בזמן שפלייאוף לא ישנים,

והלילה דאלאס מנצחת את הקליפרס במשחק ובסדרה ועולה לסיבוב השני.

אורלנדו מנצחת את קליבלנד ומשאירה את הסדרה בחיים, כאשר שתי הקבוצות עם 3 ניצחונות.

 

 

דאלאס מאבריקס 114 – לוס אנג'לס קליפרס 101 (דאלאס מנצחת בסדרה ועולה לסיבוב השני)

* איתי הרמתי

דאלאס עם תצוגה אדירה מנצחת במשחק 6 את הקליפרס ואת הסדרה ועולה לסיבוב הבא, שם תפגוש את אוקלהומה סיטי.

קצת על המשחק:
הגיבור של המשחק היום הוא קיירי אירווינג שלאחר מחצית ראשונה רגועה של 2 נקודות, התפוצץ בחצי השני עם 28 נקודות, כאשר הוא קלע מכל מקום על המגרש כולל 5 שלשות ב-55% ועל הפרצוף של השומרים של הקליפרס, כפי שניתן לראות במהלך הנפלא הבא:

קיירי היה נהדר הלילה גם בצד ההגנתי, כששמר מעולה על ג'יימס הארדן ועשה לו חיים קשים מאוד וסיים את המשחק עם 2 חטיפות, 2 חסימות ו-5 ריבאונדי הגנה.

חוץ מקיירי, גם לוקה, שלמרות יום רע מהשדה (35%) ומהשלוש (10%), סיפק תרומה משמעותית והיה קרוב לטריפל דאבל עם 28 נקודות, 7 ריבאונדים ו-13 אסיסטים. ועם מסירות נהדרות מצא שוב ושוב את חבריו. גם וושינגטון הופיע היום עם 4 שלשות חשובות, בעוד דניאל גאדפורד ודרק לייבלי שלטו היום בצבע בשני צידי המגרש.

מהצד השני, הקליפרס שהיו עוד קרובים בחצי הראשון, אך התפרקו לחלוטין בחצי השני כאשר הכוכבים הגדולים שלהם פול ג'ורג וג'יימס הארדן התקשו היום בהתקפה כשPG סיים את המשחק עם 18 נקודות ב-33% מהשדה ו-20% מהשלוש והארדן קלע 16 נקודות ב-31% מהשדה ו-0% מהשלוש! כשככה קשה מאוד לנצח.

סיכום סדרה

הצד של הניקס
הצמד לוקה-קיירי
ניצחון הסדרה של המאבס רשום קודם כל על צמד הכוכבים המופלא לקו האחורי, קיירי אירווינג ולוקה דונציץ' שנתנו סדרה אדירה שכללה 56.3 נקודות משותפות, 14.5 ריבאונדים ו-14.2 אסיסטים למשחק. שניהם הראו מנהיגות מדהימה ולקחו אחריות גדולה בכלל המשחקים, כשקיירי בפעם הראשונה, מבין את מקומו ונותן ללוקה לנהל את המשחק. בנוסף, דבר אדיר שהיה בולט מאוד אצל שני השחקנים ובשונה מהעונה הסדירה היה העובדה ששתיהם שיחקו הגנה טובה מאוד שהייתה מהותית עבור המאבס שתרמה המון לדאלאס בניצחון הסדרה.

ההגנה של דאלאס
אספקט נוסף שהיה משמעותי מאוד עבור דאלאס בניצחון הסדרה הוא משחק ההגנה הנהדר של כלל שחקני הקבוצה למשך כל הסדרה. הגנה זאת שכללה 42.3 ריבאונדים, 7.2 חטיפות ו-6.3 חטיפות למשחק, התבטאה בעובדה שהמאבס השאירו את הקליפרס בסדרה על 100 נקודות למשחק בלבד, כזה ירידה משמעותית מהעונה הסדירה עבור החבורה מל.א שקלעה 115.6 נקודות למשחק. קרדיט גדול על משחק ההגנה מגיע למאמנם של המאבס, ג'ייסון קיד שעשה התאמות מעולות וניהל במופתיות את הטקטיקה של הקבוצה בפן הזה.

הצד של הקליפרס
חסרונו של קוואי לנארד וחוסר התרומה של הצוות המסייע חסרונו של קוואי לנארד הורגש מאוד בסדרה הזאת, בשני צידי המגרש כאשר הוא ה היה פצוע ברוב הסדרה ואף אחד לא יכל להיכנס לנעליים שלו אצל הקליפרס. למעט משחקים אחדים טובים של ג'יימס הארדן, שבמקרה שלו חוסר היציבות בפלייאוף הזה בלט מאוד כאשר ערב אחד היה לו משחק מעולה, משחק מספר 4 בסדרה של 33 נקודות, וערבים אחרים בסדרה היו מזעזעים כמו היום שבהם הוא התקשה מאוד, כאשר גם פול ג'ורג הופיע למשחקים אחדים בלבד. חוץ מהשתיים אף אחד לא הופיע עבור הקליפרס בסדרה וככה אי אפשר לנצח בפלייאוף.

בקטנה – סוף עידן הסופר טימס?:
נקודה ששווה לשים עליה דגש בפלייאוף הזה ומדברים עליה כבר כמה שנים היא שאנחנו מתקרבים לסיומו של עידן הסופר טימס, בהם 3 כוכבי על או יותר, מתאחדים ויוצרים סופר טים, תופעה שאותה התחיל לברון במיאמי בקיץ 2010 עם וויד ובוש. אנחנו מתקרבים לסוף של העידן הזה בגלל שאנחנו רואים שזה פשוט לא עובד יותר כאשר גם הקליפרס עם קוואי לנארד, פול גורג', ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק יוצאים כבר בסיבוב הראשון, וגםהפיניקס סאנס עם קווין דוראנט, דווין בוקר ובראדלי ביל מובסים בגדול על ידי מינסוטה, כשמהעבר השני קבוצות שבונות חכם ולטווח הארוך יותר כמו הת'אנדר, דנבר ומינסוטה מראים עם סדרות מעולות והופעות יוצאות דופן שפשוט אפשר אחרת.

 

אורלנדו מג'יק 103 – קליבלנד קאבלירס 96 (3-3 בסדרה)

* דני אייזיקוביץ

הסדרה הצמודה ביותר בסיבוב הראשון מגיעה למשחק מספר 7, לאחר שאורלנדו מנצחת למרות משחק אדיר של דונובן מיטצ'ל (50 נקודות, 22-36 מהשדה).

אורלנדו מנצחת בעיקר מכיוון שהיא הצליחה לשמר את היחידה הקבוצתית (בנצ'רו 27, פרנץ ואגנר 26 וסאגס 22), שלטה בריבאונד וקלעה טוב מהקו.

עוד נתון מעניין, בשני המשחקים הראשונים אורלנדו קלעה פחות מ 90 נקודות למשחק, בארבעת האחרונים היא קולעת יותר מ-100 נקודות כל משחק.

שני הנתונים האחרונים ממחישים את החיסרון המשמעותי של ג'ארט אלן,

בהיעדרו ההגנה של הקאבס עדיין חזקה, אבל זו לא אותה הגנה.

 

מהלך המשחק

המשחק נפתח בשליטה של אורלנדו ובדקות נהדרות של ואגנר, שמסיים את הרבע עם 14 נקודות ואורלנדו מובילה 29-25.

בצד השני, מיטצ'ל וגארלנד שומרים את הקאבס צמודים:

במחצית אורלנדו יורדת ביתרון קטן של 53-49.

המשחק מתפתח כקרב של 3 ואגנר (18) באנקרו (10) וסאגס 13 מול מיטצ'ל (19) וגארלנד (14).

בולט בהיעדרו אוון מובלי שמסיים עם 2 נקודות בלבד את המחצית.

ברבע השלישי, קליבלנד משתלטת על המשחק, וסל נהדר של מיטצ'ל בסוף הרבע מוריד אותם ביתרון 78-73:

הרבע הרביעי היה סיפור אחר לחלוטין.

הקרב של 3 נגד 2, הפך לקרב של קבוצה (אורלנדו) נגד 1.

מצד אחד, אורלנדו פתאום מקבלת נקודות מקול אנתוני:

ומצד שני, אף אחד בקאבס לא מסוגל לשים את הכדור בסל. כל השחקנים שלא קוראים להם מיטצ'ל, מסיימים את הרבע עם סטטיסטיקה עגומה של 0-6 מהשדה.

מיטצ'ל, היה נהדר והמהלך הבא אולי מתאר יותר טוב מכל דבר אחר את מה שהיה ברבע הרביעי. מיטצ'ל מצליח לייצר נקודות מול 4 שחקנים של אורלנדו, אבל זה רק מיטצ'ל:

בצד השני כבר אמרנו, יש משחק קבוצתי ובסיום אורלנדו מנצחת 103-96 אחרי מהלך אדיר של הגנה שהופכת להתקפה:

 

תובנות

עדיף קבוצה על שחקן אחד

איך דרך אחרת לתאר את זה. ברבע הרביעי מיטצ'ל קלע 18 נקודות באחוזים נהדרים (7-13 מהשדה), הבעיה שהקאבס קלעו ביחד 18 נקודות. גארלנד שהיה מצויין במשך שלושה רבעים, לא עמד בלחץ ברבע הרביעי, וזרק רק פעם אחת לסל לצד שלושה איבודי כדור.

ההתקפה של הקאבס בכלל לא נראתה כמו התקפה של קבוצת נ.ב.א., אפס הנעת כדור, ומאוד הזכירו את הכדורסל שהיינו משחקים ביסודי במשחקים חשובים.

כולם זזים הצידה ומחכים "שהכוכב" יעשה משהו, זה לא כדורסל מנצח, גם אם מיטצ'ל קולע 50 נקודות.

אז כדי שנבין כמה זה היה קיצוני הלילה:

מיטצ'ל מסיים עם 50 נקודות, גארלנד 21 (0 ברבע הרביעי), שטרוס עם 10 והשחקן הבא מובלי עם 3 נקודות.

 

האיזון של המג'יק

לצד ההירו בול של הקאבס, במג'יק שיחקו מאוזן מאוד (למרות שמסרו רק 19 אסיסטים).

באנקרו שוב היה נהדר עם 27 נקודות, ו-8 ריבאונדים, ואגנר עם 26, סאגס 22, קרטר 11 ובנוסף קיבלו אחלה תרומה מהספסל.

קול אנתוני קלע 9 נקודות, פולץ עם 6 ו-4 אסיסטים וזה ההבדל בין קבוצה מאוזנת לקבוצה לא מאוזנת.

 

ריבאונד, עונשין ושלשות

הפערים לא היו רק בהתקפה.

ריבאונד: אורלנדו מנצחת 48-38 בריבאונד. בנוסף היא מנצחת 15-7 בריבאונד התקפה, במילים אחרות, היו להם עוד 8 הזדמנויות יותר מאשר לקאבס רק בזכות המלחמה בריבאונד. החיסרון של אלן בלט מאוד ונדבר עליו בנקודה הבאה.

עונשין:

אורלנדו קולע 22-26 מהקו בזמן שקליבלנד קולעת רק 5-10 מהקו. חשוב לציין שזה מצביע גם על שיפוט ביתי, והמשחק הבא יהיה בקליבלנד ויתכן מאוד שהרבה מהשריקות שאורלנדו קיבלה, היא לא תקבל במשחק הבא.

מצד שני, 5-10 מהעונשין לקאבס, זה רע מאוד.

כמה רע? מגיע כאן קרדיט אדיר לפרנץ ואגנר שקלע הלילה 11-11. אם זה לא ברור, ואגנר לבדו הגיע לקו יותר וקלע יותר מכל הקאבס ביחד.

ומה לגבי השלשות? 

בעונה הסדירה הקאבס קלעו 13.5 שלשות ב-36.7%.

הלילה הם עם 7-28 שזה אומר 25% מהשלוש. מספיק שניאנג ומוריס כל אחד קולע עוד שלשה אחת וזה משחק שונה לחלוטין.

בבית, מול הקהל הביתי זה אמור להספיק, אבל לא בטוח בכלל שיקבלו שוב הצגה כזו אדירה של מיטצ'ל.

 

אוון מובלי וג'ארט אלן

נכון, במקום לכתוב על אורלנדו, אני כותב על הקאבס, הסיבה היא שאורלנדו קבוצה צעירה עם יחסית מעט ציפיות ובינתיים היא עומדת בציפיות שלה. בקאבס לעומת זאת, הדחה בסיבוב הראשון תחשב לכישלון אדיר (בטח אחרי שהביאו את שטרוס), והמשחק הבא הופך להיות מאוד מאוד חשוב עבורם.

מובלי כרגע בעיצומה של עונה מאכזבת מאוד. אם בעונה הסדירה הוא לא עשה שום צעד קדימה, בפלייאוף זה פשוט נראה מזעזע.

מובלי קולע רק 12.3 נקודות למשחק, הוא היה אמור להיות הציר שסביבו בונים קבוצה עתידית. גם בריבאונד ובהגנה מובלי לא עומד בציפיות, ואני חושב שהיום יותר מתמיד ברור מאיפה הגיעה ההצלחה ההגנתית של הקאבס – ג'ארט אלן.

כל העונה הרגשתי שהוא לא זוכה למספיק קרדיט, בפלייאוף הוא קלע 17 נקודות עם 12 ריבאונדים למשחק, אבל נפצע במשחק 4 (חזר לשחק) ולא שיחק את שני האחרונים.

הקאבס חייבים אותו בריא למשחק האחרון שהולך להיות על כל הקופה.

אז נחסוך את הסיכומים למשחק הבא, ונאחל לאלן שיהיה בריא, כי אנחנו אוהבים את הכדורסל שלנו מוכרע על המגרש.