קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: דטרויט פיסטונס
לדף הקבוצה
נשארו: אנדרה דראמונד, בלייק גריפין, רג'י ג'קסון, רג'י בולוק, סטנלי ג'ונסון, לוק קנארד, איש סמית', הנרי אלנסון, לנגסטון גלאוויי, ג'ון לואר.
עזבו: אנתוני טוליבר (מינסוטה), ג'יימס אניס (יוסטון), אריק מורלנד (טורונטו), ג'אמיר נלסון (חופשי), קיי פלדר (טורונטו), דווייט באייקס (חופשי).
הגיעו: זאזא פאצ'וליה, חוסה קלדרון, גלן רובינסון השלישי (שוק חופשי), קיירי תומאס, ברוס בראון, קינן אוואנס (רוקי).
חמישייה: רג'י ג'קסון, רג'י בולוק, סטנלי ג'ונסון, בלייק גריפין, אנדרה דראמונד.
ספסל: איש סמית', לוק קנארד, גלן רובינסון, הנרי אלנסון, זאזא פאצ'וליה, חוזה קלדרון, לנגסטון גלאוויי, ג'ון לואר, קיירי תומאס, ברוס בראון.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
העונה שעברה נפתחה עם תקווה מחודשת להגיע לפלייאוף אחרי מפח הנפש של העונה שלפנייה. הציפייה מהפיסטונס הייתה להגיע לפלייאוף בפעם השנייה ברציפות ולהמשיך בגרף השיפור, אך הסתיימה במאזן נוראי ש45-37 ועם ההתקפה עם הרייטינג ההתקפי ה-24 בליגה בטיבו.
ואן גאנדי הבין שסגנון המשחק של הקבוצה מבוסס על פחות מדי תנועה ושחייב להגיע שיפור בכמות השלשות (7.7 למשחק, מקום 26 בליגה) ובאחוזים (33%, מקום 28 בליגה),ולכן עדכן את סגנון ההתקפה.
מהלכי הפיק אן רול פחתו דראסטית (מ-27.3% מהמהלכים ל-19.6% מהמהלכים בהתקפה), כמו גם על פחות מהלכי פוסט אפ (מ-9.3 פוזשנים במשחק ירדו ל-6 פוזשנים בלבד). במקום, ואן גאנדי החליט שהוא רוצה להשתמש באנדרה דראמונד כסוג של מנהל משחק מ"המרפק", שם הוא מחלק כדורים לשחקנים ומשתמש בגופו כדי לחסום להם ולפנות אותם למצב זריקה, ואכן, דטרויט הובילו את הליגה במסירות "הנדאוף" כשדראמונד כמעט ומשלש את כמות האסיסטים שלו למשחק.
חמושה בסגנון משחק התקפי שונה ויותר עדכני, דטרויט פתחה את העונה בסערה. אחרי 20 משחקים הפיסטונס עמדו על מאזן 14-6 והיו שניים במזרח רק לבוסטון. אפילו רצף 7 ההפסדים שהגיע אחרי לא היה נורא. כולו נגד קבוצות פלייאוף ורובו הוכרע במשחקים צמודים ובמשחקי חוץ, ובכל מקרה, אחריו המשיכה הקבוצה במומנטום החיובי שלה ועם 5 ניצחונות ב-6 משחקים עמדה על מאזן 19-14 ובמקום החמישי במזרח. ואז רג'י ג'קסון נפצע.
בלי ג'קסון נראה היה שהפיסטונס איבדו כיוון ואחרי 3 ניצחונות ב-15 משחקים הפיסטונס התדרדרו למקום התשיעי במזרח. בניסיון להציל את משרתו, ואן גנדי הלך על מהלך אחד אחרון וב-30 בינואר העביר את אייברי בראדלי, טוביאס האריס, בובאן מריאנוביץ' ושתי בחירות דראפט מוגנות, אחת סיבוב ראשון ב-2018 ואחת סיבוב שני ב-2019, בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס, ובתמורה קיבל את בלייק גריפין, וילי ריד וברייס ג'ונסון, זה היה מהלך ה"אול אין" של ואן גנדי כשהמטרה הייתה ברורה. פלייאוף בכל מחיר.
אפשר למצוא סיבות הגיוניות לטרייד. בראדלי חווה עונה מאוד מאכזבת במדים הכחולים אדומים, כשירד גם בתפוקה וגם ביעילות ביחס לשנה הקודמת בבוסטון, ועל אף העונה הטובה של האריס, הוא לא היה נחשב לשחקן בקליבר של גריפין.
ההתחלה בישרה טובות, עם רצף של 5 ניצחונות מרגע חתימת הטרייד, אך מהר מאוד דטרויט חזרו למסלול ההפסדים. המאזן שלהם ללא ג'קסון עמד על 12-25 ועד השלב שחזר הפיסטונס כבר היו בפועל מחוץ לתמונת הפלייאוף. גם 8 ניצחונות מ-12 המשחקים האחרונים לא היו קרובים להספיק ועוד עונה נגמרה בכישלון מהדהד וסימנה את סיום דרכו של ואן גנדי במועדון, כמאמן וכנשיא לענייני כדורסל.
אז מה לעזאזל קרה פה? איך יכול להיות שרג'י ג'קסון, אותו שחקן שהייתה עליו ביקורת קשה בעונה לפני על סגנון המשחק שלו ועל ההשפעה השלילית שלו על הקבוצה, אותו שחקן שהקבוצה הסתדרה יותר טוב בלעדיו מאשר אתו, הפך להיות ההבדל בין קבוצת פליאוף לגיטימית וקבוצת לוטרי חלשה?
קשה לתת תשובה חד משמעית לשאלה כזו. לצד הסברה ההגיונית, שמדובר בסופו של יום במדגם מספיק קטן של משחקים (קשה להסיק מ-8 הניצחונות מ-12 המשחקים מאז שחזר מסקנה כלשהי. רק ניצחון אחד מהם היה נגד קבוצת פלייאוף ושאר ה-7 נגד קבוצות טאנקינג), אפשר והקשר אליו הוא בסך הכל נסיבתי.
ב-33 המשחקים הראשונים של העונה, למרות המאזן החיובי, הנט רייטינג של החמישייה הפותחת של דטרויט היה שלילי (1.7-) ואילו דווקא הספסל היה עם נט רייטינג חיובי של 3.6. סך הכל דטרויט קבוצה עם כלים התקפיים מוגבלים והפציעה של ג'קסון הגבילה אותם עוד יותר, גם מבחינת סגנון המשחק. הכלי העיקרי של ג'קסון היה ונשאר הפיק נ' רול עם דראמונד, והשנה הוא היה אפקטיבי בו יותר מבשנה שעברה. ברגע שג'קסון נפצע, הגיוון ההתקפי של דטרויט נפגע וההתקפה שלהם הפכה לצפויה יותר. מה גם שאיש סמית' הוזנק לחמישייה הראשונה וכתוצאה מכך הספסל נחלש משמעותית.
בסופו של דבר, הניסיון של ואן גאנדי לשנות סגנון התקפי לא צלח. הניסיון לשחק פחות פיק נ' רול ולהשתמש יותר במסירות הנדאוף לא שיפר את יכולת צבירת הנקודות (הפיסטונס קלעו 0.85 נקודות לפוזשן בלבד ממהלכים אלו). התנועה בהתקפה אולי הייתה לא רעה, אבל הסיומת הייתה מתחת לרצוי וההבדל היחיד החיובי בהתקפה היה בספוט אפ ג'אמפרים, שם מהמקום השני מהסוף ביעילות הקליעה הפיסטונס עלו למקום השני בליגה. רק שדווקא השנה הם השתמשו בכלי הזה פחות מבשנה שעברה.
קיץ חם
קיץ חם זו לא הגדרה מתאימה לקבוצה שהרכש שלה מורכב מזאזא פאצ'וליה (מינימום), חוזה קלדרון (מינימום) וגלן רובינסון השלישי (8.3$ מליון לשנתיים). העובדה שבחירת הסיבוב הראשון בדראפט של הפיסטונס עברה לקליפרס הפכה את הקיץ הזה לדל עד מאוד מבחינת חומר השחקנים שהגיע.
גם בגזרת העוזבים הקבוצה לא ספגה מכה קשה מדי, כאשר השחקן היחיד שעזב ששווה לציין היה אנטוני טוליבר, שהיה פשוט מצוין ועזר לקבוצה לשפר את נקודת התורפה שלה מבחוץ עם 2 שלשות למשחק ב-43.6%.
הבשורה והחיזוק האמיתי הגיעו על הקווים, בדמותו של מאמן העונה הטרי, דווין קייסי. למרות הביקורות על חוסר ההצלחה של קייסי עם טורונטו בפלייאוף, בעונה הסדירה הוא נחל הצלחה מסחררת בדיוק במקום בו ואן גנדי כשל. הוא שינה את סגנון המשחק של טורונטו והפך אותו לפחות סטטי, פחות בנוי על פיק נ' רול (הובילו את הליגה במהלכי פיק נ' רול עונה לפני) ויותר מהיר. טורונטו הייתה הקבוצה היחידה בליגה עם הגנה טופ 5 והתקפה טופ 5 בעונה הסדירה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
המהלכים של ואן גנדי, הנשיא לענייני כדורסל, השאירו את דטרויט עם הסיכון להישאר למשך תקופה לא קצרה במקום הכי רע שקבוצת NBA יכולה להישאר בו, בבינוניות. קבוצת סף פלייאוף, שעונה אחת בקושי נכנסת ועונה אחרי כמעט ונכנסת, ובשני המקרים אין הרבה אופק לעתיד. עם עלות משכורות של 125 מיליון דולר העונה, שכוללים את החוזים הכבדים של גריפין, דראמונד וג'קסון, בנוסף לחוזים רעים של שחקני ספסל שלא שווים את הכסף, כמו 10 מיליון דולר לג'ון לואר, 7 מיליון דולר ללנגסטון גאלאווי, לא תהיה לפיסטונס יכולת להחתים החתמה משמעותית גם בקיץ הבא כך שמה שיש כרגע, זה מה שגם יהיה בזמן הקרוב.
הטרייד של גריפין אמנם הביא לדטרויט כוכב בסדר גודל שלא היה בה שנים רבות, אבל אחד כזה שמאוד מפחיד לסמוך עליו, במיוחד על הבריאות שלו. זו הסיבה המרכזית שסטיב באלמר שינה את דעתו והסכים להעביר את גריפין בטרייד, רק כמה חודשים אחרי שהקליפרס הצהירו שגריפין יהיה קליפר לכל החיים ואחרי שנתנו לו חוזה מקס' של 171 מיליון דולר ל-5 שנים.
שאלה נוספת לגבי גריפין היא לאן בכושרו הנוכחי, גם בהנחה שאינו פצוע, הוא יכול להוביל קבוצה. גם ברמה האישית עוד לפני הטרייד, אפשר להגדיר את השנה של גריפין כמאכזבת. למרות שהוסיף שלשות לארסנל ההתקפי שלו, ואפילו קלע אותן ביעילות בהחלט סבירה (34.2% ל-3) ירד אחוז הקליעה האפקטיבי שלו ל-49.3% עונתי והוא נראה היה פחות אקספלוסיבי מבעבר. השילוב שלו עם דראמונד עשוי לעבוד טוב התקפית. דראמונד שחקן התקפה הרבה יותר מלוטש מדיאנדרה ג'ורדן, אך יש פה שאלה של התאמה וסגנון. בעוד לדיאנדרה היה ברור תפקידו ההתקפי המצומצם כקפיץ אנושי, דראמונד שחקן שעושה יותר בהתקפה וזה לא בהכרח תמיד לטובה. נראה שהשנה, לאחר השיפור המטאורי בעונשין שנה שעברה, הוא רוצה להוסיף למשחק שלו אלמנט נוסף בדמות זריקה מ-3. וזאת הבעיה העיקרית שלי עם דראמונד. הוא שחקן שלא טורח לפתח מספיק את יכולותיו לפני שמתחיל לעבוד על אלמנט נוסף במשחקו, שגם אותו כנראה יעשה במקרה הטוב בצורה בינונית.
השאלה היותר גדולה היא איך ההגנה תתפקד. הפוטנציאל ההגנתי של דראמונד הרבה יותר גבוה מההגנה שלו בפועל. הוא שחקן מאוד גדול, חזק ואתלטי, אך למרות מספרי חטיפות וחסימות מרשימים ההגנה שלו לוקה בחסר. הוא מגן טבעת בינוני, שנוטה להמר יותר מדי על החסימה ובעל קבלת החלטות לא מספיק טובה בהגנה. מצד שני, הוא מספיק פיזי כדי להרחיק שחקנים מאזור הטבעת. הפיסטונס השנה היו מקום 28 בליגה באחוזי זריקות של היריבה מתחת לטבעת, ומצד שני היו מקום שני בליגה במניעת זריקות מתחת לטבעת. דראמונד גם מאוד זריז ביחס לגודלו ויכול להחליף ולשמור גם על שחקני חוץ, כפי שנדרש מסנטר הגנתי מודרני. הפוטנציאל נהדר ועם קייסי על הקווים יהיה מאוד מעניין לראות האם ימצה באופן טוב יותר את הנתונים הפיזיים המאוד מרשימים שלו.
הגרעין של הקבוצה אמור להיות המשולש של ג'קסון, גריפין ודראמונד וזה נראה כמו נסיון לשחזר את הלוב סיטי המקורית. עם רכז דומיננטי, גריפין בעמדה 4 וסנטר גבוה חזק ואתלטי. האם זה יעבוד? התקפית, הפיסטונס צריכים לייצר נקודות יותר קלות. הם היו מקום 24 בליגה אשתקד בהגעה לקו העונשין ומקום 26 בליגה באחוזים ל-2 נק'. גריפין כשחקן יוצר נוסף יחד עם ג'קסון אמור לעזור לקבוצה להגיע יותר לקו. מבחינת אחוזים ל-2 נק', אם שיתוף הפעולה של גריפין עם דראמונד יזכיר אפילו בקצת את שיתוף הפעולה עם דיאנדרה אז גם כמות הסלים הקלים אמורה לגדול, ובניגוד לציוות עם דיאנדרה, גריפין כאן יכול לתפקד גם כמסיים המהלך ולא רק כמוסר. היכולת של גריפין לנהל את המשחק מעמדה 4 אמורה לשחרר יותר גם את ג'קסון ולאפשר לו יותר זריקות קאץ' אנד שוט אותן קולע ביעילות גבוהה יותר מזריקות פול אפ ולהוריד ממנו את המעמסה של הובלת הכדור. הניחוש שלי שתחת קייסי זה יעבוד עד כמה שזה יכול לעבוד.
אך כדי שזה יקרה הצוות המסייע צריך לעשות דבר אחד מרכזי בצורה טובה. לקלוע. נקודת האור מהעונה הקודמת, רג'י בולוק, צריך להמשיך להיות יעיל בצד ההתקפי כפי שהיה (11.3 נק' ב-61.5% טרו שוטינג). סטנלי ג'ונסון, שחקן הכנף הצעיר צריך סוף סוף לעשות את קפיצת המדרגה ההתקפית המצופה ממנו. ג'ונסון הוא שחקן קשוח ופוטנציאל להיות שחקן D&3 נהדר. בינתיים רק ההגנה שלו עובדת ואת השנה האחרונה סיים עם שלשה אחת ב-28.6%. דווין קייסי התבטא לגביו ולצד שבחים על מוסר העבודה שלו טען שזו שנה מכריעה עבורו. אם זה יקרה, אז אחרי שנתיים שחונות אוהדי דטרויט כנראה יזכו סוף סוף לקצת עדנה ובסוף אפריל עדיין יראו כדורסל.
ועדיין, קצת קשה להיות אופטימי כששניים משלושת השחקנים המרכזיים של הקבוצה שיחקו פחות מ-120 משחקים כל אחד ב-2 העונות האחרונות. קשה גם לחזות באיזה סגנון ישחקו ומה קייסי מתכנן, אבל חומר השחקנים פה אמור לעבוד מספיק טוב בשביל לגרד פלייאוף ולהמשיך לעשות את מה שדטרויט עושים הכי טוב בשנים האחרונות, להיות בינוניים.
תחזית: מאזן שלילי של 42-40 ומקום שמיני במזרח.
וגאס חזתה לקבוצה 37.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.
