מאמן השנה הוא פרס קצת חמקמק, קל לתת אותו אותו לקבוצה שפשוט שיפרה הכי הרבה את מאזן הנצחונות שלה או שהיה לה איזה נראטיב של הצלחה למרות כל המכשולים. ועדיין נדיר שפרס מאמן השנה ניתן לקבוצה עם פחות מ-50 נצחונות (רק פעם אחת בשני העשורים האחרונים), מה שפוסל את רוב הקבוצות שאולי קפצו מהתחתית אל "מעמד הביניים" – אבל לא אמור להשכיח את מה שנעשה שם במהלך העונה. עונת 2019 הציגה חמישיה מאמנים שבלטו מעל כולם: התמודדו עם פציעות, פיתחו צעירים ובעיקר השאירו חותם ברור על הקבוצה. רק אחד מהם עשה השנה מהפיכה בקבוצה מבלי לזכות ביתרון של ההמשכיות ולא במקרה הוא היחידי שמאמן את הקבוצה עם הסיכויים הגדולים ביותר לזכות באליפות מבין רשימת המועדונים.

אזכור של כבוד:

ניק נרס: עונה טובה של טורונטו, אלא שצריך לזכור כי לנארד הוא שדרוג על פני דרוזן. נרס קידם השנה הרבה שחקנים, אבל הסגל החזק הוא שארית של שנה שעברה.

סטיב קליפורד: אורלנדו חוזרת לפלייאוף, קליפורד הצליח איכשהו לייצב את ההגנה למרות ההישענות על ווצ'ביץ' ולקפוץ מ-25 ל-42 נצחונות.

ועכשיו לרשימה עצמה בסדר עולה:

5. קני אטקינסון

מיאמי, שארלוט, וושינגטון – שלוש קבוצות שהיו אמורות להיכנס לפלייאוף לפני הנטס שלא רק נכנסו אלה סיימו במקום השישי במזרח.

הקפיצה הגדולה השנה באה מההתפתחות של צמד הרכזים ראסל ו- דינווידי שחיפו ביצירתיות ובנקודות על הפציעות של לוורט וקראב. הנטס עשו השנה סוג של קפיצה טבעית לאור כמות הכשרונות שנאספו שם בשנים האחרונות ומשתחררים מנטל הטרייד עם בוסטון.

4. נייט מקמילן

בשנה שעברה אולדיפו החמיץ שבעה משחקים במהלך העונה הרגילה – הפייסרס הפסידו בכולם. העונה אולדיפו שיחק רק 36 משחקים – הפייסרס שמרו על אותו מאזן נצחונות (48).

זה הקייס הכי גדול לטענה של מקמילן לתואר מאמן השנה. הקייס השני הוא ההגנה של אינדיאנה.

כן יש להם את מיילס טרנר – אבל על הנייר טייריק אוונס, בויאן בוגדנוביץ' ו-ווסלי מתיוס (לפחות בגרסת דאלאס) הם לא שחקני הגנה מצטיינים. בפועל השלם של המשחק ההגנתי של הפייסרס גדול מסך החלקים בהרבה ועל זה מגיע ל- מקמילן שתמיד היה מאמן עם אוריינטציה הגנתית המון קרדיט.

3. דוק ריברס

הקליפרס של השנתיים האחרונות הם סוג של אנטיתזה לסופר טים – דנילו גלינרי הוא השחקן היחידי שמרוויח מעל 20 מיליון, שני המצטיינים הנוספים של הקליפרס וויליאמס ו-הארל מרוויחים 8 ו-6 מיליון בהתאמה, והם נכללים ברשימת החוזים הכי טובים בליגה.

ריברס התעסק השנה בעיקר לחדד את מה שעבד בשנה הקודמת הרבה אגרסיביות, הרבה הגנה והרבה ריווח התקפי: הקליפרס הלכו השנה הכי הרבה לקו, הליגה שבה רוב הקבוצות רוצות בעיקר לזרוק מבחוץ. המשחק ההתקפי של פילדפיה זרם לאורך כל השנה, בלי שחקן דומיננטי בולט ועם קידום צעירים שקיבלו דקות וגב מריברס כמו לנדרי סאמט שפרח השנה ונראה כמו גניבה של המועדון בטרייד דדליין.

תחת ריברס הקליפרס קפצו בשש ניצחונות משנה שעברה (42 ל-48) למרות שכוכב הקבוצה האריס עבר במהלך השנה לפילדלפיה, הקליפרס הצליחו גם להשתחל לפלייאוף ולשמר בסיס תחרותי לקבוצה וגם לשמור על גמישות תקציבית (50 מיליון במחוייבות) לקראת קיץ מעניין מאוד.

בונוס: לא הרבה הימרו בתחילת השנה שהקליפרס יסיימו מעל הלייקרס – ובטח לא בפער ניצחונות כזה. אם דייויס או לנארד ינחתו בצד הפחות זוהר של העיר במהלך הקיץ זאת תהיה מכה כפולה לתוכניות של לברון והזהובים סגולים.

2. מייק מאלון

למרות המערב, למרות פציעות של בארטון והאריס ולמרות שפיספסו בעונה שעברה את הפלייאוף בצורה אכזרית ושוברת מנטלית בפעם השנייה ברציפות: דנבר היא הפתעת השנה ב-NBA.

בשנה הרביעית שלו במועדון, השינוי העיקרי היה בהגנה – מהקבוצה שאיפשרה ליריבות לקלוע משלוש בנחת (אחוז יריבות הכי גבוה הליגה), הנאגטס התייצבו העונה במקום השמיני מה שהקפיץ את הדירוג ההגנתי הכולל שלהם מהמקום ה-23 ל-11.

אחרי שזכה לגיבוי מההנהלה עם הארכת חוזה, מאלון המשיך לגבש את חדר ההלבשה בעיקר עם שלושת הכוכבים שלו יוקיץ', מארי והאריס שגדול תחתיו בשנים האחרונות. עם מילסאפ כשיר יותר העונה (יחסית) הניסיון של שחקני דנבר ביחד סיפק נצחונות במשחקים צמודים הודות למדד ההגנתי הכי טוב ברבע האחרון – בלית ברירה מאלון נתן במה כולל בהרכב לשחקנים כמו טורי קרייג, מאליק ביסלי ו-חואן הרננגומס שהחזירו לו בגדול. דנבר תמיד הייתה טובה התקפית אבל השיפור בהגנה הפך אותה לאחת מקבוצות הקלאץ' הטובות הליגה.

חוץ מההתפתחות הטבעית של כוכבי הקבוצה, מאלון אחראי השנה לאחת מפריצות השנה בדמותו של מונטה מוריס הבחירה ה-52 בדראפט. מאלון התמודד השנה עם מוקש לא פשוט בתחרות על עמדת הרכז המחליף בין מוריס לאייזאה תומאס הוותיק שחזר מפציעה ולא השתלב טוב – במקרה הזה מאלון גם הרוויח שחקן צעיר וטוב להמשך וגם ניצח בחדר ההלבשה עם קרדיט על אומץ מהשחקנים על הכנות בה התמודד עם תומאס.

1. מייק בודנהולצר

60 ניצחונות השנה, כמו בפעם האחרונה שזכה במאמן השנה עם אטלנטה ב-2015. נבחר למאמן השנה על ידי עמיתיו. זאת תחרות צמודה עם מאלון – אבל בניגוד לקודם ברשימה, ההישג של בודנהולצר מרשים יותר בגלל העובדה שהוא רק התחיל עם הבאקס.

אז מה השתנה השנה? בפשטות, בודנהולצר יצר שיטה שתתאים לשחקנים ולא ניסה לדחוף שחקנים בכוח לתוך שיטה כמו קודמיו (בעיקר קיד).

חוץ מיוסטון אף קבוצה לא לקחה השנה יותר שלשות ממילווקי –  הרכש החדש לופז סיפק את הסחורה והפך לגבוה הראשון בהיסטוריה עם לפחות 150 שלשות וחסימות באותה עונה – על הדרך מילווקי זרקה 1010 יותר שלשות השנה – גידול של 54% מאשתקד.

בודנהולצר ביטל כמעט לחלוטין את זריקות המידריינג' של מילווקי (בעיקר של יאניס ומידלטון) בשביל להתרכז במשחק סביב הקשת ומיקסום היכולות של יאניס בתוך הצבע: למרות שהוא לוקח שלשה יותר למשחק, בין אם בפיק אנד רול או במשחק פנים היכולות האתלטיות של הגריק פריק באות יותר לידי ביטוי, מייצרות מיסמאץ' הגנתיים יותר פעמים בעבר בגלל שינוי השיטה – יותר פוזשנים, יותר משחק inside/out של יאניס ויותר שחקנים אחרים על קו השלוש.

סטרלינג בראון ודי ג'י ווילסון קיבלו 17-18 דקות למשחק ומילווקי בעיקר הפכה לקבוצה הרבה יותר מאוזנת בה כל הכוכבים נשארים על סביבות 30-32 דקות למשחק – ובתמורה הופכים להרבה יותר אפקטיביים. אלה הנתונים ההתקפיים של אטטקומפו מהשנה:

קרדיט נוסף מגיע לבודנהולצר על ההפיכה של בלדסו לעוגן ההגנתי של מילווקי – לא משהו שקופץ בסטטיסטיקה, אבל הצדיק הארכת חוזה לרכז. בלדסו מחזיק בנתון ה- (PIPM(player impact הטוב מבני הרכזים כולל נתון של 'טרו שוטינג' של 57.9% למרות חוסר היציבות משלוש. עוד על איך בלדסו דוחף בהתקפה מצד אחד ועוזר להוביל את קו ההגנה בתקציר הניצחון על יוסטון מול אחד משחקני ההתקפה הטובים בהיסטוריה:

אז איך משנים קבוצה ורותמים את הכוכב הכי גדול למאמץ, הנה שלושה סיפורים מהשנה:

  • בתחילת העונה בודנהולצר נפגש לארוחת בוקר אישית עם מידלטון ואטטקומפו במסעדה שנסגרה רק עבור שלושתם ושטח את המשנה שלו כולל פחות בידודים ופחות מיד ריינג' שהיוו הלחם והחמאה של מידלטון. בתמורה מידלטון והגריק פריק הביאו רשימה של שאלות בחזרה – מה הפילוספיה בהגנה? איך יתנהלו האימונים ומי יזום בהתקפה.
  • אטטקומפו ובודנהולצר ישבו על עניין השלשות בטרום עונה – המאמן עודד את הכוכב פשוט להמשיך לזרוק ויאניס כבר אמר כמה פעמים שזה תרם לו לביטחון השנה.
  • בודנהולצר לא נתן הנחיות ליאניס במהלך ארבעת האימונים הראשונים, הוא ישב וצפה איך הוא מתנהל במשחקי פיק-אפ ואז ישב עם צוות האימון ובנה את האסטרטגיה סביבו – בניגוד לאטלנטה וההיררכיה הדי מאוזנת בין השחקנים במילווקי היה כוכב אחד בולט ומאוד ייחודי שהיה צריך לפצח.

"הוא רוצה להיות השחקן הטוב ביותר בעולם. הוא לומד, מחפש מידע ויוצר קשר עם שחקנים כמו אולאג'ואן ובראיינט – הוא מחפש לצמוח דרך אנשים ואני אוהב את זה אצלו כי זאת לא נקודה חזקה אצלי". בודנהולצר הגיע למילווקי כדי להמציא את הגלגל מחדש ולמקסם את היכולות של השחקנים – על הדרך השילוב הזה בין מאמן ושחקן ברמת MVP יכול להפוך לסיפור של הליגה בשנים הקרובות.