העשור האחרון היה עשור שופע בסיפורים ובשיאים. העונות הרגילות סיפקו לא מעט סיפורים מעניינים: חזינו בעלייה לינארית בכמות זריקות מהשלוש ובקצב המשחק, בנתונים סטטיסטיים מיוחדים כמו שיא הטריפל דאבלים של ווסטברוק או עונת ה-402 שלשות של קארי, בשבירת שיא הניצחונות של הווריורס, ואפילו בעונה אחת מקוצרת ב-2012.

אך הסיפורים הגדולים יותר, אלו שהגדירו באמת את העשור הזה, התרחשו בפלייאוף. העשור נשלט ע"י 2 שושלות בדמות מיאמי וגולדן סטייט, שאליהן נלוו ארבע אליפויות מרגשות של דאלאס, סן אנטוניו, קליבלנד וטורונטו, והתאפיין בשליטה מוחלטת של לברון ג'יימס שהגיע לשמונה גמרים רצופים.

בטור זה דירגתי את 10 סדרות הפלייאוף הגדולות ביותר לדעתי בעשור הזה, בהתחשב במספר פרמטרים: רמת המתח והתחרותיות בסדרה, גודל המעמד, ההשפעה שלה על הקבוצות שהשתתפו בה, רמת הכדורסל ששוחקה בה, היריבות בין הקבוצות והסיפור שהיה סביב אותה סדרה. בסופו של דבר, זכינו בעשור מדהים של כדורסל ובסדרות פלייאוף שייזכרו לדורות. נברך את עצמנו בעשור אפילו טוב יותר. יוצאים לדרך עם חלק א' – מקומות 10 עד 6, וכמה סדרות ראויות לציון.

ראויות לאזכור:

  • מיאמי היט נגד סן אנטוניו ספרס – גמר 2014  (4-1) – גמר שבו הוצג כנראה הכדורסל הכי יפה בעשור האחרון. הקבוצתיות המופתית ניצחה את הכישרון הגדול.  העברת השרביט מהידיים של דאנקן לקוואי. לא נכנסה לרשימת 10 הגדולות עקב היותה סדרה לא מותחת כל כך ודי חד צדדית.
  • לוס אנג'לס קליפרס נגד יוסטון רוקטס –חצי גמר מערב 2015 (4-3) – פתיחה מוחצת לסדרה מצד הקליפרס, שבאה עם מומנטום לאחר הניצחון על האלופה היוצאת סן אנטוניו, העמיד אותה ביתרון של 3:1 בסדרה. קאמבק הירואי של יוסטון, שכלל גם חזרה מפיגור 19 במשחק 6 בחוץ ללא ג'יימס הארדן בחמישייה, נתן לה את הניצחון האדיר בסדרה. הקליפרס הצדיקו את תדמית הלוזרים שהם קיבלו, אך לצערה יוסטון לא ממש היוותה תחרות לגולדן סטייט בסיבוב הבא.
  • לוס אנג'לס קליפרס נגד גולדן סטייט ווריורס – סיבוב ראשון 2014 (3-4) – אחת מהסדרות הכי צבעוניות בעשור האחרון, שהתאפיינה בסוג של יריבות ומתיחות בין הקבוצות, דבר שלא היה כל כך שכיח בעשור הזה. מצד אחד הפייבוריטית מאל איי, ומצד שני הקבוצה הצעירה של גולדן סטייט. למרות חסרונו של בוגוט, גולדן סטייט נלחמה עד הרגע האחרון בסדרה, וגילתה בסדרה הזו את מי שעתיד לשחק תפקיד משמעותי בשושלת העתידית, הלא הוא דריימונד גרין. הסדרה הזו הייתה הפעם האחרונה שבה גולדן סטייט לא יצאה עם ידה על העליונה נגד הקליפרס, וגם ה"כאפה" שהם היו צריכים לקבל בכדי לעשות את השינויים הנדרשים וליצור את השושלת הדומיננטית של העשור.
  • גולדן סטייט ווריורס נגד קליבלנד קאבלירס – גמר 2015 (2-4) – בעונה הראשונה של בלאט בקליבלנד ובקדנציה השנייה של לברון בקבוצה, הקאבס הצליחו להעפיל לגמר בזכות כדורסל קשוח שבלאט יישם במהלך הפלייאוף בעקבות הפציעות של אירווינג ולאב, מלווה בשליטה מוחלטת של לברון. מנגד, גולדן סטייט סוף סוף התפתחה והגיעה למעמד לאחר עונה רגילה מדהימה, משחק נהדר לצפייה ופלייאוף נהדר של סטיב קר על הקווים. קליבלנד עוד הובילה בסדרה 2-1 בזכות הניסיון העודף של לברון במעמד הזה ושליפת השפן מהכובע של בלאט בדמות דלוודובה, אך מרגע זה חלה תפנית ברוטציה של קר, כאשר הוא העביר את דריימונד גרין לעמדת הסנטר. כך נוצר ה-"Death lineup". לקליבלנד לא היו תשובות להרכב המחץ הזה והווריורס ניצחו שלושה משחקים ברצף וזכו באליפות ראשונה מזה 40 שנה. הסדרה לא נכנסה לדירוג שלי כי היא לא הייתה כל כך איכותית בעיניי, אך יצא ממנה אותו הרכב מחץ, שהיה אחד מהבסיסים הגדולים ביותר להצלחת גולדן סטייט בעשור הזה, ועל כן היא ראויה לאזכור.

10. אוקלהומה סיטי נגד ממפיס גריזליס – סיבוב ראשון 2014 (3-4)

אחת מהסדרות המותחות ביותר בעשור האחרון. הכדורסל הקבוצתי והקשוח של ממפיס נגד הכדורסל המוכשר אך הסוליסטי של אוקלהומה. בסדרה הקשוחה הזו לא פחות מ-4 משחקים הלכו להארכה (!), וכל קבוצה הצליחה לגנוב את הביתיות וגם לאבד אותה. בסופו של דבר הת'אנדר הצליחו לנקום על ההפסד בפלייאוף הקודם (שבו הם חסרו את ראסל ווסטברוק) ולעלות לסיבוב הבא. משחק 2 האדיר, הקשיחות של טוני אלן, השליטה מתחת לסלים של גאסול ורנדולף, התצוגות של דוראנט, משחק 4 המדהים של רג'י ג'קסון והטריפל דאבל של ווסטברוק במשחק מספר 7 הפכו את הסדרה הזו לכל כך איכותית.

למה הסדרה לא מדורגת גבוה יותר? למרות האיכות הגבוהה של הסדרה, היא עדיין הייתה רק סדרת סיבוב ראשון, והסדרות שמדורגות מעליה היו סדרות עם משמעות גדולה יותר.

סיום משחק 2 המדהים. מומלץ מאוד.

9. טורונטו ראפטורס – פילדלפיה 76 – חצי גמר מזרח 2019 (3-4)

הסדרה הכי טובה של הפלייאוף האחרון נכנסת לרשימה מ-2 סיבות: סל הניצחון המדהים של קוואי לנארד במשחק 7 (משחק 7 היחיד בהיסטוריה שהוכרע בניצחון על הבאזר) והשאלה הגדולה מה היה יכול להיות אילו. פילדלפיה הייתה הקבוצה שהקשתה הכי הרבה על האלופה שבדרך במהלך הפלייאוף, ובהחלט סביר לחשוב שאם פילי הייתה באמת מנצחת את הסדרה היא הייתה יכולה לקחת את האליפות, שכן היה לה מאצ' אפ טוב מול הבאקס והווריורס היו פצועים וחסרים. הסדרה הזו הייתה מלאה בתחרותיות, כאשר מצד אחד באטלר נתן סדרה מעולה ונעזר באמביד, סימונס והאריס, ומן העבר השני קוואי לנארד היה בלתי ניתן לעצירה והתעלל בכל שומר שהסיקסרס שלחו עליו, וסיאקם תרם את שלו ובענק. המשחק האחרון היה כאמור הדובדבן שבקצפתכאשר הכוכבים של 2 הקבוצות די התקשו במהלכו, אך ברבע האחרון התפוצצות של לנארד (15 נקודות) כולל הסל ניצחון המדהים נתנו סיומת אגדית לסדרה המדהימה.

למה הסדרה לא מדורגת גבוה יותר? אומנם המנצחת של הסדרה הזו הייתה לבסוף האלופה, אך המעמד שלה היה "רק" הסיבוב השני, ו-4 מתוך 7 המשחקים בסדרה הסתיימו בהפרש דו ספרתי.

סל הניצחון של לנארד:

8. לוס אנג'לס קליפרס נגד סן אנטוניו ספרס – סיבוב ראשון 2015 (3-4)

הסדרה הכי טובה בפלייאוף 2015 היא גם ככל הנראה סדרת הסיבוב הראשון הגדולה ביותר של העשור. נדיר לראות סדרת סיבוב ראשון שמפגישה בין 2 קונטנדריות. סן אנטוניו האלופה הגאה מול קבוצת ה"לוב סיטי" בשיאה. הסדרה הזו הייתה מלאה בשואו ובדרמה. במשחקים הראשונים גריפין היה דומיננטי, ודאנקן הוותיק היה הכוכב של הספרס. לספרס לא היו תשובות לגבוהים של הקליפרס ולכריס פול, והקליפרס היו חסרי אונים מול הנעת הכדור של סן אנטוניו. גניבת משחק 5 בחוץ ע"י הספרס ומשחק 6 בטקסס אותתו על כך שאולי הקליפרס ממש טובים, אבל הספרס גדולים עליהם. לא אם תשאלו את כריס פול.

בסדרה הכי טובה בקריירה שלו, עם תצוגה במשחק 6, הוא הצליח להחזיר את הסדרה למשחק 7 בלוס אנג'לס. אחד ממשחקי ה-7 האיכותיים והמותחים של העשור הגיע עד לשניות האחרונות, שבהן כריס פול, שהוביל את הקליפרס בגאון למרות האמסטרינג כואב קלע סל ניצחון בלתי אפשרי מעל הידיים הארוכות של טים דאנקן. דאנקן חיבק את פול ואמר לו שזה הזמן שלו, במה שסימל סוג של העברת שרביט (מה שהיה נכון לאותו רגע, אבל את מה שקרה בדיעבד כולנו יודעים). האלופה הודחה כבר בסיבוב הראשון ואפילו לברון בירך את פול בסוג של תודה סמויה על כך שהוא לא יצטרך להתמודד עם הספרס שוב פעם.

למה הסדרה לא מדורגת גבוה יותר? בסדרה הזו באמת שלא חסרים סיפורים ואיכות הכדורסל ששוחק בה היא מהגבוהות שנראו, אך המעמד היה הסיבוב הראשון בלבד, ואולי אם הקליפרס היו ממשיכים לאליפות או אולי לפחות לגמר הייתה לסדרה הזו משמעות גדולה יותר.

משחק 7 האדיר של פול:

7. יוסטון רוקטס נגד גולדן סטייט ווריורס – גמר מערב 2018 (4-3)

"הגמר האמיתי של עונת 2018", כך כונתה הסדרה הסדרה המתוקשרת בין יוסטון לגולדן סטייט. בסדרה הזו גולדן סטייט נתקלה ביריבה הכי קשה שהייתה לה בעידן דוראנט. יוסטון הצליחה להוציא את הווריורס מהמשחק היפה שלהם, וגררה אותם למשחק של בידודים. בזכות התקפה קטלנית (בין הטובות בהיסטוריה) והגנה קשוחה וממוקדת הרוקטס הצליחו לחזור מפיגור 2-1 ליתרון 3-2 ולעמדה אמיתית להדיח את הקבוצה המפלצתית מהמפרץ.

אממה, חוסר מזל של יוסטון בדמות פציעה בהאמסטרינג (אוי ההאמסטרינג) של כריס פול בסיום משחק 5 פגע קשות בקבוצה, 27 החטאות רצופות של הרוקטס מחוץ לקשת במשחק 7, חוסר יכולת להתמודד עם דוראנט והתעוררות של הספלאש בראדרס מנעו מהרוקטס לעשות משהו שאף קבוצה לא הצליחה לעשות במשך שלוש שנים רצופות: למנוע מגולדן סטייט להעפיל לגמר הליגה. סימני השאלה סביב הסדרה הזו ומה היה קורה אלמלא הפציעה נשארו ויישארו גם בעתיד, ויוסטון תיזכר כקבוצה שעשתה הכי קשיים לשושלת של גודלן סטייט, אך גם כנראה כפספוס הכי גדול של העשור.

למה הסדרה לא מדורגת גבוה יותר? המעמד והמשמעות של הסדרה היה אכן גבוהים, אך הם עדיין נמוכים יותר מהמקומות הבאים ברשימה. בנוסף, גם בסדרה הזאת 4 משחקים הסתיימו בהפרש דו ספרתי.

הרגעים הגדולים ממשחק 7:

6. מיאמי היט נגד דאלאס מאבריקס – גמר 2011 (4-2)

דאלאס הייתה הקבוצה המפתיעה והמרעננת של פלייאוף 2011, עם הדחות של הבלייזרס, הלייקרס, והת'אנדר. כל זה בהובלת כוכב אחד ומיוחד שעד אותו פלייאוף הודבקה לו תדמית הלוזר, דירק נוביצקי, וצוות מסייע של רול פליירס נהדרים. למרות הפלייאוף המרשים של דאלאס, מיאמי הגיעה כפייבוריטית ברורה כבר בעונה הראשונה של הביג טרי, ולמרות שדאלאס גנבה את הביתיות במשחק מספר 2, מיאמי הצליחה להחזיר לעצמה את הביתיות במשחק מספר 3 ולהיות בעמדת כוח.

אולם ב-2 המשחקים הבאים בבית ובמשחק 6 בחוץ דאלאס הציגה כדורסל נהדר, השתלטה לגמרי על הסדרה ולקחה כנראה את האליפות המרגשת ביותר במילניום הנוכחי. דירק נוביצקי היה הכוכב היחיד בעשור האחרון שהצליח לזכות באליפות ללא כוכב נוסף לצידו, ולברון נתן את הסדרה הכי גרועה שלו בקריירה. הסדרה הזו מדורגת כל כך גבוה משום ששני הנתונים הללו הם נדירים בנוף של ה-NBA, בנוסף להפתעה המדהימה ולשינוי התדמית של 2 הקבוצות.

למה הסדרה לא מדורגת גבוה יותר? מעבר לרגש הגדול, להופעות הנפלאות של נוביצקי ולתצוגת הנפל של לברון, הסדרה הזו לא התעלתה לרמה גבוהה כמו אלה שמדורגות מעליה.

משחק האליפות של דאלאס:

איזו יריבות גדולה משנות ה-80 חזרה לקאמבק שהסתיים בסדרה קשוחה בתחילת העשור? על מי אמר איגודאלה שהיא הייתה הקבוצה הכי טובה בפלייאוף 2016? ואת מי בחרתי לסדרה האלמותית של העשור? התשובות כאן, בחלק ב' של הכתבה.