המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, אור עמית דני אייזיקוביץ' ואורח מיוחד רועי ויינברג מ'ספורט 5'
הלייקרס כבר מקום שני במערב. אפשר להחשיב אותם כקונטנדרים?
אור עמית: שניה, אפשר לא להחשיב קבוצה עם לוקה ולברון כקונטנדרים? נכון, ללייקרס יש לא מעט חורים מקצועיים, בעיקר במידה ויגיעו לסדרה מול יוקיץ', אבל הם מציבים בעיות מיס מאץ' משלהם, וג'יי ג'יי רדיק הראה לכל הפחות פתרונות יצירתיים שהקשו על יוקיץ' בהתמודדות האחרונה בין שתי הקבוצות. גם למועמדת הבכירה השניה במערב – אוקלהומה סיטי – הם יכולים לתת פייט בזכות הניסיון והפיזיות העדיפה בעמדות הכנף. כל זה, כמובן, בהנחה שלוקה ולברון שניהם כשירים ויחסית טריים גם בשלבים המתקדמים של הפלייאוף. לוקה שנה שעברה סחב סגל מאוזן יותר אבל כנראה מוכשר פחות עד לגמר.
מידן בורוכוב: הלייקרס עושים עונה מעל ומעבר לכל הציפיות. היכולת של לוקה עדייין פושרת (אחוזי הקליעה לא משהו לספר בלובליאנה) אם וכאשר לוקה יאפס את היד התקרה של הלייקרס מפחידה.
לברון שובר, מנפץ ולועג לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. אין ולא יהיה ספורטאי שנמצא בפיק 22 שנה.
הטרייד על מארק וויליאמס לא הבשיל וזה משאיר את הלייקרס מאוד דלילה בצבע, ג׳קסון הייז לא שחקן שיוכל לספק יותר מ-25 דקות לערב. רדיק מאוד אדפטיבי בחשיבה שלו והוא שינוי מרענן, אחד מאמני העונה. ונדרבילט, פיני סמית׳ קצת הצ׳ימורה והרבה אוסטין ריבס זה סגל נחמד שיכול לעשות צרות לכל קבוצה.
לא ממש קונטנדרית אבל שווה גמר מערב.
אריק גנות: במילה אחת: כן. בכמה מילים: זה יותר מסובך.
הלייקרס עם לוקה לא ממש עמדה במבחנים קשים מדי עד עכשיו. היא מצליחה לנצח אבל המשחקים שלה היו, ברובם, מול קבוצות לא ממש טובות. הנצחונות על אינדיאנה ודנבר מרשימים, אבל אי אפשר להגיד שאנחנו ראינו איך הקבוצה מתמודדת מול אריות הליגה.
החדשות הטובות הן שמשהו שם עובד. חששנו מההגנה שלהם, אבל הם ספגו יותר מ-102 נק' רק פעם אחת בשמונת המשחקים האחרונים, וגם זה בבלואאוט מול הפליקנס. חששנו מהריבאונד, אבל היכולת של לוקה ולברון בקו האחורי מחפה על קשיים של הגבוהים. ההתקפה עובדת לא רע, וזה כשלוקה עדיין מתקשה.
דני אייזיקוביץ': כן! לצד הניצחונות, אלו היריבות והדרך. הם ניצחו את הקליפרס פעמיים, ניקס, מינסוטה, דנבר והדבר הכי משמעותי בסיפור זו הדרך – ההגנה.
הלייקרס ויתרו על שחקן ההגנה הכי טוב שלהם (דיוויס) קיבלו שחקן הגנה בינוני במקרה הטוב (דונצ'יץ') ועל הדרך הפכו לקבוצת ההגנה מספר אחת בנ.ב.א. כשהם בדירוג הגנתי של 107.7 ב 15 המשחקים האחרונים. איך זה קורה?
קרדיט אדיר לרדיק ושלושה שחקנים חשובים שנכנסו יותר לרוטציה: ואנדרבליט, וינסנט וכמובן סמית'. שלושתם, ביחד עם הייז מוצאים את המקום שלהם טוב יותר, ובזכות האיכויות ההתקפיות של לוקה ולברון, הלייקרס יכולים להרשות לעצמם לשחק עם יותר שחקנים שטורפים את המגרש בצד ההגנתי.
רועי ויינברג: הלייקרס קונטנדרים. חד משמעית. שמונה ניצחונות ברציפות זה דבר אחד, שמונה ניצחונות ברציפות כשלוקה על 40% מהשדה והם לא ברצף קליעה חריג הם דבר אחר. ההגנה שלהם ברמה של אלופת NBA ובהתקפה, כמו שאמרנו כל הזמן, יש להם שני שחקנים שיכולים לנצח 4 מ-7 בכל סדרה. יותר מזה – כרגע אני חושב שהם יזכו. הם מצליחים למצוא דרך להיות צעד אחד לפני היריבה ואתה מרגיש אותם חושבים. כשלוקה יהיה 100% בריא, זה יראה אחרת לגמרי
הניקס 0-7 נגד 3 הקונטנדריות הבכירות. סימן לדאגה?
רועי ויינברג: הניקס לא מספיק טובים. ג'יילן ברונסון שחקן אדיר, אבל הוא וקארל אנתוני טאונס היחידים שיכולים לעשות משהו בעצמם בהתקפה והם משחקים המון דקות. ראינו את זה ממש מול הלייקרס, כשברונסון השאיר אותם בחיים עד הפציעה. קבוצה שבעיניי תתפרק בנקודה מסוימת, בטח אם יפגשו את מילווקי איכשהו או את דטרויט הפיזית. לא ברמה של בוסטון, ובקצב הזה שנה הבאה עם מאמן אחר. יש להם סגל שיכול להיראות טוב יותר ובעיקר לשחק פחות. אין הצדקה ל-40 דקות במשחקים גדולים של שחקני חמישייה אם הקבוצה במאזן 9:0 מול הגדולות.
אור עמית: יש לי דה ז'ה וו על השאלה הזו, לא? אה, כן, עניתי עליה בפודקאסט לפני שבוע וחצי. בקצרה: המאזן הוא לא הבעיה. הבעיה העיקרית בהתמודדות עם קבוצות הטופ של הליגה הוא שהם מצריכים ממך – וב'ממך' אני מתכוון לקבוצה ובקבוצה אני מתכוון למאמן – להציג פתרונות יצירתיים שלרוב חורגים מתוכנית המשחק שלך. ת'יבודו לא ממש מאמין בהצגת פתרונות יצירתיים בעונה הרגילה והוא מייבש את הספסל ככה שכרגע אין לניקס דרך לדעת אם יש להם איזה אס לשלוף מהשרוול\מהספסל. אני עדיין חושב שהם יכולים להתמודד עם קליבלנד בסדרה, לגבי בוסטון אני הרבה פחות נחרץ ואוקסי ככל הנראה לא יהיו רלוונטיים.
מידן בורוכוב: עקרונית לניו יורק יש הרבה סיבות לדאגה, עצוב העניין האישי של KAT, איוב מודרני של הליגה. הניקס מצוינת התקפית, חמשייה מאוד מוכשרת, מקום 4 בדירוג ההתקפי זה מצויין אבל 19 בלבד בדירוג ההגנתי זה משהו שלא מתאים לקבוצה של טיבדאו ועם שחקנים כמו ברידג׳ס, הארט ואננובי. כקבוצה שכבר ידעה לשחק ולהתעלות ללא הסנטר שלה הניקס חייבת להגיע מפוקסת ברבע האחרון של העונה. משוכות בדמות בוסטון וקליבלנד נראות מאוד גבוהות כרגע.
לניקס יש את הפוטנציאל והארסנל להגיע עד הסוף השנה. אין מה להיות מודאג, אני זוכר קבוצות שחטפו סוויפ בפלייאוף למרות מאזן עונתי של 0-4 מול היריבה.
אריק גנות: המעמד של הניקס כקונטנדרים קצת רעוע מלכתחילה. הם קבוצה שבנויה על כוכבים שאין להם רקורד של הצלחה משמעותית בפלייאוף, ושניהם מתקשים בהגנה – עד כדי כך שההגנה שלהם נפלה קשות העונה. יש להם שישיה ראשונה מצוינת, אבל כמעט כלום חות מזה, ות'יבודו שוחק את השחקנים בצורה שגם מבטיחה שהם יגיעו עייפים ופצועים לפלייאוף, וגם לא מאפשרת לשחקני ספסל להתפתח.
אם מישהו מצפה מהם ליותר מהדחה מכובדת בסיבוב השני, אז בהחלט יש מקום לדאגה. הם לא סתם הפסידו מול הקונטנדריות, רק באחד המשחקים הפער היה חד ספרתי. גם על הנייר קשה לראות להם יתרון.
דני אייזיקוביץ': כן. לניקס יש שלוש בעיות עיקריות, תלות מוגזמת בברונסון, טאונס, שחיקה של הסגל.
טאונס שקולע 24 נקודות למשחק בעונה הסדירה קולע בממוצע 17.0 נקודות נגד הגדולות (קאבס, בוסטון, לייקרס, ת'אנדר). המשחק מול הלייקרס המחיש את הבעיות האלו. בדקות הסיום הכל עבר דרך ברונסון. טאונס כמעט ולא נגע בכדור ובהגנה הוא פשוט נראה כבד ועייף כשהוא בקושי עובר את החצי מצד לצד.
בפלייאוף, כשהקבוצות יותר מוכנות, והסגלים עוד מתקצרים, הבעיות האלו צפויות עוד לעלות. טאונס גם מעולם לא היה חזק מאוד מנטלית, ונראה שההתעקשות של תיבודו לשמור על סגל קצר, מובילה בדיוק להצפה של הבעיות מול קבוצות טובות ומאומנות יותר.
איך לדעתך תיראה תמונת הפלייאין במערב בסוף העונה?
דני אייזיקוביץ': אחרי עונה עמוסה בעליות וירידות, התמונה דווקא התבהרה מאוד. גולדן סטייט נראית נהדר מאז הטרייד על באטלר, והיא באנקר בטופ 6. דאלאס, איבדה את קיירי ודיוויס וכבר משפרת עמדות לקראת הקיץ.
פיניקס עם חדר הלבשה מפורק ונשארנו עם שלוש מועמדות אחרונות: מינסוטה, קליפרס והקינגס.
הקינגס התייצבו לאחרונה לאחר הטרייד על לאבין, אבל בתכל'ס הסיבה היחידה שהם קרובים לקליפרס זו הפציעה של סימונס (נראה מי קורא באמת), סליחה התכוונתי כמובן לפאוול. כשהוא בריא, הקליפרס במאזן 27-19. הצוות הרפואי של הקליפרס ידאג להכשיר אותו לחלק החשוב של העונה ולכן ביחד עם מינסוטה נראה שהן יסגרו את השמינייה המובילה.
רועי ויינברג: גולדן סטייט נראית כאילו היא תשמור על המקום השישי ואני לא חושב שיוסטון תיפול. זה אומר שמינסוטה והקליפרס מקומות 7-8. סקרמנטו מספיק סבירה בשביל להחזיק במקום התשיעי. המקום העשירי בין שאריות דאלאס, פיניקס ופורטלנד. יש לסאנס ולבלייזרס לוח נוראי, אבל אני מאמין שהכישרון של דוראנט ובוקר שווה פליי-אין והתבזות שם במה שיהיה המשחק האחרון של KD. פורטלנד פחות טובה על הנייר, אבל רוצה יותר. אם צריך לתת אחוזים, זה 65-35 סאנס על פורטלנד. דאלאס עם סיכוי אפסי.
אור עמית: הפציעה של קיירי כנראה תבטיח שדאלאס, בפעם השניה בשלוש שנים, תלך להגרלת הלוטרי. המקום העשירי אמור להיות מאבק בין פיניקס לפורטלנד, שתי קבוצות עם מוטיבציות שונות מאד. הסאנס קיוו להגיע לאוף סיזן מעמדת קונטנדרים ובמקום נראה שהם בעיקר רוצים לסיים את העונה הזו וכנראה לפרק את החבילה בפגרה. מבחינת פורטלנד הפלייאין יכול להיות מטרה בפני עצמה, מכיוון שאלא אם יקרה משהו לא צפוי הם בכל מקרה יהיו בקצה של הגרלת הלוטרי. הסאנס אמורים לצאת עם הכרטיס האחרון, למרות שהלו"ז של שתי הקבוצות לא ממש פיקניק, יכול להיות שהפציעה של דני (נכתב ביום חמישי) תהיה משמעותית במיוחד.
מידן בורוכוב: הפלייאין במערב כמו בכל שנה הופך למאוד מעניין. יש המון ביקורת על הליגה אבל הפלייאין זה הדבר הכי טוב שקרה לליגה. נראה שדאלס מועמדת ודאית לנשור מחוץ לטופ 10.
אני מאמין שהסאנס תצליח להשתחל פנימה. יוסטון תנשור למקום ה -7. הקינגס והקליפרס ישלימו את הפיינל-4 של הפלייאין. אני מפרגן פה מאוד ל-GSW ומיניסוטה שעלולות להיות חלק מהרביעייה.
אני לא רואה את פורטלנד סוגרת פערים, גם לא את הספרס.
יש 9 קבוצות בתמונה, 4 מתוכם יהיו בפלייאין ו-2 ינסו להסתער על מקומות 5-6.
אריק גנות: לכל הקבוצות במקומות 7-12 יש בעיית פציעות – חוץ מפיניקס, שנראית איום ונורא גם כשהיא בריאה ויש לה את הלו"ז הכי קשה בליגה עד סוף העונה. לדאלאס לא נשארה קבוצה בכלל, וסביר שדייוויס יישאר על הספסל בניסיון למקסם סיכויי לוטרי. בקינגס ובקליפרס יש פציעות לסאבוניס ופאוול, ואלה פציעות האמסטרינג, שידועות בנבזיותן. הבלייזרס נרגעו לאחרונה.
אם להמר, מינסוטה נראים בטוחים במקום השביעי, פער של 4 משחקים מהסאנס אמור להספיק לקינגס ולקליפרס למקומות 8-9 , ועם הלו"ז הקשה יותר של הקינגס סביר שהמקומות הנוכחיים יישמרו. דאלאס תתקשה לשמור על מקום 10, וכנראה שהסאנס יקחו אותו ולא הבלייזרס.
מי הסוסים השחורים במירוץ לפלייאוף?
אריק גנות: כולם קצת ישנים על אינדיאנה והאליברטון, ודי ברור למה. הבחור לא נראה טוב מאז שנפצע בעונה שעברה, צלע בפלייאוף עד שנפצע, נראה זוועה באולימפיאדה ופתח את העונה רע. אבל מדצמבר הוא מתחיל להתאושש, ואיתו הפייסרס. המאזן שלהם מדצמבר עד היום עומד על 26-11, בערך קצב של 60 נצחונות לעונה. הם ניצחו את בוסטון וקליבלנד.
והחדשות הטובות שחוץ מהיציבות של סיאקאם, גם האליברטון נראה הרבה יותר טוב. הפייסרס מביסים בדקות שלו על המגרש, הטרו שוטינג מעל 65%, וגם יכולת המסירה מתחילה לחזור לעצמה. זו עדיין אותה קבוצה שאתגרה את בוסטון, רק מנוסה יותר בשנה, ואם האליברטון יהיה בשיאו היא תלך רחוק.
דני אייזיקוביץ': במזרח אולי מילווקי או אינדיאנה יפתיעו את הצמרת. במערב, ממפיס ויוסטון מעניינות, אבל הכי מסקרנת היא גולדן סטייט שלא מפסיקה לנצח מאז הטרייד. באטלר לא מנפק מספרים שלא ראינו בעבר, אבל כשהוא על הפרקט גולדן סטייט מנצחים את היריבה ב-13 נקודות ל-100 פוזשנים.
באטלר מוסיף להם את הקשיחות שהייתה כל כך חסרה, עוד שחקן מלבד גרין שטורף את המגרש. באטלר מוסיף גם ניסיון וקליעה וכמעט שכחנו שקאמינגה עדיין צפוי לחזור מפציעה.
קאמינגה היה בעיצומה של עונת שיא אישית. כשמחברים את כל הפרטים האלו ביחד, גולדן סטייט היא לגמרי הקבוצה שלא הייתם רוצים לפגוש בפלייאוף.
רועי ויינברג: אני לא חושב שיש כל כך. גם במערב וגם במזרח אלה בעיקר קבוצות עצובות שנאבקות על המקום העשירי. במזרח גם השישייה סגורה כשדטרויט תכנס. מבחינת הפליי-אין עצמו אני מאמין שמיאמי ואורלנדו יעלו, אבל שתיהן במקרה הטוב גונבות משחק לקאבס ולסלטיקס. לא הפעם הראשונה שזה קורה, אבל חלק מהפלייאוף. בעולם מושלם הפליי-אין היה משהו חוצה קונפרנסים, פליי-אין של שמונה הקבוצות הכי טובות מחוץ לשישייה הראשונה במזרח ובמערב. שיקגו הזאת מרחק שני משחקים מהפלייאוף? יש פה בעיה.
אור עמית: למינסוטה, סקרמנטו, פיניקס ובעיקר הקליפרס יש כלים להקשות על ממפיס או יוסטון במידה והן יטפסו חזרה עד המקום השני. לשמחתו של אדם סילבר מינסוטה, הקליפרס או פיניקס מול הלייקרס יכולות להיות סדרות סיבוב ראשון שיביאו לא מעט רייטינג, כל אחת מהסיבות שלה. הווריורס מחוזקים בג'ימי באטלר זה סיפור נחמד, אבל אני לא בטוח עד כמה רחוק זה יכול להגיע. במזרח – מיאמי ואורלנדו היו קבוצות כאלו בעבר אבל לא נראה שזו השנה שלהן, במיוחד אחרי שהמג'יק איבדו את סאגס. לדטרויט יש סיכוי לעבור סיבוב, במיוחד מול מילווקי או אינדיאנה הפריכות מנטלית אבל גם מול הניקס קייד כבר חגג בגארדן השנה
מידן בורוכוב: עצוב שבעוד שהמערב בוער, 6 קבוצות כבר די סגורות במזרח. מילווקי יכולה להיות סוס שחור, לא בטוח שזה יספיק מעבר למקום 4 אבל היא תגיע לפלייאוף במומנטום חיובי ועשויה להדיח את קליבלנד.
במערב אני בתחושה שמינסוטה צריכה להיות מעבר למיקום שלה, זה עדיין תלוי ביכולת שלה לקבל את רנדל ואנתוני כצמד שלוקח את הקבוצה עליו.
גולדן סטייט במומנטום טוב אולי מוקדם מידי אבל הם כרגע סוס בעלייה ונראים די בטוחים בטופ 6 (לא נראו בפלייאין עד לפני חודש)
ממפיס עוברת משהו רע, יש להם הזדמנות לפתוח מבערים ולהסתער על המקום ה 2.
דני אבדיה עם טריפל דאבל ראשון בקריירה, נבחר לטופ 100 בדה רינגר. התקרה עלתה? סטרצ' טוב וזהו?
מידן בורוכוב: דני אבדיה שחקן טופ 100 בליגה ועם זאת הוא רחוק מאוד מהפוטנציאל שלו. הוא עושה המון דברים מדהימים השנה. אני חושב שהוא צריך להיות קצת יותר עם הכדור, יש לו הרבה אפס אנד דאונס בתוך המשחק.
הוא יכול להשתפר בריבאונד ולשפר את העקביות והאחוזים ל-3. הוא משתמש לאחרונה בפוסט-אפ אבל לא מספיק. הוא חמישי בלבד בזריקות למשחק בבלייזרס, הוא צריך לעלות מ-10.6 זריקות למשחק לאזור של 15. בילאפס מאמן בינוני לטעמי.
אולי אני מגזים אבל אני חושב שהתקרה שלו היא טופ 50 לפחות. רק שיהיה בריא (הוא כרגע לא טוב גם בבק טו בק)
אריק גנות: אבדיה התחיל את העונה רע, אבל התייצב ומאז שחזר לחמשייה ולתפקיד פורוורד הוא פורח. בהחלט העלה את התקרה.
לפני העונה הזו הרוב סברו שהוא יכול להיות לכל היותר אופציה 3-4 בקבוצה טובה, ויותר סביר שימצא את עצמו מתנדנד בין החמישיה לספסל בקבוצה בינונית. זה מאחורינו, דני הוכיח שהוא יכול להיות שחקן מוביל בקבוצה לא רעה. הוא שיפר מאוד את היכולת שלו להגיע לטבעת ולסיים שם, שיחק בהצלחה בולי בול מול שומרים טובים כמו שג"א.
ההגנה שלו קצת ירדה העונה, וגם הקליעה מבחוץ. אם יצליח לשלב את השיפור העונה עם ההגנה והקליעה של העונה שעברה, הוא יהיה אולסטאר.
דני אייזיקוביץ': התקרה עלתה למרות שאם מסתכלים עונתית המספרים נראים יחסית דומים. עוד בוושינגטון הוא קלע 14.7 נקודות, עם 7.2 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים. אבל ההבדל המשמעותי הוא שבוושינגטון התרומה הזו לא ממש השפיעה על הקבוצה, והעונה שלהם הסתיימה במאזן עצוב של 15 ניצחונות.
פורטלנד לעומת זאת נראית כמו קבוצה תחרותית, אמנם מחוץ לפלייאוף, אבל הם נמצאים בעיצומו של סטרץ' נהדר (15 ניצחונות מול 7 הפסדים) , במהלכם דני קלע 16.2 נקודות, 6.5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים.
כלומר המספרים שלו מגיעים לשם שינוי לא בגארבג' טיים, אלא בקבוצה שמנסה להגיע לפלייאוף עוד העונה והוא כרגע אחד הכינורות המובילים בקבוצה. זו תקרה חדשה לגמרי.
רועי ויינברג: כן. הוא שחקן אדיר שמקבל המון ביטחון ומנצל את הפיזיות שלו בצורה מרשימה, אבל התפקיד שלו בפורטלנד השנה גדול יותר ממה שהוא יהיה בקבוצות אחרות. כיף מאוד לראות, אבל הוא לא ברמה של שחקן שיהיה השני בטיבו בקבוצה עם שאיפות. אולי השלישי. הוא מאבד המון, אבל אני מרוצה מהפיזיות שלו והחדירות לסל. גם אם זה אומר שיש יותר פציעות, זה הופך אותו לשחקן טוב יותר. אם הקליעה תתייצב הדיון ישתנה, אני לא מאמין שזה יקרה.
אור עמית: אני זקן מספיק לזכור שהיו כאלו שסימנו את דני בתור אופציה להיות פרינג' אולסטאר עוד לפני הדראפט. שלוש השנים הראשונות שלו בוושינגטון קצת השכיחו את זה, אבל במחצית השניה בשתי העונות האחרונות אנחנו מקבלים שוב את תצוגות האול-אראונד שקיבלנו ממנו בימי הנבחרות הצעירות ולא פחות משמעותי – את הסוואג שהוא הביא אז. איפה התקרה שלו נמצאת? בקבוצת פלייאוף הוא לא אמור להיות יותר מהשחקן השלישי בחשיבות. אולי השני. אנחנו צריכים בשביל זה עקביות (אחרי ה30/12/10 הגיע 9/6/4) ושיוף, אבל לכל הפחות אבדיה כרגע הוא פרוספקט מעניין ואחד השחקנים עם הכי הרבה value for money בליגה.
