בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: פיניקס סאנס
(ניר חבצלת)
נשארו: דווין בוקר, ג'יילן גרין, דילון ברוקס, מארק וויליאמס (הוחתם על הארכת חוזה), קולין גילספי (הוחתם על הארכת חוזה), ג'ורדן גודווין (הוחתם על הארכת חוזה), ראיין דאן, אוסו איגודארו, סי ג'יי האנטלי ג'מארי בואיה, קמאן מאלואץ', הייווד הייסמית', ראשיר פלמינג, קובי ברי.
עזבו: גרייסון אלן, רויס אוניל (טרייד לשארלוט)
הגיעו: מיילס ברידג'ס (טרייד, שארלוט), לוק קנארד (שחקן חופשי, לייקרס), קואה פיט (טרייד-דראפט, מקום 30), הייווד הייסמית', דואופ רית' וקנדי צ'אנדלר (שחקנים חופשיים, כרגע חתמו על חוזה למחנה האימונים), פאט ספנסר (הגיע מגולדן סטייט).
מתנדנדים:
מאמן: ג'ורדן אוט, שנה שנייה כמאמן ראשי.
חמישייה: ג'יילן גרין, דווין בוקר, דילון ברוקס, מיילס ברידג'ס, קמאן מאלואץ'. לפני הפציעה של מארק וויליאמס, הוא ככל הנראה היה מיועד להיות הסנטר הפותח.
ספסל: קולין גילספי, לוק קנארד, פאט ספנסר ג'ורדן גודווין, ראיין דאן, סי ג'יי האנטלי אוסו איגודארו, ג'מארי בואיה, קואה פיט, קובי ברי הייווד הייסמית', ראשיר פלמינג, דואופ רית'. מארק וויליאמס אמור להיכנס לרוטציה עם חזרתו.
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
אז מה היה לנו שם?
אם עונת 2024/25 הייתה שנת ההתפרקות של פיניקס, 2025/26 הייתה שנת הבנייה מחדש. קווין דוראנט ובראדלי ביל כבר לא היו שם, דווין בוקר נשאר הכוכב המרכזי, ודילון ברוקס וג'יילן גרין הפכו לחלק מהגרסה החדשה של הסאנס. תחת ג'ורדן אוט, הקבוצה התרחקה מהניסיון להרכיב סופר-טים והפכה לקבוצה עם זהות ברורה הרבה יותר: הגנה, קשיחות ומשחק קבוצתי. זה הספיק למאזן 45:37, מקום שמיני במערב והעפלה לפלייאוף, לפני סוויפ בסיבוב הראשון מול אוקלהומה סיטי. פיניקס סיימה שישית בליגה בנקודות שספגה, אחרי שהייתה במקום ה-22 עונה קודם לכן, אבל גם התקשתה התקפית וסיימה רק במקום ה-26 בנקודות למשחק.
מעל כולם עמד בוקר, שסיפק 26.1 נקודות ו-6.0 אסיסטים למשחק, אבל דווקא העובדה שפיניקס הצליחה לנצח בלי להישען בכל ערב על התעלות שלו הייתה אחד הסימנים החיוביים. ברוקס קלע 20.2 נקודות למשחק – שיא קריירה – וקיבל הקיץ הארכת חוזה של שלוש שנים ו-73 מיליון דולר. קולין גילספי, שהפך לאחד השחקנים החשובים ברוטציה, קיבל חוזה לארבע שנים ו-48 מיליון דולר, ג'ורדן גודווין נשאר תמורת שלוש שנים ו-19 מיליון דולר, ומארק וויליאמס קיבל שלוש שנים ו-38 מיליון דולר. במילים אחרות, פיניקס לא רק שמרה על השלד של העונה שעברה – היא הימרה עליו לטווח ארוך.
קיץ חם
הסאנס החליטו לא לשבור את מה שעבד בעונה החולפת. במקום עוד מהפכה, הם ביצעו שינויים נקודתיים: מיילס ברידג'ס הגיע משארלוט תמורת גרייסון אלן ורויס אוניל, לוק קנארד הגיע כדי להחזיר חלק מהקליעה שאבדה, וקואה פיט נבחר במקום ה-30 בדראפט. במקביל פיניקס שמרה על בוקר, גרין וברוקס, והאריכה את החוזים של גילספי, וויליאמס וגודווין.
אבל פיניקס לא רק שמרה על הקיים, כששלחה לשארלוט את גרייסון אלן ורויס אוניל וקיבלה את מיילס ברידג'ס, כשבנוסף עברו בין הקבוצות בחירות דראפט עתידיות: הסאנס קיבלו בחירת סיבוב ראשון ב-2029 וסיבוב שני ב-2027, בעוד ההורנטס קיבלו בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת ב-2033. זה מהלך שאפשר להבין מקצועית, אבל הוא גם משנה את הזהות של הקבוצה.
אלן ואוניל היו שני שחקני רוטציה עם שילוב חשוב של קליעה, ניסיון והגנה, בעוד ברידג'ס נותן משהו שהיה חסר: שחקן כנף שיכול לקחת ריבאונד, לרוץ במגרש הפתוח, לתקוף את הטבעת ולייצר נקודות בעצמו. הוא מגיע אחרי עונה של 17.1 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק, ובשלוש העונות האחרונות שלו העמיד בממוצע 19.3 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים ו-2.1 שלשות. השאלה היא האם היצירתיות והאתלטיות שלו שוות את הקליעה והיציבות ההגנתית שאבדו.
צריך לזכור, שרויס אוניל קלע בשתי העונות האחרונות קצת פחות מ-41% לשלוש, בעוד שגרייסון אלן אמנם חווה עונת קליעה לא טובה עם 34.9% מחוץ לקשת, אבל בשתי העונות שקדמו לה הוא קלע ב-46.1% וב-42.6% וללא ספק נחשב לאחד הקלעים האיכותיים מחוץ לקשת בליגה. מיילס ברידג'ס אמנם מגיע עם האיכויות שלו, אבל אם יש משהו שהוא לא מצטיין בו התקפית הוא הקליעה משלוש. פרט לעונת 2020-21, הוא מעולם לא קלע יותר מ-34.9% לשלוש ועבור קבוצה שסיימה במקום החמישי בעונה שעברה מבחינת ניסיונות זריקה לשלוש, מדובר באספקט חשוב מאוד וברידג'ס יהיה חייב לשפר את התחום הזה במשחק שלו.
אני באופן אישי אוהב את הטרייד הזה וחושב שהוא טוב לסאנס. בעונה שעברה ראינו לא מעט מצבים, בעיקר כשגרין היה פצוע, שזה הרגיש שבוקר משחק לבד מול חמישה שחקנים ואם היריבה מתמקדת בו ומוציאה אותו מהשטף, אין לסאנס את הגו-טו-גאי שיקח על עצמו, ייצר לעצמו ולאחרים ובעיקר יגרום ליריבה להתמקד גם בו. ברידג'ס יודע לעשות את זה היטב וראינו את זה בעונות הקודמות בשארלוט. הוא מוסיף סייז, קליעה יציבה מחצי מרחק ובעיקר הראה שהוא יודע לשחק לצד שחקנים שצריכים את הכדור אצלם (כמו לאמלו בול וברנדון מילר).
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הקיץ של פיניקס גם מספר לא מעט על הכיוון שלה. היא לא בנתה מחדש, אבל גם לא הפכה לקונטנדרית קלאסית. בוקר בן 29, ברידג'ס בן 28, ברוקס בן 30 וגרין בן 24, וההנהלה למעשה אמרה שהיא רוצה לבדוק מה אפשר להוציא מהגרסה הזאת של הקבוצה. לוק קנארד הגיע על מנת לתת את הקליעה מבחוץ אחרי שאלן ואוניל עברו לשארלוט ובקצה הסגל נמצאים גם דואופ רית' וקנדי צ'נדלר, שהגיעו למחנה האימונים, כאשר פיניקס נכנסת למחנה עם 21 שחקנים ותצטרך לקבל החלטות לגבי החלק האחורי של הסגל.
השאלה הגדולה היא איך הכדורסל הזה ייראה. בעונה שעברה פיניקס הייתה קבוצה איטית יחסית, במקום ה-24 בליגה בקצב, והסתמכה מאוד על הגנה, על הקליעה משלוש ועל יצירת מצבים של בוקר. כשפיניקס נתקלה בקבוצות הגנה חזקות שלא נתנו לה לרוץ(כמו אוקלהומה סיטי למשל), ראינו שהיא מתקשה לייצר נקודות וכאן ברידג'ס נכנס לתמונה, עם היכולת שלו לחדור לצבע ולקלוע מחצי מרחק (קלע ב-55.4% ל-2 בעונה האחרונה).
שחקן נוסף שיצטרך לעשות את קפיצת המדרגה בעיקר בכל הקשור ליציבות התקפית הוא ג'יילן גרין. גרין אתלט על שיודע לחדור לסל ולאיים כמעט מכל טווח, אבל סובל לאורך הקריירה מחוסר יציבות התקפית. אם השניים הללו יתנו עונה התקפית טובה ויוכלו להוריד את העומס מבוקר, נוכל לראות את הסאנס מנצחים את אותם המשחקים שהם הפסידו בעונה החולפת בשל היעדר אלטרנטיבות התקפיות במשחק עומד.
וכאן מגיעה השאלה השנייה: מי מנהל את העסק? בוקר הוא מוסר מצוין, גילספי יכול להוביל כדור, וגם גרין וברידג'ס מסוגלים לייצר לעצמם, אבל אף אחד מהם אינו רכז קלאסי שמארגן משחק לאורך 48 דקות. זו אחת הסיבות לכך שההישארות של גילספי וגודווין משמעותית כל כך. גודווין, בפרט, נתן בעונה שעברה הרבה מעבר למה שציפו ממנו והפך לשחקן שמביא הגנה, ריבאונד, קשיחות וגם קליעה סבירה מבחוץ.
בעיה מקצועית נוספת ומעניינת מאוד היא בריבאונד. פיניקס הייתה קבוצת ריבאונד התקפה טובה מאוד כשסיימה במקום הרביעי בליגה עם 13 ריב' התקפה בממוצע למשחק, אבל מנגד, דורגה במקום ה-29 מבחינת ריבאונד ההגנה – נתון שבהחלט מרים גבה. מצד אחד, היא הייתה מוכנה ללכת חזק לזכוכית ולהילחם על פוזשנים נוספים בהתקפה, אבל התקשתה לסגור את הפוזשן בצד ההגנתי והעניקה ליריבות שלה אקסטרה פוזשנים. אבל כשמסתכלים על הסנטר הפותח של הסאנס במרבית שלבי העונה, מארק וויליאמס, מתחילים להבין את הסיפור.
וויליאמס סנטר עם התמצאות טובה מתחת לסל בצד ההתקפי והוא אחד משחקני ריבאונד ההתקפה הטובים בליגה (סיים במקום השמיני עם 3.1 כאלה למשחק), אבל חלש בכל הקשור לסגירה לריבאונד. הפציעה שלו פותחת לסאנס הזדמנות חדשה, אבל גם גורמת לדאגה. קמאן מלואץ' סנטר פיזי ואתלטי מאוד שהציג בזמן המועט שקיבל לא מעט איכויות בעיקר בצד ההגנתי. בעונה שעברה הוא שיחק כ-9 דקות בלבד למשחק אבל חסם 0.7 חסימות בממוצע. רק לשם השוואה, וויליאמס חסם 0.9 בממוצע כשהוא משחק 23.6 דקות למשחק.
ולא נשכח גם את אוסו איגודארו שקיבל את ההזדמנויות ככל שהעונה התקדמה והראה איכויות גם כן בעיקר בצד ההגנתי. מצד אחד, לא משנה מי מהשניים יפתח, הוא כנראה יתרום הגנתית יותר ממה שוויליאמס היה תורם, בטח בכל הקשור לריבאונד והגנה על הטבעת. מהצד השני, מכיוון ששני השחקנים מוגבלים מאוד בצד ההתקפי ולא תורמים לריווח של המשחק, זה יכול ליצור פקק בצבע עבור שחקנים שאוהבים לחדור כמו גרין וברידג'ס. מלואץ' עוד ניסה קצת לזרוק בעונה שעברה מחוץ לקשת אבל איגודארו כלל לא ניסה. אחד מהם יהיה חייב להתחיל לזרוק מבחוץ כדי לפתוח לסאנס עוד אופציות התקפיות ולרווח את המשחק.
וזה מוביל לאחת השאלות המעניינות ביותר של העונה: מי בכלל צריך להיות הגבוה שתופס את מקומו של וויליאמס בחמישייה? ההרכב שנראה טבעי על הנייר הוא בוקר, גרין, ברוקס, ברידג'ס ומאלואץ', אבל דווקא הפלייאוף האחרון סיפק רמז אחר. בארבעת המשחקים מול אוקלהומה סיטי פתחו הסאנס עם בוקר, ברוקס, גרין, קולין גילספי ואוסו איגודארו, וגילספי אף פתח בשלושה מתוך ארבעת המשחקים. איגודארו נותן לאוט משהו שמלואץ' עדיין לא מסוגל לספק באותה רמה: יכולת למסור, לשמור על כמה עמדות, להשתתף בהנעת הכדור ולהיות חלק ממשחק שמבוסס על חילופים ותנועה.
מלואץ', מנגד, מציע את מה שפיניקס הכי צריכה בצבע – גודל של 2.16 מטר, הגנת טבעת, נוכחות פיזית וריבאונד. אם אוט ירגיש שהבעיה המרכזית היא הגנה על הטבעת והריבאונד, מלואץ' הוא המועמד הטבעי. אם הוא יעדיף חמישייה ניידת, מחליפה ומגוונת יותר, איגודארו עשוי לקבל את הקריאה. בקיצור, ייתכן שהחמישייה הטובה ביותר של פיניקס לא תהיה בהכרח החמישייה הגדולה ביותר שלה.
הרבה תלוי במשך ההיעדרות של הסנטר מארק וויליאמס מהמגרשים ובאופן שבו יחזור. השאלה תהיה לא רק כמה משחקים הוא ישחק אלא האם הוא באמת יכול להיות העוגן הפנימי שפיניקס צריכה. בעונה שעברה הוא סיפק 11.7 נקודות ו-8.0 ריבאונדים ב-23.6 דקות, מספרים טובים מאוד ביחס לתפקידו, אבל ההיסטוריה הרפואית שלו והפציעה הנוכחית הופכות את ההימור עליו למסוכן.
בהיעדרו, קמאן מלואץ' ואיגודארו יקבלו הזדמנות הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן. הרוקי מהעונה שעברה כבר הראה בקיץ שיש לו שילוב מעניין של גודל, אתלטיות והגנה, והוא עשוי לקבל דקות משמעותיות לצד אוסו איגודארו. אם מלואץ' יוכל להפוך מסנטר צעיר שמנסים לפתח לשחקן NBA אמין כבר עכשיו, פיניקס יכולה להרוויח כאן הרבה יותר מ"תחליף זמני" לוויליאמס.
בנוסף, כפי שציינתי קודם, ג'יילן גרין יצטרך להראות לא רק יציבות בעיקר בצד ההתקפי, אלא גם להישאר בריא. גרין, שבמשך ארבע עונותיו הראשונות בליגה לא ירד מ-67 משחקים בעונה ואף שיחק במשך שתי עונות רצופות את כל 82 המשחקים במדי יוסטון, שיחק רק 32 משחקים בעונה החולפת ואם פיניקס רוצה להישאר קבוצה תחרותית, היא חייבת לקבל את גרסת גרין של יוסטון בכל הקשור לקו הבריאות. גרין הוא שחקן שיכול לייצר נקודות מכלום, לתקוף את הטבעת ולהביא אנרגיות לפרקט שלמעטים יש בליגה.
והפעם, אין מקום לטעויות. פיניקס לא מחזיקה בהרבה זכויות על בחירות הדראפט העתידיות שלה, אחרי שהעבירה נכסים רבים במהלך השנים האחרונות, ובוקר נמצא עמוק בתוך החוזה הענק שלו. לכן הסאנס צריכים להיות תחרותיים עכשיו. לא בהכרח מועמדים לאליפות, אבל קבוצה שמסוגלת לנצח סדרת פלייאוף. זו גם הסיבה שההתפתחות של קמאן מאלואץ' וקואה פיט מעניינת: שניהם יכולים להפוך בהמשך לחלק מהדור הבא של הקבוצה, אבל פיניקס לא יכולה להרשות לעצמה לחכות להם חמש שנים.
תחזית:
המערב אמנם לא מחכה לאף אחד, אבל לסאנס יש מספיק איכות כדי להיות שוב באזור הפלייאין ואפילו יותר מזה. הבעיה היא שהרצפה שלהם גבוהה יחסית, אבל התקרה תלויה בכמה שאלות שקשה מאוד לענות עליהן: האם גרין יעשה את הקפיצה וישאר בריא? האם ברידג'ס ישתלב בלי לפגוע בהגנה ובקליעה? האם בוקר ימשיך לנהל את ההתקפה ויציג עונת קליעה טובה יותר כפי שהוא הראה בשנים קודמות? ובעיקר – האם מלואץ' יראה שהוא כבר עכשיו יכול להיות סנטר ראשון איכותי בקבוצה ששואפת להגיע לפלייאוף?
אני מאמין, שאנחנו נראה את ברידג'ס משתלב היטב בקבוצה ותורם כבר מהרגע הראשון. נמשיך לראות קבוצה שמצד אחד מציקה ליריבה בהגנה, נלחמת על כל פוזשן ומנצחת משחקים בזכות אגרסיביות ונחישות, אבל מצד שני קבוצה שתתקשה לייצר נקודות במשחק עומד בעיקר בגלל היעדר רכז טבעי איכותי ובימים של קליעה לא טובה מחוץ לקשת היא תתקשה לנצח משחקים. לכן, אני חושב שהיא תסיים במאזן זהה לעונה שעברה עם 45 נצחונות, תסיים במקומות 7-10 ומשם במשחק בודד הכל יכול להיות. אני מאמין, שגם השנה היא תעפיל לפלייאוף ממקומות 7-8.
