בוסטון סלטיקס 97 – גולדן סטייט ווריירס 107 (2-2 בסדרה)

משחק 4 בסדרת הגמר היה היה קרב במשקל כבד לאורך 48 דקות בו שני הצדדים ניסו להנחית מהלומות, עד שבדקות הסיום הווריירס הצליחו להנחית כמה מהלומות קצת יותר, הסלטיקס הגיבו פחות ופחות, והווריירס הנחיתו את הנוק אאוט באמצעות סטף קרי, והשיגו נצחון 107-97 ושיוויון 2-2 בסדרת הגמר.

קרי היה מדהים הלילה, וסיים עם 43 נקודות יחד עם 10 ריבאונדים, אך הוא לא היה היחיד בגולדן סטייט עם תצוגה מרשימה: אנדרו וויגינס סים עם 17 נקודות ו-16 ריבאונדים. קליי תומפסון וג'ורדן פול הוסיפו 32 נקודות משותפות.

בבוסטון ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון הובילו את ההתקפה של בוסטון אך התרומה מסביב פשוט לא הספיקה. חוזרים כעת לגולדן סטייט למשחק 5 שיתקיים בלילה בין שני לשלישי ב-04:00 שעון ישראל.

סטף קרי כוכב עליון:

סטף קרי היה מדהים ב-3 המשחקים הראשונים של הסדרה, והיה אפילו טוב יותר במשחק 4. הוא סיים עם 43 נקודות, 10 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, קלע 7 שלשות וסיים עם 14-26 מהשדה. זו ללא ספק הייתה תצוגה מרשימה.

הפעם זה לא היה כמו במשחקים קודמים בהם הסלטיקס נתנו לו יותר מדי חופש פעולה, ההגנה הייתה נעולה עליו, ורדפה אחריו בכל המגרש, אך שום דבר שעשו לא שינה.

והווריירס היו צריכים את הנקודות הללו, במשחק חוץ עם קהל עויין, כשהם במינוס 1-2 בסדרה ובפיגור לאורך חלקים גדולים במשחק. שאר הקבוצה קלעה ב-40 אחוז מהשדה, והיו רגעים במשחק בהם נדמה היה שהסלטיקס הולכים לסגור נצחון. סטף קרי – כפי שדריימונד אמר אח"כ לעיתונאים – לא נתן לזה לקרות.

קליי תומפסון, שהיה איתו במספר משחקים בעבר, הגדיר זאת כתצוגת הגמר הטובה ביותר של סטף. ולא רק הוא, גם לברון שראה מקרוב כמה מתצוגות הגמר שלו

 

הישראלים בעיקר התעסקו עם הכתובת בעברית על הסווטשרט שלו לאחר המשחק

דריימונד גרין הסביר איך הם פרצו עבור קרי שטחים בכח

 

 

הסלטיקס קופאים בדקות הסיום. כן, שוב.

בוסטון החלה ריצה בינואר ששיגרה אותה למקום השני עם מאזן של 28-7. מתוכם 20 נצחונות בדו ספרתי, 15 בהפרש של לפחות 20. גם בפלייאוף, 8 מתוך 14 הנצחונות שלהם עד כה בדו ספרתי. יש הרבה רגעים טובים מהם גם ברגעי הסיום, ויש גם הרבה קריסות שלהם ברגעי ההכרעה, כמו למשל משחק 3 נגד מילווקי או משחק 5 באותה סדרה שלחלוטין היה קריסה אחת גדולה.

בסדרה נגד מיאמי הם לא הצליחו לסיים קאמבק במשחק 3, ולא יכלו לשמור על היתרון במשחק 6 וכמעט שפישלו שוב במשחק 7. יש להם את הרגעים הללו בהם הם נראים בעצלנות מנטאלית, מתפשרים על זריקות רעות, מפסיקים עם הנעת הכדור, הולכים למהלכים לא ברורים, מאבדים כדורים בצורה מיותרת, ובכלל לא שומרים על משמעת ולא נצמדים להוראותיו של יודוקה. וזה בדיוק מה שקרה גם הפעם ב-5 הדקות האחרונות של המשחק. היו להם הזדמנויות, הם יכלו לסיים את זה למרות תצוגת העל של קרי. אלא שג'ייסון טייטום שוב נעלם בדקות הסיום, והחברים השאירו את מרכוס סמארט עם הזריקות החשובות. ועם כל הכבוד למרכוס סמארט, הוא לא זה שמשאירים לו את הזריקות החשובות במשחק מפתח בסדרת הגמר.

דקות הקלאצ' מוגדרות כ-5 הדקות האחרונות בהן ההפרש הוא 5 או פחות. הלילה גולדן סטייט ניצחה את בוסטון 15-0 בדקות הללו. זה ההפרש הכי גדול ב-25 השנה האחרונות.

 

אנדרו וויגינס

בלא מעט דקות במשחק, אנדרו וויגינס היה זה שהחזיק את הווריירס במשחק. גם כששאר הקבוצה שיחקה רע, הוא היה זה שקלע את השלשות שהשאירו את ההפרש צמוד, ודאג לפיזיות מתחת לסל. קרי היה זה שבישל, וויגינס היה הסו שף במשחק הזה.

אחרי שבסדרה הקודמת הוא כיכב בהגנה על לוקה דונצ'יץ', הוא קצת נשכח לפרקים בסדרה הזו. הלילה סטיב קר עשה שינוי בחמישיה והכניס את אוטו פורטר במקומו של קוון לוני, והלך סמול בול כל הדרך. אלא שבהרכב כזה מישהו צריך לקחת ריבאונדים, והמישהו הזה היה אנדרו וויגינס שיחד עם 17 הנקודות שלו מתוכן 11 במחצית הראשונה, סיים עם 16 ריבאונדים.

הווריירס ניצחו בקרב הריבאונד 55-42 לא מעט בזכותו. ואמנם עיקר העבודה שלו הייתה בצד ההגנתי, היו לו גם כמה מהלכי קלאצ' לסדר לגולדן סטייט נקודות גם מאחרים שאינם סטף קרי. אין ספק שעיקר ההתמקדות לאחר המשחק תהיה בסטף קרי, ובצדק. וויגינס היה הסגן וחתום לא מעט על המשחק הזה גם כן.