המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, רום גפן, אור עמית, אורן לוי ומידן בורוכוב.
הוועדה לתחרותיות בודקת האם הופר האיזון לטובת ההתקפה. מה תמליצו לועדה?
אור עמית: דבר ראשון – להחזיר את ההנד צ'ק. כשהחוק בוטל זה היה בתקופה של כדורסל מאד מאד פיזי וצפוף בסוף שנות ה-90 ותחילת האלפיים. היום הכדורסל שונה ומרווח יותר ככה שהסיכון שמגיע מההנד צ'ק מצטמצם. מעבר לזה – להטיל הגבלות על שריקות ממגע שנוצר על ידי המתקיף. שחקן שומר לא אמור להתעסק באיך להתחמק מנסיונות סחיטת עבירה אלא ב – נו, איך קוראים לזה – לשמור. אדם סילבר אמר שהמטרה היא להחזיר את הפוקוס לכדורסל, זה חלק מהעניין. הבונוס לא יהיה רק בהחזרת איזון אלא גם בהוספת שטף למשחק. ולשם הרקורד – אני נגד לבטל את חוק השלוש שניות בצבע שרוצים לייבא מאירופה.
מידן בורוכוב: הייתי ממליץ לוועדה לעשות שימוש בטכנולוגיה ולא להיחפז למסקנות מיותרות. האם הכשרון בליגה כל כך חזק שיש 15 הקבוצות בטופ של האופניסב רייטינג בכל הזמנים? כנראה שלא וזאת תשובה מוחצת.
צריך לנתח איך ומה הגורמים לאינפלציה בנקודות. לחדד את החוקים, להשתמש בטכנולוגיה על מנת לעזור לשופטים. בעונה 96-7 קיצרו את קשת ה-3. אולי כדאי לשקול להגדיל את הקשת בעוד פיט.
יכול להיות שצריך לבטל את חוק ה-3 שניות הפוגע בהגנת הרחבה.
אריק גנות: קודם כל, להבין ששימור המצב הקיים אינו אופציה טובה. יש יותר מדי קבוצות שקולעות יותר מדי נקודות, עד שמשחקים רבים היום נראים חסרי מאמץ.
צריכות להיות שתי מטרות: פחות שלשות ושיפור היכולת של שחקנים להישאר עם השחקן שלהם, גם אם הוא כוכב, בלי שישרק פאול. לגבי הראשון, עלו בעבר כל מניי אפשרויות וכנראה שהטובה מביניהן היא הרחקת קו השלוש, אולי עד כדי ביטול השלשה מהפינה, במטרה להוריד את היעילות והכדאיות של שלשה.
לגבי השני, צריך למצוא גרסה מרוככת של ההנד צ'ק. לא הייתי מחזיר אותו לגמרי וחוזר לכדורסל של הנייניטיז, אבל צריכה להיות דרך חוקית ליצור מגע עם שחקן בתנועה.
אורן לוי: הייתי מתחיל בלהמליץ להם לא לעשות כלום באמצע העונה ובלי תיאום/הכנה מראש (שיעול-שיעול*). האיזון בהחלט הופר לדעתי. הייתי בודק איך אפשר להחזיר את קצת מהפיזיות להגנה בפרימטר. זה גם עניין של לתת למגנים הזדמנות שווה להגיע לנקודות על המגרש: כרגע אם יש התנגשות בין שחקנים שהלכו לאותו מקום – המגן מקבל עבירה. למה? והייתי מהדק את הטיפול בנושא של צעדים, משיכה והקפצה כפולה. אלה תחומים אפורים מדי וזה התפקיד של השחקנים למתוח את הגבולות האלה. זה התפקיד של השיפוט לוודא שהם לא עושים את זה. והייתי מתנסה בג'י ליג גם עם דברים אחרים. אבל בואו נתחיל כאן ונראה איפה אנחנו.
רום גפן: חד משמעית הופר האיזון לטובת ההתקפה. הייתי ממליץ לועדה לשים מחסום על המשרוקית של השופטים. עניין הקלות בלהגיע לקו בליגה חייב להשתנות. יותר מדי הפסקות במשחק. זה יחזיר את הקשיחות והאגרסיביות לליגה. בשנים האחרונות הכל נהיה קל ורך ויש געגוע לסדרות פליאוף של פעם. חסר לי קצת מכות ופיצוצים. שחקנים צריכים לירוק דם כדי לקלוע בצבע. המותג של הליגה נפגע והעניין סביבה ירד משמעותית. אני חושב שפחות שריקות לעבירות שמובילות לעונשין תעלה את התחרותיות, תוביל לקושי לקלוע נקודות ויחזירו אותנו לשנות ה90.
אטלנטה נראים טוב יותר מאז שטריי יאנג נפצע. חומר למחשבה להנהלה או שלא?
רום גפן: חד משמעית לא. אם לוקה דונציץ היה בחוץ עקב פציעה ודאלאס היו רצים יפה כמה משחקים היינו ממליצים לדאלאס לאמץ את העניין של לוקה בחוץ? כנל להוקס. טרה יאנג הוא המועדון. אולסטאר בליגה. לכן הקבוצה צריכה לחזק את הסביבה שלו ולא לקחת את המחשבות לכיוונים אחרים בלעדיו בגלל כמה משחקים טובים כשהוא בחוץ כשאין לחץ על השחקנים.
אור עמית: מצד אחד הם לא באמת נראים טוב יותר (ניצחו את קליבלנד בלי מובלי ומיטשל, את הניקס בלי ארבעה שחקני חמישיה ואת ממפיס בלי ג'יג'י ג'קסון והפסידו פעמיים בברוקלין) מצד שני הם גם לא נראים פחות טוב. אחרי שתי עונות מבאסות ג'י אם שלא יבחן מחדש את כל הנחות היסוד של הקבוצה – כולל מה מחיר השוק הריאלי של טריי יאנג – הוא אידיוט ולאנדרי פילדס הוא לא אידיוט. אז התשובה היא כן ולא: כן יש להם חומר למחשבה אבל לא בגלל הכושר של הקבוצה. היה להם את אותו חומר למחשבה בדיוק גם אם הם היו נראים גרוע יותר משארלוט.
מידן בורוכוב: אני לא בטוח שההוקס צריכה להסיק מסקנות מרחיקות לכת. ההוקס צריכה לשאול את עצמה למה היא נכשלת ולא מצליחה לשחזר את גמר המזרח. על פניו הם עשו מהלך לשיפור הקבוצה עם דז׳ונטה מארי. ההחלפה של מק׳מילן בקווין סניידר נראית הגיונית לחלוטין.
הבעייה העיקרית של ההוקס היא בהגנה, מפתיע כי הג׳אז תחת סניידר הייתה קבוצת הגנה מצויינת. אטלנטה סובלת מלא מעט שחקנים פצועים (ליבי על סאדיק ביי) הם צריכים להחליט – ללכת על פירוק והרכבה או להמשיך לבנות סביב יאנג.
אני הייתה בונה קבוצה סביב יאנג ומקפיד שיהיו לפחות 2-3 שחקני הגנה טובים בסגל.
אריק גנות: בהחלט כן.לטריי יאנג יש איכויות מדהימות – הוא אחד המוסרים הטובים בליגה, סקורר יוצר דופן עם טווח בלתי נגמר, והמטובים בליגה גם בהגעה לקו וגם בקליעה משם. אבל הוא גם שחקן הגנה נוראי, ולמרות העונשין הוא מדורג 100 בליגה ב-TS% – כלומר הוא שחקן התקפה פשוט לא יעיל.
האם אפשר לתרגם את כל זה לכדורסל מנצח? עד עכשיו אטלנטה יותר נכשלה בכך מאשר הצליחה. אז כן, הקבוצה צריכה לפחות לשקול את האפשרות שיאנג הוא יותר בעיה מפיתרון. סביר להניח שיהיה מי שמוכן לשלם עליו מחיר של אולסטאר (הספרס?), ותמורת המחיר הנכון אטלנטה יכולה לבנות קבוצה חזקה בלעדיו.
אורן לוי: החומר למחשבה מונח על השולחן במשרד שלהם הרבה לפני שנפצע. אבל הריצה היחסית שלהם בהיעדרו ממש לא אמורה להזיז לכאן או לכאן. לא בטוח שהייתי מחפש עליו טרייד – מדובר בנץ הכי טוב מאז דומיניק ווילקינס. המסקנה הזו אמנם קצת מבאסת, אבל גם מחייבת. אין לי אמונה ביאנג כמנהיג של קונטנדרית, אבל אני מבין את הקושי הכרוך בבנייה מחדש. הכל תלוי בהצעות שיקבלו עליו, ובמטרות הארגון בטווח הארוך. יש קבוצות שהפלייאוף מהווים מטרה ראויה עבורן, ויחתמו על מקום טוב באמצע לכמה שנים טובות. זו גם שאלה אם ההוקס שם בכלל, ואם לא למה. אבל אין כיוון מובן מאליו לדעתי בסיטואציה הזו.
מינסוטה מאבדת את קא"ט לתקופה ממושכת. כמה פוגע בתקוות להמשך העונה?
אורן לוי: זה די מוציא אותם מהמעגל השני – מעגל הפרטנדריות, אם תרצו. אני לא חושב שקא"ט היה נותן את אותה תפוקה בפלייאוף, אבל היעדרו גם מונע את האפשרות שהוא יפתיע. גם אם הזאבים ינצחו סיבוב בלעדיו – בהחלט אפשרי בהינתן המאץ'-אפ הנכון, חזרה של קא"ט לכושר תוך כדי ריצת פלייאוף מרגיש לי מאוד לא ריאלי. הרי גם כשהוא היה בריא הוא לא נראה כמו עצמו במעמדים האלה. אני מעריך את העוצמה של אדוארדס כסקורר, ואת ההגנה שלהם סביב רודי. אני חושב שמדובר בקבוצה טובה. אבל אני לא רואה אותם מנצחים שלוש סדרות במערב עם הסגל הזה, עם קא"ט או בלעדיו.
רום גפן: פוגע אנושות. הקבוצה תלויה בקאט מאוד. הוא מרווח את המשחק בהתקפה ומאפשר לאדוארדס לשחק בחופשיות. בצד ההגנתי הוא פקטור עצום אם מינסוטה רוצה להילחם עד הסוף. פתאום להיות תלוי שם רק ברודי גובר זה בלאגן אחד גדול עבור הזאבים. המערב חזק מאוד וכל פציעה קטנה של אחד הכוכבים הוא משמעותי מאוד לסדרות הפליאוף עבור כל קבוצה.
אור עמית: הפציעה של קא"ט משנה משמעותית את התקרה של מינסוטה בעיני: מהפסד בשבעה משחקים בסיבוב הראשון מול המדורגת 6 או 7 להפסד בחמישה משחקים בסיבוב הראשון מול המדורגת 5 או 6. לא יודע, אני לא מסוגל לקחת את מינסוטה ברצינות עד שהם לא יוכיחו לי אחרת. ה-coming out party של אנתוני אדוארדס צריכה להגיע בסדרת פלייאוף שהוא לוקח בעצמו. עד שזה לא יקרה מינסוטה תמשיך להיות בעיני המקבילה הצעירה יותר ליוטה של מיטשל וגובר או לאטלנטה של אל הורפורד: קבוצת עונה רגילה סבבה שאף אחד לא באמת חושש ממנה בפלייאוף
מידן בורוכוב: הפגיעה של KAT משמעותית מאוד. יש לי המון ביקורת על טאונס, הוא מרגיש לי כשחקן שעומד במקום. מבחינת יכולת הוא צריך להיות בטופ של הטופ, חומר ל-MVP. טאונס הוא לא השחקן הטוב בקבוצה, קצת פריך הגנתית ומינסוטה ממשיכה להישען על אדוארדס. כאשר מינסוטה תגיע לפלייאוף, אדוורדס יבין שהחיים לבד קשים. טאונס יכל להביא ערך מוסף כסקורר וכאופציה התקפית.
העומס בפלייאוף יהיה גדול, גובר יעלם ולכן טאונס יהיה חור משמעותי.
אריק גנות: מאוד, סביר להניח. טאונס אמנם לא התפתח לכוכב שחשבו שיהיה, ודי מצא את מקומו ככינור שני, אבל הצליח לייצר העונה כימיה עם גובר, בפרט בהגנה, ובהתקפה יש לו טענה לגיטימית לתואר הגבוה בקולע הטוב ביותר אי פעם. אלה לא יכולות שאפשר להחליף בקלות.
עם ההגנה מס.1 בליגה, התקפה סבירה ומצב אמיתי למקום ראשון במערב, מינסוטה היתה אמורה לעבור לפחות סיבוב אחד בפלייאוף כדי שהעונה תיחשב סבירה, ושניים כדי שתיחשב מוצלחת. עכשיו גם זה בסכנה. עם שלושה משחקים נגד דנבר סביר שהם יפלו למקום השלישי, ובלי טאונס הם לא בהכרח פייבוריטים במערב החזק.
הפליקנס בשבועיים האחרונים עם דירוג נטו הטוב בליגה, דירוג הגנתי והתקפי 2 כ"א. (בעת כתיבת השאלה) בהינתן בריאות האם הם קונטנדרים?
אריק גנות: בסגל מלא הם קבוצה חזקה, וזה לא שהגעה שלהם לגמר מערב או ליגה תהיה הדבר הכי מפתיע שאי פעם קרה בליגה, אבל ככל שניתן לומר על איזושהי קבוצה בפלייאוף המערב שהיא לא קונטנדרית, כך הפליקנס עונים להגדרה. אין להם ניסיון פלייאוף משמעותי. אין להם אף אולסטאר. שחקני ההתקפה המובילים שלהם – מקולום, זאיון ואינגראם – לא ידועים בהגנה שלהם.
התקווה שלהם היא בכל זאת לשמור על ההגנה הקבוצתית החזקה (רביעית בליגה עונתית), ולקוות ששלושת הכוכבים + ולנצ'יונאס יצליחו לקלוע מספיק כדי לנצח. זה יכול להעביר אותם סיבוב, אבל קשה לראות אותם עוברים את הנאגטס, או אפילו את הת'אנדר.
אורן לוי: אני רוצה להגיד לא. אבל אין לי המון סיבות מלבד – ההיסטוריה. ההיסטוריה היא סיבה טובה, וכפרשנים יש לנו התניה מאוד חזקה להשתמש בה. אבל היא לא ממש הצדקה למשהו, אלא יותר תעודת ביטוח אינטלקטואלית. גלשתי. מדובר בקבוצה מאומנת ומצוינת. הרוב המכריע של הקבוצות צריכות להפסיד במעמדים הגדולים לפני שהן מנצחות. יש דברים שצריך ללמוד על בשרך ולא רק מהמסך או מדו"ח הסקאוטינג או מהצרחות של המאמן מהספסל. אני באמת מאמין בזה. האם התקרה שלהם גבוהה מספיק? אינגרם הראה שהוא יכול להתעלות, וזאיון בשיאו נראה כמו שחקן טופ-5. הסגל סביבם מעניין. אני לא שם, אבל אם תחלקו עלי אני אבין.
רום גפן: בעיניי הפליקנס לא היו ולא יהיו פקטור בליגה ובמיוחד במערב. שבועיים טובים במהלך עונה ארוכה זה לא מדד שאפשר להישען עליו לגבי תוצאות בסיום העונה. לפליאוף חוקים משלו. אגרסיביות, ניסיון ויכולת הם הפקטור החשוב ביותר לקראת הפליואף ובעיניי לפליקנס אין את היכולת להתמודד כרגע. אני חושב שכדי שהפליקנס יקחו צעד קדימה הם צריכים לעשות שינויים ולהנחית שם כוכב במקום ציון.
אור עמית: הפליקנס, וספציפית זאיון וויליאמסון, בעונה סופר שקטה וסופר מרשימה. גם ברמה העונתית (לפי נתוני בסקטבול רפרנס) הם אחת מארבע קבוצות טופ-10 ברייטינג התקפי והגנתי (בוסטון, אוקסי ודנבר הן השלוש האחרות) האם אני רואה אותם כמועמדים ללכת עד הסוף במערב? לא. אבל אני חושב שהם יכולים להיות הסיפור פיל-גוד של הפלייאוף הנוכחי – יותר מאוקלהומה סיטי, נניח – עם הזדמנות לחזור טובים יותר בעונה הבאה. טריי מרפי הוא עוד שחקן שלא מדברים עליו מספיק וגם אם הלו"ז שלהם במשחקים האחרונים היה קל יחסית, הקבוצה הזו עדיין צריכה לקבל יותר קרדיט.
מידן בורוכוב: ממש לא קונטנדרים. כקבוצה יש להם את כל הכלים להתמודד בטופ של הליגה. סימני השאלה סביב האופי של זאיון ושל אינגרם ימשיכו לרחף מעל. יש חולשה יחסית בעמדת הפוינטגארד, מקולם יותר יעיל כ SG.
חוסר הניסיון יהיה בעוכריהם. שוב, חבל שזאיון לא עושה את הקפיצת המדרגה ונראה שהוא כבר לא יממש את הפוטנציאל העצום שלו.
מאחר ויש לניו אורלינס 4 שחקנים מעולים, תוספת של רכז תהפוך אותם לקונטנדרים. אם היה אפשר להביא את כריס פול לסגור מעגל וגארד נוסף היה על מה לחלום. עד אז -סיבוב ראשון ועם קצת ביש מזל פלייאין והבייתה.
מארצ' מאדנס מתחיל שבוע הבא! מחשבות לקראת הטורניר?
מידן בורוכוב: הזדמנות מצויינת להתרווח בכסא לקבל כמה שעות טובות של כדורסל אולד סקול, בתולי, בוסרי בפורמט שכל משחק הוא המשחק האחרון לקבוצה כלשהי.
צריך להמתין ליום א׳ לפרסום של הבראקט המלא.
כרגיל אפקח עין על יוקון שבאופן די צפוי הצליחה לזכות בתארים דווקא אחרי התקופה של נדב ושפר.
יש להם סיכוי ללכת עד הסוף.
איזה מועמדת מס 1 תעשה במכנס ותודח? האם יוסטון שלא הייתה תחרותית מאז ימי האקים וקלייד העליזים (פאיי,סלמה,ג׳מה) תצליח סוף סוף לזכות בתואר הנכסף.
האם ומתי דיוק תפגש עם צפון קרולינה? האם זאת בכלל השנה של קנטקי?
אריק גנות: תמיד מעניין לראות את המועמדים לבחירות גבוהות בדראפט בטורניר ה-NCAA, כמו גם את אלה שאולי יפרצו.
השם של ריד שפרד מקנטאקי עולה לאחרונה בביג בורדס, והווילדקטס ידועים ביכולת ייצור שחקני ה-NBA שלהם. השילוב שלו עם רוב דילינגהאם מבטיח רבות, אם הפייבוריטיות ינצחו את המפגשים שלהם שפרד יכול להגיע לקרב מעניין מול פרדו של זאק אידי, סנטר ענק (2.24 מ') שעושה דברים מדהימים במכללות, אבל ההתאמה שלו ל-NBA מוטלת בספק.
בצד השני של הבראקט יוקון של סטפון קאסל ודונובן קלינגן תנסה לעשות ריצה עמוקה, והאחרון, בעיקר, יהיה מעניין כסנטר גדול וחזק שאם יוכיח את עצמו יכול להיבחר בלוטרי.
אורן לוי: לא בענף, אז הגישה שלי היא 'בוא נראה מי יבוא חם לטורניר ויבחר גבוה מדי ביוני'… יש כמה שבאמת מעניין אותי לראות תחת אור הזרקורים המסנוור. כמו כולם גם אני סימנתי את צמד הגארדים של קנטאקי. כולם חוץ מג'ון קאליפרי כמובן, שבג'ון-קאליפריותו עדיין מעלה אותם מהספסל. התקרה של ריד שפארד לא ברורה לי בכלל – האם הוא אי פעם מחטיא? האם הוא אי פעם לוקח החלטות לא נכונות? וכמה זה שווה בדראפט 'חלש'? רוב דילינגהאם הוא אהבה בלב – היישר ממיקסטייפס של אנד-1 של תחילת המיליניום. דולטון קנכט נראה כבר כמו שחקן חמישייה ובא לי שיתפוצץ. שם עין גם על קודי וויליאמס.
רום גפן: בתור אוהד כדורסל המארצ' מאדנס פשוט אדיר. בעיניי חסרה פה חשיפה בארץ לעניין המכללות ובפרט על החודש החשוב של העונה. זה הזמן לראות את כוכבי העתיד באנביאיי ואני תמיד בעד האנדרדוגים והסינדרלות שהצליחו להגיע לטורניר הגדול. ממליץ גם לאוהבי הכדורסל להיכנס לטירוף של הטורניר הזה ולהיחשף לתחרותיות ולמלחמה עד כל פוזשן שיש שם. מארצ' מאדנס שמח לכולם!
אור עמית: מארצ' מאדנס, מבחינתי, כבר התחיל כשבתחילת מרץ קייטלין קלארק הפכה להיות שיאנית הנקודות בכדורסל המכללות בכל הזמנים – וללא קשר למגדר. המשחקים של איווה הפכו להיות תופעה בארה"ב עם שיאי מכירות – וצפיה: המשחק בו איווה גברו על נברסקה וזכו באליפות הbig-10 נצפה על ידי 3 מיליון צופים עם פיק שהתקרב ל4.5 מיליון. אחרי חגיגת האולסטאר עם סברינה יונסקו (שאגב התחתנה השבוע) ואחרי שבעונה שעברה הרייטינג של גמר הנשים הגיע לשיאים חדשים ה-NBA צריכה לעשות חושבים איך מבליטים גם את ליגת הנשים. וזה שרק בשבוע שעבר צוין יום האישה הבינלאומי ומרץ הוא חודש האישה? זה רק בונוס.
