת בקלות יחסית.

יוסטון 106 – גולדן סטייט 119 (גולדן סטייט מובילה 1 – 0 בסדרה)

אם המשחק הזה לא היה לכם מספיק חם, דריימונד גרין דאג לחמם אותו עוד יותר עם עבירה טכנית בדקות הראשונות על הארדן.

אחרי סל של הארדן בליי אפ, הוא נתקע מתחת לסל וגרין בלי שום סיבה דוחף אותו ומקבל מיד טכנית. זה לא הפריע לו להתווכח עם השופטים בהמשך. גרין נשאר גרין.

יוסטון מהרגע הראשון הלכו למשחק של בידודים. דוראנט פתח על הארדן, אבל יוסטון מחפשים את החילוף. בתחילה עם השחקן של קרי, אחר כך על השחקן של לוני. כשהארדן נח (על הספסל או המגרש) עושים אותו דבר עם כריס פול, ובין לבין נותנים גם לגורדון. פעם אחר פעם אחד מהשלושה עם בידוד על קרי\לוני והולך לסל או לשלשה. הכדור לא זז אצל יוסטון, מי שהתחיל את ההתקפה גם מסיים אותה. כשמדובר בשני שחקני התקפה מצויינים כמו הארדן ופול, במחצית הראשונה זה גם נגמר בנקודות. הבעיה העיקרית של יוסטון עם המשחק הזה היא שהשחקנים האחרים לא נוגעים בכדור ולא נכנסים למשחק. ככל שהמשחק מתקדם ההגנות מתקשחות, וברגע שצריך את שחקני המשנה, הם לא שם. המשחק הזה לא ססטיינבילי על 48 דקות בפלייאוף נגד קבוצה כמו הווריורס. במחצית הראשונה זה הספיק כדי להשאיר אותם ראש בראש. במחצית השניה הווריורס בנו יתרון ולרוקטס לא היה איך לחזור כשכל מה שהיה להם לזרוק על ההגנה של הווריורס זה עוד ועוד בידודים של הארדן.

הארדן היה ענק, ורשם משחק התקפה גדול, אין תלונות. הוא עשה את זה ביעילות מקסימלית, ועדיין, לבד הוא לא ינצח את הווריורס.

בצד השני ראינו את גולדן סטייט משחקת הרבה על קווין דוראנט שלמעשה אין מי שישמור אותו ביוסטון. טאקר נמוך מדי, קאפלה איטי מדי. דוראנט, כמו הארדן, עשה מה שהוא רוצה בצד ההתקפי. מצד שני הוא דאג שגם החברים שלו יהיו במשחק כשהוא מנצל את היתרון שלו גם לנהל את המשחק. מהארדן ראינו בעיקר האליהופים לקאפלה. קליי קיבל הרבה יותר מדי חופש, וההגנה של הארדן הזכירה ימים רעים.

גולדן סטייט קיבלה משחק ענק של קווין דוראנט, ומשחק טוב של קליי. קרי היה בינוני ומטה היום כשהוא פשוט לא פוגע מבחוץ. ראינו ממנו הרבה פחות שלשות, והרבה יותר הליכות לטבעת, וכנראה שגם הוא מבין איפה הוא יכול לתרום יותר. קרי היה הקורבן של יוסטון בהגנה (כשלוני לא שיחק). חלק מהזמן הוא התמודד בכבוד עם הגנה טובה, חלק מהזמן הוא נראה כמו ילד שמשחק עם מבוגרים. גולדן סטייט מוכנה לקחת את זה, כיוון שהיא יודעת שבבידודים יוסטון לא תנצח אותה.

לגבי לוני – לפני כחודש כשהווריורס היו צריכים להחליט את מי לשחרר, קר אמר שהוא לא מוכן לשחרר אף אחד מהגבוהים שלו. הוא חייב את כולם. ראינו את מקגי בסדרה נגד סן אנטוניו, וקצת נגד ניו אורלינס. הלילה הוא לא שותף. פאצ'וליה לא זז מהספסל, בל לא רואה דקות וג'ונס בכלל לא בסגל. דווקא לוני, שחשבנו שאולי הוא מועמד לשחרור, משחק המון דקות. הוא הגבוה הראשון מהספסל ועושה עבודה נהדרת בהגנה (הגם שהרוקטס ניסו לחשוף אותו). ווסט משחק את הדקות הקבועות שלו בתחילת השני ותחילת הרביעי.

השיפוט היה סביר, עם טעות אחת נוראית שעלתה ליוסטון בשלשה ובריחה של הווריורס ל-10 נקודות. 4 דקות לסיום, אחרי שלשה של הארדן, כשהווריורס ביתרון 7, קרי מחטיא שלשה, קליי מסתבך עם הכדור החוזר ולאחר נגיעות שלו ושל קרי הכדור חוזר לחצי של גולדן סטייט. יוסטון רוצה עבירת חצי, השופטים לא שורקים. או שהם חשבו שהארדן נגע אחרון בכדור, או שחשבו שלא הייתה לקליי שליטה. זה נגמר בשלשה של קליי שהחזירה את היתרון ל-10.

יוסטון חייבת לערב את שחקני המשנה במשחק. אין בעיה עם מחוייבות בהגנה, אבל בלי שיעזרו בהתקפה, היא לא תצליח לנצח את גולדן סטייט. להגנה אין לי עצות, כי קשה לראות מה יכולים לעשות כדי לעצור את הווריורס. הם קיבלו יום בינוני של קרי וגרין וקשה לבקש יותר מזה.

דוראנט הוביל את גולדן סטייט עם 37 נקודות (14 מ-27 משדה), קליי קלע 28 (9 מ-18 מהשדה, 6 מ-15 לשלוש).

קרי סיים עם 18-6-8 (8 מ-15 מהשדה, רק 1 מ-5 לשלוש).

איגי עם 11, וגרין עם 5-9-9-2-2.

הארדן קלע לרוקטס 41 נקודות (14 מ-24 מהשדה) עם 7 אסיסטים. פול עם 23 נקודות ו-11 ריבאונדים. גורדון עם 15, קאפלה עם 12-6. אריזה עם 8 וגרין עם 6. טאקר, ננה, אמבה א-מוט, ואנדרסון עם נקודה אחת משותפת ו-0 מ-11 מהשדה.