בזמן שפלייאוף לא ישנים!

 

פילדלפיה 76 102 – בוסטון סלטיקס 114 (1 – 2 לסלטיקס)

דרור האס

הסלטיקס לקחו שליטה על חצי הגמר האיזורי אחרי שניצחו את פילדלפיה 114-102 והחזירו לעצמם את הביתיות.

ג'ייסון טייטום אחרי יכולת נוראית במשחק הקודם, הוביל 6 שחקני סלטיקס שקלעו בדו ספרתי, עם 27 נקודות כולל 7 נקודות רצופות בדקות הסיום של המשחק. ג'יילן בראון שהיה הכוח הוביל במחצית הראשונה סיים עם 23 למרות שהיה בבעיית עבירות מאוחר יותר במשחק, ואל הורפורד אחרי שצחק עם העיתואנים לפני המשחק, וכינה עצמו "קלעי עלית", התאושש מהפתיחה הרעה וקלע 5-7 מעבר לקשת, כולל אחת חשובה ברבע האחרון.

ג'ואל אמביד נראה הרבה יותר טוב מאשר היה במשחק 2, קלע 28 נקודות אך קיבל עזרה מועטה מאוד מהכוכב שלצידו ג'יימס הארדן שכבר החל לשמוע קריאות בוז מצד אוהדי הסיקסרס לאחר 3-13 מהשדה ו-5 איבודים.

לאחר המשחק אמר אמביד ש"זה הפלייאוף, ושחקנים צריכים להופיע."

הסלטיקס עם יתרון 2-1 בסדרה בדרך למשחק חשוב במשחק 4 שעשוי להכריע את הסדרה. מוצ"ש 22:30 שעון ישראל.

ג'יימס הארדן: ג'יימס הארדן היה הכוכב במשחק 1 עם 45 נקודות כולל שלשת נצחון חשובה. לאחר המשחק אמר על כך הארדן ש"זהו רק משחק אחד". מסתבר שהוא דיבר גם על עצמו. אחרי משחק נוראי במשחק הקודם עם 2-12 מהשדה, הוא נראה כמו קליפה של עצמו כשהיה אחד הגורמים לריצה של בוסטון במחצית הראשונה, אותה סיים עם 1-7 מהשדה ו-5 איבודים.

זה לא ממש השתפר במחצית השניה כשהארדן או החטיא זריקות או נמנע במכוון מלקחת אותן, מה שלא אחת עצר את המומנטום שפילדלפיה ניסתה לבנות. ג'יילן בראון עשה שוב עבודה נפלאה בשמירה עליו, והאיום בכמה שומרים עזר גם כן להוציא אותו מהקצב.  בוסטון מצאה את הדרך להוריד את האיום של הארדן, ודוק ריברס עדיין לא מצא לזה פתרונות. הארדן בשיאו היה סופרסטאר שידע להות קטלני בהתקפה, וגם כעת הוא אחראי לבעיית העבירות של בראון במשחק הזה ושל טייטום במשחק הקודם. אך בסופו של דבר למעט סחיטת עבירות מדי פעם, וסיים הלילה עם 8-9 מהעונשין, הוא ממש מתקשה לייצר התקפית ובלעדיו ורק עם אמביד, פילדלפיה תתקשה לנצח.

ג'יילן בראון: אז מלבד עבודת ההגנה המצויינת שעשה על הארדן, הוא גם עזר להתחיל את המומנטום ההתקפי. את המשחק אמנם פתח עם 3 החטאות, אך קלע 8 מ-12 הזריקות הבאות שלו כשהוא בעיקר נכנס  לצבע אל מול שומרי הכנף של פילדלפיה, וקולע גם כמה מהמיד ריינג' לפרק את האיזורית שדוק ריברס ניסה כדי לעצור את הסלטיקס. בראון גם מגיע יותר לקו בפלייאוף הזה ונדמה ששיפר את קבלת ההחלטות שלו. הוא היה המצטיין של בוסטון במחצית הראשונה, ועזר לחבריו להיכנס לקצב במחצית השניה. אמנם נאלץ לשבת רוב הרבע האחרון בשל בעיית עבירות אך חזר ועזר לסגור את המשחק.

את המשחק סיים עם 0-4 מעבר לקשת, ורק 8-18 מהשדה אך במקרה הזה האחוזים מעט משקרים. בנוסף סיים בראון עם 7-7 מהעונשין, 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, יחד עם 4 איבודים. כשפילדלפיה שלחו טראפים ודאבל טים ובליצים על טייטום, זה היה טוב שהוא היה שם לפרק את הגנת הסיקסרס.

משחק מצויין אותו הקדיש לסבתו המנוחה, ודאג לעלות עם נעליים מיוחדות עם ציור שלה עליהן

 

איבודים: ההתקפה הרעה של בוסטון הפכה להרבה זריקות פנויות של פילדלפיה במשחק הראשון, ובוסטון המשיכו את מגמת השיפור מהמשחק השני, שיפרו את קבלת ההחלטות וצמצמו איבודים. את המחצית הראשונה סיימו הסלטיקס עם 5 איבודים בלבד במחצית הראשונה, ו-8 ב-3 הרבעים הראשונים עם קריאת מהלכים טובה יותר אל מול ג'ואל אמביד, והנעת כדור טובה יותר מול האיזורית והטראפים של הסיקסרס. בצד השני בוסטון הפעילה לחץ על מובילי הכדור שגרמו להם לאיבודים מה שנתן לבוסטון 15 נקודות במתפרצות אל מול 7 בלבד כאלו של פילדלפיה.

 

רוברט וויליאמס: הביג מן הקופצני של הסלטיקס סיים עם 5 ריבאונדים ו-3 חסימות ב-16 דקות בלבד, כולל הצלה מרשימה שגם גרמה לו להיפצע. למרות זאת, הוא היחיד בסלטיקס שסיים עם פלוס מינוס שלילי וזאת בשל העובדה שבדקות שלו ושל אמביד יחד, התקפת הסלטיקס פשוט נתקעה. ההגנה של פילדלפיה מאוד פשוטה – אמביד "שומר" על השחקן ללא הקליעה של הקבוצה השניה, ונשאר לעשות 2.9 בצבע. זה יוצר סתימה בצבע ומנטרל לא מעט מהנעת הכדור של היריבה. כך קרה גם הפעם שבדקות שלו עם אמביד הצבע של הסיקסרס הפך לבלתי חדיר, וזה עצר מעט גם את הנעת הכדור של בוסטון. בדקות שלו מול פול ריד המצב היה טוב יותר

אין הכוונה כאן לטעון חלילה שרוב וויל שחקן רע, אלא שעדיף לבוסטון שלא לשים אותו על המגרש אל מול אמביד. את הבעיה פתר ג'ו מאזולה באמצעות חמישיה נמוכה עם גראנט וויליאמס ב-5, שגם עשה עבודה לא רעה (במסגרת האפשרויות) על אמביד, וגם עזר להתקפה. הוא אמנם סיים עם 0 נקודות, אך עדיין היווה איום שהוציא החוצה אליו את שחקני פילי.

רברט וויליאמס נפצע כאמור במרפק במהלך הרבע ה-4 אחרי הצלת כדור הירואית, ואמנם חזר לספסל אח"כ עם חבישה על המרפק, אך לא חזר לשחק. למרות הביקורת שלי פה על הדקות שלו אל מול אמביד, הוא שחקן חשוב עבור הסלטיקס וזה נושא מדאיג לעקוב אחריו בתקווה שזו אינה פציעה רצינית.

 

 

פיניקס סאנס 121 – דנבר נאגטס 114 (1 – 2 לדנבר בסדרה)

* דני אייזיקוביץ

בוקר, דווין בוקר בשבילכם. זה הסיפור של הלילה.

פיניקס מארחת הלילה את דנבר למשחק של להיות או לחדול וללא כריס פול הפצוע.
בוקר ודוראנט מבינים שזה עכשיו או לעולם לא, והם מגיבים, ועוד איך הם מגיבים. 47 נקודות לבוקר ו 39 נקודות לדוראנט.

זה מה שרצו לראות בפיניקס כשהביאו את דוראנט וזה מה שהם קיבלו הלילה.

בצד השני, היה ערב נהדר ליוקיץ' (30 נקודות, 17 ריבאונדים ו 17 אסיסטים!!!) וגם מארי קלע 32 נקודות.

 

אבל זה פשוט היה הלילה של פיניקס ויותר מדוייק של דווין בוקר.

זה לא רק 47 נקודות, זה 20-25 מהשדה, 5-8 מהשלוש, ו 9 אסיסטים. כן, קראתם נכון, 80% מהשדה לבוקר שעושה היסטוריה והופך להיות השחקן השני אי פעם לקלוע 45+ נקודות במשחק (אחרי נוביצקי) בפלייאוף באחוזים כאלו, די משוגע:

 

מהלך המשחק

קמרון פיין נכנס לחמישייה במקומו של כריס פול הפצוע, ובכלל היום ראינו פרצופים שלא ראינו עד כה בפלייאוף – טרנס רוס, טיג'יי וורן, עוד נדבר עליהם. אבל נתחיל כמובן עם מי שפתח את המשחק חזק מאוד, בוקר.

דווין בוקר פותח את המשחק חזק, קולע 18 נקודות כבר ברבע הראשון (שמסתיים ב 31-29 לדנבר) ומגיע יותר מדי פעמים לטבעת בקלות מדהימה. שימו לב למהלך הבא. דנבר יחסית צפופה אבל עדיין כולם רחוקים מדי ולא ממש יכולים לבוא לעזור, ובוקר פשוט עם 2 קלות מאוד:

בצד השני, דנבר מאוד רצו לסגור עניין היום, וג'מאל מארי גם פתח אגרסיבי והלך הרבה לטבעת, תוך כדי ניצול יכולת המסירה המושלמת של יוקיץ':

הרבע השני נפתח במנוחה של בוקר, ודוראנט לוקח על עצמו את פיניקס. דוראנט לא מצליח לשים את הכדור בטבעת, אבל כמעט כל זריקה שלו מסתיימת בהגעה לקו, משם הוא פוגע נהדר וביחד עם אנרגיות מצויינות של לאנדייל הם נשארים צמודים 37-37.

בוקר חוזר אחרי 3 דקות מנוחה, ואנחנו סוף סוף רואים את טי ג'יי וורן, שמשחק ליד דוראנט, בוקר, פיין ולאנדייל.

כמות הקלעים פותחת את המגרש עבור פיניקס, ובצורה מפתיעה הם גם שומרים נהדר, והופ, בלי ששמנו לב 45-39 לפיניקס

פיניקס ממשיכה לרוץ (למרות דקות רעות של אייטון) וומשיגה את היתרון שלה בהגנה. דנבר עם 21 נקודות בלבד ברבע, ובמחצית 15 הפרש מאוד דומיננטי של פיניקס 67-52:

הקבוצות חוזרות אחרי ההפסקה במיינד סט שונה לחלוטין.

דנבר מבינה שיש עוד מחצית לשחק וזה לא גמור, ויוצאת להלחם.

יוקיץ' מוסר כדור ממגרש שלם לארון גורדון שמטביע וכדקה מאוחר יותר ג'מאל מארי משלים מהפך 79-78 אחרי ריצת 27-11 ב 6 דקות של רבע:

מונטי וויליאמס לטעמי במהלך של המשחק מגיב ומכניס את טרנס רוס ולאנדייל במקום פיין ואייטון.

רוס מחטיא שלשה, אבל כל האנרגיות של המשחק משתנות. עוד הפעם, ההגנה של פיניקס נראית טוב יותר, ומי אם לא דווין בוקר חותם את הרבע בשלשה ושומר את היתרון אצל פיניקס, 90-88:

https://twitter.com/Suns/status/1654700481581813760

 

בפתיחת הרבע הרביעי, פיניקס שוב בורחת ודנבר כבר לא מצליחה לחזור למשחק, פיין אם אסיסט לדאנק של דוראנט, מנסה לשחזר את התמונה של וויד ולברון (לא ממש הולך לו):

בסיום 121-114 לדנבר.

 

כמה מעלות טובות (ורעות) מהמשחק:

1. דווין בוקר וקוין דוראנט 86 נקודות

ההתקפה של פיניקס די שבלונית. הכדור הולך לבוקר, או לדוראנט, וכל פעם מישהו אחר לוקח את הכדור לסל.

דוראנט נמצא בכושר קליעה לא טוב, או שזה ארון גורדון שמקשה עליו, זה לא ממש משנה, כי הוא פשוט סוחט את העבירות והלילה קולע 14-16 מהקו.

במקרה של בוקר זה קצת שונה, ההגנה של פיניקס פשוט לא שומרת עליו כמו שצריך.

בוקר הגיע לקו רק פעמיים (2-2) וזה למרות שכמעט כל הזריקות שלו היו מחצי מרחק. תראו את השוט צ'ארט שלו מהלילה:

להלן לקט המהלכים שלו מהמשחק, ההגנה של דנבר ברוב המהלכים לא מרימה ידיים, ופשוט נותנת לו לעבור, לא ברור:

https://twitter.com/NBA/status/1654714224822591490

 

2. יוקיץ', מארי ופורטר

יוקיץ' 30 נקודות, 17 ריבאונדים ו 17 אסיסטים, מארי עם 32 נקודות, אבל 13-29 מהשדה, פורטר עם 21 נקודות ו 12 ריבאונדים.

באמת שאי אפשר לצפות מהטריו הזה לתת יותר, הנקודות החסרות היו ארון גורדון (9 נקודות, 3-13 מהשדה) וקולדוול פופ 2 נקודות ואנמיות משמעותית.

דווקא מהספסל דנבר קיבלו 11 מברוס בראון ו 7 גרין.

 

3. ריבאונד שלשות והמספרים הנוספים

דנבר "מנצחת" עם 10 שלשות ב 33% מול 9 שלשות ב 32% של פיניקס.

דנבר "מנצחת" 51-41 בריבאונד וגם מתרגמת את זה ל 22-6 בנקודות מהזדמנות שנייה, ועדיין הם מפסידים.

הסיבה הראשונה היא שפיניקס מנצחת באחוזים מהשדה (זוכרים שבוקר קלע מאיפה שרצה?) ומסיימת עם 50% לעומת 44% בלבד של דנבר.

ופיניקס מנצחת 23-11 בנקודות ממתפרצות. גם כאן, הסיבה היא סוג של "אנמיות" בהגנה של דנבר.

 

4. הספסל של פיניקס

כבר סדרה וחצי שאנחנו שואלים מתי נראה את רוס וטיג'יי וורן משחקים.

הטענה הייתה שהם שומרים גרועים ולכן אי אפשר לתת להם לשמור על גורדון או פורטר.

הלילה, עם ההיעדרות של פול, מונטי וויליאמס מחליט סוף סוף לשלוף אותם, בנוסף הוא מחליט לוותר כמעט לגמרי על קרייג ואוקוגי, ופתאום אנחנו מקבלים:

טיג'יי וורן 26 דקות, 7 נקודות, 3-7 מהשדה ו 20+ בדקות שלו

טרנס רוס 14 דקות (8+) ולאנדייל 22 דקות (6 נקודות, 10+).

אז נכון, מבחינת נקודות הם לא קלעו הרבה, אבל הריווח שראינו בסלים של בוקר מגיע בגלל זה שיש סביבו קלעים שהטרידו את דנבר ודנבר צריכים לחשוב האם לא היה עדיף להם לצופף כמו שצופפו כאשר אוקוגי וקרייג היו על המגרש.

 

5. ההגנה והאין עבירות של דנבר

לא לגמרי מדוייק, כי דוראנט הגיע לקו 16 פעמים, ודנבר עשו 21 עבירות.

מצד שני, זה יותר קשור להגנה על בוקר.

כריסטיאן בראון מסיים עם 5 עבירות ב 10 דקות משחק, רובן עבירות של צעירות מצד שני, זה פלייאוף.

תנו לבוקר להזיע, תנו לו לעבוד קשה, איפה השחקנים שיצמדו לו לגופיה?

קולדוול פופ שיחק 34 דקות וסיים עם 2 עבירות. בלילה כל כך מוצלח של בוקר, איפה אתה? למה בוקר לא נושם את הזיעה שלך?

לכן, אחרי שהמלצתי לקורא מונטי פייטון (וויליאמס) להזכר שיש לו ספסל, אני מזכיר למאלון, שאחד אין סיבה שפופ יזהר לא להכנס לבעיית עבירות.

בנוסף, אם זה קורה, יש לך איזה גארד וותיק שיכול בכיף לתת 10-15 דקות, הוא מהיר מאוד ואמור להיות מספיק טוב כדי לרוץ בטירוף אחרי בוקר ואני מתכוון כמובן לרג'י ג'קסון.

 

זה נכון שבוקר לא מחטיא מהקו, אבל עדיין, אחרי שאתה מקבל באמפ, ועוד באמפ, ועוד באמפ, וחלק נשרק וחלק לא נשרק, וכל זריקה אתה עובד קשה מאוד, אתה מתעייף. תשאלו את קווין דוראנט שסיים אמנם עם 39 נקודות אבל 12-31 מהשדה וגם… 39 לעומת 47 של בוקר. 8 נקודות שהיו הופכות את דנבר למנצחת של הלילה.

נקודה למחשבה.

 

לקינוח, היילייטס של המפסיד, ניקולה יוקיץ' (כבר ראינו את בוקר), שגם הוא עשה לילה היסטורי משלו, זה פשוט נגמר בהפסד: