המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ שעוסק בשאלות הבוערות והפעם מידן בורוכוב, סער ברעם, עידו צנג, אריק גנות ואורח מיוחד: ינון בר שירה מג'אמפ בול! (כבר הזמנתם את הספר שלו מההדסטארט?)
הארדן התייחס בראיון שהוא MVP ראוי. האם הוא צודק? האם אליפות בנטס תתרום ללגסי שלו?
עידו צנג: בשורה התחתונה לא. הארדן אמנם נותן מספרים מדהימים, וברוקלין נראית מצוין בהובלתו. אבל במרוץ ל-MVP יש משקל גדול לנרטיב. זאק לואו כתב על זה ב-ESPN והקונספט הזה הולך ותופס נפח בשיח. הסיפור סביב הזוכה בפרס היוקרתי משפיע על הבחירה לא פחות מהמספרים. לכן לעובדה שבתחילת העונה הארדן התנהל בביריונות כלפי הרוקטס וכפה עליהם טרייד בתנאים לא מיטיבים תמנע ממנו לקחת את הפרס השנה. במיוחד לאור זה שאמביד, לברון ויוקיץ' מעמידים מספרים מרשימים לא פחות. אם האליפות תגיע לברוקלין הלגסי שלו בוודאי יושפע לחיוב. אבל עם כוכבית, כי אליפות במדיי הרוקטס, בה הוא היה זכר האלפא, הייתה יכולה להיות משמעותית הרבה יותר.
אריק גנות: כן, וכן. הארדן בנטס הוא שחקן נהדר, שמצליח לשלב קליעה מאוד יעילה (מקום 37 בליגה ב-TS%) עם מסירה ופליימייקינג ששמים אותו במקום הראשון בליגה באסיסטים. ואם זה לא מספיק, ברוקלין בתקופתו עם אחד המאזנים הטובים בליגה למרות שהוא כמעט ולא שיחק עם דוראנט, וגם קיירי לא בדיוק הופיע לכל משחק. הפציעות של אמביד ולברון בהחלט מורידות מהמניות שלהם במירוץ ל-MVP, מה שמשאיר בעיקר את יוקיץ', וזה מירוץ צמוד.
אליפות, בהנחה שהוא יהיה השחקן המוביל בה, תתרום מאוד ללגסי שלו. כרגע הוא נתפס, לא בהכרח בצדק, כלוזר שלא הצליח להביא את המשחק הטוב שלו לרמות הגבוהות, ואליפות תשנה את זה.
מידן בורוכוב: הארדן מרגיש כמעט תמיד מקופח כזה מגיע ל-MVP. (היה לו אחלה פיוד עם יאניס בנושא).
אם ברוקלין תסיים ראשונה במזרח אז יש לו סיי בעניין. הארדן מפתיע אותי לטובה בנטס, משחק כמו מבוגר אחראי וסוחב את הקבוצה לניצחונות גם ללא המגה-סטארים והכי חשוב הוא לא מתרכז רק בקליעה.
הארדן בדרך לעשות היסטוריה ולהיות 3 פעמים מלך הסלים ומלך האסיסטים של הליגה. לצערו הוא לא ממוצב גבוה מבחינה היסטורית על עמדה שהיא גם ככה טאבו (מייקל, קובי). אליפות בנטס עשויה לתרום לו רק אם יהיה פאקטור מכריע בפלייאוף. גם דוראנט חטף ביקורת בזמנו אבל הוא היה חלק מאוד חשוב בהצלחה של הוורירס.
סער ברעם: הארדן הוא MVP ראוי לכל דבר ועניין. לא היה לו מה להוכיח, והוא מוכיח את זה כל יום על המגרש. ולהגיד את האמת? הוא יכול לתפקד בתור כמה שחקנים שונים במשך תקופה. אז חלק מהזמן הוא הרכז, חלק מהזמן הוא הגארד השני, חלק מהזמן הוא שומר מצוין בפוסט. חייב לתת לו קרדיט, את כל החלקים החלשים במשחק שלו הוא שיפר. בנוסף, הוא נראה כמו שחקן בלתי עציר – במיוחד כשיש מסביבו נשקים התקפיים ראויים (ווסטברוק, אני מדבר עליך). הוא לגמרי בין השחקנים הראויים, אלה ששיחקו הכי הרבה משחקים, נתנו הכי הרבה תפוקה ומובילים את הקבוצות שלהם הכי גבוה.
ינון בר שירה: בהחלט. הוא משחק כרגע כמו מנהיג. אחראי מאוד על הפרקט ומחוצה לו. עם זאת, להארדן היו עונות רגילות מדהימות ביוסטון שיצרו ציפיות מטורפות לאליפות שלא התמששה.
בסופו של יום הוא חייב להוכיח את עצמו בפלייאוף ושם הוא ימדד. התנאים להצלחה שם, הוא לא היה חייב לשאת את הקבוצה לבדו לעונה שלמה ואין סיבה שיבוא שחוק לפלייאוף.
אלא אם כן, מצב הפציעות הנוכחי בברוקלין ימשיך להתקיים. זה מייצר כבר עכשיו את הצורך של הארדן לשחקן "הארדן בול" כדי שברוקלין תמשיך לנצח גם כשקיירי ודוראנט לא משחקים, הוא יצטרך לקוות לבריאות יחסית של שניהם כדי להוריד קצת נטל מכתפיו.
לייקרס בלי דייוויס ובלי לברון נראה שיכנסו לפלייאוף מחוץ לטופ 4, האם זה יכול להשפיע על המשך הפלייאוף?
ינון בר שירה: אם יכנסו לפלייאוף עד מקום 6, מאמין שהם יהיו בסדר, כל עוד לברון ואיידי מגיעים בריאים ובכושר. הלייקרס קבוצת חוץ נהדרת ולא חושב שעד מאי יהיה מספיק קהל כדי להפוך את הביתיות לפאקטור
מי לא יהיה בסדר? הקבוצה שתפגוש אותם. לפגוש את הלייקרס אחרי עונה סדירה נפלאה בה הקבוצה שלך סיימה במקומות 1-3 זה "פרס" מפוקפק במיוחד
עם זאת, אם הלייקרס איכשהו ידרדרו למקום שביעי הם בסכנה רצינית. קשה לדעת מה יכול לקרות במשחק בודד בפליי אין, מספיק יום מטורף לשלוש של שחקן מולם ו…לך תדע.
עידו צנג: בשורה התחתונה לא. המצב במערב מעניין מאוד. יוטה ופיניקס ניצבות בראש, אבל אף פרשן לא מוכן להמר על אף אחת משתיהן כאלופת המערב ביולי. הקליפרס תופסים את המקום שלהם, ודנבר ופורטלנד נמצאות רק מעט מאחור. קשה מאוד לצפות למי יש יתרון בסדרת הטוב מ-7. זה בעיקר פונקציה של מאצ' אפ וכוכבים שיתעלו ברגע הנכון. גם הביתיות מקבלת השנה מקדם קטן יותר בגלל המגבלות על הקהל. כנראה שהיריבה בסיבוב הראשון תהיה קשה יותר עבור הלייקרס (נניח פורטלנד או דנבר במקום דאלאס). אבל מעבר לזה הכל פתוח. במידה ושני הכוכבים יבריאו לקראת הפלייאוף מישהו מוכן להמר נגד הלייקרס? אני לא.
אריק גנות: כן. הלייקרס קבוצה מצוינת, אבל לא שמונה רמות מעל הליגה, והאתגר שלהם השנה אמור להיות גדול יותר מזה של השנה שעברה. יוטה התבגרה והיא קבוצה טובה בהרבה, פיניקס עם כריס פול תהיה אתגר, דנבר עם גורדון נראים טוב, וגם הקליפרס אמורים להתאושש מהקריסה שלהם ואולי נזכה לראות שוב את פלייאוף רונדו.
הסיכום של כל זה אומר שלביתיות תהיה משמעות השנה, והלייקרס החבולים עלולים למצוא את עצמם עם סדרה קשה אחת יותר מדי.
מידן בורוכוב: הסיטואציה של הלייקרס נזילה, בסיטואציה מסויימת הם יכולים לרדת גם למקום 7 (הם 4 משחקים בלבד מדאלאס). האפקט יכול להיות שלילי בעיקר בגלל כשלברון יחזור הוא לא יוכל לשייט עד לפלייאוף אלא להיות תחרותי. לשחקן בעונה ה-18 שלו בליגה טוב ככל שיהיה זה עלול להיות לו לרועץ.
עם כל הכבוד לדראמונד התלות של הלייקרס בדייויס ולברון רבה, היסטורית להוציא יוסטון ב-95 לא הייתה קבוצה שלקחה אליפות ממקום 4 ומטה. אם בעתיד הקהל יחזור למגרשים הלייקרס תצטרך לעבור 4 סדרות ללא ביתיות. זה לא בלתי אפשרי אבל דרגת קושי גבוהה מאוד. מה גם שלא בטוח שהכוכבים יהיו בכושר.
סער ברעם: כן בוודאי. הכי גרוע שהם יכולים ליפול אלה מקומות 5 או 6, ואם להגיד את האמת, אני מבין את השיקולים של זה. מעבר לזה שדיוויס רכיכה, לברון כבר בן 36 ולא יכול להמשיך לסחוב את הקבוצה עצמה לפלייאוף לבדו. זה כבר נהיה קצת יותר מדי, והוא גם צריך להשאיר משהו לפוסט סיזן. אם נעשה ריקאפ של מה שכתבתי עכשיו, מקום 6 ייפגש עם מקום 3. מקום 3 יהיה… סביר להניח דנבר, או הקליפרס. מי היה מאמין שהסאנס יהיו מקום 2 במערב עונה אחרי שרכשו את כריס פול. במצב הנוכחי, כל קבוצה מאיימת על אליפות נוספת בזהב-סגול.
הנטס מעוררת אנטיגונזים, במה הם שונים מגאלקטיקוס/סופר טימס מהעבר?
סער ברעם: אני לא יודע כמה הם שונים. מדובר, כמו גלאקטיקוס טיפוסי, על כמה חבר'ה שהחליטו להתאסף יחדיו כי לא הייתה להם אליפות. האנטיתזה לזה היא הנטס, שלשניים משלושת הכוכבים הגדולים שלה יש כבר אליפות. איך אומרים חברים שלי – "כמה חזיר אתה יכול להיות?" והתשובה במקרה של הנטס היא – הרבה. עם כל הכבוד לבלייק גריפין, גם בגילו הלא מבוגר מדי, הוא מגיע בתור שחקן די גמור. אולדריג' גם מגיע בתור השלמת הכנסה. כולם מגיעים לקחת אליפות חוץ מדוראנט, שהוא "הוריד את הכתם הזה ממנו". הם לא שונים ולדעתי אפילו יותר מגיעים. לפחות בדאלאס, ואפילו בבוסטון סלטיקס של העשור הקודם, הייתה איזושהי רומנטיקה.
ינון בר שירה: על הפרקט? לא מאוד שונים מבחינת כמות ה"סטאר פאוור". תמיד כשיש שלישייה מובילה זה ימשוך "רינג צ'ייסרים" שמחפשים בשלהי הקריירה את הנתיב הקל לאליפות.
שני הבדלים שאפשר בכל זאת לשים עליהם את האצבע-
א. הכוכבים כולם שחקנים עם אוריינטציה התקפית היסטורית ולאו דווקא ידועים בהגנה (דוראנט שמר בסדר גמור לפני האכילס אך לא יציב הגנתית השנה)
ב. הכוכבים הספציפיים האלו עשו לעצמם יחסי ציבור גרועים מאוד מחוץ לפרקט. קשה מאוד "לוותר" לשחקנים האלו בגלל ההיסטוריה שלהם- דוראנט בגלל גולדן סטייט, קיירי בגלל התקופה הבעייתית בבוסטון והארדן בגלל הסיום המר ביוסטון.
עידו צנג: רק לפני 5 שנים חתם KD בגולדן-סטייט ויצר הן את הטריו ההתקפי הטוב בהיסטוריה (קראתם נכון. סטף וקליי טובים מהארדן ואירווינג) והן את הטריו ההגנתי הטוב בהיסטוריה עם דוראנט, קליי ודריימונד. אותה החלטה אומללה יצרה מפלצת שאי-אפשר היה באמת להתחרות בה, מה שסגר את הליגה לשנתיים. הטריו הזה לא שונה בהרבה מסופר-טימס בעבר, אבל בנקודה הזו האנטגוניזם מוצדק. קיץ 2019 הנפלא, יצר תחרותיות אמיתית בליגה. גם הקורונה לא מנעה עונה מרתקת ופלייאוף לפנתיאון. שנה אחת זה החזיק, ושוב KD מעורב ביצירת דינמיקה לא תחרותית בה קבוצה אחת טובה בהרבה מהשאר. זו לא גולדן-סטייט הבלתי פרופורציונאלית, אבל זה עדיין פוגם משמעותית בתחרותיות.
אריק גנות: לא בטוח שהם שונים, גם לא במידת האנטגוניזם שהם מייצרים. מיאמי של הדסיז'ן היו קבוצה שנואה, בטח כשהצטרפו אליהם ותיקים בחוזי מינימום כמו שיין באטיה וריי אלן. דוראנט עורר המון רגשות שליליים כשעבר לגולדן סטייט, למרות שהווריורס לא הצליחו לצרף ווטרנים בצורה דומה. יש טעם לפגם בכך שקבוצה עם שלושה שחקני אול NBA ועוד שחקן נבחרת ארה"ב (ג'ו האריס) מצרפת אליה את אלדריג' וגריפין, אבל הגדרתם כאולסטארים היא יותר נוסטלגיה מאשר יכולת על הפרקט השנה.
יש משהו מרגיז בקבוצות אולסטארים, ורצוי היה לראות את השחקנים הטובים משחקים אחד נגד השני ולא עם השני. אבל הנטס לא שונים משמעותית מקודמיהם.
מידן בורוכוב: הם לא שונים ואני לא חושב שהביקורת עליהם מוצדקת. דוראנט היה הימור, עם על הכבוד ליכולת שלו, ללכת על שחקן עם אכילס קרוע זה לא הכי מייק-סנס.
בנוסף היו עוד 2 קבוצות שהיו מעורבות בטרייד שהנחית את הארדן, זה מהלך עצום בהתחשב בבריאות של דוראנט ובמצבי הרוח של קיירי.
לאסוף ״כוכבים״ מהביי-אאוט. עם כל הכבוד לאולדריג׳ ולגריפין מדובר בשחקנים מבוגרים, פצועים ולא כאלה שיעשו את ההבדל. הנטס הייתה טובה בלעידהם.
לברון במיאמי חטף הכי הרבה אש בזמנו גם דוראנט בגולדן סטייט וזה היה הרבה יותר מוצדק מהביקורת על הנטס 20-21.
האם טורונטו ויתרה על המשך העונה? גם הפליי אין מתרחק…
מידן בורוכוב: טורונטו נראית בצלילה חופשית, הם לא מספיקים להפסיד לאחרונה עם 13 הפסדים מתוך 14. למזלם גם הבולס ואינדיאנה בנפילה ולכאורה הסיכוי להכנס לפליי-אין קיים. לדעתי התרחיש של להיות מחוץ לפלי-איין ומתחת לויזארדס הרבה יותר מתאים לראפטרוס. צריך לזכור שהקבוצה ניסתה להעביר את לאורי בטרייד וזה רמז עבה על הכיוון של הראפטורס.
טורונטו תרצה לסיים את העונה הזו לבנות משהו יציב יותר לקראת השנים הבאות, אין להם שום סיבה להיות בפליי-אין.
סער ברעם: עם כל הכבוד לאודי אסייג הדגול, טורונטו הפסיקה להיות תחרותית העונה ובכלל, מאז שהם הלכו לטרייד עם קוואי. הם צריכים לעשות RESET רציני לקבוצה, וסיאקם לא יכול לסחוב קבוצה לבד. הוא ופרד ואן-וליט זה אחלה של בסיס לקבוצה שנמצאת בשוק גדול וחם. אם הייתי יוג'ירי, הייתי שוקל לעשות אוקלהומה. שניהם שחקנים מצוינים שיכולים להועיל לקבוצות, אבל חוץ מהם לקבוצה הזו אין הרבה מה למכור, אפילו במזרח. אני מאחל להם בהצלחה כי הם חביבים, אבל את הפלייאוף הזה, אחרי כמה פלייאופים, הם יראו מהבית. ויותר מזה שהם יראו את הפלייאוף הזה מהבית, הם גם לא יחזרו אליו בקרוב.
ינון בר שירה: נראה שכן. אנחנו הולכים ומתקרבים לשלב בו פשוט אין להם זמן לתקן ונראה שמשהו ברוח של המועדון הזה שונה השנה בטמפה ביי ואפשר לראות את זה ביחסים המשונים בין סיאקם לנרס ולהפסדים לא אופיינים לקבוצות חלשות.
אבל אם כבר ויתור על העונה, יכול להיות שהשנה זה עיתוי לא רע לצלול. אם טורונטו יצליחו איכשהו לקבל בלוטרי בחירה 1-5 זה יכול לשנות את גורל הקבוצה שלהם לשנים.
לכן לא אתפלא אם מישהו שם מלמעלה "מקבל בהבנה" את ההפסדים האחרונים.
עידו צנג: בשורה התחתונה לא. אין ספק שטורונטו בעונה מאכזבת (הרי רק בספטמבר הם היו רחוקים כמה דקות מגמר המזרח). הויתור על נורמן פאוול הוא ניסיון לפנות מקום תחת תקרת השכר בקיץ, מה שמרמז על זה שהם לא בונים מגדלים על העונה הנוכחית. ויחד עם זאת יש עוד הרבה זמן לשחק ושעה ששורות אלו נכתבות טורונטו מצויה במרחק של משחק וחצי בלבד מהבולס שבמקום שמוביל לפליי-אין. אני מתקשה לראות את ניק נרס וקייל לאורי מוותרים ומשחקים על הלוטרי.
אריק גנות: כנראה שכן. משהו התפרק בראפטורס לאחרונה, ואחרי שנראה היה שחזרו לעצמם הם הפסידו 13 מ-14 האחרונים, ויתרו על נורמן פאוול, שהיה אחד השחקנים הטובים שלהם העונה, והיו מוכנים לוותר אפילו על לאורי אבל לא הצליחו למצוא תמורה הולמת.
עדיין יש שם בסיס טוב של שחקנים, ונסיון פלייאוף עשיר, כך שאף אחד לא יתפלא אם הם יצליחו להשתחל לפליי אין ואפילו לפלייאוף ברגע האחרון, אבל כל הסימנים מראים על שינוי גדול של פני הקבוצה בקיץ.
זמן לחתוך, איזה שחקנים שצפויים להחתך/ נחתכו מהקבוצות שלהן יכולים להיות תוספת משמעותית לקבוצות שרוצות לעשות אקסטרה מייל?
אריק גנות: אחרי שדראמונד, גריפין, היל, דיאנג, טיג וריברס כבר מצאו קבוצות חדשות, כנראה שאין יותר מדי שחקנים שעושים הבדל משמעותי, אבל יש אולי כמה מעניינים. חסן וויטסייד יכול להוסיף ריבאונד וחסימות כסנטר מחליף, אבל כנראה רלוונטי יותר לפנטזי מאשר לכדורסל. אוטו פורטר כנראה גמור אם אפילו במג'יק הוא לא מצליח. ג'בארי פארקר יכול, אולי, תיאורטית, לתרום משהו להתקפה של הקבוצה הנכונה. ואייברי ברדלי וקורי ג'וזף יכולים להיות רכזים מחליפים סבירים בקבוצת פלייאוף. בקיצור, אין מה לצפות לשחקן שיהיה יותר מהשחקן ה-8-9 בקבוצת פלייאוף.
מידן בורוכוב: למי שלא יודע הסגל של הנטס מלא.
יש כמה וכמה קבוצות עם מקום פנוי בסגל. אתחיל מהלייקרס שעוקבת בדריכות אחרי אורלנדו ואוטו פורטר, אם הוא יגיע לאטום את הסגל זה יהיה בינגו עבורם. תוכנית חלופית מדברת על חוויה מתקנת של אייברי בראדלי (שהחמיץ את הבועה).
הבלייזרס והקליפרס יכולות להעזר באוטו פורטר ואם זה לא יצליח הייתי ממליץ להן על אוליניק או על וויטסייד. גבוהים שיוכלו לתת קצת מסה ובשר, משהו שאין לא לקליפרס ולא לבלייזרס.
סער ברעם: אני רוצה להתקלח כשאני קורא את השאלה הזו. אחרי כל כך הרבה שחקנים ש"נחתכו" כמו אנדרה דראמונד, בלייק גריפין, למרכוס אולדריג' ושות' (אני מכליל בפנים גם את פי.ג'יי טאקר האהוב), אני מבין שהליגה שואפת לחזק כל כך את מעמד השחקנים, עד שמעמד הקבוצות והפרנצ'ייזים לאט לאט נשחק. אם לא נקבל שום פרודוקציה מהקבוצות "החלשות", אז תראו לעצמכם שקבוצות כמו הסאנס והג'אז, משווקים קטנים, שמפתיעות את כולנו, עלולות להיעלם. ואם אנחנו מדברים על החיתוכים – ג'ראלד גרין יכול להיות מתאים ללייקרס וישחק 2-4, ודווין דדמון יכול להתאים גם למיאמי וגם לפיניקס בתור רזרבה.
ינון בר שירה: בשלב הזה כבר לא נותרו יותר מדי תוספות משמעותיות לשוק הביי אאוט. למען האמת כמעט כל שנה שוק הביי אאוט מייצר יותר רעש מהחשיבות האמיתית שלו לתמונת הפלייאוף.
מי עוד נותר? אולי קלי אוליניק אייברי בראדלי, אוטו פורטר או אוסטין ריברס אם מישהו מהם יקבל שחרור. ככה או ככה זה לא באמת "מזיז את המחט".
עידו צנג: לא נראה שלשוק הוויבר נותר עוד הרבה מה להציע. אחרי שאולדרידג' וגריפין הצטרפו לנטס ודראמונד לליקרס, בוגי קאזינס נשאר הנכס העיקרי הפנוי. בוגי הראה שיש לו עוד כדורסל בתחילת העונה שקיבל דקות ביוסטון אבל אני מתקשה לראות איך אחרי שנתיים וחצי עם מעט מאוד זמן מגרש הוא הופך להיות אקס-פקטור. מארק גאסול ייחתך מהלייקרס לאור ההחתמה של דראמונד? גם אם כן, אני מתקשה לחשוב על קבוצה עם שאיפות פלייאוף\אליפות שיכולה להרוויח ממארק גאסול שנמצא כבר שנתיים עם הפנים במורד ההר. רודני הוד או ארון ביינס ייחתכו מטורונטו? סביר שיהיו להם קונים, אבל אף אחד מהם לא צפוי להיות משמעותי באקטרה-מייל.
