המדור השבועי שלנו בשיתוף פוסט אפ, והפעם מידן בורוכוב, מתן גילור, אריק גנות, דרור האס ומרסלו גלייזר התכנסו לדון בנושאים הבוערים.
1.בחר את רגע העשור שלך
מתן גילור: למרות שעברנו רק תשע שנים מעשור (סמיילי קורץ) רגע העשור שלי ב-NBA הוא משחק 7 בין גולדן סטייט לקליבלנד. כדורסל התקפי גדול לא היה שם, אבל עונה שלמה שמתנקזת לדקה אחרונה בשוויון בין קבוצת העשור (והדור) לשחקן העשור (והדור). ואם לקחת מהלך אחד, אז החסימה של לברון על איגי. כי למרות שהוא קלע 9 מתוך 12 הנקודות האחרונות של קבוצתו, הרגע בו, לראשונה, חשבתי שלקליבלנד יש סיכוי בעונה הזו היתה דווקא באותה חסימה ספקטקולארית.
מידן בורוכוב: ה-רגע של העשור הוא לא רגע ממגרש הכדורסל. צריך לחזור ל 2010 אז לברון שלא הצליח לעמוד בציפיות ולחזור לגמר ה NBA אחרי ההופעה של 2007 מואס בקליבלנד ומחליט לחבור לבוש את וויד במיאמי. ההחלטה של לברון שינתה את פני הכדורסל לנצח. זאת הייתה אמירה שהמטרה מקדשת את האמצעים. אליפות היא מעל הכל. לברון שהופיע ב 8 גמרים רצופים מאז הכשיר את הקרקע למעבר של דוראנט לגולדן סטייט ולסיטואציה בה (כמעט) כל פרנצייז פלייר לא יהסס לחבור לכל קבוצה בשביל אליפות.
אריק גנות: כאוהד ספרס, הרגע הכי אמוציונלי בשבילי היה קליעת העונשין של ריי אלן שלקחה לנו אליפות ב-2013, אבל בראייה היסטורית רגע העשור שלי הוא הזכיה של הספרס באליפות ב-2014. לא בגלל שאלה הספרס, אלה כי הרגע הזה בישר את עלייתו של כדורסל המסירות והשלשות ששולט בליגה מאז. הניצחון על מיאמי של הביג 3 הצית את הדימיון בליגה ובמידה מסויימת איפשר את הווריורס הגדולים ואת כל מה שקרה מאז. הוא הראה לכולם מה כדורסל נכון יכול להיות ומה הוא יכול לעשות.
מרסלו גלייזר: דירק נוביצקי הוא אחד מחמשת השחקנים האהובים עלי.
ההפסד בגמר 2006 למיאמי של ווייד ושאק, יחד עם ההדחה בסיבוב הראשון בעונה שלאחר מכן שהסתיימה במאזן 15-67 וזכייה ב-MVP, גרמו לי לתהות האם דירק ייזכר כבארקלי, מאלון או יואינג של זמננו – כוכב ענק שיסיים קריירה ללא אליפות.
ואז הגיעה עונת 2011 בה נוביצקי לקח את דאלאס לגמר מול מיאמי הפייבוריטית של לברון, בוש ואותו ווייד, ולמרות ששיחק חולה בחלק מהסדרה, הוביל את דאלאס לאליפות היסטורית.
בשניות האחרונות של משחק 6 הוא עזב את המגרש ורץ לחדר ההלבשה, מחזיק את ראשו כלא מאמין – ודומע.
ואני דמעתי איתו.
דרור האס: כמו שאמרתי אצלנו בפודקאסט, רגע העשור שלי הוא ללא ספק 'ההחלטה'. לברון ג'יימס מארגן מופע טלוויזיוני מיוחד ב-ESPN, ופותח עשור שמאופיין בהעצמת מעמד השחקן, והעברת המוקד אל השחקנים, בין אם בכח שלהם, ובין אם במוקד התקשורתי שהתעצם, בין היתר באמצעות הרשתות החברתיות.
2.פיניקס, ממפיס, סקרמנטו, OKC, אטלנטה, ניו אורלינס (אחר?) קבוצות צעירות וכושלות – מי מהן צפוייה להשתדרג בעשור הבא מנמושה לקבוצה?
דרור האס: פניקס האמת מתחילה להראות ניצנים מבטיחים, ואולי תצליח לקבל משהו טוב מאיזה פראייר על אייטון. לאוקייסי יש המון בחירות דראפט, ומנג'ר מצויין שיודע מה לעשות איתן, ולממפיס יש שלישייה שכבר עכשיו גורמת ללקק את האצבעות רק מהמחשבה על איך יראו בעתיד. קשה לבחור רק אחת, ואני ממש לא חושב שזו תהיה רק אחת.
מתן גילור: אני לא חושב שאוקלהומה סיטי כושלת. להפך, היא מפתיעה לטובה העונה. אבל דווקא לה אני צופה עשור פחות מוצלח. לממפיס, אטלנטה וניו אורלינס יש פוטנציאל הרבה יותר גדול. כל אחת מהן תעשה 7-8 עונות פלייאוף בעשור הבא להערכתי.
מידן בורוכוב: כל אחת מהקבוצות הנ״ל מסוגלות להתחבר וליצור קבוצה תחרותית. המשותף לקינגס ולסאנס הוא ניהול גרוע.
מה שמדהים הוא שרוב קבוצות הלוטרי במערב עם עתיד גדול וכוכבים עתידיים על המדף בעוד במזרח רוב קבוצות הלוטרי ללא הווה וללא עתיד ברור.
אם אני צריך להמר אני אלך על ממפיס ועל ניו אורלינס.
אינגרם מתחיל לספק את סחורה לונזו ממשיך לצמוח וכשזאיון יחזור ניו אורלינס תהיה כח עולה בליגה.
ממפיס נראית כמו קבוצה שיודעת מה היא עושה ויודעת איך לשפר את מצבה.
אריק גנות: כמובן שקשה מאוד לדעת – כל קבוצה כזו יכולה לקבל מתישהו את הלברון הבא ולהפוך לקבוצה היסטורית. אבל אם מסתכלים איפה יש סימני נפט כבר היום אז הייתי הולך על OKC ועל ממפיס. ל-OKC יש כבר היום קבוצה טובה, ואוסף בחירות הדראפט שהביאה, למרות שהן לא אמורות להיות גבוהות, יכול להביא לה כוכב גדול נוסף שיתחבר לתרבות מנצחת ולקבוצה טובה; ולממפיס יש כבר שלוש חתיכות חשובות במוראנט, קלארק ו-JJJ שבתרחיש אופטימי אבל לא מדי יתחברו לעוד שתי בחירות דראפט גבוהות לקבוצה עם פוטנציאל גדול.
מרסלו גלייזר: באוקלהומה־סיטי קיימת יציבות ארגונית (פרסטי הגיע ב-2007 ודונובן ב-2015), וזה חשוב בבנייה של זהות לקבוצה.
אוקלהומה־סיטי הוכיחה בעשור שחלף שלמרות שמדובר באחד השווקים הקטנים בליגה, ניהול נכון יכול להוביל לשנים של תחרותיות.
זה קרה כשהם יצרו קור צעיר של דוראנט, ווסטברוק, הארדן ואיבקה, המשיך עם העזיבה של כולם, הבאה של כוכבים אחרים דוגמאת פול ג'ורג' וכריס פול בטריידים, וצבירה של בחירות דראפט.
כיום הקבוצה מורכבת מבסיס צעיר בראשותו של שג"א, יחד עם ערך הטרייד הפוטנציאלי של גלינארי וכריס פול, ויחד עם גזיליון בחירות דראפט בשנים הקרובות שאת חלקן ניתן להמיר בטריידים עבור שחקנים מוכחים.
אני מאמין שהעתיד באוקלהומה־סיטי ורוד.
3.קרל אנתוני טאונס בדרך לוורירס? את מי הייתה מעבירים בטרייד? האם זה טרייד ישים?
מרסלו גלייזר: טרייד של קא"ט לווריורס לא ישים בשום קונסטלציה. קא"ט בתחילתו של חוזה ע"ס 155 מיליון דולר ל-5 שנים, כך שבמינסוטה אין שום לחץ לשלוח אותו כעת בטרייד ובמיוחד לא לגולדן סטייט, לה אין שום פרוספקט בסדר הגודל שלו לשלוח בחזרה (בהנחה וסטף וקליי לא זמינים לטרייד).
טרייד מעניין שכולל את שתי הקבוצות יכול להחיל את דיאנג'לו ראסל שיעבור למינסוטה (הוא הביע את רצונו לשתף פעולה עם טאונס), כשקובינגטון וגורג'י ג'נג יעברו לווריורס.
טרייד כזה יפעל לטובת שני הצדדים: מינסוטה תקבל אולסטאר עם חוזה ל-4 שנים לצידו של החתול, והווריורס יקבלו חיזוק לעונה הבאה בדיוק בשתי העמדות החלשות שלהם
דרור האס: זו דוגמה מושלמת לאיך התקשורת מנפחת. מתחיל בידיעה שהווריירס עוקבים אחרי מצבו של קאט, נמשך בשמועות שצצות ממקורות עמומים שקאט לא מרוצה ומגיע לכל מיני קשקשנים שטוענים שהוא בכלל ביקש טרייד, למרות שעוד לא קרה ואין סיבה למינסוטה לעשות זאת. מהצד של גולדן סטייט מניח שמגיע בעקבות האמירה של ראסל שהוא קאט ודווין בוקר מעוניינים לשחק יחד, מה שמרמז שדווקא אין תכנון של טרייד על דיאנג'לו.
מתן גילור: הלוחמים יותר מדי מוגבלים עם התקרה הקשה אחרי העסקה על ראסל. מעבר לזה שאני לא רואה פה את האינטרס של מינסוטה. הם יכולים להשיג עליו הרבה יותר מקבוצות אחרות. אם הוא ממש רוצה לעזוב, אולי הם יוכלו להשיג מבוסטון חבילה יפה, שכן זו משוועת לשחקן ציר פותח. עוד אפשרות שלדעתי תסייע לשני הצדדים זה טאונס לממפיס ו-ולנצ'ונאס (כי צריך סנטר במקומו וכי צריך לאזן שכר) + מוראנט למינסוטה.
מידן בורוכוב: יכול להיות טרייד מאוד מעניין. הייתי מהמר שגולדן סטייט תהיה מוכנה לתת את קליי/גרין לפני בניה מחדש של הקבוצה. זאת תהיה דרך הכי לא יפה אבל בסופו של יום זה עסק ובעסקים גולדן סטייט לא תמתין לבניה איטית. המעבר לסן פרנסיסקו מייצר ציפייה לעמוד בסטנדרט גבוהה אחרת המיזם כולו בסכנה. אולי אני טועה והרומנטיקה תנצח, לצערי באיזור המפרץ לא מהססים לחתוך בבשר גם אם מדובר בנתח משובח.
אריק גנות: קודם כל – זה כמעט בוודאות לא טרייד ישים. טאונס חתום להרבה שנים במינסוטה והעניין שיכול להיות בטרייד יהיה מאוד מועט. הווריורס לא יוותרו על סטף, קליי או גרין, ודיאנג'לו ראסל מל טאונס זה לא ממש טרייד שמישהו ירצה.
התרחיש היחיד שבו הווריורס יוכלו להציע משהו מעניין יהיה אחרי הלוטרי הקרוב, אם הם יצליחו להביא את אחת הבחירות הראשונות. ממה שאני מבין אין צפי לסופרסטאר, אבל חבילה של אולסטאר, או משהו קרוב לזה, כמו ראסל יחד עם בחירה מאוד גבוהה יכולה לעניין את מינסוטה, בפרט אם תגיע עם עוד בחירות דראפט עתידיות.
4. לברון יצר מועדון משלו השבוע 9000/9000. האם הוא בדרך להיות ה GOAT? ואם לא איפה מקומו ההיסטורי?
אריק גנות: בנקודת הזמן הנוכחית ההשוואה ההיסטורית הכי טובה ללברון היא קארים – שחקן שהיה הכי טוב בליגה לא מעט זמן, לקח כמה אליפויות, ושיחק מצוין במשך הרבה שנים, אבל לא מאתגר את הדומיננטיות של ג'ורדן. כדי שלברון יאתגר אותה הוא צריך דבר אחד – אליפויות, והרבה מהן. אליפות אחת לא תספיק, אבל שתי אליפויות יתחילו את השיחה ות'ריפיט יהפוך אותה למעניינת. זה יהיה קשה מאוד, אבל לא בלתי אפשרי – ואם לברון ימצא את הדרך לקחת אליפות באותה קבוצה עם הבן שלו זה בכלל יהיה אחד הסיפורים הגדולים.
מרסלו גלייזר: קצת קשה לי לדרג היסטורית את לברון, לאור העובדה שלא זכיתי לראות חלק מגדולי המשחק: צ'מברליין, ביילור, ביל ראסל, אוסקר רוברטסון ואחרים.
מבין אלו שראיתי – רק מייקל ג'ורדן השפיע על המשחק יותר מלברון, הן מחוץ למגרש והן עליו.
מעולם לא ראינו שילוב של פיזיות ואתלטיות כפי שקיימים בלברון, והוא אולי שחקן מגוון יותר ממייקל, אבל בשורה התחתונה מייקל שלט בצורה אבסולוטית בתקופתו, תמיד התעלה ברגע האמת ויעיד על כך מאזן ה-6 מ-6 בגמרים.
את זה לברון לעולם לא יוכל לשחזר.
אז לברון לעולם לא יהיה ה-GOAT, אבל כנראה שהוא השחקן שהכי יתקרב לזה
דרור האס: שאלה דומה שנשאלנו בפודקאסט ואעתיק לפה שוב תשובה משם: כשיגמר "דור המדבר" שזוכר את מייקל, לברון יזכר כגדול בהיסטוריה. בדיוק כשם שאנחנו מתעלמים מביל ראסל, ווילט צ'מברליין, קארים ואחרים, ככה בעתיד ההיסטוריה תתחיל מלברון. והילדים שהיום מתעקשים שלברון גדול ממייקל למרות שמעולם לא צפו בג'ורדן משחק, יריבו עם הילדים של אז ולא יבינו איך הם מאדירים מישהו מבלי שבכלל צפו בעז שלהם.
מתן גילור: לא. לברון כבר לא ישיג את ג'ורדן. הוא כבר אחרי השיא והמגמה רק תחריף. לדעתי, הוא כבר בראשמור עם ג'ורדן, ג'אבר וראסל. הוא יצטרך עוד אליפות כדי שבדברי הימים ידברו עליו כמדורג 2 בלתי מעורער. אחרת זה ימשיך לנוע בין 2-4, ואולי אף למטה מכך אם מוסיפים גם את ג'ונסון ואולי אף בירד לתמונה.
מידן בורוכוב: הנרטיב על ג’ורדן קצת מעצבן. עם כל הכבוד ל 6 מ-6 אפשר להציג גם את הכשלונות שלו מול הפיסטונס ואת החולשה של היריבות (בגמרים) כחלק מהדרך להיות כל כך מוצלח. לברון בדרך לסיים את הקריירה עם 40/10/10 הוא כבר קלע הכי הרבה נקודות בפלייאוף בכל הזמנים. תשנאו אותו או תשנאו אותו, בסופה של קריירה צריך לקבל את העובדה כשלברון יתלה את הנעליים, על המגרש הוא היה הכי גדול שיש.
הוא יכול לשחק כל תפקיד על המגרש ברמת ביצוע וגימור קרובה לשלמות.
5. ההייפ סביב דני אבדיה קצת דועך, בהנחה שהוא יבחר איפשהו בלוטרי – איזה קבוצה לדעתך היא המתאימה לו ביותר?
מידן בורוכוב: נראה שאבדיה מאבד גובה.
לדעתי התרחיש הכי רע/טוב עבורו זה ליפול מחוץ ללוטרי ולשחק בדאלאס.
בפועל אני חושב שבניו אורלינס הוא יכול לפרוח, קבוצה צעירה ודינמית ואבדיה יכול לקבל שם חלק ותפקיד מרכזי כשחקן שישי. אופציה נוספת היא הספרס בעיקר בגלל היכולת לשחק עבור פופ במערכת הכי טובה בליגה עם סיכוי גבוה לקבל קריירה.
אם אבדיה ירצה לקבל דקות ולעמוד במקום, סקרמנטו זה יעד פרימיום. אני מרגיש שדיבאץ' לא יהסס לקרוא בשמו אם עדין יהיה פנוי.
אריק גנות: לא ראיתי את ההייפ דועך – אבדיה דורג בטופ 10 בכל מוק דראפט שמצאתי מהחודשיים האחרונים פרט לאחד. יכולת המסירה והחסימה שלו צריכות להיות מצרך מבוקש ב-NBA, למרות שהוא לא נראה כמו שחקן שיוביל את הקבוצה שלו בקליעה.
תחת ההנחות האלה וושינגטון עשויה להתאים לו. עם ביל, האצ'ימורה, בראיינט ואולי וול יש להם מספיק כלים התקפיים והוא יוכל למצות את יכולת המסירה שלו, וברטאנס, למרות העונה המצוינת שלו, הוא שחקן שבהחלט אפשר לדמיין אותו יורד לספסל או סתם לא נשאר.
מרסלו גלייזר: לאבדיה יש הרבה אספקטים במשחק שעליו לשפר: האחוזים לשלוש, בחירת הזריקות, היעדר פיזיות וחוסר הביטחון שהוא חווה בבוגרים.
מצפה לו המון עבודה לפני שיוכל להותיר חותם ב-NBA, ולכן הסיטואציה הטובה ביותר עבורו תהיה קבוצה שתוכל לתת לו דקות משחק בעמדה המתאימה לו, שתשחק בסגנון משחק שמתאים לו ושלא תתלה בו תקווה להישגיות כאן ועכשיו.
במידה ויגיע לממפיס (הבחירה שלה השנה מוגנת 1-6) הוא יצטרף לקור צעיר ומלא בפוטנציאל, שמשחק העונה בקצב מהיר שיתאים לסגנון המשחק שלו ולא צפוי לנצח בצרורות בשנה-שנתיים הבאות.
עמדת הווינג מאוישת בעיקר ע"י ג'יי קראודר שלא צפוי להמשיך, מה שיפנה לו דקות בעונה הבאה
דרור האס: הייפ דועך זה ירידה ממקום 5 למקום 7 במוקים?
אבדיה עם נתונים פיזיים מדהימים שומר מצויין והוא מאוד מאוד חכם. אלה דברים שכולם מחפשים. בהזדמנות זו אזכיר שקבוצות מחפשות פוטנציאל לשנים הבאות בבחירות הגבוהות, ולא מישהו שיתרום מיד. ופוטנציאל יש לו בשפע. החסרון היחידי שלו הוא קליעה, וזה משהו שבהחלט אפשרי לשפר. כדאי עבורו שיגיע לקבוצה המחזיקה מאמן קליעות ויודעת לטפח כשרונות. וזה עדיף על כל מה שיש לו באירופה.
מתן גילור: אני חושב שקליבלנד יכולה להתאים לו. נראה שהם מחפשים כתובת חדשה לקווין לאב כדי להתחיל בניה מחדש. אין שם כרגע פוטנציאל לכוכב על, קל וחמר לא אחד שמאוהב בכדור. שם הוא יוכל לקבל תפקיד לא מבוטל ומרווח טעות. דטרויט זו אפשרות נוספת: קבוצה די חלשה בסווינג. אם מיכאליוק מקבל שם לא מעט דקות, אז למה לא אבדיה?
