מעבר לשחקן הישראלי הראשון ב-NBA, דראפט 2009 הביא לנו מתנות בלתי צפויות. לבלייק גריפין צפו קריירה מרשימה, וגם ג'יימס הארדן נחשב לפוטנציאל מבטיח. אבל את מה שסטף קרי עשה, אף אחד לא חזה.
1. בלייק גריפין –בלייק גריפין חווה את קללת הקליפרס על ברכיו, עוד לפני ששיחק דקה בליגה. במשחק ההכנה האחרון לעונת 2009-2010, גריפין שבר את פיקת הברך. בתחילה הוא היה אמור להעדר רק שבעה שבועות, אבל אחרי בדיקה נוספת עבר ניתוח והחמיץ את כל העונה. גריפין היה אתלט על, והפחד היה שהוא יאבד מהאתלטיות שלו. זה לא פגע בו, ובעונת הרוקי הרשמית שלו הוא זכה בתואר רוקי העונה עם 22 נקודות, 12 ריבאונדים וכמעט 4 אסיסטים. הדברים התחילו להיות מעניינים כשכריס פול הצטרף לקבוצה וביחד עם דיאנדרה ג'ורדן הם יצרו את לוב סיטי, אלא שהקבוצה הזו לא מימשה את הפוטנציאל המלא שלה, ולא הצליחה לעבור את חצי גמר המערב. המה אם הגדול ביותר היה בפלייאוף 2015, לאחר שהקבוצה עברה את סן אנטוניו בסיבוב הראשון, והובילה 3-2 נגד יוסטון בחצי הגמר. במשחק 6 בסטייפלס, הקבוצה נכנסה לרבע הרביעי עם יתרון דו ספרתי, והצליחה לאבד אותו לג'וש סמית' וקורי ברואר. כמו שנאמר, הקליפרס יעשו קליפרס.
מאז שגריפין הגיע לקבוצה התחלף המאמן, וגם הבעלים, אבל זה לא עוזר לשחרר את הקליפרס מהקללה שלהם. משהו תמיד משתבש. יותר מפעם אחת מה שהשתבש היה בלייק גריפין. לאחר 4 עונות מלאות, הפציעות החלו ללוות אותו, והגיעו בזמנים קריטיים. הפציעה הכי זכורה היא זו שסבל ממנה בעונת 2015-16. בעודו פצוע, הוא שבר את היד לאחר שנתן אגרוף לאיש תחזוקה של המועדון. פציעה מיותרת וחסרת אחריות. הוא חזר לפלייאוף באותה עונה, אבל נפצע בסיבוב הראשון (כמו גם כריס פול) והקליפרס הודחו. גם השנה הוא נפצע במהלך הסיבוב הראשון ושוב הקליפרס הודחו.
כריס פול החליט לעזוב, והקליפרס החליטו לשמור על גריפין בחוזה של 175 מליון דולר ל-5 עונות. אם הם רוצים להצליח להתקדם הם חייבים למצוא דרך לשמור על גריפין בריא. גריפין הגיע לליגה כמטביען על, והצדיק את הקרדיט עם כמה דאנקים מרהיבים, וזכה גם בתחרות ההטבעות. הנה המיטב באדיבות ערוץ היוטיוב של הליגה
גריפין גם הוכיח יכולות נוספות. הוא פיתח קליעה אמינה מחצי מרחק, וראיית משחק. בשיאו גריפין יכול להיות השחקן הטוב בליגה. אבל הוא מתקשה לשמור על יציבות, ויש לו נטיה להעלם במשחקים גדולים (כמו לכל הקבוצה). מצד אחד גריפין מגשים את כל מה שציפו ממנו, והוא אחד ממושכי הקהל החזקים בליגה. מצד שני, הציפיות ממנו היו גבוהות יותר, והוא לא תמיד עומד בהם.
2. האשים ת'אביט –ת'אביט נבחר גבוה, כי הוא גבוה. 221 ס"מ שברמת המכללות הספיקו לו כדי להיות ריבאונדר מצוין וחוסם מצטיין. ב-NBA זה עבד הרבה פחות טוב. ת'אביט פשוט לא ידע איך להתמודד עם סנטרים אחרים בליגה, והרבה פעמים הלך לאיבוד. חוקי ההגנה של הליגה הקשו עליו והוא לא מצא את מקומו בהגנה. בהתקפה לא היה לו מה למכור גם בקולג'. ממפיס התייאשו אחרי עונה וחצי. הוא הסתובב בליגה 5 עונות בסך הכל לפני שנפלט החוצה.
3. ג'יימס הארדן – אחד מסיפורי ה"מה היה קורה אילו" הגדולים בליגה. הארדן נבחר על ידי אוקלהומה סיטי ובמשך 2 העונות הראשונות שלו בושל על אש קטנה. בעונה השלישית שלו הגיע הפריצה והארדן נבחר בסופה לשחקן השישי של העונה. אוקלהומה סיטי עם דוראנט, ווסטברוק והארדן הגיעה לגמר הליגה, והיה נראה שהשלושה ישלטו בליגה שנים רבות. אלא שזה גם היה השלב שבו צריך לשלם לשחקן. דוראנט ו-ווסטברוק כבר קיבלו חוזה מקסימום, והת'אנדר היו צריכים לבחור בין הארדן לאיבקה. פרסטי ניסה לשמור על שניהם ושם להארדן הצעה על השולחן עם אולטימטום, קח או שנעשה טרייד. 24 שעות לפני פתיחת העונה הרביעית בליגה, הארדן נשלח ליוסטון שם קיבל הארכת חוזה מקסימום. דאריל מורי ראה בהארדן סופרסטאר ושחקן פרנצ'ייז, וצדק. אולי העובדה שהארדן שיחק מאחורי שניים כאלה באוקלהומה סיטי הסתירה אותו שם? המעבר ליוסטון עשה להארדן רק טוב. החל מ-2013 הוא קבוע באולסטאר, ונבחר 3 פעמים לחמישיית הליגה הראשונה. פעמיים הוא הגיע שני במירוץ ה-MVP.
הארדן הוא אומן של סחיטת עבירות. הוא לא מהיר במיוחד, ולא חזק במיוחד (אם כי הקיץ שחרר תמונות שלו שמראות שהוא עבד על זה), והיכולת הכי גדולה שלו היא שהוא מסוגל להאט ולעצור מהר יותר מאחרים. הוא מנצל את זה בשביל להגיע לטבעת, ולקו פעם אחרי פעם. בנוסף הארדן קולע שלשות ב-36% אבל זורק המון וזה מחייב את השומרים שלו להצמד אליו. בעונה אחרונה הארדן הפך רשמית לרכז של יוסטון, וראינו ממנו יכולת ניהול משחק מרשימה. הוא סיים את העונה עם 11.2 אסיסטים על 5.7 איבודים. אין ספק שזה יותר מדי איבודים, אבל זה קשור גם לקצב המשחק של יוסטון. 464 איבודים בעונה זה שיא ליגה. הארדן היה מאבד גדול עוד לפני שהפך לרכז, והכדור אצלו ביד אומר יותר איבודים. דווקא אחרי העונה האחרונה הוא קיבל את כריס פול כחבר לקבוצה, ועדיין לא ברור איך זה יראה. הארדן מצטיין עם הכדור, כמו גם פול ונותר לראות איך השניים יסתדרו ביחד.
מילה על ההגנה הידועה לשמצה של הארדן – הארדן ידוע כשומר גרוע במיוחד, ולא בצדק. אין ספק שיש לו הרבה רגעי שאקטין בהגנה, כי הוא פשוט מאבד פוקוס. כשהוא בפוקוס, הוא שחקן הגנה ממוצע בליגה. לא טוב ולא רע. אלא ששמו הולך לפניו וכל מי שכותב עליו יציין קודם כל את ההגנה הרעה שלו. בעונה האחרונה לא ראינו הרבה ממנה. אנחנו לא רוצים לעודד את הטרנד, אבל זה פשוט מצחיק.
עוד עובדה מעניינת על הארדן, היא השמועה שהגופיה שלו תלויה במספר מועדוני חשפנות ברחבי יוסטון.
4. טייריק אוונס – השחקן הרביעי בתולדות הנבא, שהגיע בעונת הרוקי שלו ללפחות 20 נקודות, 5 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. הוא הצטרף לרשימה מכובדת של שחקנים כמו: אוסקר רוברטסון, מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס. התוצאות הללו העניקו לו את התואר רוקי העונה.
אלא שזה בינתיים היה שיא הקריירה של אוונס. ב-3 העונות הנוספות בסקרמנטו ראינו ירידה ביכולת וביעילות, ובסוף חוזה הרוקי שלו סקרמנטו נתנה לו ללכת לניו אורלינס. בניו אורלינס ראינו עדות ליכולת המצויינת מעונת הרוקי, אלא שפציעות רבות מנעו ממנו לממש את הפוטנציאל הגדול שלו. ב-2 העונות האחרונות הוא שיחק רק 65 משחקים כשהוא סובל מכאבי ברכיים. באמצע העונה שעברה ניו אורלינס שלחה אותו בחזרה לסקרמנטו בטרייד על בוגי קאזינס. בעונה הקרובה טייריק ישחק בממפיס על חוזה של 3.2 מליון דולר. הוא חייב להשאיר את הפציעות מאחוריו בשביל לחזור לקבל את הכסף הגדול.
5. ריקי רוביו – ילד הפלא הספרדי נבחר חמישי, חלק מזה היה הביי אאוט הבעייתי שלו מקבוצתו הספרדית. בנוסף, רוביו לא ממש רצה להגיע למיניסוטה. בסופו של דבר הוא הגיע ב-2011. רוביו מנהל משחק בחסד, שומר מצויין וחוטף מעולה. הבעיה היחידה היא הדבר הזה בכדורסל שמבקש ממנו לשים את הכדור בתוך הסל. רוביו קלעי מזעזע, ואחוזי השדה שלו הם באיזור ה-37%. מזעזע. דווקא בחצי העונה האחרונה ראינו שיפור משמעותי בתחום ומשחקים טובים שלו שהראו כמה גדול הפוטנציאל שלו. הוא סיים עונה ראשונה עם מעל 40% מהשדה (קצת מעל). זה לא הספיק למיניסוטה ששלחה אותו בטרייד ליוטה שם יתחיל את העונה הבאה.
הנה אחד ממשחקיו הכי טובים עד כה:
6. ג'וני פלין – מיניסוטה הייתה צריכה רכז, ובחרה כבר את רוביו בבחירה החמישית. מכיוון שידעה שיש סיכוי טוב שלא יגיע מייד, הלכה על רכז נוסף בבחירה השישית, האיש הידוע בכינוי – השחקן האלמוני שנבחר לפני סטף קרי. אוהדי מיניסוטה מזכירים אותו בכל ביקור של סטף קרי בעיר. פלין דווקא רשם עונת רוקי לא רעה עם 13.5 נקודות ו-4.4 אסיסטים, אלא שעונה לאחר מכן הוא איבד את הדקות ללוק רידאנור ומיניסוטה העבירה אותו ליוסטון ששחררה אותו. שיחק קצת גם בפורטלנד לפני שעבר לשחק באוסטרליה ושני משחקים באיטליה. בנובמבר 2014 נעלמו עקבותיו.
7. סטף קרי -למה סטף קרי נבחר שביעי? הנה הוא מקריא את דוחות הסקאוטינג שעשו עליו:
בשום שלב בחיים לא ראו בסטף קרי כוכב. גם במכללות הוא לא הצליח להתקבל למכללות הגדולות ושיחק בדווידזון מהרמה הנמוכה יותר. הוא הביא אותה פעמיים לטורניר ה-NCAA והצגות גדולות שלו עזרו לה להתקדם בטורניר. זה לא הספיק לסקאוטרים. עונת הרוקי שלו תחת דון נלסון הייתה מצויינת, שניה רק לטייריק, אבל עדיין אף אחד לא חזה כמה גדול הוא יכול להיות. 2 העונות הבאות היו רוויות בעיות קרסוליים, ולא מעט קברו את הקריירה שלו כשחקן פציע. אבל סטף קרי לא נכנע לפציעות. הוא הלך ללמוד ללכת ולרוץ מחדש. חיזק שרירים שלא ידע על קיומם במטרה לפתור את הבעיות וזה עבד.
בעונה הרביעית, הוא חזר והוביל את גולדן סטייט לפלייאוף, הפתיע את דנבר בסיבוב הראשון ולקח 2 משחקים מהספרס בסיבוב השני.
זה היה הפריוויו. הפלייאוף של קרי היה מבריק אבל הוא עדיין נעלם מעיניהם של אוהדי הליגה. לשמחתם של הווריורס הם החתימו אותו בקיץ הקודם על חוזה מגוחך של 44 מליון דולר. הנחת פציעות. ב-2014 הווריורס שוב הגיעו לפלייאוף, אבל עפו נגד הקליפרס אחרי שבוגוט נפצע.
ב-2015 סטיב קר הגיע, והכל השתנה. קרי קיבל את החופש בהתקפה, ושבר את שיא השלשות בעונה עם 272 שלשות אותן קלע ב-45%. קרי שינה את המשחק בעיקר עם העליה לקליעה מכדרור, קליעה קשה מאוד אותה הוא קולע באחוזים גבוהים. קרי זכה ב-MVP הראשון שלו, וגולדן סטייט באליפות הראשונה שלו. שיא הקריירה? קרי תמיד עובד ומשתפר.
עונת 2015-16 הייתה אחת מעונות ה-MVP הגדולות בליגה. קרי שיפר כמעט כל תחום, וזכה בתואר ה-MVP פה אחד. הוא העמיד את שיא השלשות על 402, כשאף שחקן אחר לא עבר את ה-300. הוא הוביל את גולדן סטייט ל-73 נצחונות. אלא שהפלייאוף היה סיפור אחר. קרי נפצע בתחילתו, הפסיד קצת משחקים והווריורס לא נראו אותו דבר. הם נפלו לפיגור 1:3 נגד אוקלהומה סיטי ממנו הצליחו לחזור ולעלות לגמר. הם עלו ליתרון 3:1 בגמר על קליבלנד, והצליחו להפסיד 4:3 כשקרי נעלם במשחקים 5-6-7. יש דיבורים על כך שקרי שיחק פצוע, אבל מכיוון שהוא לא נותן לעצמו את ההנחה הזו, אנחנו לא ניתן לו אותה.
עונת 2016-17 הייתה שונה. קווין דוראנט הגיע, וקרי הפנה את המאמצים שלו לשלב את חברו החדש בקבוצה, ולשמור כוחות לפלייאוף. לקראת סוף העונה ראינו אותו מגביר קצב, ומזכיר במקצת את עונת ה-MVP. הפעם הוא הסתפק ב-324 שלשות. הפלייאוף הלך חלק יותר וגולדן סטייט לקחה אליפות שניה עם קרי.
קרי שינה את המשחק עם יכולת הקליעה שלו. הוא הוסיף אליה יכולת כדרור משובחת, שמאפשרת לו לנצל שמירה הדוקה בשביל להגיע לטבעת, שם הוא כיום אחד המסיימים הטובים בליגה. הוא גם מוסר מצויין והסיבה היחידה למספר האסיסטים הנמוך שלו הוא הפרגון הגדול בווריורס שמניעים כדור. קרי הוביל את הליגה לא פעם באסיסטים משניים (מסירה לאסיסט). המבקרים שלו יציינו את העובדה שהוא נעלם בגמרים. ב-2 האליפויות של הווריורס זכו ב-MVP אנדריי איגודלה וקווין דוראנט. סטף היה מצויין ב-2015, וגם ב-2017. ב-2016 הוא היה רע. מבקרים אחרים מציינים את החגיגות המוגזמות שלו, ורואים בכמעט כל דבר שהוא עושה משהו שלילי. אחרים יגידו שהוא פשוט נהנה ממה שהוא עושה. הביקורת השלישית הכי נפוצה היא על כך שהוא שינה את המשחק לרעה. ילדים שעדיין לא מסוגלים להקפיץ כדור זורקים שלשות בגלל קרי. הביקורת מוגזמת. קרי לא יכול להיות לברון, לא יכול להיות שאקיל, הוא לקח את הנשק של השלשות והפך אותו לאיום בלתי קונבנציונלי.
קרי קיבל הקיץ את חוזה ה-200 מליון הראשון בליגה, וירוויח 205 מליון דולר ב-5 העונות הבאות. מחוץ למגרש קרי נוצרי אדוק, המנסה לנצל את ההשפעה שלו לטובה. הוא מסרב לפרסם דברים שלא ייתן לילדיו ולכן לא תמצאו אותו בפרסומות למקדונלדס ודומיו (למעט פרסומת שעשה כילד). הוא הפך את אנדר ארמור לאימפריה שמתמודדת ראש בראש עם נייקי.
8. ג'ורדן היל -היל לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו בליגה. הוא אמנם שיחק בה 9 עונות, אבל למעט עונה אחת בלייקרס החלשה לא בלט. בעונה האחרונה שיחק 7 משחקים במיניסוטה. כרגע אין לו קבוצה לעונה הבאה.
9. דמאר דרוזן – כבר בעונתו השניה בליגה דרוזן קלע 17 נקודות למשחק, ומשם הוא רק המשיך להשתפר. בימים אלה תתקשו למצוא SG שמסוגל להצליח ב-NBA בלי קליעה משלוש, דמאר דרוזן הוא חיה נדירה. בזמן שכל הליגה בורחת מקליעת המיד ריינג' הידועה לשמצה, דרוזן הפך את זה לאומנות ומנצל את החופש שנותנות ההגנות באיזור. בעונה האחרונה הוא קלע 27 נקודות למשחק, 46% מהשדה, ורק 26% מהשלוש. הוא מנצל יתרון גובה על השומרים שלו בשביל לקלוע מעליהם (201 ס"מ), ויודע גם לסחוט עבירות ולהגיע לקו. ההצלחה בעונה הרגילה היא לא מובנת מאליה, אבל בפלייאוף דרוזן מתקשה מאוד, במיוחד במפגשים נגד לברון. בזמן שבעונה הרגילה אין זמן לעשות התאמות הגנתיות, בפלייאוף זה סיפור אחר, ושם שומרים על דרוזן אחרת. זו כנראה נקודת התורפה שלו ושל הראפטורס, שהם יצטרכו להתגבר עליה אם ירצו להגיע גבוה יותר.
10. ברנדון ג'נינגס – ג'נינגס יצר תקדים בנבא. תוצאות נמוכות בפסיכומטרי גרמו לו לוותר (או שלא התקבל) על הקולג', ולקחת את הכשרון שלו לאירופה לעונה אחת. שם שיחק בוירטוס רומא. העונה באיטליה הייתה בינונית ומטה, אבל זה לא הפריע לו להבחר בסיבוב הראשון. ג'נינגס הגיע לליגה עם תחושת נקמה, והראשון שהרגיש את נחת ידו היה סטף קרי.
אחרי אותו משחק ג'נינגס נראה ככוכב על. אלא שג'נינגס היה ווליום סקורר, זורק הרבה ולכן קולע הרבה. היעילות לא הייתה שמו השני. עונות של 40% מהשדה, היו עונות טובות עבורו. עם מילווקי הדברים לא הסתדרו, והוא עבר לפיסטונס. לקח לו קצת זמן, אבל אחרי השחרור של ג'וש סמית', ג'נינגס לקח על גבו את הפיסטונס לרצף נצחונות הזוי, כולל זה:
אלא שדווקא אז הוא קרע את גיד אכילס, פציעה ממנה לא הצליח לחזור לעצמו. הוא התחיל לנדוד והפך לשחקן ספסל. את העונה הבאה הוא יפתח בסין, בתקווה לחזור במרץ לפלייאוף ה-NBA.
11. טרנס וויליאמס – וויליאמס רשם עונת רוקי טובה בנטס, כשבאחד המשחקים האחרונים של העונה הוא עושה טריפל דאבל. משם הכל התדרדר. עבר בטרייד ליוסטון ששחררה אותו בהמשך. ניסה את מזלו בדטרויט ובוסטון לפני שהתחיל להסתובב בעולם. ביקר גם בישראל, כשהיה חתום במכבי אשדוד 10 ימים, אבל לא שיחק.
12. ג'רלד הנדרסון – כמו דרוזן שנבחר לפניו, גם הנדרסון הוא גארד ללא קליעה. להבדיל, הוא עושה את שאר הדברים הרבה פחות טוב. הנדרסון היה סביר בשארלוט, אבל בעונתו השביעית בליגה עבר לפורטלנד ואיבד את הדקות. בעונה שעברה ניסה להשתקם בפילדלפיה ולא עשה את זה כל כך טוב. פילי ויתרה עליו בקיץ, והוא בכל מקרה פצוע. אחרי שיחלים, יחפש קבוצה חדשה.
13. טיילר הנסבורו – סייקו טי הגיע לליגה אחרי קריירת מכללות מצויינת. ב-4 עונות שבילה בצפון קרוליינה הוא זכה בתואר שחקן השנה של המכללות ואליפות אחת. במקצוענים, כשרון הכדורסל שלו לא הצליח לבוא לידי ביטוי. הדבר היחידי שעבר למקצוענים זו הקשיחות, והנסבורו הפך לסוג של ברוזר. מכיוון שהנחיצות לשחקן כזה פחותה בימינו, את העונה הבאה הוא יבלה בסין.
14. ארל קלארק -הסתובב בליגה 6 עונות, ולא ממש הצליח לחצוב דקות. בעונה הקרובה בבשיקטש.
15. אוסטין דיי – אוסטין דיי מוכר בארצינו בגלל 2 דברים: 1. בעונה הקרובה הוא ישחק בהפועל ירושלים. 2. במשחק אימון לפני הדראפט, כספי פוצץ לו את השפה, דיי נלקח לבי"ח ו"זכה" בתפרים וכספי זכה להערכה על האגרסיביות שהפגין. דיי לא הצליח להשאר בנבא ולפני מס' עונות נפלט מהליגה ועבר לשחק בטורקיה. העונה כאמור, ילבש את המדים של הפועל ירושלים.
16. ג'יימס ג'ונסון – ג'ונסון נבחר על ידי שיקגו, והראה פוטנציאל הגנתי מרשים. מצד שני היו משחקים שהוא היה נכנס ועושה 3 עבירות תוך חצי דקה. ב-8 עונות הוא שיחק ב-5 קבוצות שונות (2 קדנציות בטורונטו), בכולן היו לו משחקים מרשימים, לצד הרבה יותר מדי משחקים אנמיים. בעונה האחרונה מיאמי לקחה אותו ו"סידרה" אותו. היא גרמה לו להוריד משקל ולהכנס לכושר שיא, והצליחה לקבל ממנו את העונה הטובה בליגה. 13 נקודות, 5 ריבאונדים. 3.6 אסיסטים, חסימה וחטיפה. זה שווה לו חוזה של 60 מליון דולר ל-4 העונות הבאות. רק שישמור על אותה גישה.
17. ג'רו הולידיי – רכז מצויין שעושה הכל על המגרש, והבעיה היחידה איתו היא שהוא יותר מדי זמן לא על המגרש. מעבר לפציעות הרבות, הולידיי נאלץ לקחת זמן מחוץ למגרש אחרי שגילו גידול בראש של אשתו בזמן שהיא הייתה בהריון. נכון לכתיבת שורות אלו לכולם שלום. הולידיי נבחר בפילדלפיה והוחתם על חוזה המשך, אבל הועבר בדראפט לניו אורלינס בטרייד שהתחיל את התהליך. הוא היה אמור לעזור לאנתוני דייויס להגיע לפלייאוף, אבל את רוב העונה, שבא הפליקנס הגיעו לפלייאוף הוא בילה בחוץ. בקיץ הוא הפך לשחקן חופשי וקיבל חוזה של 125 מליון דולר מהפליקנס.
18. טיי לאוסון – לאוסון היה מצויין ב-6 העונות הראשונות שלו בליגה. בעונת השיא הוא רשם 17.6 נקודות, 8.8 אסיסטים, ו-1.6 חטיפות. שום דבר לא הכין לנפילה שלו, והיא הייתה מהירה וכואבת. אחרי שנתפס בפעם השניה נוהג במצב של שכרות, התחילו שמועות על אלכוהוליזם (בדנבר? נגמרה המריחואנה?) וזה לא עזר שדנבר מיהרה להפטר ממנו. הוא עבר ליוסטון, אבל לא מצא את עצמו והתחיל לנדוד בליגה על חוזי מינימום. לא קל, אחרי שכבר קיבל חוזה של 44 מליון דולר. זה לא קל לפרוץ ב-NBA, הרבה יותר קשה לעשות קאמבק לעמדה שבא לאוסון היה לפני הנפילה. בשנה הבאה גם הוא בסין. הנה זכרונות יפים יותר:
19. ג'ף טיג – טיג הוא הרכז השישי הנבחר בסיבוב הראשון, ושלישי ברצף. הוא הגיע לאטלנטה והפך שם לבעל הבית תוך 3 עונות. היה חלק מהקבוצה הגדולה של 2014-15, וגם הוא הגיע לאולסטאר. בקיץ שעבר אטלנטה החליטה להמר על דניס שרודר והעבירה את טיג לאינדיאנה עיר הולדתו. טיג חזר הביתה, אבל ממש הביתה. הוא חזר לגור במרתף של ההורים. אחרי קצת גמגומים בתיאום עם הקבוצה החדשה, טיג נתן עונה טובה לפני שהפך לשחקן חופשי. בקיץ הוא חתם בקבוצה המבטיחה של מיניסוטה, ובעונה הבאה הוא יהיה אחראי על חלוקת הכדורים בין ג'ימי באטלר, אנדרו וויגינס וקא"ט. בשביל לעשות את זה, הוא קיבל חוזה של 57 מליון דולר ל-3 עונות.
20. אריק מיינור – מיינור הראה הבטחה גדולה כרוקי, אבל לרוע מזלו עבר לאוקלהומה סיטי ונאלץ להסתפק בשאריות של ראסל ווסטברוק. עבר גם בפורטלנד, וושינגטון ופילדלפיה, אבל לא הצליח לפרוץ את עמדת הרכז שני-שלישי. ב-2015 עבר לאירופה.
21. דארן קוליסון – דיברנו על מזל בהקשר של מיינור והרכז בקבוצה אליה הגיע. קוליסון הגיע לניו אורלינס והיה אמור להסתפק בשאריות של כריס פול. אלא שפול החסיר 37 משחקים בעונת הרוקי של קוליסון, חלקם בשלב מוקדם של העונה, מה שגרם להורנטס (אז) לזרוק את קוליסון למים והוא סיים עונת רוקי מצויינת. אינדיאנה הימרה עליו כרכז פותח וקיבלה אותו בטרייד. קוליסון נדד הרבה בליגה, ונדד גם בין הספסל לחמישיה, אבל גם מהספסל קיבל בכל מקום דקות משמעותיות וידע להחזיר תוצרת. האם הוא רכז ראשון? לא בטוח, הוא בהחלט על הגבול, והעובדה היא שבקבוצות רעות הוא פתח, בקבוצות טובות יותר הוא עלה מהספסל. בעונה הקרובה הוא יחזור לאינדיאנה, אבל הפייסרס מועמדים מובילים ללוטרי. קוליסון יתחרה עם קורי ג'וזף על עמדת הרכז, ונראה שבכל מקרה השניים יחלקו את הדקות.
22. ויקטור קלאבר – בילה 3 עונות על קצה הספסל של פורטלנד וחזר לאירופה.
23. עמרי כספי – הישראלי הראשון בנבא. גאווה לאומית? פרובינציאליות יתר? כנראה ששניהם. אבל האמת, כספי הצליח לעשות הרבה יותר ממה שציפו ממנו. הוא הגיע לנבא ותקע בה יתד. עונת רוקי מצויינת, אבל כמו חברו לקבוצה, העונה השנייה הייתה טובה פחות. בקיץ בין העונה השניה לשלישית הוא עבר לקליבלנד שם הדקות ירדו וגם התפוקה. קליבלנד שחררה אותו בתום חוזה הרוקי שלו. הוא חתם ביוסטון על חוזה מינימום ופתח מצויין את העונה. החצי השני היה פחות טוב והרבה משחקים בהם לא שיחק. בפלייאוף הוא לא שותף כלל. בקיץ עבר לניו אורלינס ששחררה אותו כמעט מיידית (פעם ראשונה). הוא חזר לסקרמנטו על חוזה מינימום, ועונה סבירה שלו נתנה לו את החוזה הגדול שלו ב-NBA עד כה, 6 מליון דולר ל-2 עונות. העונה הראשונה הייתה הטובה שלו ב-NBA וכללה את המשחק הכי טוב שלו עד כה:
36 נקודות ו-9 שלשות. המשחק הזה הציב אותו על הבמה, ויכל להיות שווה הרבה כסף, אם עמרי היה יכול לצאת מהחוזה בקיץ. הוא לא יכל וחבל, כיוון שחילופי המאמנים בקיץ שעבר החזירו אותו לקצה הספסל של סקרמנטו וגם פציעה מרגיזה שלא הרפתה גרמה לו להפסיד המון משחקים. התקווה הגיעה עם המעבר לניו אורלינס. כספי נתן משחק ראשון מצויין, ונפצע. שבר באצבע השבית אותו לחודשיים, וניו אורלינס לא רצו לחכות ושחררו אותו (פעם שניה). כספי חזר מהר מהצפוי, חתם במיניסוטה, אבל לא הצליח להרשים יתר על המידה.
הקיץ כספי חתם על חוזה מינימום בלא אחרת מאשר הווריורס. על פי זאק לואו הייתה לו הצעה על 4.5 מליון דולר, אבל כספי רצה לשחק בפלייאוף בפעם הראשונה בקריירה שלו. הווריורס יהיו שם, האם הפעם הוא יקבל דקות? גולדן סטייט קבוצה שיודעת לנצל את כל השחקנים שלה, ומשחקת בעונה הרגילה עם רוטציה מאוד רחבה. לכספי יהיו המון הזדמנויות להרשים. אם הקליעה תשאר, הוא ישמור, ינוע ויחסום בהתקפה, הוא יקבל דקות.
24. ביירון מאלנס – לא קיבל דקות ב-OKC, עבר לשארלוט שם קיבל דקות ורשם מספרים לא רעים. הבעיה העיקרית הייתה שבשתי העונות שלו שם שארלוט הייתה הקבוצה החלשה בליגה, ואת הדקות הוא קיבל כיוון שלא היו לו שחקני פנים טובים. שיחק עוד עונה בליגה לפני שעבר לסין. כיום משחק בדובאי.
25. רודריגו בובאה – אחד המה אם הגדולים של הדראפט. בובאה היה מצויין בעונת הרוקי שלו כולל המשחק הזה:
זה לא היה משחק יחיד. בובאה רשם עונה של 50% מהשדה, 40% משלוש ו-80% מהקו. בפלייאוף דאלאס פגשו את סן אנטוניו והיו על סף הדחה במשחק 6 כשהספרס מובילים ב-22 נקודות. בובאה עלה מהספסל, קלע 16 נקודות ועזר למאבריקס לחזור למשחק, אותו הפסידו בסיום
מכאן הכל התחיל להתפקשש. בקיץ הוא שבר את הרגל כשהיה עם נבחרת צרפת וזה גרם לו להעדר מהמגרשים חצי שנה. הוא חזר בפברואר, אבל לפני הפלייאוף נפצע שוב ובקיץ עבר ניתוח. הוא פספס משחקים גם בעונה השלישית והרביעית בה שבר את היד. בסוף חוזה הרוקי שלו הוא חזר לצרפת. כשהוא היה בריא ועל המגרש, בובאה הראה פוטנציאל אדיר. הפציעות גמרו אותו.
26. טאג' גיבסון -גיבסון הגיע לליגה אחרי 4 עונות בקולג'ים ומהסיבה הזו נבחר מאוחר מאוד. עדיין הוא היה שומר מצויין, ריבאונדר טוב, ושחקן התקפה סביר. זה עזר לו לכבוש מקום ברוטציה של שיקגו עד שהגיע גם לחמישיה. בעונה האחרונה עבר ל-OKC ובקיץ האחרון חתם בפרוייקט המעניין של תום ת'יבודו במיניסוטה. בחירה מצויינת למיקום שלו. לא היה וכנראה גם לא יהיה כוכב, אבל שחקן רוטציה חשוב, דקות משמעותיות, ותוספת קשיחות והגנה לכל קבוצה בליגה.
27. דמארה קארול – הסתובב בליגה מספר עונות עד שהגיע לאטלנטה ושם פרץ. עונת 2014-15 של אטלנטה הייתה נפלאה, וגם של קארול. שומר מצויין, וקלע של כמעט 40% לשלוש. D&3 כמו שכתוב בספר. הפך לשחקן חופשי באותו קיץ, ומכיוון שלאטלנטה היו שחקנים חשובים יותר להחזיר (מילסאפ), חתם בטורונטו על חוזה של 60 מליון דולר. הראפטורס בנו עליו שיסגור את החור ב-3 ושומר לברון. אלא שבעונה הראשונה הוא נפצע והחמיץ את מרבית העונה, ובשניה הוא ירד משמעותית ביכולת. בקיץ, טורונטו עשו סלארי דאמפ, עטפו אותו בבחירת דראפט ושלחו אותו לברוקלין. יש לו עדיין כדורסל וקשיחות, וזה בדיוק מה שחסר לנטס.
28. ויין אלינגטון – קלע שלא מצא את מקומו בליגה, עד העונה האחרונה. שיחק בקבוצות רעות, או חימם את הספסל בקבוצות טובות. בעונה האחרונה הגיע למיאמי ועזר לה כמעט להגיע לפליאוף. יהיה שם גם בעונה הבאה.
29. טוני דאגלס – 8 עונות בליגה על תקן של רכז שלישי, שמה שהוא מביא בעיקר זה הגנה. עונה אחת טובה בניקס.
30. כריסטיאן איינגה – 2 עונות בליגה והשאר באירופה.
שחקנים נבחרים מהסיבוב השני:
31. ג'ף פנדרגרף (איירס) – 6 עונות בליגה על קצה הספסל של קבוצות שונות. עונה אחרונה שיחק בטורקיה.
33. דאנטה קאנינגהאם – שחקן רוטציה לא רע. בניו אורלינס הוא הפך לשחקן חמישיה, אבל לא מחזיר תוצרת ראויה. עדיין חופשי ומחפש את קבוצתו הבאה.
37. דחואן בלייר – שחקן מכללות מצטיין שהתדרדר בגלל מחסור בסנטימטרים ומחסור בסחוס בברכיים. נתן 3 עונות טובות בסן אנטוניו, אבל בעונה הרביעית בוריס דיאו וטיאגו ספליטר עברו אותו ברוטציה ובלייר הביע את חוסר שביעות רצונו. בקיץ עבר לדאלאס, משם לוושינגטון, אבל לא הצליח להיות יותר משחקן קצה ספסל. כיום משחק ב-G ליג.
39. ג'ונאס ג'רבקו -הצליח לנטוע יתד בליגה. ריבאונדר טוב עם קליעה משלוש. חתם בקיץ ביוטה.
41. ג'ודי מיקס – קלעי סביר וסקורר נחמד מהספסל.
42. פטריק בברלי – אחרי שבברלי הודה שסטודנט הגיש עבודה בשמו, הוא נפסל אקדמית מלשחק במכללות בעונת 2008-2009. הוא לא יכל ללכת ל-NBA, והדראפט כבר עבר, ובברלי בחר להגיע לאירופה והגיע לליגה האוקראינית. בדראפט 2009 הוא נבחר על ידי הלייקרס והועבר למיאמי, אבל חזר לאירופה ושיחק באולימפיאקוס. ב-2010 הוא נחתך ממיאמי לפני פתיחת העונה, וחזר לאוקראינה לעונה שלישית באירופה. בעונה הזו הוא זכה ב-MVP של היורוקאפ. הוא המשיך באירופה, אבל בדצמבר עזב וחתם ביוסטון. מהר מאוד בברלי השתלט על עמדת הרכז הפותח. ליוסטון היה את הארדן ומה שהיא הייתה צריכה בעיקר זה שומר וקלע לידו. בברלי הוא סוג של D&3 בעמדת הרכז. האם הוא יכול לתפקד ליד גארד פחות דומיננטי? בעונה הקרובה נדע. אחרי שבברלי התלונן על תפקידו ברוקטס הוא עבר הקיץ לקליפרס בטרייד שהביא את כריס פול.
43. מרכוס ת'ורנטון – נבחר בדראפט ע"י מיאמי ומיד הועבר בטרייד לניו אורלינס. את עונת הרוקי הוא סיים עם ממוצעים של 14.5 נקודות, 2.9 ריבאונדים ו – 1.6 אסיסטים. ת'ורנטון בילה 2 עונות בניו אורלינס ואח"כ הועבר בטרייד לסקרמנטו. בעונתו הראשונה בסקרמנטו הוא קלע 21.3 נקודות בממוצע למשחק ובעונה שלאחריה 18.7 נקודות בממוצע, אך בשנתיים לאחר מכן קצת דעך. את שאר עונותיו בליגה, ת'ורנטון בילה בנדודים בין ברוקלין, בוסטון, פיניקס, יוסטון וושינגטון. בפברואר 2017 הוא הועבר בטרייד מוושינגטון לברוקלין נטס יחד עם אנדרו ניקולסון ובחירת דראפט ראשונה של 2017, בתמורה לבויאן בוגדאנוביץ וכריס מקלואו, אך נופה מהקבוצה ביום שלמחרת.
44. צ'ייס באדינגר – שיחק 3 שנים באוניברסיטת אריזונה לפני שנבחר בדרפאט ע"י דטרויט, אך הועבר ליוסטון בערב הדראפט. באדינגר לא הצליח להשאיר חותם בליגה ובעונת 2016-2017 עבר לשחק בבאסקוניה, בליגה הספרדית.
46. דני גרין – לקליבלנד, שבחרה את גרין בדראפט, הספיקו 20 משחקים כדי לחתוך את גרין מהקבוצה. סן אנטוניו מיהרה להרים אותו מהוויברס והשאר היסטוריה. גרין לא שחקן על אבל יודע את מקומו בקבוצה והשתלב מצוין במכונה המשומנת של פופוביץ. היה שותף לאליפות אחת של הספרס בעונת 2013-2014.
55. פטריק (פאטי) מילס – עוד בול קליעה של פופוביץ וסן אנטוניו. נבחר בדראפט בכלל ע"י פורטלנד. אחרי שבאחד מאימוני ליגת הקיץ נפצע מילס ושבר את רגלו, בפורטלנד חששו ותהו אם להחתימו, אך בסופו של דבר הוא חתם בפורטלנד באוקטובר 2009. אח"כ הוא ליהטט קצת בליגת הפיתוח וחזר לפורטלנד. בעונת 2011-2012 חתם בסן אנטוניו ושימש כרכז מחליף לטוני פארקר. היה שותף לאליפות אחת של הספרס בעונת 2013-2014. מלבד היותו חלק בפאזל של הספרס, מילס מהווה בורג חשוב מאוד בנבחרת האוסטרלית והוביל את הנבחרת למקום הרביעי באולימפיאדה בריו.
