המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, אריאל בנדר והאורחים מידן בורוכוב מ'פוסט אפ', שחר צ'יקוטאי מ'הופס' ואור עמית מ-Insignifistats
הלייקרס נראים טוב יותר מאז הירידה של ווסטברוק לספסל, לאן הם יכולים להגיע העונה?
אור עמית: כן? הם נראים טוב יותר? הם ניצחו שישה מהשמונה האחרונים אבל מתוכם שלושה נצחונות היו על הספרס, אחד על דטרויט והשניים האחרים היו מול ברוקלין (בלי קיירי וסימונס) ופורטלנד (בלי דיים והארט) שהיו בערב השני של בק טו בק אחרי הקליפרס. הלייקרס ניצחו בעיקר בזכות רצף מפלצתי של אנתוני דיוויס (31 ו-16 עם 3 חסימות בשבעה המשחקים בהם הוא שיחק מהשמונה האלו) אבל הבעיות העיקריות שלהם עדיין שם: עדיין יש חוסר בקליעה, לברון עדיין מבוגר, דיוויס עדיין פציע וראס הוא עדיין ראס. הם פינו מקום בהרכב כששחררו את מאט ריאן, אז כנראה שבונים שם על איזשהו חיזוק.
אריאל בנדר: הלייקרס יכולים להגיע עד למקום ה-12 במערב, לא יותר מזה. העלייה של ווסטברוק מהספסל מסייעת ללייקרס לשחק יותר מסודר ולשחק יותר מהר, הלייקרס היא הקבוצה שמשחקת בקצב השני הכי מהיר בליגה (102.5 פוזישנים). המטרה שלהם להגיע ל-15 בדצמבר עם מאזן חצוי כדי להגדיל את ערך הטרייד של השחקנים שלהם. וזו מטרה קשה מאוד עד בלתי אפשרית בהתחשב בלוח המשחקים הקרוב שלהם (מילווקי, וושינגטון, קליבלנד, טורנטו ופילי). יחד עם זאת, הלייקרס ייפגשו את בוסטון ודנבר עד ה-15 בדצמבר ועם ההגנה שלהם שמאפשרת 31.2 קליעות ל-2 בממוצע למשחק ומאפשרת ליריב לקחת 11.5 ריבאונדים בהתקפה אי אפשר לנצח אפילו קבוצות בינוניות בליגה.
אריק גנות: לא מאוד רחוק. הלייקרס אמנם ניצחו 6 מ-8 האחרונים, אבל ארבעה מהניצחונות האלה באו נגד הספרס והפיסטונס שנראות מושקעות לחלוטין במרדף אחרי וומבניאמה, אחד מול הנטס בלי קיירי וסימונס ואחד מרשים יותר מול פורטלנד בלי לילארד.
ווסטברוק נראה יעיל מאוד אחרי שירד לספסל, אבל חזר למנהגו במשחקים האחרונים וכנראה ימשיך לזרוק לבנים מחצי מרחק גם בהמשך העונה. בעיות הספייסינג לא הולכות לשום מקום. וכמו שחווינו בשנים האחרונות – שני הכוכבים נוטים לפציעות. לברון כבר החמיץ חמישה משחקים העונה וכעת גם דיוויס פצוע.
הלייקרס כנראה יהיו מעל קבוצות הטנקינג של הליגה, אבל אפילו הפליי אין נראה כמו רף גבוה בשבילם העונה.
שחר צ'יקוטאי: למרות רצף הניצחונות אני עדיין לא מתרשם כל כך, הם יהיו מקום עשירי על הגבול של הפלייאין, העלייה מהספסל עובדת אבל עדיין הלייקרס לא מספיק חזקים ולא מספיק יציבים כדי להתמודד עם אריות הליגה, למזלם הם התמודדו מול קבוצות חלשות – 3 פעמים מול הספרס, נגד דטרויט וברוקלין, הניצחון האחרון היה מול פורטלנד ללא לילארד ככה שאי אפשר באמת להתלהב. הם צריכים קליעה סביב הכוכבים ואין להם את זה בשלב הנוכחי, וכעת הם גם חתכו את ריאן שהיה סביר במעט ששיחק. הם צריכים יותר קליעה ומהר.
מידן בורוכוב: הלייקרס נראים טוב יותר ולא רק בגלל ווסטבורק, המפתח לניצחונות האחרונים שלהם היה אנתוני דיוויס שמציג יכולת שמזכירה ימים עברו. לליקרס יש קו אחורי טוב (בוורלי, נאן, ריבס, שרודר,לוני ווקר) גם ללא ווסטבורק והוא לא היה האשם המרכזי ביכולת הירוקה. הלייקרס בצומת, או שהם מאמינים שהם מסוגלים לרוץ ולהשתפר עד הפלייאוף או שהם ינסו שוב לחפש טרייד. בכל אופן כרגע המטרה היא פליי אין, עם קצת מזל אפשר להשתחל למקומות 5-6. בפלייאוף השמיים הם הגבול אבל תקדימי העבר מוכחים שקבוצת ללא יתרון מוקדם בסיבוב הראשון לא הגיעו רחוק.
מחזור הרוקיס של השנה שעברה נראה מאוד מבטיח, בראשות בארנס, מובלי וקאנינגהאם. בינתיים קאנינגהאם פצוע ובספק לעונה, מובלי פחות טוב וגם בארנס מאכזב. קשרנו להם כתרים מוקדם מדי?
מידן בורוכוב: אני לא חושב שכתרנו כתרים מוקדם מידי. קייד פצוע וזה משרת את האינטרס שלו ושל דטרויט (תוספת של וובאנימה והיא קבוצת פלייאוף), מובלי קצת מאכזב אבל צריך לזכור שעם כוכב כמו מיטשל כתוספת הגיוני שהמספרים שלו ירדו קצת, בכל אופן יש לו פוטנציאל גבוה ואני מאמין בו. בארנס? אין לי הסברים לירידה ביכולת, יכול להיות שהוא צריך זמן.
אני עדין מאמין בשלושתם, אין פה מקרה של MCW חלילה.
גם בארנס וגם מובלי משחקים בקבוצות תחרותיות ולכן לא צריך להתרגש מהירידה ביכולת. שיהיו סבלנים, לפעמים עדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים.
אור עמית: לא. הם עדיין שחקנים מעולים אבל הציפיה שהם יעשו איזה זינוק משמעותי בשנה השניה הייתה כנראה מוגזמת. לשחקנים יש את הקצב שלהם להתפתח בו ואם אני שם את קייד – איך בדיוק הפציעה הזו רלוונטית לציפיות ממנו – בצד, מובלי צריך להתרגל לשחק ליד עוד גארד דומיננטי ובהקשר של בארנס הראפטורס כבר חסרו את פרדי בשישה משחקים ואת סיאקם בעשרה. אף אחד מהם לא עשה קפיצה למדרגת האול-סטאר, ככה שאולי הם אולי לא "הפתעה נעימה" אבל גם לדבר עליהם בהקשר של "אכזבה" נשמע לי סטרץ'.
אריאל בנדר: לא.
בנוגע לאוון מובלי, הוא לא שחקן השנה השנייה הטיפוסי שלוקח צעד קדימה עקב פציעת הקרסול שבעקבותיה החמיץ את רוב משחקי קדם העונה, ההגעה של דונובן מיטשל והמשחקים ללא ג'ארט אלן גרמו לחוסר איזון בתפקידו. ככל שהעונה תתקדם, מובלי יהיה טוב יותר. לגבי קייד קנינגהאם, 12 משחקים זה מדגם קטן מידי וראינו ממנו שיפור ביכולת ניהול המשחק השנה. סקוטי בארנס לוקח תפקיד חשוב יותר בקבוצה העונה. הוא לוקח יותר זריקות, מחזיק יותר בכדור. והוא היוצר הכי חשוב אחרי פרד ואנווליט. אני מניח שסקוטי בארנס עדיין לא התרגל למעמד החדש שלו בראפטורס והוא ישתפר במהלך העונה, לאחרונה הוא נראה טוב יותר.
אריק גנות: מובלי קצת יותר מדי נינוח בעמדה של רול פלייר בקבוצה של מיצ'ל וגארלנד. הוא עדיין נותן את ההגנה המצוינת שלו אבל לא הופך לכוכב גם בצד ההתקפי, שזה מאכזב בשביל שחקן שיאניס אמר שיכול להיות טוב יותר ממנו.
בארנס השתפר כמנהל משחק ומהשלוש, אבל מתקשה בסיומת מתחת לסל וירד משמעותית באחוזי ה-2 שלו. קאנינגהאם לפני הפציעה נראה איפשהו באמצע בין השחקן המאוד לא יעיל של תחילת העונה שעברה, ולמי שהזכיר את לוקה בסופה.
אצל שלושתם קשה לראות שיפור מובהק, וזה מאכזב עבור שחקנים שנראו כמו אולסטארים עתידיים. אבל רבים פורצים בעונה שניה או שלישית, כך שמוקדם לקבוע.
שחר צ'יקוטאי: שחקני שנה ראשונה הם הפתעה, לא כל כך יודעים איך להתכונן אליהם ומה הם מביאים למגרש, (למרות הקולג'ים והסקאוטים) ולכן בעונה ראשונה הם יכולים להפתיע. בעונה הבאה כבר לוקחים אותם בחשבון ומתכוננים אליהם הגנתית והתקפית. לכן מובלי ובארנס נראים פחות זוהרים מעונה שעברה. בפועל, הם בתהליך לימוד שבוא הם מתרגלים ומתפתחים כשחקנים. גם ג'א מוראנט וקנדריק נאן היו מצויינים בעונה הראשונה אך בעונה השנייה הם ירדו ברמה קצת והיו צריכים להתפתח.
פיניקס משחקת בלי פול וג'ונסון הפצועים וקראודר שרב עם הקבוצה, ועדיין מצליחה להוביל את המערב. היכולת הזו תימשך? זו באמת קבוצה עמוקה?
שחר צ'יקוטאי: ההדחה של הסאנס מול דאלאס הייתה מכה קשה עבורם, והם הגיעו לעונה הנוכחית במצב שונה ממה שהם הגיעו בעונה שעברה, הם רוצים להוכיח שהם לא סתם קבוצת פלייאוף שלא צריך לספור אלא קבוצה חזקה ומאומנת כהלכה. בוקר מוכיח שהוא לא שחקן סטטיסטיות ריקות אלא מועמד רציני ל-MVP. ברידג'ס ממשיך בקו העלייה שלו כשחקן הגנה-התקפה מהטובים בליגה ואיטון רוצה להצדיק את החוזה שהוא קיבל בדרך קשה. היתר מראים שהמערכת של הסאנס היא טובה ומצליחה לקדם שחקנים צעירים, דוגמה לכך אפשר לקחת את וושיגנטון שמפציץ. הם מכוונים לאליפות.
מידן בורוכוב: פיניקס זאת קבוצה אחרת מאז הבועה של 2020. היא סיימה אותה עם מאזן של 8-0. בוקר שחקן אדיר שממשיך בקו עלייה, אייטון עוד לא מגה סטאר ואולי לא יהיה אבל הוא סולידי. פיניקס שיחקה מצויין גם ללא פול. הסאנס ניפקו עונה של 65 W בעונה הקודמת. ההצלחה שלהם לא צריכה להפתיע. מונטי ווילאמס עושה שם עבודה מעולה ואני מקווה בשבילו שזה יסתיים עם אליפות, הכשלון בפלייאוף בעונה שעברה צריך להיות ארוע שהקבוצה תלמד ממנו. חבל לי על קרואדר שיכל לתרום, אני מקווה שיצליחו להשיג טרייד סביר עבורו.
אור עמית: מה שמשחק לטובת פיניקס אלו שני גורמים. אולי שלושה בעצם: הראשון והמשמעותי מכולם לטעמי הוא ההמשכיות. הגרעין בגדול נשאר אותו הגרעין וגם קאם פיין שהחליף את CP3 וטורי קרייג שהחליף את ג'ונסון בחמישיה הם שחקנים שהיו שם שנה שעברה. הגורם השני, שחשוב לא פחות, הוא חולשת המערב. רק תסתכלו על השאלה הראשונה ושתי הבאות. השלישי? אולי העובדה שהם באים להוכיח עובדת לטובתם, גם הכושר של בוקר (31-5-6.5 ב51/41/84 בששת הנצחונות הרצופים) הוא "על אחד" כמו שאומרים באמריקאית. אה, והלו"ז. הלו"ז גם עובד לטובתם. ממסע החוץ שפול נפצע בתחילתו הם חזרו עם נצחון אחד וארבעה הפסדים.
אריאל בנדר: היכולת הטובה של הסאנס תימשך משום שהשחקנים המרכזיים של הקבוצה בשני צידי המגרש נותרו בריאים. אף על פי כן שהסאנס משחקים ללא כריס פול וקאם ג'ונסון בצד ההתקפי. יש שחקנים שהתעלו ואף קבעו שיאי קריירה כמו: טורי קרייג שקולע ב-38.2% ל-3 ופתח בחמישייה ב-12 המשחקים האחרונים.
יחד עם זאת, פיניקס קבוצה עמוקה. על כל עמדה יש להם גיבוי של שחקן עם ניסיון של שנה ומעלה בליגה. הרוטציה שלהם בסגל מלא עמוקה וכוללת 10 שחקנים.
ולמרות זאת, הספסל שלהם קולע 33.3 נקודות בלבד בממוצע למשחק (מקום 20 בליגה). קשה לתת דקות לכל השחקנים המחליפים וזה מראה עד כמה הסאנס עמוקים
אריק גנות: לפני העומק, ההצלחה של פיניקס נובעת קודם כל מהיכולת של דווין בוקר, שצריך להיות בשיחה על MVP. הוא משחק נהדר העונה, קולע יותר נקודת מאי פעם בלי לפגוע יותר מדי ביעילות, השתפר מאוד כמנהל משחק ופיניקס איתו מובילה את הקונפרס בלי עוד מועמד לאולסטאר.
סיבה נוספת היא היכולת של אייטון להעלות את הרמה שלו. אחרי הדרמה בקיץ הוא מצליח למלא את החלל שהותירו החסרים והופך לכוכב שני אמין לצד הבוקר.
הספסל חזק במקומות הנכונים. אין שם כוח אש גדול אבל פיין בחמישיה, קרייג, לי, שאמט ולונדייל נלחמים בהגנה, לוקחים זריקות טובות וקולעים מספיק טוב כדי להשלים את בוקר, ברידג'ס ואייטון.
גולדן סטייט במאזן חיובי. הם יכולים להמשיך במומנטום למרות חולשת הספסל?
אריק גנות: למרות הקשיים בתחילת העונה, זו עדיין האלופה, עם אותה חמישיה ועם אותו פול שהיה מצוין בעונה שעברה. קרי עדיין טופ 5 בליגה, וויגינס כנראה יעשה אולסטאר גם העונה, ודריימונד הוא דריימונד. בוודאי שיש שם מספיק בשביל מאזן חיובי.
הספסל אכן חלש, והצעירים אכזבו בצורה יוצאת דופן. גם קאימינגה וגם מוזס ירדו בכל פרמטר אפשרי יחסית לעונת הרוקי שלהם, ו-וויזמן מעולם לא נראה כמו שחקן NBA לגיטימי, גם לא העונה.
אבל הווריורס הצליחו למצוא פתרונות לא איומים עם שחקנים כמו אנתוני לאמב וג'מייקל גרין, ובכל מקרה לא צריכים הרבה מהספסל כדי להצליח. קצת שיפור של קליי ופול גם יעזור.
שחר צ'יקוטאי: בטווח הקצר הם יכולים להצליח לנצח אך בטווח הרחוק זה יפגע בהם. גולדן סטייט בבעיה, החמישיה מבוגרת והבריאות היא לא הצד הבטוח ביותר אצלה, והספסל צעיר וגם לא כל כך בריא. הם ברצף חיובי אך לאורך זמן זה לא יחזיק, החמישיה תישחק ותתעייף, וזה ישפיע על הפלייאוף ועל סיכויי האליפות. הם חייבים לחשוב קדימה ואולי גם לחתוך בבשר החי ולהיפרד מאחת הצלעות.
מידן בורוכוב: אני אוהב את מה שקר עושה עם הצעירים, אחת לכמה משחקים הוא נותן מנוחה לכל הסגל הבכיר. בינתיים זה נגמר בבושות אבל אני בטוח שזה יחשל את הצערים.
המפתח של גולדן סטייט בבסיס הותיק, גם ככה בפלייאוף הרוטציה תתקצר. אני חושב שאוטו פורטר ופייטון ה-3 הוסיפו קצת קליעה ורעל אבל אין סיבה שהצעירים לא יתעשתו וישחקו ברמה נאותה. קארי, גרין, קליי הלוואי על כל מערכת מנטורים כאלו.
הוורירס מאוזנים ויש לי את הידע הנדרש איך לנצח באביב/קיץ. הם ילכו וישתפרו בעיקר כשקארי משחק ברמה של MVP
אור עמית: קליי מצא את היד, שזה עוזר, ודריימונד עם אחוזי הקליעה הגבוהים בקריירה מתחת לסל וגם הספסל, פה ושם, מראה הבלחות חיוביות. ג'מייקל גרין מתחיל להשתלב טוב יותר ויחד עם פול, קאמינגה ופה ושם דיווינצ'נזו ולאמב הם מצליחים פחות או יותר להחזיק. אם יוצאים מההנחה הסבירה שהקליעה של פול עוד תתיישר בהמשך (עדיין על 30% מהשלוש אחרי שבשתי העונות האחרונות היה בממוצע הליגה) הווריורס יכולים קצת להוריד את מפלס הפאניקה. עדיין לא יהיה להם קל, אבל במקרה שלהם השינוי אחרי עשרת המשחקים הראשונים נראה אמין יותר. יכול להיות שזה גם קשור לעובדה שסטף לא רע בכדורסל (32/6.5/7 ב54/46/87 ב-11 האחרונים ששיחק)
אריאל בנדר: גולדן סטייט יכולים להמשיך במומנטום החיובי שלהם כל עוד דריימונד גרין מוביל את החמישייה השנייה. זה התחיל במשחק נגד הרוקטס ב-20 בנובמבר. יוסטון היו בריצת 13-0 וסטיב קר החליף את קוון לוני בגרין. לאחר מכן, הכל השתנה. הווריורס שיחקו כדורסל איטי יותר אך סכמתי. גרין גורם לשמר את היתרון שהחמישייה הראשונה מייצרת בצד ההתקפי (131.3 בדירוג התקפי). אם גרין יישאר בריא, הווריורס ימשיכו לנצח. לאחר המשחק נגד הרוקטס, הם ניצחו 3 משחקים רצופים. גם בשנה הקודמת בתקופה שהוא היה פצוע, הווריורס לא נראו טוב למרות פתיחת העונה המדהימה שלהם. כל עוד גרין יהיה בריא הוא יחפה על חולשת הספסל.
מינסוטה מפסידה כמה משחקים ברצף, ועכשיו מאבדת את טאונס לפציעה. אפשר להכריז על הטרייד על גובר ככישלון? ולאן הולכים מכאן?
אריאל בנדר: לא ניתן להגדיר את הטרייד של גובר ככישלון כרגע. ההגעה שלו גרמה לטימברוולבס לשנות את הסכמות שלהם בשני צידי המגרש. קשה להאשים אותו ביכולת ההגנתית הרעה של מינוסוטה כי הקו האחורי נוראי, הם סופגים 14 שלשות בממוצע למשחק (מקום אחרון בליגה). ב-37.2% (מקום 26 בליגה). ואילו, בספיגת סלים ל-2 והאחוזים ל-2 הטימברוולבס הם בטופ של הליגה.
הפציעה של קארל-אנתוני טאונס לא צפויה, זה חוסר מזל. לטימברוולבס אין שחקן התקפי טוב כמוהו בקו הקדמי. אם הם יצליחו לשמור על מאזן חצוי עד לחזרה של טאונס, ייתכן ויגיעו לפלייאוף דרך הפליי אין ואם הם ידרדרו למאזן שלילי אז הם לא יגיעו לפלייאוף.
אריק גנות: במבחן התוצאה, מינסוטה של העונה הרבה פחות טובה מזו של העונה שעברה. הנוכחות של גובר בצבע תקעה את ההתקפה, כאשר נתיבי החדירה לא זמינים לאדוארדס וטאונס נשמר על ידי שחקנים זריזים יותר, מה שמוביל לירידה דרסטית באחוזי השלוש שלו. הספסל נחלש כמובן עם אובדנם של ארבעה שחקנים. ואפילו ההגנה לא השתפרה, כאשר גובר אל מצליח לחפות על הקשיים של טאונס בהגנה.
יכול להיות שזה הזמן לשקול טרייד על טאונס. זה קשה, אבל גובר כרגע לא הולך לשום מקום והקבוצה לא תשתפר מהדראפט. עוד ווינג סקורר וחבורת רול פליירס טובים עשויים לפתוח את הפקק בצבע ולהביא את מינסוטה רחוק יותר.
שחר צ'יקוטאי: מוקדם עוד להחליט ולהכריז על הטרייד ככישלון, אבל לעת עתה משהו שם לא מסתדר. ההגנה לא טובה, וההתקפה, שהייתה נקודת החוזק של הזאבים בעונה שעברה, נראית לא מספיק חדה. אולי דווקא הפציעה של קא"ט יכולה לשחרר את גובר והזאבים לצאת לדרך חדשה, שבה אדוארדס הוא האלפא וגובר ישמש כסקרינר כמו שעשה ביוטה בעונות שעברו. אם הניסוי ללא קא"ט יצליח, אולי כדאי למינסוטה לחשוב על כיוון אחר לחלוטין – טרייד על קא"ט תמורת שחקנים משלימים ברמה גבוהה. פיניקס יכולה להיות יעד מעניין.
מידן בורוכוב: טרייד שהתאים לשנות ה 80/90 אז קבוצות שיחקו עם 3 גבוהים גרזנים. הרעיון של גובר כשחקן שישפר את ההגנה הוא טוב בבסיסו, הבעיה שהשחקנים סביבו לא בדיוק מתאמים לשחק איתו. הייתי רוצה לראות את אדוורדס ואת דיאנגלו ראסל לוקחים את המושכות וההזדמנות ורצים קדימה גם ללא טאונס. מינסוטה היו ממש טובים בעונה הקודמת והסדרה מול ממפיס הייתה מהנה לצפייה (למי שצפה). הציפייה שהעונה יחד עם גובר הם יהיו 1-4 במערב. זה לא קורה ולא יקרה. כאב ראש רציני לקברניטי הקבוצה כי אף אחת לא תאסוף את גובר שנראה עצום במערכת של הג׳אז וקצת פחות במינסוטה.
אור עמית: בעונה שעברה ג'ארד ואנדרבילט היה ה"אולר השוויצרי" שלהם בהגנה מעמדה 4 והוולבס שיחקו עם טאונס ועוד שלושה גארדים. השנה מקדניאלס החליף את ואנדרבילט (אם כי הוא זורק יותר מבחוץ) ולמעשה גובר נכנס לחמישיה במקום בברלי, לא סתם אדוארדס התלונן על הספייסינג. איכשהו הפציעה של טאונס תתן להם אפשרות לשחק עם הרכבים שיותר 'יחמיאו' לאדוארדס וראסל עם גארד נוסף שירווח את המשחק, או קייל אנדרסון שמוסיף גם פליימייקינג. לא אהבתי את הטרייד הזה מההתחלה ואני חושב שהמחיר שהוולבס שילמו היה מוגזם, אבל אנחנו עדיין בשלב חיפוש הזהות של הקבוצה ונראה אם התצוגה של אדוארדס מול ממפיס תהיה התחלה של שינוי מגמה
