המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, רום גפן, מידן בורוכוב, ניל קרמר והאורח המיוחד: ערן סורוקה.
יוטה בריצה טובה, הכצעקתה? והאם צריכים למכור ביוקר או לבנות סביב הגרעין הזה?
ערן סורוקה: וטה מצאה משהו שעובד לה, בזה אין ספק. ג'ון קולינס אחרי שנים בעמדה 4 באטלנטה המציא את עצמו מחדש כסנטר קולע, ומול קו קדמי שלו ושל מארקנן, יריבות מתקשות להיערך התקפית. וויל הארדי מנצל בצורה אופטימלית סגל של 10-11 שחקנים – מארקנן אולסטאר והיתר פשוט שחקנים טובים עד טובים מאוד – כדי לחלק כוחות כמו שצריך במשך 48 דקות. יש עם זה רק שתי בעיות: כל החמישייה נמצאת בשנות הפריים, כך שהשאלה לאן הם עוד יכולים להתפתח, ושני שחקני העתיד, ג'ורג' וקסלר, עולים מהספסל. מניח שהג'אז לא באמת מכוונים לפלייאוף, ועוד יהיו פעילים לפני הדדליין וינסו לצבור עוד בחירות דראפט.
מידן בורוכוב: הג׳אז בתקופה מצויינת, יצאו ממרתפי המערב למקום לגיטימי בפלייאין. הג׳אז צריכה לשאול את עצמה מה שכל זוג מתנדנד חייב לעשות, יחסנו לאן? הסגל של הקבוצה נראה שהשלם עולה על סך חלקיו.
מארקנן, קלרארקסון,קוליניס,סקסטון,הורטון טאקר,פוצ׳קו,קסלר,אוליניק וקיונטה ג׳ורג׳. אני לא רואה כאן קבוצה מרשימה או חומר עתידי לקבוצה שתיתן את הטון במערב.
קבוצה צעירה אבל לא מאוד צעירה, שחקנים טובים אבל לא מישהו שהוא פרנצייז פלייר. לקחת את הבסיס הזה ולהוסיף עליו מגה-סטאר יכול להיות מדהים.
הייתי מנסה לבנות סביב הגרעין ולא לפרק.
אריק גנות: זה תלוי בעיקר במה בדיוק עומד על הפרק. למכור את מארקנן תהיה כנראה טעות, וסביר להניח שזה לא כיוון שיוטה חיפשה עוד לפני רצף הניצחונות המרשים שלה. אבל לתת לסקסטון או קלארקסון ללכת? בשביל המחיר הנכון, אין סיבה שלא.
בכל מקרה, יוטה לא צריכים לחשוב שרצף יפה ככל שיהיה אומר שיש להם קבוצה טובה כרגע. אין להם. זו קבוצה שבמקרה הטוב, אם הצעירים יתפתחו ממש יפה ותצליח להביא חיזוק מהשוק החופשי, תתמודד על הזכות להפסיד בסיבוב הראשון לאחת מאריות המערב. אם היא רוצה עתיד טוב מזה, ומישהו מוכן לתת לה בחירת דראפט גבוהה, היא צריכה ללכת על זה.
ניל קרמר: הכל מתחיל ונגמר בשחקן המוביל, לטעמי מספיק טוב להיות פרנצ'ייז פלייר לבנות סביבו קבוצה: לאורי מרקנן. בגובה של 2.13 עם קליעה מכל טווח והגנה לא רעה, השוואות לנוביצקי שוב נראות ריאליות. מרקנן רק בן 26 והשנה הוא השתפר אפילו עוד יותר מבשנה שעברה, מה שמוכיח לכל הספקנים שהוא stud. יוטה כן צריכה לחשוב על למכור שחקנים שלצידו של מרקנן כגון ג'ורדן קלרקסון. קולין סקסטון הוא אניגמה כי הוא מראה יכולות והוא מאוד יציב עד כה. חוץ ממנו, שאר השחקנים בסגל פתאום מצאו את תפקידם בקבוצה, כמו הניסוי הדי מוצלח של ג'ון קולינס בתור הסנטר הפותח שלך.
רום גפן: הייתי בונה על הגרעין הזה. הגיע הזמן שמארקנן יקבל הערכה גם בליגה הטובה בעולם ולא רק באליפויות עם הנבחרת. אני מאוד מתחבר לקונספט של יוטה שמעט שונה מקבוצות אחרות. חבורה של צעירים שבאים להילחם ערב אחרי ערב להרוויח עם המקום שלהם ולהראות למה הם מסוגלים. האגו לא משחק תפקיד. גילוי נאות – שיחקתי בשנה שעברה עם ג'ייסון סיגרס שהוא אבא של קיונטה גורג. אם אני ה-GM של יוטה אני בונה על הרוקי הזה לעשור קדימה. הילד שחקן שחקן.
מחשבות על הטרייד של סיאקם לפייסרס?
רום גפן: טרייד הזוי מאוד. לדעתי אינדיאנה המנצחת הגדולה. לא ברור לי מה טורונטו עושים. הבנייה מחדש הפכה להיות טרנד בליגה. יכלו לקבל בהרבה יותר משחקן בינוני ואפור פלוס 3 בחירות נמוכות ולא רלוונטיות. מאוד קיוויתי לראות טרייד בין גולדן סטייט על ווייגינס.
אינדיאנה מציגה סגל איכותי שיכול לדבר חזק מאוד השנה. טורונטו יכלו לקבל כל כך הרבה יותר ולא ברור לי הצעד הזה. ימים יגידו.
ערן סורוקה: ההעברה של סיאקאם לאינדיאנה היא שיא נוסף – ולא בטוח שסופו – של מירוץ החימוש במזרח, שהתחיל עוד בקיץ עם לילארד לבאקס והולידיי לסלטיקס. אחרי שאינדיאנה הוכיחה שהיא מסוגלת גם לשחק קצת הגנה, הגיע הזמן להעלות את רמת ההימור, ולצוות להאליברטון אולסטאר נוסף שיוכל להרים את התקרה. בעיניי הטרייד הזה, יחד עם השיפור ההגנתי, גם מסמל קצת התבגרות של הפייסרס מקבוצת גימיק נחמדה לכזו עם שאיפות רציניות. הרפטורס פשוט ממשיכים בריבילדינג, צברו יופי של נכסים על סיאקאם ואננובי, ואולי יקבלו עוד גם על בראון (למרות שבעיניי הוא יכול להיות חלק מהעתיד שלהם) וטרנט.
מידן בורוכוב: טרייד עצום לאינדיאנה, טורונטו עשו שגיאה שלא השכילו לעשות טרייד עוד קודם על סיאקם. יוג׳ירי מאז האליפות לוקה בבינוניות כ-GM.
הגיע למו״מ כמו שחקן פוקר שחשף יד חלשה ודחף אול אין. טורונטו קיבלה ריינג׳ מאוד נמוך של בחירות דראפט (מעריך שסביב ה 22-26) ואינדיאנה קיבלה גבוה מאוד איכותי לצד טרנר. הבניה בפייסרס מדיהמה, היה חשש שאחרי הטרייד על סבוניס הם הולכים לשנים של טנקינג וכעת הם מסוגלים לעשות המון רעש במזרח.
השאלה מבחינת הפייסרס אם הם ילכו על עסקה נוספת על באדי הילד ומשם לכוון לצמרת המזרח.
אריק גנות: טורונטו מתחילה לקחת כיוון ברור של ריבילד. יכול להיות שהם מספרים לעצמם שהם שומרים על הקבוצה תחרותית, אבל קבוצה שאיבדה שחקן סף אולסטאר בשביל בחירות דראפט כשהיא רביעית מהסוף במזרח היא קבוצה בטנקינג.
אינדיאנה שילמה מחיר סביר, והאליברטון, סיאקאם וטרנר אמורים להיות מספיקים כדי להתמודד על ביתיות. כרגע יש להם קבוצה שנופלת רק משלוש הגדולות מבחינת כשרון, והיכולת ההתקפית שלה היא בטופ של הליגה ורק אמורה להרוויח מההחלפה של בראון בסיאקאם. חסר להם ווינג הגנתי ואם הם יצלחיו להשיג אחד בטרייד המשך אפשר לראות אותם מתמודדים על אליפות המזרח. הם עדיין רחוקים מהטופ ואין להם דרך ברורה להגיע לשם.
ניל קרמר: ווג' בומב חודש לפני שהטרייד דד-ליין נגמר? איזה כיף. זה מאוד מרענן לראות blockbuster trades לא בדקה ה-90 לחלון ההעברות. לעסקה עצמה – אני חושב שטורונטו הפיקה לקחים מאז שפרד ואן וליט עזב אותם בתור שחקן חופשי לא מוגבל. התמורה שמסאי יוג'ירי השיג עבור סיאקם + אנונובי היא יוצאת מן הכלל – והפייסרס בעצמם בתור פרנצ'ייז כושל בבחירות דראפט החליטו לעשות "מיני אול אין" שהצליח להם – לפייסרס יש עדיין מספיק נכסים בשביל לבצע עוד מהלך אחד גדול (באדי הילד?). הרפטורס מבחינתם נתנו את המפתחות לקבוצה באופן רשמי לסקוטי בארנס והחמישייה שלהם נראית לא רעה בכלל בתוספת ברוס בראון.
חיימה חאקז נראה מצויין וגניבת דראפט, והצית דיון שנדמה כחוזר כל שנה על שחקנים שעושים 3-4 שנים במכללות, נבחרים מאוחר בדראפט, ושוב ושוב "מתגלים" כגניבות. האם צריך פחות להמעיט בערכם של שחקנים אלה ופחות להעדיף נטו פוטנציאל, או שגם שנה הבאה נחזור לדיון הזה?
ניל קרמר: שחקן שהוא פוטנציאל מידי (כלומר שנה אחת במכללות) בדרך כלל יהיה "0" או "1" – התאמה מוצלחת מאוד או כשלון (לא) ידוע מראש. ככל שהשחקן צעיר יותר, ככה ההימור עליו בדראפט יהיה גבוה יותר. זה לא מקרי ששחקנים שבאו אחרי כמה שנים במכללות והיו בסביבה של משחק קבוצתי באמת – יש להם את היכולת להצליח בסיטואציה המתאימה. כל שנה אנחנו צפויים לחזור לדיון הזה כי יש אינספור שחקנים משני הסוגים עם סט כישורים שמתאים מאוד למשחק של היום בNBA. הרוב המוחלט של בחירות טופ-5 בכל הדראפטים שנערכו – היו צעירים עד מאוד. הכל עניין של צורך אמיתי בשילוב מיקום הבחירה שלך.
רום גפן: אני חושב שזה תלוי מצב של קבוצה. במועדונים מתחתית הטבלה עם בחירות דראפט גבוהות ותהליכי בנייה ארוכי טווח, יילכו יותר לכיוון של פוטנציאל ובנייה קדימה סביב אותם שחקנים. במקרה של מיאמי (אהובתי) נוצרה סיטואציה מצויינת לשחקן שמחכה להזדמנות שלו כאשר ג'ימי משחק חצי עונה (כבר נהיה אצלו נוהל, כדאי שיכניסו לו סעיף בחוזה) ופתאום ככל שהדקות משחק עולות כך גם הביטחון ופתאום מבחינים בשחקן שלם ומרענן למרות שהוא בעונת רוקי. באופן אישי אני מאוד אוהב את הבחירה בשחקנים שכבר מוכנים לקפוץ ראש פנימה ולהראות את האיכויות שלהם למרות הגיל הצעיר.
ערן סורוקה: עם כל הכבוד לחאקז (או טרייס ג'קסון דייויס) תמיד נחזור לדיון של פוטנציאל מול יכולת מוכחת, פשוט מכיוון שעל כל חיימה חאקז יש גם שחקנים כמו ג'אמיר נלסון, טיילר האנסברו או ג'ימר פרדט שעשו קריירת מכללות נהדרת ולא מצאו את עצמם בליגה של הבוגרים, ומנגד שחקנים שמיעטו לשחק בקולג' (או אפילו ברמות גבוהות באירופה), נבחרו על סמך פוטנציאל ונסקו לאחר מכן – שניים משלושת ה-MVP האחרונים מתאימים לקטגוריה הזו. כל בחירת דראפט תלויה גם בקבוצה הבוחרת, איפה היא במעגל הטנקינג-ריבילדינג-שאפתנות-קונטנדרית, וכמובן ביכולת שלה לא רק לבחור את השחקן הנכון עבורה, אלא לפתח אותו כמו שצריך ולתת לו הזדמנויות בהן הוא באמת יכול לפרוח.
מידן בורוכוב: אם שחקן מוכח, הוא צריך להבחר בדראפט. קבוצות יעדיפו שחקן צעיר יותר וזה סוג של הימור. בדראפט הנוכחי 4 שחקנים בלבד נבחרו בסיבוב הראשון והשלימו 4 שנים בקולג׳ (חאקז בבחירה ה-18, מרכוס סזאר ב-25, בן שפרד ב-26, קובי בראון ב-30)
צריך להודות שההיצע של שחקנים שהשלימו 4 שנים מאוד קטן, השיטה של ואן אנד דאן הרבה יותר פופולארית לכשרונות הגדולים שכל שנה בקולג׳ היא הפסד של מילונים עבורם. ההייפ סביב שחקן שהשלים 4 עונות בקולג׳ נמוך יותר.
הסיכוי של שחקן שהשלים 4 עונות קולג׳ להכנס ללוטרי קלוש, שם יחפשו פוטנציאל נטו על פני שחקן קצת בשל ומוכח יותר.
אריק גנות: בהסתכלות מהירה נראה שכן, ככלל הליגה מתמחרת בחסר ג'וניורים וסיניורים. הדוגמאות מהשנים האחרונות כוללות את מיקאל, גרייסון אלן, קאם ג'ונסון, טריי מרפי, גריימס, ג'יילן וויליאמס, כריסטיאן בראון, וגם את חאקז – חבורה מאוד מכובדת שצריכה לגרום לליגה לחשוב שוב.
זה לא שהחבר'ה האלה הם דבר בטוח, ויש המון נפילות גם איתם, אבל נראה שבממוצע נותנים להם פחות קרדיט ממה שמגיע להם. בדרך כלל הם לא הופכים לאולסטארים, ולכן פחות הגיוניים לקבוצות שבוחרות בטופ 10. אבל לקבוצות שבוחרות אחר כך וצריכות שחקן רוטציה זול, נראה שכדאי הרבה יותר לבחור בוגרים ממה שזה קורה בפועל.
נדמה שלאחרונה כולם מתלוננים על טעויות שיפוט, ובעיקר הראנט של מאמן הראפטורס ראיאקוביץ'. האם השיפוט הדרדר לאחרונה, או שכולם אוהבים יותר להתלונן? ומה יש לעשות בנידון?
אריק גנות: כמה שלא רואים משחקים, קצת קשה לענות על תופעות שמשפיעות על כלל הליגה. מן הסתם יש מאות משחקים ששוחקו השנה ולא נצפו על יד כותב. באלה שאני ראיתי לא נראה שיש תופעה ברורה של שיפוט טוב יותר או פחות ממה שהיה בעבר. טעויות שיפוט קרו, קורות ויקרו.
מה שכן השתנה זה עידן הרשתות החברתיות, שהופכות כל דבר למוקצן. כל דבר מצולם מכל זווית, לכולם יש דעה, והקיצוניות ביותר הן גם הצעקניות ביותר. וזה משפיע. בסוף מאמן רוצה לשמור על העבודה שלו, אז יותר קל להצטרף לעדר.
לא נראה שיש משהו ברור לעשות. הוסיפו VAR, וזה עוזר למרות המינוסים.
ניל קרמר: לא בטוח אם השיפוט הדרדר לאחרונה או שפשוט השחקנים כיום הם באמת יותר "שחקנים" ויודעים כיצד לגרום (כמעט) לכל מגע להראות כמו עבירה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים ביקורת על השיפוט במהלך המשחקים בNBA – בין אם זה לא לשרוק צעדים, משיכה ועוד חוקי קט-סל שרובנו מכירים, או בין אם לקבוע מה הוא מגע מותר (אפשר לשאול את ג'וש גידי) ומתי זה עבירה. מצד שני, בשנים האחרונות הליגה \ איגוד השופטים כן עושים מאמצים להפתח אל קהל האוהדים ופתחו עמוד טוויטר שבו הם מתייחסים לטעויות שיפוט \ דילמות שיפוט והסבר נוקב אחריהם.
רום גפן: בכל מה שקשור לשיפוט בליגה הזו הוא פשוט בלתי נסבל. בתור צופה מאוד קשה להתחבר למשחק שנעצר כמעט כל התקפה ע"י שריקה לזריקות עונשין כי פשוט כוכב של קבוצה מסויימת רץ בקו ישר לתוך הצבע ומקבל את הכבוד. אני לא מתחבר לסגנון הזה וניתן לראות את השוני מהימים של הליגה של פעם שהיו יורקים דם כדי להגיע לצבע והפיזיות הייתה ברמה אחרת לגמרי. אני מקווה שהליגה תקשיח את החוקים עם קבלת הכבוד (הארדן וכדומה) ששחקנים מסויימים מקבלים. אשמח לראות יותר מגע פיזי ולחימה וכתוצאה מכך נראה משחק אחר לגמרי ולדעתי מהנה בהרבה יותר מהליטופים שמביאים לזריקות עונשין בכמויות לא נורמליות שמוציאות את כל הכיף מחווית הצפייה.
ערן סורוקה: מכיוון שבעוונותיי אני מסקר את ה-NBA כבר כ-25 שנה, הרי שדורות מתחלפים, חוקים משתנים, צוות השופטים הנוכחי כולל זרים, נשים וא-בינארי, ורק דבר אחד קבוע: הטענות שהשיפוט מחורבן. הראנטים של ריאקוביץ' ובראון בלטו, אבל ברובם המכריע של המשחקים, השיפוט לא מכריע את זהות המנצחת. כן הייתי מצפה מהליגה ליותר שקיפות במקרים בהם שופט הושעה עקב טעות – זה יראה לאוהדים שיש קבלת אחריות – וכן, ככל שיותר סוגי מגע בין השחקנים הופכים למותרים/אסורים, וכשהשחקנים יותר אתלטיים ומהירים, קשה יותר בשבריר שנייה להבין בדיוק מה קרה ולשרוק בצורה אחידה. אם יש דרך לערב את מרכז ההילוכים החוזרים בצורה זריזה יותר, זה יכול לתרום.
מידן בורוכוב: השיפוט בליגה לא אחיד ואי אפשר להתעלם מזה. צפיתי במשחק של הלייקרס מול טורונטו ולא נעים לומר שראיאקוביץ׳ צדק. הלייקרס קיבלו פוש מהשופטים ורוב השריקות הגבוליות ברבע האחרון הלכו לכיוון שלהם. אין מה לעשות עם השיפוט, כל עוד השופטים הם בני אנוש.
אני מציע לצפות בדוקומנטרי על טים דונהי בנטפליקס להבין קצת יותר איך דברים עובדים ולמה לליגה יש אינטרס על לשמור על תדמית נקייה של השופטים והמערכת. לפעמים גם הביקורים בודיאו ארוכים ולא מסתיימים טוב (השלשה של לברון נגד מינסוטה שהוא לכאורה דרך על הקו).
אני חושב שחייבים להוסיף אמצעים טכנולוגיים, שיכולים להקל על מלאכת השיפוט.
מינסוטה והת'אנדר מובילות את המערב, ובכל זאת נדמה שלא מאמינים בהן, בין אם בסוכנויות ההימורים ובין אם בהערכות שונות ודירוגי קונטנדריות. האם בצדק?
מידן בורוכוב: אני לגמרי יכול להבין את סוכניות ההימורים, אין תקדים לקבוצה צעירה שעשתה קפיצת מדרגה מסף פלייאוף לאליפות. בדרך כלל ובשביל להיות אלוף אתה צריך לעבור כמה משוכות בדרך. לחץ של משחק 7, פציעות, משחקים מול קבוצות אלופות.
אני אולי טועה אבל אני די בטוח שגם מינסוטה וגם OKC לא יהיו בגמר המערב. לא כי הן לא שייכות למעמד, בעיקר בגלל שבסדרה מול קבוצה כמו דנבר, הלייקרס, הקליפרס , דאלאס או פיניקס יהיה יותר קשה.
הכשרון לבדו לא מספיק בפליאוף, אתה צריך לקבל כמה בעיטות בדרך כחלק מתהליך של חישול.
אריק גנות: למרבה הצער – כן. צריך לזכור שאנחנו מדברים פה על אליפות. לא על הצלחה בפלייאוף, לא על גמר מערב. אליפות. זה קשה, נדיר, וכמעט בלתי אפשרי כשאין לך שני מרכיבים – ניסיון עשיר בצמרת, ואת אחד השחקנים הכי טובים בליגה.
אנתוני אדוארדס רחוק מהמעמד של שחקנים כמו יוקיץ' או יאניס, ואפילו מזה של קוואי כשהוא בריא. שג"א קרוב יותר, אבל גם הוא, לפחות עדיין, לא שם. כשמוסיפים לזה קבוצות שמעולם לא ניצחו סדרת פלייאוף בהרכב הנוכחי שלהן – אז כן, הסיכויים לאליפות נמוכים.
הת'אנדר נראים כמי שצריכים שנה – שנתיים וקצת חיזוק כדי להתמודד. מינסוטה – אולי תתמודד, אבל לא ברור שיכולה להיות בטופ.
ניל קרמר: מבחינה היסטורית – הצדק עם סוכניות ההימורים וכו'. מה לעשות ש-reputation בליגה הזאת היא דבר שמאוד משפיע על שוק השחקנים שאתה יכול להביא, כמות השידורים הבין ארצית שתקבל וכמובן – מסורת. אני חושב שצריך לקחת אותם ברצינות רבה, כי לפחות אחת מהן תפתיע עד גמר המערב(!). מבחינתי נקודת התפנית הייתה ב2018 כאשר זלזלו בבחירה בלוקה דונצ'יץ'. האנליסטים, הכתבים והפרשנים לרוב פשוט לא רוצים לצאת מאיזור הנוחות שלהם ולהיות "קיצוניים" בדעתם. לצערי הדבר הזה עולה לנו (האוהדים) בכל מיני פרשנים אמריקאים שהם לא באמת רואים. אומרים דברים פופוליסטים ושום דבר מעבר. מאחל לכולנו שגמר המערב יהיה בין שתי הקבוצות הנ"ל.
רום גפן: בעיניי מינסוטה בנויה ללכת עד הסוף. כבר ציינתי לפני שבועיים שהדומיננטיות של אדוארדס לצד טאונס וגובר נותנת למינסוטה את היתרון לשחק בסייז מטורף עם רמת אתלטיות נדירה. קונלי מביא את הניסיון שלו לצד הכוכב הצעיר זה קו מדהים בעיניי ואני לגמרי חושב שהם יגיעו לשלבים האחרונים של העונה.
לעומת זאת, לגבי אוקלהומה אני חושב הפוך. למרות שבעיניי שיי כרגע טופ 5 בעולם, הצוות הצעיר וחסר הניסיון סביבו יהווה חיסרון לקראת הפליאוף והמאני טיים ששם זה משחק אחר לגמרי מהעונה הסדירה. חוסר הניסיון יהיה המכשול של הקבוצה הזו ברגעי הלחץ. צריך לדעת לנצח סדרות פליאוף ואני חושב שזה יהיה שיעור מצויין למועדון הזה לקראת השנים הבאות.
ערן סורוקה: לתוך היחסים בסוכנויות צריך להכניס ה"Show me factor", שעובד פעמיים: מצד אחד, עד שלא נראה את אדוורדס ושיי מככבים בפלייאוף כפייבוריטים, לא נאמין שיש להם את מה שדרוש כדי ללכת עד הסוף. כולנו ריירנו על סקרמנטו בעונה שעברה והם עפו בסיבוב הראשון למרות ביתיות; הוולבס והת'נדר הן גם שתיים מהקבוצות שהכי נהנו מסגל מלא העונה בליגה, כך שהדמיון רק גובר. בצד השני, המיקום של דוראנט, לברון וסטף בסוכנויות נובע פשוט מכך שהם כבר הראו שכשמגיע פלייאוף, קשה מאוד להמר נגדם. נכון להיום יש סיכוי לא רע שמקסימום שניים מהם בכלל יהיו בפלייאוף, אבל עד שזה יקרה, הולכים על המוכר.
