המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, רום גפן, מידן בורוכוב, והאורחים ינון בר שירה ועידן לוצקי מ'עושים NBA'.

 

תגובות מוגזמות למשחק מספר 1?

מידן בורוכוב:    קטסטרופה של משחק, לאן נעלם הכדורסל של פעם? לראות את הורפורד שובר את הקרש מדאון טאון בפאסט-ברייק? טייטום זה לא מגה סטאר,עדיף לבוסטון לתת את המפתחות לבראון.  קיירי פח זבל של שחקן (וגם של בן אדם)

אם פורזינגס לא היה נפצע כל שני וחמישי הוא היא האירופאי הטוב בכל הזמנים. ג׳יסון קיד מאמן בינוני, חלקים גדולים במשחק נראו כמו אימון קליעות בספורטק דרום. לוקה לעולם לא יהיה שייך לליגה של הגדולים ביותר, מאזולה יזכה ביותר אליפויות מרד אורבך.

קיירי פח זבל כבר הגזמתי?

 

אריק גנות:   טוב, העונה נגמרה. בוסטון אלופים. מה אנחנו אומרים על יוסטון? יעשו טרייד על הבחירה השלישית?

זו בערך הדרך היחידה להגזים בתגובה למשחק הראשון. דאלאס חטפו נוקאאוט כואב. כל מה שעבד להם כל הפלייאוף פשוט לא היה שם. השלשות, הלובים, הפליימייקינג.  הרבה יסתכלו על אחוזי השדה של לוקה וקיירי, אבל שלושה אסיסטים ביניהם מספרים את הסיפור טוב יותר. דאלאס עם שיא שלילי של נקודות במשחק גמר, ולא יכולה לנצח ככה.

בוסטון יכולה להיות מרוצה גם ממשחק ההתקפה. שבעה שחקנים עם שתי שלשות, בראון ממשיך ביכולת המצוינת שלו, וכמובן הריצה הנהדרת בראשות פורזינגיס. כרגע זה נראה קרוב יותר לסוויפ מאשר להפסד לדאלאס.

 

ינון בר שירה:   זו בהחלט תהיה תגובה  מוגזמת. סמפל סייז של משחק אחד לא יכול ללמד מספיק על מהלך של סדרה שלמה. אבל… דאלאס בבעיה. בעיקר בגלל שכל האספקטים בהם הצטיינה הגנתית והתקפית בעייתים במצ' אפ מול בוסטון.

המאבריקס היו נהדרים הגנתית בפלייאוף קודם כל בזכות היכולת להשאיר רים פרוטקטור בצבע. אך מול חמישיות הקלעים של בוסטון למאבריקס פשוט אין את הפריבילגיה הזאת.

בצד השני, הסלטיקס עם התאמה מצויינת שעצרה גם את הלובים וגם את השלשות מהפינה. טייטום שומר את גאפורד/לייבלי ומחליף בפיק אנד רול. כשלוקה רוצה לתקןף את הגבוה הוא חייב לעשות את זה דרך וושינגטון וד.ג.ג. הסלטיקס מהמרים על ההחטאות של המאבריקס משלשות מהמרכז וזה בינתיים עובד להם נפלא

 

רום גפן:  יצא לי לשמוע אחרי משחק מס 1 שדאלאס לא קבוצה, קיירי שחקן חלש ונחנק מהמעמד מול היריבה המושבעת שלו, דאלאס לא ברמה של גמר אנביאי ואיזה גמר משעמם זה יהיה, סוויפ בירוק. האמת שזה הצחיק אותי עניין הזכרון הקצר של אנשים והטלת כל המשקל על משחק מס 1 כקובע להמשך. ב-2 הסדרות האחרונות של בוסטון הם הפסידו את משחק מספר 2, בבית. משחק מספר 2 מתחיל מ0-0 ותנו לי להפתיע אתכם, קיירי לא יסיים עם 12 נקודות ולא יחזור על משחק אנמי וחלש. לוקה לא יסיים עם אסיסט אחד. דאלאס תחזור למשחק מספר 3 בבית שלה כשהתוצאה היא 1-1.

 

עידן לוצקי:  מרגיש שזה קצת היה צפוי, לפחות למשחק ה-1. ראינו מדאלאס במהלך הפוסטסיזן כבר משחקים של Blowout, שלא השפיעו על ההמשך, כי הנה, הם בגמר ה-NBA. המאבריקס ינסו ללמוד מהמשחק הזה לקראת ההמשך. לא בטוח שהיוניקורן יוכל תמיד לתת משחקים מפלצתיים כאלה, וכאן מסתתר מה שהכי צריך להדאיג את דאלאס ולעודד את בוסטון – הם הביסו את המאבריקס בזמן שטייטום יחסית שקט התקפית. טייטום היה בעיקר יעיל ונתן לשחקנים החמים להשתלט על המשחק, מאוד בוגר מצידו. כל עוד בוסטון תדע לנתב את כיוון המשחק לשחקנים החמים בכל ערב, ויש לה הרבה כאלה שיוכלים לקחת פיקוד, לדאלאס יהיה קשה מאוד למצוא פתרונות הגנתיים.

לוקה וקיירי מול טייטום ובראון – מי עדיף כרגע ולמה?

עידן לוצקי:  יתרון קל לצמד של דאלאס, בעיקר בעקבות היכולת היותר גבוהה שלהם לייצר נקודות ומהלכים בעצמם, בתוספת ניסיון *הזכייה* בפיינלס של קיירי. התלות הגדולה הזו בהם יכולה להיות גם החסרון של דאלאס בסדרה, במידה ויעצרו אותם, לעומת בוסטון, שם יש יותר שחקנים מסביב לטייטום ובראון שיכולים לייצר עבורה. מה שמעניין לראות זו הסינרגיה שנוצרה בצורה שונה בכל צמד, בזמן שבדאלאס קיירי לוקח צעד אחורה מבין שזו הקבוצה של לוקה נותן לו לנהל אותה, ובעיקר מופיע רק מתי שנדרש, אצל בוסטון בראון לקח צעד קדימה בעזרה לטייטום ומורגש שמשתלט על יותר משחקים. לכן, ובצדק, זכה בתואר ה-MVP של גמר המזרח.

 

מידן בורוכוב:   כרגע החשיבות של קיירי ושל לוקה הרבה יותר גדולה לגמר ולסדרה. הם גם עדיפים על טייטום ובראון בעיקר על טייטום שסיפק משחק בינוני. הצוות המשלים של בוסטון טוב בכמה דרגות על זה של דאלאס. בסדרה מול מינסוטה הצמד של דאלאס סיפק משחקים של 60 ומעלה, היום היו חסרים להם 18 מקיירי, זה היה ההפרש של המשחק.

לוקה בכושר טוב, קייירי היה מזעזע. בוסטון ניצחה ובקלות משחק שבראון וטייטום לא היו בשיאם. דאלאס הובסה.

חוסר היציבות של קיירי לא מפתיע, הוא יחזור לעצמו ויספק משחקים טובים (אולי בדאלס) ואז העדיפות של קיירי ולוקה תבוא לידי ביטוי.

בראון וטייטום קצת פחות טובים כצמד וזה בעיקר כי יש לבוסטון עוד המון ארסנל.

 

אריק גנות:   כשמנצחים אז הכל עובד, ומפתה לומר שהורסטיליות של בראון וטייטום יכולה לקחת את משחק ההתקפה, שנתקע במשחק הראשון, של צמד המאבס, אבל צריך להסתכל על התמונה הכוללת.

בראון וטייטום משחקים עם שלושה פירסט סנאבס לאולסטאר העונה. כלומר אם היו משחקים 15 שחקנים במקום 12, חמישה מתוכם היו מבוסטון. זה אומר שאפשר טיפה להוריד קצב בהגנה כי וייט והולידיי ילחצו וזינגיס יבוא מאחור לחסום. זה אומר שהמגרש מרווח הרבה יותר. זה אומר לקבל את הכדור בנקודות יותר נוחות.

לוקה וקיירי הביאו לגמר שחקנים שאף אחד מהם לא בהכרח בטופ 100 של הליגה. בלעדיהם אין לדאלאס התקפה. הם עדיין משמעותיים יותר.

 

ינון בר שירה:   עד כה טייטום ובראון ביתרון קל עם קיירי ולוקה. קיירי נעצר לחלוטין, לוקה נפלא כסקורר אך עם אסיסט אחד בלבד.

בראון וטייטום נהדרים בהגנה ולמרות המשחק הבינוני של טייטום התקפית המשחק הנפלא של בראון בשני צדי המגרש נותן את האדג' לסלטיקים. העניין הוא שכדי שהמאבס ינצחו הצמד קיירי את לוקה חייבים להיות עדיפים בפער כי כל חמשת השחקנים הבאים ברמתם בסדרה הם שחקני בוסטון.

הסלטיקס עד כה משתקים את קיירי ולוקה יהיה חייב לתת תצוגות על אנושיות כדי שהסלטיקס ישנו את הכיסוי ההגנתי. העניין הוא… שהוא מסוגל לזה.

 

רום גפן:  ⁠גילוי נאות, אני ממש לא מחבב את הסלטיקס ואת הצמד טייטום & בראון. אני מעריץ גדול של לוקה והיכולות האישיות המטורפות של קיירי. ולמרות המשחק הראשון והתצוגה האישית החלשה, אני עדיין חושב שקיירי ולוקה עדיפים וההשפעה שלהם על המשחק גדולה יותר. כששניהם מציגים את היכולת שלהם ומצליחים להתנתק מהרעשים מסביב (מה שקיירי לא הצליח לעשות במספר מס 1) – בוסטון בבעיה ואני מאמין שזה יקרה במשחק מספר 2 ובהמשך הסדרה.

 

מבין שחקני המשנה בשתי הקבוצות, מי ישפיע הכי הרבה על גורל הסדרה?

רום גפן:  בעיניי שחקני המשנה של בוסטון הם בכמה רמות מעל שחקני המשנה של דאלאס. וויט, הולידיי פרוזינגיס הורפורד ואפילו פריצארד כבר עם הרבה ניסיון בליגה ובכלל לעומת השחקני משנה של דאלאס, צעירים, לא מנוסים וגם 2 מהם הגיעו בטרייד לפני כמה חודשים לעומת החברה בבוסטון שרצים שם ביחד. ההשפעה של וויט והולידיי מבחינתי היא ההבדל והיא הסיפור של בוסטון בפליאוף. הולידיי מסוגל לעצור כל שחקן התקפה מולו וויט מייצר נקודות חשובות מאוד ולקיחת אחריות כשטייטום ובראון פחות בעניינים או בחוץ מה שלא קיים אצל דאלאס בכלל.

 

עידן לוצקי:  דריק ג'ונס ג'וניור יצטרך להיות בורג חשוב בהגנה דאלאס בניסיון לעצור את טייטום ובראון, ראינו אותו לוקח תפקידים הגנתיים משמעותיים בסדרות קודמות והופך למפתח חשוב בנצחונות בסדרות האלה. לצידו פיג'יי וושינגטון, שיצטרך להתחפש לביג-שוט בוב של הלייקרס, ולהיות מוכן התקפית לקלוע את הסלים המשמעותיים ברגע שההגנה של הסלטיקס תסגור על קיירי ולוקה. בצד של בוסטון זה יהיה צריך להיות אל הורפורד. מהנסיון, הרוגע ובעיקר ההגנה שלו – בתוספת האפשרות לתת מנוחה משמעותית לפורזינגיס במהלך הסדרה, שהוא חלק קריטי בשביל נצחון של בוסטון אבל גם תמיד בסיכון אמיתי לפציעה – ייתנו יתרון לבוסטון ויוכלו לעזור לפתור את בעיית הרוטציה הקצרה שלהם.

מידן בורוכוב:   הגבוהים של דאלאס לא עבדו במשחק הראשון. אני אוהב להסתכל על הגבוהים של דאלאס כמקשה אחת (גאפרוד-לייבלי-וושינגטון) ברגע שהם יהיו טובים הסיכוי של דאלאס לנצח יגדל משמעותית.זה חייב לבוא לידי ביטוי ביתרון בריבאונד ובנקודות קלות בצבע.

בצד השני עד כמה שקשה לקרוא לפורזינגיס שחקן משנה מדובר בשחקן שהוא גיים צ׳יינג׳ר מול דאלאס שמצופפת טוב את הצבע אבל תחטוף שלשות ללא רחמים. בנוסף הוא הוסיף חסימות שלא מעולם הזה והוריד את הבטחון לשחקנים של דאלאס לחפש את הטבעת.

הולידיי זה שחקן שהערך המוסף שלו עצום, בהגנה ובהנהגה של הקבוצה. הוא גם סטופר הגנתי שצריך להאט את הגארדים של דאלאס.

 

אריק גנות:  שלושת הכמעט אולסטארים של בוסטון – פורזינגיס, וייט הולידיי – צריכים בעיקר להיות עצמם. מה זה אומר שפורזינגיס טוב ראינו במשחק הראשון. את משחק ההגנה הנהדר של השניים האחרים ראינו לאורך כל העונה והפלייאוף. ברור שהאקס פקטור שם הוא פורזינגיס, שאם ימשיך לשחק ברמה גבוהה לא בטוח שתהיה סדרה.

אבל אולי ההשפעה הגדולה יותר תהיה בצד השני. בוסטון בבירור החליטה לסגור את שחקני המשנה של דאלאס ולתת ללוקה לנסות לנצח אותם בזריקות מיד ריינג' קשות מול שומרי עלית. זה לא שיתר בוסטון פראיירים, אבל דאלאס חייבת מישהו שיעניש, והמועמד הטבעי הוא פי ג'יי וושינגטון. הוא צריך להתעלות כדי לפתוח את המגרש.

 

ינון בר שירה:   ראינו את זה במשחק 1 והתשובה היא די ברורה. בצד הבוסטוני זה קריסטאפס פורזינגיס שהפך את סימן השאלה הגדול שריחף מעליו לסימן קריאה מהדהד. אם מכאן הגרף שלו יהיה גרף עליה, המאבריקס יהיו בבעיה רצינית. אך אם יחווה נסיגה ביכולת ולא ישחזר את היכולת הנפלאה ממשחק 1, הסלטיקס יצטרכו למצוא פתרונות בספייסינג מצומצם בהרבה.

בצד השני מדובר בעוד בחור מאוד גבוה- דריק לייבלי. שהיה שחקן המפתח של דאלאס מול מינסוטה ובמשחק הראשון בפיינלס הזכיר לראשונה את העובדה שהוא רוקי עם המון עבירות מטופשות ומשחק מבולבל ולא מדוייק. כדי לנצח דאלאס חייבים אותו בשני צדי המגרש. עם איום מתמיד ללוב, עם ריבאונד בהתקפה ובהגנה ועם יכולת לשלב רים פרוטקשן, הגנת חילופים ועזרה מתמדת

אילו התאמות הייתם רוצים לראות מהמאמנים בהמשך הסדרה?

ינון בר שירה:   הסלטיקס עם תוכנית משחק מושלמת במשחק הראשון יצטרכו בעיקר להגיב התקפית והגנתית להתאמות של דאלאס ותוך כדי לשמור על ההישגים של המשחק הקודם- מיעוט עבירות, הגנת השלשות מהפינה והלובים בהתקפה, טייטום בעיקר יצטרך ללכת יותר בהחלטיות לצבע ולנצל את הספייסינג לטובתו.

המאבריקס? קודם כל יצטרכו לאתגר את טייטום ב-5 בכמה אספקטים: לייבלי וגאפורד חייבים להתנפל על ריבאונד ההתקפה ובכללי להוות יותר איום מתחת לסלים. קיירי יצטרך למצוא פתרונות מול ג'רו ודריק ווייט ולוקה יצטרך לקלוע מספיק כדי שהסלטיקס ישתכנעו שאין להם ברירה אלא להביא דאבל טים.

 

רום גפן:  ⁠ההתאמה שאני ארצה לראות מגייסון קיד היא ההכנסה של קיירי למשחק כבר מהפוזשן הראשון. לגבי לוקה אני לא מודאג, הוא את שלו יעשה לא משנה איפה תשימו אותו ומי ישמור עליו. קיירי מתמודד פה עם הרבה משקולות על הכתפיים והחשיבות שלו לקבוצה היא עצומה ולכן דאלאס לא יכולה להרשות לעצמה משחק כל כך חלש שלו. תארו לכם התפוצצות של קיירי במשחק מס 2 מול הקהל של בוסטון וגניבת הביתיות – הסדרה הזו תקבל טוויסט מעניין מאוד להמשך ובעיניי זה תלוי המון בקיירי.

 

עידן לוצקי: בעיקר הגנתית, מעניין לראות איך מאזולה יסיר מדאלאס את אחד האיומים ההתקפיים שלה, החדירה של לוקה לסל שמסתיימת בנקודות או לוב פשוט. היחיד מבחינת גובה שיכול להפריע לכדורים לטוס למעלה זה פורזינגיס, שלא יוכל לעמוד שם משחק שלם, ולכן מזאולה יצטרך למצוא דרך לסגור את זה. בצד של קיד, הוא יהיה חייב למצוא פתרון לריווח של בוסטון שם כל שחקן יכול לקלוע מבחוץ, וגם אם יחטיא, הכדורים החוזרים יעופו רחוק, מה שיגרום קצת לאבד מהרלוונטיות של הגבוהים ויצריך אולי לנסות ולשחק יותר סמול בול, שגם יספק אלטרנטיבה לאתגר של מאזולה מתחילת השאלה, וגם יאפשר להגנה לצאת יותר מהר לקלעים של הסלטיקס.

 

מידן בורוכוב:   זה לא נעים לומר אבל בוסטון היא הטופ דוג המוחלט בסדרה, לא נראה שהם צריכים לעשות איזשהי התאמה לדאלאס. הם ישחקו את הכדורסל שלהם וזה יספיק לנצחון בסדרה. ג׳ייסון קיד צריך לעשות המון התאמות, בעיקר הגנתית ובעיקר בהגנת הפרימטר

למרות שהגבוהים של דאלאס היו יתרון משמעותי בפלייאוף, חבל שמרקיף מוריס עמוק בפריזר. יש לו את הנסיון אבל כנראה שבשלב הזה תהליך ההפשרה לא שווה את זה. צריך לעשות חושבים איך עוצרים את פורזיגיס ואולי לשחק עם 3 גארדים כשלוקה פחות עם הכדור יותר משחק כסקורר.

מהצד של בוסטון יש הרבה גמישות, כמעט כל שחקן יכול לשחק 2 עמדות. להיות מוכנים לכל תרחיש ולא להרדם בשמירה.

 

אריק גנות:  התבוסה במשחק הראשון שמה את הלחץ בצד של ג'ייסון קיד. הוא לא ידוע כמאמן דגול, וצריך להתמודד עם קבוצה שנראית כאילו היא פיצחה לגמרי את השיטה שלו. ללא לובים, ללא שלשות מהפינות ועם אתגר גדול לקיירי ולוקה לבוא לנצח אותם.

אולי הפיתרון צריך להיות משחק פשוט יותר. חילוף שישאיר את לוקה לבד מול הולידיי או ווייט, שלושה שקלעים בצד השני, גבוה בדאנקרס ספוט ובואו נראה שחקן ששוקל 15 ק"ג פחות מלוקה עוצר אותו בדרך לסל – גם אם ה אומר לוותר על יכולת המסירה שלו.

התאמה אחרת תהיה להתחיל את ההתקפה עם קיירי ולהביא את לוקה לנקודה נוחה באמצעות חסימות מרובות.

 

 

מה יהיו המפתחות שיכריעו את הסדרה?

אריק גנות:  כמו תמיד בעידן הנוכחי, קליעה משלוש תסביר הרבה מאוד. שתי הקבוצות בנויות עליה, ובוסטון, בעיקר, נוטה לאבד את את הראש כשהיא לא נכנסת – ומתחילה לשחק הרבה הירו בול לוותר על משחק המסירות. אם דאלאס תצליח להגן על קו השלוש טוב יותר – ובפרט להקשות על פורזינגיס – זה יהיה מאוד חשוב.

לוקה וקיירי חייבים לייצר יתרון ולקלוע בצורה סבירה על השומרים שלהם. אם ווייט והולידיי ישמיכו להצליח להישאר לפניהם ולהפריע להם, דאלאס מאוד תתקשה.

עם יתרון גדול כל כך בכישרון, בוסטון צריכה להישאר בריאה ובעיקר לא לאבד פוקוס, ולהמשיך לטרוף את המגרש, בעיקר בהגנה.

 

ינון בר שירה:   המאבס יהיו חייבים לייצר דומיננטיות וצבע ולאלץ את הסלטיקס לצאת מהפייב אאוט. בו זמנית הם חייבים להיות עם ווליום דומה לסלטיקס בזריקות לשלוש. אין להם כמעט דרך מתמטית לנצח עם 27 נסיונות לשלוש בלבד.

הסלטיקס חייבים לתקוף את הטבעת בחילופים ולהמשיך לשחק מהר ותכליתי. המשחק האיטי בהתקפה מוביל אותם לבידודים ולכן הקצב הוא מפתח משמעותי מאוד עבור בוסטון להמשך הסדרה.

 

רום גפן:  המפתחות שיכריעו מבחינת דאלאס היא להאט את קצב הריצה של בוסטון, להכניס את קיירי לעניינים ושלוקה ישחק את המשחק הרגיל שלו. המעידה שלו במשחק הראשון עם אסיסט 1 מאוד לא אופיינית ובגלל הנתון הזה גם לא ראינו את הצוות המסייע משפיע יותר מדי כי הם תלויים במסירות מלוקה וקיירי שלא היו טובים. לגבי בוסטון היא צריכה לעשות בדיוק את אותו הדבר שעשתה במשחק הראשון. לעצור את לוקה וקיירי, לרוץ בכל דרך אפשרית ולהעניש בשלשות מהירות.

 

עידן לוצקי:  בצד של בוסטון זו תהיה ההגנה, שתהיה חייבת למצוא דרך למנוע מצוות המשנה של לוקה וקיירי לעזור להם, אפילו אם "לתת" לנסות ולנצח לבד את המשחק. זה יגרום ליותר עומס ותשישות, בטח עם לוקה שסוחב פציעות מהיום שנולד, ישמור את צוות המשנה קר ובעיקר מתוסכל, כי מי שלא מצליח לתרום התקפית, חוזר אח"כ עם פחות רצון לעשות את העבודה ההגנתית. וזו גם התשובה לצד של דאלאס, שחקני המשנה. ברגע שהעזרה שלהם תדרש, הם יהיו חייבים להיות שם ולתת מענה – אין יותר מידי זמן להכנס למשחק או לסדרה, כל זריקה הולכת להיות חשובה ובוסטון, כאמור, הולכת למנוע מהן כמה שיותר כאלה.

 

מידן בורוכוב:   מפתחות בוסטון –

16 שלשות ומעלה מה 3 רצוי ב 38 אחוז ומעלה, בוסטון קלעה אגב ב 50 משחקים העונה כמות של 16 ומעלה

לעצור את קייירי/לוקה על פחות מ 54 נקודות למשחק

משחק ריצה, ליצור כמה שיותר נקודות במשחק מעבר/מתפרצות רצוי מחטיפות על מובילי הכדור של דאלאס

 מפתחות דאלאס –

לשלוט בריבאונד, דאלאס לא יכולה להרשות לעצמה פחות מ +8 ריבאונדים לעומת בוסטון

צוות מסייע וספסל- לדאלאס יש ספסל טוב יותר וזה צריך לבוא לידי ביטוי ב 28 נקודות לפחות מהספסל בכל משחק

מלבד השלשות החסרות, דאלאס צריכה לייצר יותר נקודות בצבע בדמות האלי-הופים לגבוהים

לסיים עם יותר מ 9 אסיסטיםֱ