המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, אורן לוי והאורחים עמית מאיר ורועי ויינברג מ'ספורט 5'
אטלנטה עם רצף נצחונות. האם הם הסוס השחור בפלייאוף? עד כמה הם באמת איום?
רועי ויינברג: .מתוך עשרת הניצחונות של אטלנטה, רק אחד הגיע מול קבוצת טופ 6, האחרון מול אורלנדו. אי אפשר להאשים אותם בלוח המשחקים, אבל החוזק של היריבות הוא הגורם המרכזי לרצף הזה ולא ההוקס. אני כן חושב שיש שם את הבסיס לקבוצה מצוינת עם ג'יילן ג'ונסון, ניקייל אלכסנדר ווקר ואפילו ג'ונתן קומינגה וזקארי ריזאשה. אני חושב שהם מרחק שחקן טוב ובגרות מקונטנדריות, ולכן אני מאוד אופטימי בהתחשב בבחירה שהם יקבלו מניו אורלינס. האם הם סוס שחור השנה? לא. אני חושב שהיחידות שיכולות להיות סוס שחור במזרח זה קבוצות מוכשרות או מאומנות יותר כמו פילדלפיה ומיאמי. יצברו ניסיון ויודחו בכבוד. אחלה עונה.
מידן בורוכוב: ההוקס עשו מהלך טוב עם טריי יאנג, הם הבינו שהם נראים טוב בלעדיו
התוספת של קומינגה ובאדי הילד (שעוד לא קיבל דקות) פלוס מק׳ולום, קריספט וגייב וינסנט וסביב השלד הקיים הפכו את ההוקס לקבוצה מסוכנת.
בפלייאוף זה תלוי סיטואציה. יש להם שילוב טוב בין צעירים לותיקים, קבוצות מהסוג של ההוקס מקבלות שיעור בסיבוב הראשון ובדרך כלל עפות.
הסיכוי של אטלנטה לעבור סיבוב זה אם היא תשחק מול הפיסטונס נטולת קייד קנינגהאם, בכל מאץ אפ אחר יהיה קשה למרות שגם הניקס נראים מאוד לא מאוזנים העונה.
הם חייבים להבטיח מקום בפלייאוף.
אריק גנות: אין מה להסתנוור מעשרת הנצחונות: שבעה מהם היו מול קבוצות טנקינג מובהקות, שניים נוספים מול קבוצות פצועות. היחידה שהיה מול קבוצת פלייאוף בהרכב סביר היה מול אורלנדו.
אבל כן, אטלנטה חזקה יותר מהמאזן שלה. היא התחזקה לא מעט בדדליין: מקולום, קומינגה, קיספרט וגייב וינסנט אמנם אינם כוכבים גדולים, אבל האריכו את הרוטציה של הקבוצה ונתנו להם אופציות התקפיות שהיו קצת חסרות ללא יאנג ופורזינגיס.
אלכסנדר – ווקר, דניאלס, ג'ונסון ואוקונגוו הם רביעיה הגנתית מהטובות בליגה, למרות הירידה היחסית של ג'ונסון העונה. כשמצטרפת אליהם רוטציה סבירה יש להוקס קבוצה טובה. לא מדי: היא תעשה צרות בפלייאוף, אבל לא תעבור סיבוב.
אורן לוי: אמממ…. לא?… כאילו, יכול להיות שהם יפתיעו ויעברו סיבוב (בהנחה שהם בכלל ישרדו את הפלייאין), אבל אני לא מסתכל עליהם כסוס בכלל, לא שחור ולא בצבע אחר. אני חושב שהרצף הזה נהדר עבור העתיד שלהם, גם אם הוא בא בחלקו מול יריבות ששמחו להפסיד לא פחות מכמה שההוקס שמחו לנצח. יש בסיס לקבוצה באטלנטה, נראה בשנה הבאה כמה ברצינות צריך לקחת אותה.
עמית מאיר: נכון לכתיבת שורות אלו, אטלנטה עם 11 ניצחונות רצופים. רצף מאד מרשים כמובן אבל לא מרגש יותר מדי.
אם מסתכלים על היריבות, הקבוצה הכי טובה שהם ניצחו היא אורלנדו. אותה אורלנדו שבדיוק לפני שבוע אמרתי שהיא בעיניי הסוס השחור של המזרח. מצטער אבל אטלנטה כרגע בעיניי הם רק קוריוז. נכון שהם מראים הגנה נפלאה אבל קשה שלא לקחת בחשבון את היריבות מהצד השני. פעמיים ברוקלין, פעמיים מילווקי, פעמיים דאלאס ופעמיים וושינגטון.
שלא תחשבו שאני לוקח את העונה של ג'יילו ג'ונסון כמובנת מאליה. ממש לא. הוא בעונה פנטסטית. הוא נותן כל אישור אפשרי כדי לבנות עליו לעתיד. שחקן סופר מרשים.
מינסוטה מאבדים קצת גובה ומציגים הגנה מהגרועות בליגה בשבועות האחרונים. עד כמה סיבה לדאגה?
עמית מאיר: אם יש קבוצה שכל העונה אי אפשר לדעת מה נקבל ממנה, זאת מינסוטה.
מצד אחד, אפשר לשחק מול מינסוטה שיכולה לטרוף בהגנה כל קבוצה בליגה. מצד שני, אפשר לפגוש מינסוטה שקולעים עליהם 125 נקודות ומעלה בלי יותר מדי בעיות.
נכון לעכשיו הם מדורגים 4 במערב ולפניהם לו"ז לא קשה במיוחד אבל גם לא הכי קשה. הפוטנציאל להישאר במקום ה-4 קיים. הבעיה הגדולה היא הפציעה של אדוארדס. פה הסיבה המרכזית לדאגה כי אדוארדס זה שחקן שמסוגל להוביל קבוצה בכל משחק.
עוד בעיה רצינית היא שההגנה במרץ ממוצעת במקרה הטוב. ולקבוצה שהטיקט שלה היא הגנה, חוסר היציבות הזאת במערב יכולה לפגוע.
רועי ויינברג: אני חושב שזאת בעיקר עייפות של אמצע עונה. מינסוטה שיחקה מול יריבות אדירות והייתה אמורה להיראות טוב יותר, אבל משהו בקבוצה הזאת הרגיש קצת כבוי, אולי בהשפעת ההצלחה בפלייאוף בשנתיים האחרונות והאמונה שאפשר להפעיל איזה סוויץ' כשמתקרבים לפוסט סיזן. דווקא הפציעה של אנתוני אדוורדס, בהנחה שהוא יהיה בכושר מלא בפלייאוף, עשויה להעיר אותם וראינו את זה לפני פיניקס. אנחנו יודעים שההגנה שלהם מסוגלת להתעלות ושמרה היטב רוב העונה. יותר מדאיגה אותי ההתקפה, בדגש על נאז ריד וג'וליוס רנדל. ברגע שההתקפה מעלה את התקרה שלהם, אני מאמין שההגנה תשתפר או שההשפעה שלה תהיה פחות משמעותית. לא פוסל אותם בשום שלב בפלייאוף.
מידן בורוכוב: מרגיש שהפזמון במיניסוטה הוא- עוד שנה עברה וכלום לא השתנה.
הם איכשהו הגיעו פעמיים ברציפות לגמר המערב בזכות מאץ אפ טוב בסדרה אבל הם לא מתרגמים את זה לכדי עונה רגילה טובה.
יש להם סיבות להיות מודאגים גם מהעיתוי של הפציעה של אדוורדס. הם היו בנקודות זינוק לא רעה למקום ה 3 במערב (הצפוף ממילא). בפלייאוף בכל אופן יש למיניסוטה יכולת לעבור כל קבוצה בסיבוב הראשון, עם או בלי ביתיות.
מול החבר KD, מול הלייקרס או דנבר, מיניסוטה יכולה להיות מסוכנת בסדרה. מה שצריך להדאיג את מיניסוטה זה למה הם לא מצליחים לעשות את קפיצת המדרגה.
אריק גנות: גם אם מסתכלים רק שבועיים אחורה ומתעלמים מרצף ארבעת הניצחונות של הוולבס לפני כן, הם עומדים על מאזן חיובי של 5-4, שהוא לא כזה רחוק מהמאזן העונתי שלהם. גם לא כזה ברור שההגנה שלהם גרועה: הם אמנם ספגו בממוצע 118 נק' למשחק בתקופה הזו, אבל האנומליה נובעת מתבוסה אחת כואבת במיוחד לקליפרס שבה קיבלו 153 נקודות. אין מה להסיק מסקנות ממשחק יחיד.
באופן כללי, סביר להניח שהוולבס עייפים. ההחמישיה הפותחת שלהם – אדוארדס, גובר, דיוינ'צנזו, מקדניאלס ורנדל – משחקים כולם מעל 30 דקות למשחק ורק אדוארדס החמיץ כמות ניכרת של משחקים. כנראה הם ישחקו קצת פחות חזק עד הפלייאוף.
אורן לוי: זה המשפט הקלאסי: כשמישהו מראה לך מי הוא – תאמין לו. אני מאוד מחזיק מהאפסייד של הקבוצה הזאת, כי הגנתית הם נותנים פייט לכל קבוצה, והתקפית יש להם כלים מסביב לכוכב על ראוי. הטראק רקורד שלהם מול קבוצות טובות מדבר בעד עצמו, וכך גם נפילות המתח האלה שחושפות אותן כקבוצה ״לא רצינית״ לפרקים ארוכים מאוד. אני עדיין חושב שהם יעשו רעש בפלייאוף, בדומה לשנתיים האחרונות, אבל לדעתי הם יפסידו לקבוצה רצינית יותר, גם אם זה יהיה בסדרה ארוכה, אחרי קרב עיקש.
מנגד על פי CTG פורטלנד עם ההגנה הטובה בליגה בשבועיים האחרונים. אנומליה של סוף עונה או בסיס לעתיד?
אורן לוי: התשובה היא כן. כלומר, גם וגם. הטרייל בלייזרס הם לא ההגנה הכי טובה בליגה, אבל בהחלט אפשר לצאת מעודדים מהסטרץ׳ האחרון. אתה רוצה לראות ניצנים של הקבוצה שהסגל הזה אמור להרכיב. והקבוצה הזאת, עם כל הכבוד לשגרירנו בניכר, היא קבוצת הגנה. זו קבוצה עם הרבה חורים בהתקפה, שהיא אמורה לפצות עליהם בהגנה קטלנית. באופן עקבי, המשחקים שהם ינצחו אמורים להיות משוחקים בבוץ.
עמית מאיר: בחודש מרץ, פורטלנד עם יעילות הגנתית של 110.1. להגיד שזה משהו של סוף עונה זה לא נכון. עונה שעברה בכל החצי השני של העונה, לפורטלנד היתה את ההגנה השלישית הכי טובה בליגה.
אחד הדברים שחייבים לזכור עם פורטלנד זה כמות הפציעות לשחקנים מרכזיים במהלך העונה. שחקני הגנה מצוינים. הולידיי, גראנט, ווסלי ותייבול לא שיחקו מספר משחקים מאד משמעותי. וכשכולם חזרו ושיפור מאד משמעותי של דונובן קלינגן ופורטלנד יכולים לשחק איך שהם רצו בתחילת העונה. הגנה אתלטית, ארוכה, שמורת על כל המגרש ומציקה.
ואם מסתכלים על הדקות של תייבול וקמארה ביחד, ההגנה בכלל בשיאה עם יעילות הגנתית של פחות מ-98.
רועי ויינברג: בדומה לאטלנטה, אני חושב שההגנה של הבלייזרס מושפעת בעיקר מלוח המשחקים. הם פגשו לא מעט קבוצות רעות בשבועיים האלה ועדיין הפסידו לחלק מהן, כשהמקום התשיעי הוא מטרה לכל דבר. הקליפרס במקום השמיני? מעט יותר קשה, אבל יש שני מפגשים ישירים ביניהן באפריל וכנראה גם בפליי-אין. כשהיה לפורטלנד סגל בריא בתחילת העונה הייתה לה הגנה טובה בזכות לחץ על מובילי הכדור ואינטנסיביות שחזרה מעט במשחקים האחרונים בסגל מלא. האם זה יעבוד מול קבוצות ברמת NBA? מוקדם לדעת. אפשר להאמין שכן, בטח בשלב הזה של העונה ובטח בהתחשב בשיפור של דונובן קלינגן כמגן טבעת. הגנה ששווה ביום טוב סיבוב ראשון במערב. נאה.
מידן בורוכוב: יש לפורטלנד 4 שחקנים שהיו מתישהו בחמישית ההגנה של העונה. הולידיי, ווילאמס, ת׳ייבול וקאמרה (שממשיך לסחוט עבירות בקצב מסחרר).
גם שאר השחקנים עם אוריינטציה הגנתית טובה (קלינגן, אבדיה, סיסוקו וג׳רמי גראנט האדיש שלא ממש רוצה לשמור)
בנוסף היו לפורטלנד משחקים קלים יחסית מול אינדיאנה והנטס, לא מקבוצות ההתקפה הגדולות בליגה.
פורטלנד לא נראית מאומנת מספיק, יש בסיס הגנתי ובסיס התקפי טוב. דני בחצי קלאץ בהתקפה אבל חוזר לעניינים. בהרכבים מסויימים לפורטלנד יש חמישיה הגנתית מטורפת, השאלה כמה רוצים לשמור.
אריק גנות: על הנייר לפורטלנד יש הרכב הגנתי מצוין. קמארה נבחר לחמישיות ההגנה בעונה שעברה; הולידיי נבחר 6 פעמים בעבר ועדיין שחקן חיובי, קלינגן ואבדיה ידועים בצד הזה של המגרש, גראנט לפחות היה ידוע כסטופר הגנתי חלק ניכר מהקריירה שלו, ושארפ גדול ותאלטי לעמדתו ויש לו לפחות את הפוטנציאל להיות שחקן הגנה טוב.
האנומליה היא שהבלייזרס עם הגנה פחותה מהממוצע בליגה, ואת זה אפשר לייחס לא מעט לפציעות, וגם לגיל, הניסיון, והזמן שנדרש לפתח כימיה הגנתית.
הבלייזרס אמורים להיות קבוצת הגנה טובה, לא מפתיע שהם כזו לאחרונה, וסביר שנראה אותם הרבה יותר טובים בעונה הבאה.
אחרי שכבר היו במאזן הטוב בליגה דטרויט עם כמה הפסדים תמוהים ומאבדים גובה. משבר בזמן הלא נכון?
אריק גנות: אין כמו קבוצות טנקינג ופצועות כדי להוציא קבוצה ממשבר. הפיסטונס הפסידו ארבעה רצופים, אבל אז הגיעו פילי, ממפיס והוויזרדס כדי לתת להם ארבעה מחמישה.
הבעיה עכשיו היא קריסת הריאה של קייד קאנינגהאם. דווח היום שבממוצע שחקנים עם מצב כזה איבדו קצת יותר מ-10 משחקים, והלו"ז של הפיסטונס ל-11 הבאיםן לא מבשר טובות: כולם מול קבוצות שיש להם על מה להילחם, חוץ מהפליקנס שאינם בטנקינג ונראים טוב לאחרונה.
למרות ארבעה נצחונות הבדל מבוסטון, המקום הראשון במזרח בסכנה. זה לא אמור להיות מאוד משמעותי: המטרה של הפיסטונס תהיה להחזיר את קייד לכושר משחק, ולהגיע לגמר המזרח גם בלי יתרון ביתיות.
עם 13 משחקים לסיום העונה ויתרון של 4 הסלטיקס, הפיסטונס במצב יחסית טוב כדי לנהל את קריסת הריאה של קייד קאנינגהאם.
אורן לוי: המשבר האמיתי זה כמובן הפציעה של קייד שמגיעה בתזמון הכי מחורבן שיש. הפיסטונס לא היו צריכים לזכות באליפות או אפילו להגיע לגמר בשביל להכתיר את העונה הזאת כהצלחה. אבל הפציעה של קאנינגהאם מפנצ'רת את ההישג שלהם בעונה הרגילה, לא משנה איך היא תיגמר, כי לא נוכל לראות מה הקבוצה הזאת שווה בפלייאוף. והרי לשם כך התכנסנו. באסוש.
עמית מאיר: מסכנים דטרויט. באמת. לא רק תקופה קצת רעה. המצב הבריאותי של קנינגהאם הגיע בתזמון הכי נוראי שאפשר.
חודש מרץ של דטרויט חלש יחסית. 5-5 ב-10 האחרונים ורק מקום 9 ביעילות הגנתית אחרי שהיו טופ 3 כל העונה. ולקבוצה עם לא מעט סימני שאלה התקפיים, לא לספק הגנת ברזל זה משהו שדטרויט לא יכולה להרשות לעצמה.
למזלם, יש להם פער של 4 משחקים מבוסטון שבמקום השני כי ה-5 במשחקים הקרובים מאתגרים. לאחר מכן, הלו"ז שלהם נהיה הרבה יותר נוח ויהיה אפשר לעצב את ההגנה בחזרה.
כל מה שדטרויט צריכים לעשות זה לשרוד ולקוות שהחזרה של קייד תהיה מוקדמת ככל האפשר.
רועי ויינברג: אני לא יודע אם זה משבר או עייפות. קשה להחזיק הגנה כזאת אינטנסיבית לאורך כל העונה, בטח כשהם הבטיחו בגדול את ראשות המזרח. מה שיותר מדאיג אותי מהתוצאות זה התלות בשני שחקנים – אוסאר תומפסון בהגנה וקייד קנינגהאם בפלייאוף. ההפסדים לספרס ולמיאמי הגיעו בלי אוסאר, שגם ככה משחק 25 דקות במשחק, בזמן שקייד השחקן היחיד שלהם שמסוגל לכדרר ולזרוק בגדול. בפלייאוף קבוצות יוציאו להם את המיץ. האם יש לדטרויט עוד שחקן שיכול לייצר בהתקפה חוץ מקנינגהאם? האם אוסאר יכול לשחק 38 דקות למשחק בסדרה? כרגע, כמו שאני רואה את זה, התשובה לשתי השאלות היא "לא".
מידן בורוכוב: לא רק שמשבר בזמן הלא נכון, הגיע העניין עם קריסת הריאה של קנינגהאם. בלעדיו קשה לי לראות את דטריוט מייצרת אפקט יואינג
אין שם מספיק כשרון אבל יש מערכת טובות וקבוצה שמגיעה לתת הגנה. את המשחק הראשון בלי קנינגהאם צלחו בשלום, אני מעריך שיהיה להם קשה בהמשך.
מסיטואציה שהם ראו את עצמם כקונדטנדרים הם עלולים להסתבך בסיבוב הראשון (אם יתקלו במיאמי, אורלנדו או ההוקס) יש להם לוח מעניין עד סיום העונה עם משחקים מול הלייקרס, OKC, מיניסוטה
אפשר לעשות ניסוי כלים ולקוות לטוב.
הליגה עומדת להצביע על הרחבה – סיאטל ולאס וגאס. מחשבות?
מידן בורוכוב: בשנים האחרונות יש הייפ עצום סביב לאס וואגס עם קבוצות הוקי (שהצליחה מאוד), הריידרס שעברו לעיר וכמובן אלופת ה-WNBA. זה בסיס אוהדים טוב בעיקר של תיירים, אני לא יודע כמה דילרים וחשפניות יהוו בסיס של קהל תומך.
לא מן הנמנע שלא מעט קבוצות חוץ ירגישו שם ממש בבית. החלטה כלכלית של הליגה שתזכה להמון הכנסות גם אם הקבוצה לא תהיה תחרותית.
באשר לסיאטל זה החזר חוב היסטורי, יהיה נכון להשתמש בשם סופרסונקיס. יהיה מעניין איזה קבוצה תעבור למזרח (ממפיס או מיניסוטה כנראה)
גם החלוקה הפנימית בתוך הקונפרנס לתתי בתים.
יקח כמה שנים לבנות שם קבוצות תחרותיות.
אריק גנות: זה מהלך עם פוטנציאל גבוה להצלחה. אפשר לקוות שפרנצ'ייז בסיאטל יחזיר את המסורת של הסופרסוניקס וייתן איזשהי המשכיות למצי שזוכר את פייטון וקמפ – ולא, אוקלהומה סיטי היא לא ההמשכיות הזו. קבוצה בווגאס מן הסתם תצליח למשוך הרבה קהל ותייצר עוד קבוצת שוק גדול, שאולי תתרכז בשואו בנוסף לניסיון להצליח בכדורסל. תוספת של 164 משחקים לעונה תייצר גם עוד הכנסות לליגה, עוד הזדמנויות לשחקנים – בקיצור, הרבה טוב.
יהיה מעניין לראות איך יעבוד האקספנשן דראפט ומה קבוצות יוציאו מתוכו. הת'אנדר, למשל, מחזיקים כמה חוזים מצוינים וגם אם יתנו להם להגן על 8 שחקנים עלולים לאבד מישהו כמו דורט או ג'יילן וויליאמס.
אורן לוי: אני די חצוי. אני לא חושב שצריך עוד 2 קבוצות, אלא אם ישתמשו בזה ככלי להפחית את כמות המשחקים (קריין: אבל הם לא השתמשו בזה ככלי להפחית משחקים, הם אפילו הוסיפו). אני כן חושב שלסיאטל מגיעה קבוצה אחרי שעקרו מהם את הסוניקס, אבל לא רואה מה הקטע עם וגאס כל כך. יש שם דיירי קבע חוץ מסלין דיון? מי קהל היעד שלנו? אני חושב שיש מספיק כישרון בשביל למלא עוד שני סגלים מבחינת עומק, אבל הכוכבים הם אלו שמובילים את המכירות ואת הניצחונות. עוד שתי קבוצות פשוט מדללות המוצר מהבחינה הזאת. אם היית מכריח אותי לבחור הייתי מוותר.
עמית מאיר: נכון שאפשר לדבר הרבה על המעבר של סיאטל לאוקלהומה סיטי אבל אם יש דבר אחד שחייב שיהיה זה קבוצה בסיאטל.
לאס וגאס זאת עיר שלוקחת את הספורט מאד ברצינות בשנים האחרונות. גם המעבר של קבוצת הפוטבול מאוקלנד והקמת קבוצת ההוקי (ואליפות בעונה השישית שלהם) והצטרפות הפיינל פור הקבוע של טורניר הגביע של אמצע העונה.
אני מאד בעד. מרגיש לי שהליגה צריכה את ההתחדשות הזאת. ליצור אנרגיה חדשה. ועל הדרך נקבל עוד שחקנים שמקבלים הזדמנות על הבמה הכי גדולה בעולם. ובערי ספורט מרכזיות. זה יוסיף המון צבע לליגה.
רועי ויינברג: אנחנו בשלב ראשוני, אבל אני בעד. עדיין לא יצא לי לראות באמת אקספנשן דראפט מקרוב וזה נראה כמו חוויה מגניבה. מעבר לזה, אני חושב שאיזון בין הקונפרנסים ואולי גם הורדת משחקים בעונה הסדירה תעשה טוב לליגה. מעבר להרחבת הליגה, ברגע שיש 32 קבוצות יש "תירוץ" להתעסק בבעיות גדולות יותר כמו הטנקינג ולשדרג דברים אחרים כמו הגביע. אפשר לרענן את ה-NBA, וזאת הזדמנות לא רעה בכלל. מעבר לזה, יהיה מגניב לראות מחדש את הסופרסוניקס קמים לחיים. אני מאמין שנראה את עונת הפרישה של קווין דוראנט דווקא בסיאטל, סיום ראוי לקריירה מרשימה ומוזרה כאחד.
