המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, עמית מאיר, ינון בר שירה וערן סורוקה.
טייטום חוזר אולי בקרוב\חזר משמעויות עבור הסלטיקס ועל התמונה במזרח?
ערן סורוקה: אם יש דבר אחד שג'ייסון טייטום לא יכול להרשות לעצמו, זה לסכן את עצמו בריאותית. מצד אחד הבנאדם מחלים מקרע באכילס תוך פרק זמן שלוקח לחלקנו לצאת מצינון, מצד שני עדיין מדובר בגוף האדם. ולכן בעיניי הכי נכון יהיה להחזיר אותו *מאוד* בהדרגה. להתחיל ב-15 דקות לערב, באפריל לעלות ל-20, ולשאוף ל-25 בפלייאוף. הקבוצה רצה כל כך טוב בלעדיו וג'יילן בראון כל כך מוצלח כאלפא דוג, שהייתי נותן לטייטום אפילו להוביל את החמישייה השנייה – מה שגם ייתן טוויסט ייחודי לסיפור שלו העונה – ולסיים משחקים צמודים יחד עם ג'יילן בראון. טייטום כשחקן שישי זה ברמת הצ'יט קוד, אבל למה לא בעצם?
אריק גנות: השאלה הראשונה היא מה טייטום יצליח לתת. הוא חוזר מפציעה לא פשוטה, ומאוד מהר יחסית. הוא כבר דיבר בראיונות על ההבנה שלו שבראון הוא המוביל של הסלטיקס והוא יצטרך להיכנס לתפקיד משלים. אפשר לצופת שהוא יתפקד יותר כרול פלייר, לפחות בהתחלה, וצריך לקוות שהחזרה המהירה לא תסכן אותו בפציעה חוזרת.
בהנחה שטייטום חוזר ב-80% יכולת לפחות, הסלטיקס יכולים להיות אופטימיים. את המזרחל הם כנראה יסיימו במקום השני בכל מקרה, אבל עם טייטום ברמה סבירה הם פייבוריטים לנצח את הקונפרנס – הפיסטונס טיפה צעירים מדי, הניקס לא יציבים ואף אחד לא מאמין בקאבס של הארדן. זה יכול גם להספיק לאליפות.
ינון בר שירה: קשה לי להאמין שהחזרה של ג'ייסון טייטום תשפיע בצורה משמעותית לטובה בטווח השבועות הקרובים ויש סיכוי לא רע שאפילו הסלטיקס יפגעו ממנה בטווח הקצר. יש תשלומי מחיר כשאתה מנסה לשלב שחקן של מעל 25% יוסאג', ומחלים מאחת הפציעות הקשות ביותר בספורט המקצועני. עם זאת, במידה וטייטום יזכיר ולו במעט את השחקן שהיה לפני הפציעה, החזרה שלו משנה לחלוטין את התמונה במזרח. לסלטיקס בלעדיו לא היה סיכוי אמיתי ללכת עד הסוף, אך איתו, נוסף כח משמעותי מאוד שיכול לטרוף את הקלפים. השאלה לא תהיה היכולת של טייטום בתחילת מרץ. השאלה תהיה היכולת שלו באפריל, מאי ומי יודע? אולי אפילו יוני.
מידן בורוכוב: טייטום חוזר והמשמעות עבור בוסטון שהיא הופכת מההפתעה הגדולה של העונה לקונטנדרית. צריך לזכור שבוסטון התחילה את העונה כשהיא נפטרת מהמון סחורה עודפת. מאזולה הצליח לייצר קבוצה תחרותית, ההחתמה של ווצביץ׳ יחד עם החזרה של טייטום יוצרת קבוצה שהתקרה שלה זה אליפות.
בוסטון אומנם הודחה מול הניקס בחצי גמר המזרח בשנה שעברה אבל ההרכב החדש והרענן יותר צריך להיות מסוגל ללכת עד הסוף. גם אם טייטום יחזור ב-80 אחוז יכולת. אני מקווה שלא יהיו מאבקי אגו עם בראון וטייטום ידע להשתלב בצורה מיטיבית. יהיה שמח במזרח עם 4 קבוצות שרוצות ללכת עד הסוף ועוד 2 לפחות שינסו להפריע.
עמית מאיר: ג'ייסון טייטום חזר לשחק כדורסל (נכתב ממש אחרי המשחק נגד דאלאס) ואפשר לשים את כל המזרח על אזהרת טנק דוהר.
עוד לפני המשחק בוסטון היו מבוססים במקום השני. ועכשיו נשאר רק לראות האם אחד השחקנים הטובים בליגה לפני הפציעה יכול לקחת קבוצה שהיתה אובראצ'יברית ולהפוך אותם לקונטנדרים אמיתיים. 15 נקודות, 12 ריבאונדים ו-7 אסיסטים ו+20 במדד הפלוס מינוס במשחק חזרה זה מרשים ביותר. והכל ב-27 דקות.
טייטום יכול לקחת את בוסטון עד לגמר. אני מאמין שעדיין יהיה לא מעט חלודה להוריד אבל החזרה בתחילת מרץ זה מספיק זמן כדי לחזור לעניינים למרות 3 משחקים קרובים הכי קשים שאפשר.
הלייקרס מתקשים העונה כשכל הטריו משחקים. מה הסיבות והאם פתיר?
עמית מאיר: עוד לפני שמתחילים לדבר על הטריו, יש ללייקרס בעיות מובנות בלתי ניתנות לפתרון. כבר בתחילת העונה דיברו על אפשרות של אחת ההגנות הגרועות בליגה. וזה נראה מאד בולט בעיקר מול הקבוצות היותר טובות.
לי אישית יש בעיה מאד רצינית עם לוקה. המספרים היבשים מרשימים אבל אם קצת מתחילים להיכנס לעומק, מבינים שיש בעיה הרבה יותר רצינית. 10.2 שלשות במשחק ב-35. אחוזים זה לא טוב. בנוסף, 4 איבודים למשחק (מוביל את הליגה) זה המון. ועם 118.3 רייטינג התקפי, זה הכי נמוך מאז עונת 22/23. הבעיה היותר גדולה זה 116.6 רייטינג הגנתי. הכי גבוה בקריירה. ובחייאת הוא ממש אבל ממש בכיין!!!!
ערן סורוקה: השלישייה של הלייקרס פחות מוצלחת בדיוק מאותה סיבה שאנשים עם ניסיון של 20 שנה לא מתקבלים לתפקיד שהוא entry-level בחברת הייטק: גם לברון וגם אוסטין ריבס הם אוברקווליפייד פרוע לתפקיד צלע שלישית. התקפית סט הכישורים של השלושה חופף מאוד, והיחיד שיודע באמת לשחק אוף דה בול הוא ריבס. הגנתית, גם כשהם מנסים (והם באמת מנסים לעתים), סט האי-כישורים של השלושה גם הוא חופף מאוד, מה שגורם לתלות גדולה בשחקנים שמסביבם. מרקוס סמארט חמוד אבל הוא לא יכול לשמור בשביל חמישה. דיאנדרה אייטון, באופן שלא יפתיע אף אחד, פספס עוד הזדמנות לחזור למוטב. הלוואי והיה קלינט קאפלה.
אריק גנות: לא נעים לומר, אבל לברון הוא חלק גדול מהבעיה. ההגנה שלו יורדת בעקביות כל שנה, וכרגע הוא פשוט בעיה בצד הזה של המגרש. ריבס משתדל, אבל הוא לעולם יהיה סטופר הגנתי, ואת לוקה והמאמץ הלא עקבי שלו כולנו מכירים. עם שלושתם ביחד, ועם אייטון, מגדולי העצלנים בתולדות הליגה, מקבלים את ההגנה מס. 21 בליגה.
בנוסף, הקליעה מבחוץ לא כל כך עובדת. לברון הדרדר גם בתחום הזה, לוקה לוקח יותר מדי שלשות קשות – וכמה שהוא טוב בלקלוע אותן, זה לא מספיק כדי ליצור התקפה מתפקדת.
זה לא נראה פתיר, יש יותר מדי שחקני הגנה גרועים ופחות מדי קלעים.
ינון בר שירה: קודם כל, חשוב לציין שהלייקרס נראים רע העונה בכל מצב. היכולת בקלאץ' לאורך רוב העונה טשטשה לחלוטין את העובדה שמדובר פשוט בקבוצה בינונית להחריד עם הגנה מחפירה וצוות מסייע כושל ומביך (דיאנדרה אייטון לא רוצה להיות קלינט קאפלה? היה מת להיות קלינט קאפלה). למה השילוב של ריבס, לוקה ולברון לא מצליח לעבוד ונראה קטסטרופה במיוחד (נט רייטינג שלילי להחריד)? זה לא מדע טילים. אי אפשר לשחק עם שלושה שחקנים שלא ממש שומרים, כולם טובים יותר כשהם עם הכדור, כשאין אף שחקן מסביב שהוא 3 אנד D מספיק טוב או רים פרוטקטור מספיק טוב כדי לחפות על החוסרים האלו.
מידן בורוכוב: מה הסיבות? זה טריו שלא עושה הגנה.
המאזן של הלייקרס עם הטריו הוא 7-11. אבל… מול קבוצות במאזן 50 אחוז ומעלה 7 הפסדים ו-2 ניצחנות בלבד (וגם הם על פילדלפיה)
הלייקרס קבוצה רכה מאוד. לברון עדין עושה דברים מדהימים אבל הלייקרס צריכה לבנות על לוקה וריבס. (מאזן 9-18). לוקה צריך שחקנים עם סט כישורים מסויים סביבו ולברון הכי רחוק מסט הכישורים הזה. הוא זקוק לכדור, הוא חור בהגנה.
סמארט וואנדרבליט שחקנים גמורים.
אייטון מוכיח למה פורטלנד צדקה כשלא היה בתוכניות שלה.
רדיק צריך לשקול לשחק רק עם 2 מה-3 על המגרש. 30 דקות ללברון יספיקו.
דנבר מתקשה ובמאזן שלילי מאז החזרה של יוקיץ'. מה קורה והאם יש להם מספיק זמן לפני הפלייאוף לפתור בעיות?
מידן בורוכוב: דנבר קבוצה של צד אחד, מקום ראשון באופניסב רייטינג עם המון שחקנים שקוטפים את הפירות של לשחק עם יוקיץ׳
איפה האור בקצה המנהרה? חזרה אפשרית של אארון גורדון שישפר משמעותית את דנבר בצד ההגנתי. גם חזרה של ג׳ונסון תוסיף מימד נוסף. העוצמה של דנבר היא יוקיץ׳ ויש סביבו בדיוק את השחקנים שהוא צריך.
לקראת הפלייאוף ובהרכב מלא יהיה קשה מאוד לעצור המפלצת מהיי-מייל. בנוסף יש לדנבר עומק בספסל. וולנצ׳ניוס, הארדווי ג׳וניור, ווטסון או בראון.
מבחינת כדורסל אין מה לדאוג, הצוות הרפואי צריך לעבוד שעות נוספות.
עמית מאיר: דנבר עם 6 הפסדים ב-10 משחקים האחרונים. יוקיץ' ממשיך לעשות דברי יוקיץ' אבל משהו בצוות המסייע תקוע. הפציעה של פייטון ווטסון פגעה בכוח אש יותר מהמתוכנן של הקבוצה וקאם ג'ונסון נראה כמו צל של עצמו מאז שהוא בעצמו חזר מפציעה.
דנבר עם ההתקפה הטובה ביותר וקבוצת הקליעה הכי טובה בליגה. והקבוצה מספיק טובה כדי להתמודד עם תקופה רעה ועדיין בעיניי הם הקבוצה השנייה הטובה בעולם. כי בסגל מלא, גם ההגנה מספיק טובה כדי לנצח משחקים רבים.
ברגע שג'ונסון, ווטסון וגורדון יחזרו לרמה שאנחנו יודעים שהם יכולים לשחק, דנבר יחזרו להיות מפחידים. אני לא בלחץ כל עוד יש את יוקיץ'.
ערן סורוקה: מה שקורה לדנבר זו הוכחה נוספת לכך שלפעמים השחקן הכי חשוב למרקם הקבוצתי הוא לא מי שזה נראה. מן הסתם יוקיץ' הוא המנוע, מארי סוף סוף הוריד מהשולחן העונה את הטיעון הטפשי של "יוקיץ' מעולם לא שיחק לצד אולסטאר", אבל קבוצה חייבת איזון בין הגנה להתקפה, וכרגע לשני השומרים הטובים ביותר שלה, ארון גורדון על שחקנים פיזיים ופייטון ווטסון על האתלטיים, יש ביחד שני המסטרינג כשירים. יוקיץ' נאלץ לשחק יותר דקות, ובימים האחרונים דווח כי הוא גם סובל מפציעה ביד שגורמת לאחוזי הקליעה שלו לרדת. בקלאץ' הם עומדים על 6-2 וקולעים ב-38% שדה. הם פשוט חייבים את גורדון ו-ווטסון בחזרה.
אריק גנות: לו"ז קשה. ההפסדים בחודש האחרון היו לאוקייסי פעמיים, לדטרויט, לניקס המתחדשים, לקליבלנד בתנופה עם הארדן, לבוסטון ולמינסוטה.המשחקים שדנבר היתה בבירור אמורה לנצח הפסידה בהם היו בנקודה לקליפרס ולגולדן סטייט.
גם יוקיץ' עצמו חזר קצת חלוד, הוא קולע הרבה פחות טוב מכל הטווחים וגם ההגנה לא מדהימה. וכמובן הפציעות, בעיקר של גורדון.
התחזית אופטימית. ההצלחה בלי יוקיץ' בנתה סגל עמוק יותר מהמצופה.גורדון אמור לחזור בקרוב. גם מארי וגם יוקיץ' היו בעונה פנטסטית עד עכשיו. לדנבר יש את הלו"ז הקשה בליגה, והיא יכולה לסיים מחוץ מטופ 4, אבל יש לה את כל הכלים להתגבר על כך בפלייאוף.
ינון בר שירה: יש כאן שילוב של מספר גורמים. קודם כל קשה שלא לשים לב שיוקיץ' חזר מוקדם מדי. הוא מאבד המון כדורים, הקליעה הרבה פחות אבסולוטית והוא נראה טיפה פחות מדהים מתמיד בהתקפה ורע בהגנה. עם זאת, הקושי המשמעותי ביותר של הנאגטס לדעתי הוא החיסרון העצום של ארון גורדון שהחזיק לחלוטין את ההגנה של הנאגטס והיה כח אדיר גם בצד ההתקפי עם הקליעה שהפכה להיות נשק אמיתי. כמובן שהחיסרון של פייטון ווטסון שהראה ניצוצות לאורך כל העונה לא תורם כלל, ווטסון לא שומר כמו גורדון, אך עשה זינוק עצום בצד ההתקפי השנה. הבעיה המרכזית שהם יצטרכו לפתור היא קודם כל בריאותית.
יאניס אדטוקומבו חזר. יכול להציל את העונה של מילווקי?
ינון בר שירה: החזרה של יאניס לא מסמלת הצלה לעונה של מילווקי, אם כבר, להפך. קודם כל, משחק החזרה שלו מול הסלטיקס נטולי בראון, קייטה וטייטום הראה כמה גם איתו, הבאקס פשוט קבוצה רעה. גם יאניס עצמו אמנם נראה עדיין טוב התקפית אך הגנתית נראה רחוק מאוד מהרמה שהיה בשיאו. האם יכול להיות שבזכות החזרה שלו הבאקס יצליחו לנצח שניים-שלושה משחקים יותר? ברור. האם זה טוב למילווקי בנקודה בה הדרך היחידה שלה לצאת מהבור העמוק שהיא נמצאת בו היא בחירת דראפט שתהיה הגשר לתקופה שאחרי יאניס? כמובן שלא. מקווה בשבילם שיאניס לא ייפצע שוב. כי אז…גם מעט הערך שיש לו בשוק כרגע יאבד.
מידן בורוכוב: קשה לראות את יאניס מציל למילווקי את העונה. הם לא יצליחו לסגור את הפער ואני בספק אם הם מסוגלים להכנס אפילו למקום ה 10 במזרח. הם עם 4 הפסדים רצופים בזמן שאטלנטה ושארלוט לוהטות. יש פער של 5 משחקים לסגור. הלוח של מילווקי נוח יחסית אבל הם צריכים לנצח 75 אחוז מהמשחקים שנותרו. מה שעצוב שהם יקבלו את בחירת הדראפט של אטלנטה אז גם מהבחינה של להיות חלק ממרוץ הטנקינג לא בהחלט ישתלם להם.
המצב של מילווקי על הפנים. בחירות הדראפט של השנים הבאות לא אצלהם. אני מציע להם לקחת שיעורים מהסאנס איך אפשר לעשות רי-בילד מהיר ללא כוכבים וללא בחירות דראפט.
עמית מאיר: יאניס חזר לשחק ורמת העניין שלי נעה איפשהו בין 0 למינוס.
מילווקי לא מעוניינים יותר מדי בעונה הנוכחית. יאניס ישחק כי יכול להיות שהוא ינסה לבנות קצת את השם שלו כדי לארגן את הטרייד בקיץ. להראות שלמרות עונה מרובת פציעות, הוא עדיין שחקן טופ 4 בליגה.
אין מה להציל בעונה של מילווקי. יש המון סימני שאלה על ניהול השחקנים וניהול משחק אבל בשורה התחתונה, מילווקי בעונה פשוט רעה ונראה שבקיץ יקבלו לא מעט החלטות לגבי הכיוון שהקבוצה רוצה ללכת אליה בעונות הקרובות. הבעיה היותר גדולה היא שאין להם את בחירות הדראפט בשנים הקרובות. דוגמא לכל הקבוצות איך לא להתנהל.
ערן סורוקה: יאניס לא יכול להציל את העונה של מילווקי, הסגל הזה שווה גג, גג סיבוב שני בפלייאוף עם קצת מזל. הוא כן יכול להציל את הכבוד של הנהלת מילווקי – שבאמת עשתה הכל כדי להשאיר את הסגל מספיק חזק גם סביבו וגם בהיעדרו. קווין פורטר ג'וניור וריאן רולינס נותנים עונת פריצה, קאם תומאס משחק על החוזה הבא שלו ויכול להשתעל 20 נקודות בחמש דקות. הבסט-קייס סצנריו מבחינת הבאקס בעיניי, זה לתת ריצה עד הפלייאוף (המשחקים הקרובים יהיו קריטיים, נגד יריבות פליי-אין וטנקינג), לדחוף למשחק 7 איזו דטרויט או בוסטון בסיבוב הראשון, ולהיפרד מיאניס בקיץ הקרוב כשהערך שלו שוב בשיא, וכשהיא יודעת שהיא עשתה בשבילו הכל.
אריק גנות: התשובה הקצרה היא לא. מילווקי היו בינוניים גם עם יאניס. טרנר ממשיך לאכזב בענק, ובלעדיו אין לבאקס כלום מסביב ליאניס. רולינס ופוקטר נחמדים לפנטזי, אבל כשחקני כדורסל שאמורים לנצח משחקים ב-NBA הם לא מספיק טובים. מילווקי כרגע שביעית מהסוף גם בדירוג ההגנתי וגם בדירוג ההתקפי, שזה מרשים בליגה שיש בה שמונה קבוצת שאשכרה מנסות להפסיד.
גם המיקום בטבלה רחוק מלבשר טובות. הבאקס ממוקמים 11, ארבעה משחקים מהפליי אין, שזה אתגר גדול גם בתנאים הטובים ביותר. כשלוקחים בחשבון שהקבוצות מעליהן הן אטלנטה ושארלוט, שתיהן בתנופה אדירה, האתגר הופך לכמעט בלתי אפשרי.
שארלוט החלו לנצח. איך?
אריק גנות: השאלה הנכונה היא איך הם לא ניצחו קודם, והתשובה קשורה בחוזקה לנוכחות של ברנדון מילר. ההורנטס פתחו את העונה עם מאזן שלילי של 4-14, כאשר ב-18 המשחקים האלה היה בדיוק אחד (הראשון) שבו מילר לא היה פצוע או חוזר מפציעה. והם ניצחו בו.
בהרכב מלא הם באמת קבוצה טובה. קניפל, ברידג'ס, בול ומילר עושים הכל בהתקפה: קולעים, מוסרים, חודרים לסל. מאוד קשה לשמור עליהם, ולא מקרה שההורנטס עם ההתקפה מס. 4 בליגה. דיאבאטה וקאלקברנר נותנים להורנטס הגנה וריבאונד מעמדת הסנטר שלא היו להם מאז אמקה אוקפור. ווייט וסקסטון זה ספסל לא רע. הם טובים מהמאזן שלהם, ויהיו אתגר גם בפלייאוף.
ינון בר שירה: שארלוט החלו לנצח כי בבסיס, הם קבוצת כדורסל נפלאה. עם מאמן מעולה שייצר להם שיטה הגנתית שעובדת, עם דיאבטה שהתגלה כסנטר אנרגטי ושחקן מנצח. עם ברנדון מילר, בריא סוף סוף, שמשחק כמו החלום הרטוב של כל מי שהאמין שהוא מספר 2 בדראפט של וומבי, עם לאמלו בול, שאמנם לא תמיד פוגע, אבל נראה שהוא מבין יותר ויותר איך להפוך את סגנון המשחק שלו מקרקס נודד לכדורסל מנצח ועם ספסל לוחמני ואנרגטי שיחד עם התוספת של קובי ווייט נראה לגיטימי לחלוטין. אך מעל כולם בולט כמובן, קולין קניפל. איזה קלעי! איזה שחקן! איזה תנועה! האיש הוא פגיעה בול והולך להיות כוכב.
מידן בורוכוב: שארלוט מנצחת 15 מ-18 האחרונים. סוף סוף הקבוצה משחקת בהרכב מלא. יש להם עתיד טוב.
לאמלו כבר הוכיח שיש לו פוטנציאל, הסיפור האישי של מיילס ברידג׳ס היה מקל רציני בגלגלים של שארלוט. ברנדון מילר היה פצוע רוב העונה החוזרת וחזר בצורה אופטימלית. קנופל מלבד שיאי השלשות לרוקי ייצר רביעייה מאוד חזקה של שארלוט. יש פוטנציאל להחזיר עטרה ליושנה לימים של LJ ואלונזו מורנינג.
שארלוט רביעית באופנסיב רייטינג וזה לא שאין קבוצות התקפה משובחות בליגה.
הם צריכים לשמור על הסגל ועם חיזוק לקו הקדמי הם יכולים להיות כח עולה בליגה.
עמית מאיר: אוקיי שארלוט. הבנו את הקטע. אתם קבוצה מלהיבה. אתם נראים מדהים. אבל אתם בכל זאת שארלוט… אתם אמורים להיות הקבוצה לא רלוונטית בעליל.
ועכשיו ברצינות. איזה כיף לראות אותם משחקים כדורסל. לקחו מלאמלו חלק מעול ניהול ההתקפה וזה הופך אותו ליותר יעיל. קנופל זה אבן יסוד רציני ביותר. שחקן מטורף! ברנדון מילר לא מסוגל להחטיא וקבלת ההחלטות שלו על גבול המושלמת.
הם שוטפים את המגרש בהתקפה וקשה לשמור עליהם כי יש להם המון כלים. אין שחקן שאפשר "לרמות" ממנו. הם משחקים עם כל כך הרבה ביטחון והם דורסים קבוצות בזכות רבע אחד קטלני.
שבלייקרס ילמדו איך מנהלים טריו אמיתי.
ערן סורוקה: בגדול שארלוט התחילה לעשות קולות מעניינים כבר בתחילת העונה, אבל רוטציית סנטרים לא ברורה ופציעות ארוכות של ברנדון מילר ולאמלו בול גרמו לנו לחשוב שהנה אנחנו בעוד עונה מצ'עממת. רק שאז דברים קצת השתנו: לאמלו לא החמיץ משחק מאז אמצע דצמבר (!!!!!!), מילר החמיץ רק משחק אחד מאז 5 בדצמבר, ומהרגע שהם הבינו שמוסא דיאבאטה הוא האיש שלהם באמצע – בום. החמישייה הנוכחית נותנת איזון נכון בין הגנה להתקפה, בין קליעה מבחוץ לחדירות, ויש להם רוקי פנטסטי שמתברר כמרשים גם ביחס לציפיות האופטימיות ביותר. זו קבוצה עם זהות, עם וייבים טובים, ואיזה כיף שסוף סוף יש לאריק קולינס באמת ממה להתלהב.
